ספר הזכרונות עט

המצות מצות עשה מיוחדת על כתיבת ספר תורה, אבל מ"ש ולמדה וגו' הוא ציווי מיוחד לא נמנה אצלם לא ידעתי לו טעם, וכפי הנראה הי' ראוי למנות זה מצוה מיוחדת על לימוד שירה זו לכל אחד מישראל אלא לפי שלא נקבע לו זמן אפשר שיהי' די בפעם אחד כל ימי חיו ועכ"פ די בקריאת הפרשה פעם אחד בשנה כתיקון חכמים, אבל עכ"פ יהי' קריאת פרשה זו מצות עשה דאורייתא והנה בה מבואר שיהי' לעד בעת הצרות שכבר ידע הש"י הכל קודם ושהכל בהשגחתו ויתחזק בזה באמונת הש"י, והמצוה דשם הוא על הלימוד בפה ולשום בפיהם, וחזר וציוה על השימה בלב וההתבוננות בענין השירה איך כל ענייני' נתקיימו הכל, אבל מ"מ בכלל המצוה ג"כ האמונה בקיום כולה ויהי' המצוה ע"ד שימת לב וההבנה מתוך מה שכבר נתקיים ממנה שכך עתידה להתקיים כולה, והוא על הדרך שביאר בעל הפסיקתא להאמין בזה ע"ד ההשכל וההבנה, ושם זכר ג"כ זכור ימות עולם וגו' שאל אביך ויגדך וגו' ימצאהו בארץ מדבר וגו' מן הישועות הקודמות והשגחתו ית' מאז שמזה נאמין ג"כ בישועה העתידה, ויראה שמאמר זכור ימות וגו' שבא בלשון ציווי יהי' מצוה מיוחדת על הענין הזה להתבונן בחסדי הש"י עמנו וימות עולם ובכל דור ודור, וגם המצוה הזו אי אפשר לכללה במאמר כי שאל נא וגו' שהרי לא זכר שם אלא מתן תורה ויציאת מצרים, ועל זכירת ב' עניינים הללו באו ב' מצות מיוחדות יתבארו במקומם ובשערי תשובה לרבינו יונה שער ג' סי' י"ז כתב שזכרון חסדיו וההתבונן בהם הוא מצות עשה שנא' [דברים ח'] וזכרת את כל הדרך וגו' ואמר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר וגו'

והנה מאמר וידעת וגו' מנאוהו סמ"ג וסמ"ק מצות עשה לצדק דיניו ית' וכמו שיתבאר בסי', ומאמר וזכרת וגו' לא נזכר בו אלא ענין המן וסיים בו למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו וגו', נראה שעיקר זכירה זו היא ג"כ על ענין זה לדעת שהש"י הוא הזן ומפרנס וזה מצוה בפני עצמה, ואולי לרמב"מ וסייעתו יהי' זה מכלל מצות אנכי שעניינו אמונת ההשגחה וכמו שכתבתי בסי' א' שדאגת הפרנסה הוא מקטני אמנה שגם זה מכלל מצות אמונת השגחתו, אך לבה"ג ורמב"ן ודאי ראוי למנות זה מצוה בפ"ע, וגם לרמב"מ אנכי הוא ציווי האמונה בכלל וזה פרטית וגם אין המצוה האמונה רק הזכירה ממה שהי' במדבר שזה ענין פרטי ולא ידעתי למה לא מנו זה מצות עשה כפשטי' ודחוק לפרשו ציווי לאותו דור לבד על דרך שנסתפק הרמב"ן בהוספותיו למצות עשין מצוה ז' על זכירת הקצפת דור המדבר, שאינו במשמע מן המקראות שלפניו ושלאחריו בציווי שמירת כל המצות שהם ציוויים כוללים, וגם מן הספק אין לנו לפטור ממצות עשה, וראוי לשים על לב זכירת מצוה זו אלא שהואיל ולא נקבע לה זמן אפשר יוצאים בקריאת פרשת המן בתורה פעם אחת בשנה, ובלבד שישים לב לדעת מזה כי לא על הלחם וגו' ושרק הש"י הוא המחי' את האדם, ובסי' א' ביארנו שזה מצות אמונת הבטחון בו ית', אך מצות התבוננות חסדיו דרך כלל הוא במאמר זכור וגו' שציוה לזכור חסדיו ית' בכל דור ודור מימות עולם ולשאול ולחקור על זה מהאבות מחסדים שנעשו עמהם, ומצינו במקום אחר מצוה ג"כ על ידיעת יסוריו ית' לעוברי רצונו בדורות הקודמים, שנא' [דברים י"א] וידעתם היום וגו' את מוסר ד' וגו' וזרועו הנטוי' וגו' אשר עשה בתוך מצרים וגו' ואשר עשה לחיל מצרים וגו' ואשר עשה לכם וגו' ואשר עשה לדתן ואבירם וגו', ומיהו אפשר שזה מצוה לאותו דור בלבד כמשמעות לשון תחלת המקרא וידעתם היום כי לא את בניכם וגו' וכן מה שסיים אח"כ כי עיניכם הרואות וגו' למען תחזקו ובאתם וגו', ולדורות אפשר יהי' זה בכלל מצות שימת לב אל דברי השירה ששם נזכר עונשי הש"י לעוברי רצונו, והנכון שזה בכלל מצות אמונת השכר ועונש שזכרנו בסי' א' שהיא מצוה מיוחדת לדעתי מקרא דוידעת וגו' ומשלם לשונאיו וגו' ואעפ"י שלא פירש שם דרך ההתבוננות מן הקודם ומה שכבר קרה, אמנם מצות זכור וגו' אינה בהתבוננות