ספר הזכרונות פ

השכר לעושי מצותיו רק בהתבוננות חסדיו עם ישראל ביחוד שבחר בהם לו לחלקו והרבה להטיב עמהם בפרט, וזה ההתבוננות מצוה מיוחדת במאמר זה ואין לו ענין למאמר שאל נא וגו' שלא נזכר שם מזה וכמו שנתבאר

והנה נתגלגלו בהמשך הדברים כאן זכרון כמה מצות שלא מנאם הרמב"מ ובא זכרונם כאן אגב גררא, ונראה שב' מצות הללו של זכירת חסדיו ית' עמנו ואמונה בלב לגאולה העתידה אנו יוצאים במה שאנו מזכירים דברים הללו בברכת ק"ש שלאחרי' ביום ובלילה ובתפלת י"ח, ואנשי כנה"ג שתקנו לנו תפלות וברכות בחכמה ותבונה סדרו מעשיהם להזכיר בכלל דבריהם כל עיקרי האמונה והידיעות שציותה תורה על האדם לדעת ולהאמין ולזכרם, ובזה יצא ידי חובת הרבה מצות דאורייתא ובלבד שיהיו פיו ולבו שוין בכונת מה שהוא אומר, ועי' אוהב משפט לרשב"ץ בפרקיו שהקדים פרק י'] כתב כי במצות היחוד הוא להאמין כי אז יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד ואז יהי' ד' אחד ושמו אחד, וע"ש עפ"י דרכו שאין ראוי למנות עיקר האמונה נראה שזהו עיקר כונת מצות היחוד וזהו מה שהכריחו לכך ע"ש, ואין זה נכון ולשון הרמב"מ אינו כן ואינו במשמע לשון הכתוב דשמע ישראל וגו' כלל דפשוטו על היחוד בהווה לא בעתיד וכאמור: סליק ספר הזכרונות מעצם הכתי"ק בסייעתא דשמיא: