סליחות נוסח אשכנז ליטא, לערב ראש השנה יד

לד. על פי א"ב. חתום מחברו יצחק הכהן החבר חזק ואמץ:

אָדוֹן בְּפָקְדְךָ אֱנוֹשׁ לַבְּקָרִים, בְּמִצּוּי הַדִּין אַל־תִּמְתַּח: גּוּף וּנְשָׁמָה אִם־תְּרִיבֵם, דֹּחוּ וְלֹא־יוּכְלוּ קוּם:

הֲיוּכַל גֶּבֶר לִזְכּוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְאִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מַעַשֹ לְהִצְטַדָּק: זֵרוּי יִחוּמוֹ מִלֵּחָה סְרוּחָה, חָבוּי אָרְבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מֵעֵת הִוָּלְדוֹ:

טָמוּן בְּחֻבּוֹ כְרֶשֶׁת לְרַגְלָיו, יְסִיתֵהוּ בְכָל־יוֹם לְשַׁחַת לְהַפִּילוֹ: כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּגּוּף אָיִן לְפָנָיו לַעֲמֹד וּלְהִתְיַצֵּב:

מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל־דַּעְתּוֹ, נַפְשׁוֹ יָשִֹים בְּכַפּוֹ לְהָבִיא לַחְמוֹ: שָֹבֵעַ כָּל־יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, עַד־שׁוּבוֹ לַעֲפָרוֹ לֹא־יִשְׁקֹט:

פְּנֵה אָדוֹן בְּעִצְבוֹן־רוּחַ, צְפֵה בְּשִׁבְרוֹן־לֵב: קָרוֹב אַתָּה לָרְחוֹקִים, רוֹצֶה תְּשׁוּבַת־רְשָׁעִים:

שַׁדַּי, הִמָּצֵא לְדוֹרְשֶׁיךָ, תֹּאמַר הִנֵּנִי לִמְבַקְּשֶׁיךָ: יְבֻשְּׂרוּ סָלַחְתִּי קוֹרְאֵי בִשְׁמֶךָ, צַדֵּק בַּמִּשְׁפָּט עַם־מְיַחֲדֶךָ:

חֲסֹם מְנֻוָּל מִלְּהַרְשִׁיעַ, קְצֹף בְּמַסְטִין מִלְּהַסְטִין. הָקֵם לָנוּ מֵלִיץ־יֹשֶׁר. כֹּפֶר מָצָאתִי תַּשְׁמִיעַ לְשׁוֹבָבִים:

הִשְׁלַכְנוּ עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ, נָא אַתָּה תְכַלְכְּלֵנוּ: הֵעָתֵר לָנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ. חֶפְצֵנוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ מַלֵּא בְרַחֲמִים: בְּךָ תָלִינוּ בִטְחוֹנֵנוּ, רַחֲמֶיךָ מְהֵרָה יְקַדְּמוּנוּ: חָזָק וְאַמִּיץ שִׁמְךָ לֹא־שָׁכָחְנוּ, אָנָּא, לָנֶצַח אַל־תִּשְׁכָּחֵנוּ:

אֵל מֶֽלֶךְ. יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים. מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת. מוֹחֵל עֲו‍ֹנוֹת עַמּוֹ. מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרֽוּחַ. לֹא כְרָעָתָם תִּגְמוֹל: אֵל הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וּזְכָר לָֽנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּֽעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:

וַיַּֽעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶֽאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ. מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכָל קֹרְאֶֽיךָ:

אַל תָּבֹא בְּמִשְׁפָּט עִמָּנוּ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶֽיךָ כָּל חָי: כִּי אָכְלוּ אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ׃ אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים׃ כִּי־שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשֵׁנוּ וְחַיֵּינוּ לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ׃ וְאַתָּה מַלְכֵּנוּ מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃ וְהוֹצֵא כָאוֹר צִדְקֵנוּ וּמִשְׁפְּטֵנוּ כַּצָּהֳרָיִם׃

כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְהֹוָה עָלֵֽינוּ: לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּֽטֵֽחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה, הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

סְלַח נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה, כְּגֹֽדֶל חַסְדֶּֽךָ. וְכַאֲשֶׁר נָשָֽׂאתָה לָעָם הַזֶּה. מִמִּצְרַֽיִם וְעַד הֵֽנָּה. וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה סָלַֽחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ:

הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ, אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָֽעָה, אֲדֹנָי סְלָֽחָה, אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה, אַל תְּאַחַר. לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּֽךָ: