ספר הזכרונות סג

וגו' לא אמר היום שמצותה בכל אדם, רק מה שאמרו (חגיגה שם) שאין דורשין במעשה בראשית לשנים שהוא המשא ומתן בזה ברבים שיוכל לבוא לחקירת מה למעלה כו' המביאים לידי כפירות ר"ל, והתבוננות זה צריך מאוד לענין התורה שכללותה הוא מצד השגה זו כי השגה העליונה דראיית האמיתות שהוא. ממש יחוד גמור כעד שלא נברא העולם, הוא הדבקות גמור עד כלות הנפש כטעם נפשי יצאה בדברו כיון שמשיג שאינו דבר נבדל מעצמותו, ולכן בכל דבור יצאה נשמתן והוריד הקב"ה טל של תחיי' (שבת פ"ח:) להחזירם למדריגת נברא, וזהו השמע וגו' ויחי או הנסה וגו' שמצד האחדות גמור מה מקום להבדלת גוי מקרב גוי לקחת אליו ית' זה הכל מצד מדת כבוד מלכותו, והוא החקירה במעשה בראשית ובזה ישיגו הפלא העצום שיש בתורה שהיא המאחדת מעשה בראשית עם מעשה מרכבה, כי השגת מעשה בראשית כבר הי' קודם מתן תורה ועל דרך זה התחיל אברהם אע"ה להשיג את בוראו והוא עשה ספר יצירה שהוא חכמת מעשה בראשית כדפירש רש"י בנוסח העין יעקב [ר"פ אין דורשין], אבל התורה היא התגלות הראי' אמת לאמיתו כמו שנתבאר ועכ"ז יש מקום לתורה ועבודה והבחירה בטוב ורע, וזה באמת פלא עצום הנהי' כדבר הגדול הזה וגו' שיתגלה להם אור כזה של מעשה מרכבה ועכ"ז יתנהגו רק על דרך מדת כבוד מלכותו שהוא הכרת נברא לבורא אבל מ"מ יש מציאות מה לנברא, וזה משלימות היחוד הגמור שיהי' מציאות הנברא והעדרו ג"כ הכל אחד, וזהו ההתבוננות המגיע ממעשה בראשית שמביא אח"כ לידיעת מעשה מרכבה והוא מ"ש אח"כ אתה הראת וגו'

ולמדנו ממקראות הללו ב' מצות פרטיות על ההתבוננות במעשה בראשית ומעשה מרכבה שהוא לפי מה שנתבאר התבוננות ענין היחוד כפי ב' מדרגותיו, ומדריגה העליונה היא מצוה שאינה מסורה לכל, ואפי' בדרך יחוד הכללי באמונה ודרך שמיעה לבד אז"ל (ברכות שם) לשון כיון דאמליכתי' כו' לשון מלוכה שמורה על שיש עם תחתיו דלולי זה לא שייך תואר מלך, והיינו כי יש מלך ומלכות דמלכות נקרא ההנהגה דרך מלוכה והוא הנקרא כבוד מלכותו או מלכים, כי ההנהגה במלוכה היא הכבוד למלך והנהגת המלוכה הוא השגת הנבראים כבוד מלכותו וזהו יחודא תתאה, אבל תואר מלך הוא למלך מצד עצמו כשהוא נבדל מהנהגת המלוכה רק שמ"מ יש עליו שם מלך, ומאחר שהכרת הנבראים שיש בורא ומנהיג היא כבוד מלכותו והנהגת המלכות כשאין הנהגת מלוכה היינו כשאין ההכרה מצד הזה רק מצד האמיתי, אלא שאינו בהשגת יחוד הגמור שהוא ראיית הנביאים והדומים להם רק השגה שאפשר לכל אחד מצד הכרת הנבראים מלכותו ית' שזו מידה מסורה לכל אחד, ומצד הזה יכולין להתבונן כרגע ביחוד האמיתי ג"כ שזכרנו אע"פ שאינו משיג הדבר לאמיתו ממש דרך ראיי' רק דרך לבוש המלוכה שמשיג, כיון דאמליכתי' כו' תו לא צריכת כי גם זה נקרא מאמין ביחוד דרך אמונה המסור לכל אחד שאפשר להשיגו ע"פ התורה שהיא כעין אמצעי בין ב' דרכי השגות היחוד שזכרנו כמו שנתבאר, ובספר יצירה שהוא ביאור השגת מעשה בראשית שנו אם רץ לבך שוב למקום, שע"י השגת מעשה בראשית ג"כ הלב רץ להתבונן על ידו בהשגת יחוד האמיתי אלא שאינו בכח להתעכב שם, דהיינו להתבונן בענין עדיין רק לשוב תיכף למקומו והוא ההתבוננות כרגע שבשעת אמירת מלת אחד בכל יום תמיד שהוא ג"כ מסור לכל אחד, אבל כבוד אלקים שהוא מצות וידעת וגו' כי ד' הוא אלקים וגו' הסתר דבר והם סתרי תורה שאין מוסרין לכל אחד ודברים שהם כבשונו של עולם יהי' תחת לבושך (כמ"ש חגיגה י"ג) ומה שהם נקראים סתרי תורה ודברים כבושים אינו מפני שיש להסתירם ולכובשם שהרי זה הוא שהגידו לנו חכמים דדברים כבושים הללו יהיו תחת לבושך ושלא ימסרו סתרי תורה לכל אחד ומצד השם כבושים וסתרי תורה לבד לא ידענו חובת ההסתרה, הא למדנו שאין שם הכבושה