ספר העיטור חלק ב סח

יבום ליכא ברכה מידי דהוה אקידשה בבעילה דאמרי' בירושלמי כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מקידושין בבעילה וכיון דבמצות יבום ליכא במצות חליצה נמי ליכא ומה ששאלת במעקה אם מברך בתחילתו או בסופו דומיא דביעור חמץ הוא שיברך בתחנה מפסיק ואין משתקין אותו:

ונ"ד לסח בין תפלה לתפלה דאמרי' עבירה היא דהתם הפסק ברכה היא דברכה ש"י להניח תפילין היא:

ועולה לברכה של ראש. דהא היכא דשח חוזר ומברך להניח אבל היכא דליכא הפסק ברכה:

ומתחיל במצוה פוסק אפי' באמצע גרסינין בתוספתא. העושה כל המצוה מברך עליהן:

העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה וכו' העושה ציצית לעצמו אומר שהחיינו:

כשהוא מתעטף אומר להתעטף בציצית העושה תפילין אומר שהחיינו:

ורב עמרם בתשובותיו סדר המשנה אפקוה מהלכתא. ואמר כל ברייתא דפליגו עלה בתלמוד לית הלכתא כוותי' דהא מתני' דייק מברייתא ובכמה דוכתי אמר לית הלכתא כמתני' ואמר ר' יהודא יחידאי הוא לאפוקי מהלכתא כגון העושה ציצית לעצמו אומר שהחיינו דלאו כהלכתא דלא מברכינן אלא מה דאתא משנה לשנה דאמר רבא כי הווינא בי רב כהנא איבעי' לן מה לומר זמן בר"ה וביוה"כ כו' אלמא דבר ברור דכל דאתי מזמן לזמן מברכינין וציצית לא קבע לי' זמן. ולא מברך ול"ד לסוכה ולולב דמברך שהחיינו דלא גרע מקונה כלים חדשים גרסי' בברכות כי מכסי גלימא אומר להתעטף בציצית וכ' ר' טובי' צריך לכרך מעומד דכתי' והי' לכם לציצית דיליף לכם לכם. דכתיב וספרתם לכם מה ספירה מעומד עטיפה נמי מעומד והתם מנ"ל דכתיב בקמה וכן במילה דכתיב המול לכם ואנו ג' מצות צריכות מעומד והרב חביבי אמר כל מצוה שלא נתנו להנות מברך מעומד כגון ספירת העומר וברכת הלל ונטילת לולב ונט"י ומילה ותקיעת שופר ומגילה ולא בריר לן טעמא דהא נט"י ולישב בסוכה מיושב מברכין וברכת ציצית מן מאה ברכות היא וגרסי' בפ' הרואה תניא הי' רמ"א חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך:

הגדה נאום הגבר הוקם על ע"ל בגי' מאה וק' ברכות מנאום אבותינו הגאונים לפי דעתן וכללו בהם ברכה דפסוקי דזמרה. והמלך בכבודו וג' ברכות (א) דרי"נ שלא עשני גוי. שלא עשני אשה:

שלא עשני עבד:

ויש שכללן קבלות מלכות כשקורא ק"ש על מטתו ומס' שאינן אלא אותן שמצאנו בדברי רז"ל והן ג' תפלות שבהן נ"ז ברכות וברכת המינין שהתקין שמואל הקטן בימי הלל שהיה קודם ר"מ ושני סעודות אחת ביום ואחת בלילה ובכל סעודה ט' ברכות. נט"י והמוציא בפה"ג שלאחר המזון ועל הגפן ועל פ"ה שלאחריו והן ע"ה ברכות בשחר מברך ב' לפני' ואחד לאחרי' ובערב ב' לפני' וב' לאחריה ובתפילין ש"י וש"ר ב' הרי פ"ד ובברייתא בפ' הרואה י"ו ברכות המפיל אלהי נשמה הנותן לשכוי:

פוקח עורים. מתיר אסורים מגביה שפלים. זוקף כפופים והאומר סומך נופלים טעות היא ולפי שמצאנו סומך ד' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים:

הרגילו בכך. ואינו בספרים. מלביש ערומים אוזר ישראל בגבורה:

להעטיף:

עוטר ישראל:

רוקע הארץ על המים:

המכין מצעדי גבר. שעשה לי כל צרכי. ענט"י. מעביר הרי ק' שבכל יום וברכה דפסוקי דזמרה אינה חובה ור' יוסי הוא דקאמר יהא חלקי עם גומרי הלל מכלל דאיכא דלא גמרי. וברכת התורה לעסוק בדברי תורה:

ואשר בחר בנו. אינו אלא למשכים לקרות קודם ק"ש כדאמרי' בברכות השכים לקרות קודם ק"ש צריך לברך לאחר ק"ש א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה:

וג' ברכות שבכל יום שאמר רי"א אינן בכלל ק' שאמר רב מאיר ובתרי' הוא דגרסינין אמר רב יהודה חייב אדם ג' ברכות דרב מאיר לא אמר לברך אלא ברכות שהגוף נהנה מהן ור"י מוסיף אע"פ שאין הגוף נהנה, מהן ירושלמי בפ' הרואה שלא עשני גוי ע"ש כל הגוים כאין נגדו:

שלא עשני אשה שאין האשה מצוה על המצות. בור שאין בור ירא חטא בבלי רב אחא שמעי' לברי' דקאמר שלא עשני בור ונהגו העולם שלא עשני עבד ירוש' בפ' הרואה תוס' בשם ר"מ אין לך אדם מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום קורא את שמע ומברך מלפני' ולאחרי' ומתפלל ג"פ י"ק וחוזר ועושה שאר המצות ומברך עליהן וכן הי' רמ"א אין לך אדם מישראל שאין מצות מקיפות אותו תפילין בראשו תפילין בזרועו מזוזה בפתחו מילה בבשרו ד' ציצית מקיפות אותו הוא שאמר דוד חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם וכל הברכות שמברכין על ושאין מברכין בפסחים בפלוגתא דר"פ ורב פפי בלבער ר"פ ס"ל לבער דעל לשעבר משמע ומברך נבער שהיא חובה מוטלת עניו וכל מצוה המוטלת עניו אינו אומר על ואבי הבן אינו מברך על המילה אלא נמול ובשחיטת קדשים אינו מברך על השחיטה אלא לשוחטה ובלולב דמברך על נטילת לולב משום דבעידנא דאגבבהה נפיק בי' ואי לא אגבהה מברך ליטול והוא דתניא היו לפניו מצות הרבה מברך אקב"ו על המצות איכא לאוקמי במצות שאין מוטלת עליו כגון שחיטה ומילה. דקתני על השחיטה ועל המילה ור"פ סבר דעל להבא משמע לד"ה הכא נא שייך לבער אלא היכא דלא הוי דבר מסוים כגון לישב בסוכה שמברך בכל שעה שנכנס וכגון להתעטף בציצית ולהניח תפילין שכל שעה שממשמש בהן מברך עליהן וכגון להדליק נרות של חנוכה שיש לו להדליק נרות אחרות ולשמוע בקול שופר שיש לו לתקוע כמה תקיעות ולהניח עירוב שאם נאבד או נאכל צריך להניח פעם אחרת ולברך אבל בנטילת לולב ולבער ולמול ל"צ למימר אנא על דעל הוא דבר מסוים ומשברך פ"א שוב אינו מברך ומברך על נטילת לולב ועל הביעור ועל המילה ועל השחיטה ועל מקרא מגלה. וק"ל כר"פ דעל להבא משמע והלכך אפי' אבי הבן מברך על המילה ובנטילת לולב בין אגבהה בין לא אגבהה מברך על ולמול וליטול ליכא למימר וחזינין מאן דמדקדקי ומברכי מקמי דליגבהה משום עובר לעשייתן ולאו מלתא היא דאפי' למ"ד על להבא משמע הא קא משני מדאגבהה נפיק ביה, ומברך בתר דאגבהה ש"מ עובר לעשייתן דקאמר למעוטי אחר עשייתן אבל כל שעה שעוסק מברך כי היכא דמברך, לישב בסוכה בכסא דקידושא מיושב דפרישית בהלכות תפילין ה"נ משעת תפלה עד נענוע ור"י פירש עיקר ברכה לאחר נטילה דאם קודם נטילה דלמא פשע ובריך ברכה לבטלה ואי נטל ב' בשמאל אי יהפכנו ממטה למעלה נפיק מניה חורבא דסברי הכין היא מצוה דלאו כ"ע גמירי וכל הברכות על בדבר מסוים ולהתעטף בציצית בין לרב פפא בין לרב פפי ליכא פלוגתא ויש שפקפק לומר על התקיעה ובין לר"פ ובין לרב פפי ליכא למימר דמצוה המוטלת עליו היא לרב פפי ולרב פפא דבר שאינו מסוים. ומס' לן דכל הברכות בין שאמר על בין שלא אמר תופסין אותו בכך והאי דקבעי תלמודא על ביעור חמץ כ"ש לבער ד"ה היא ורבותינו בברכות במוציא לחם כ"ע ל"פ כ"פ בהמוציא והלכתא המוציא ואע"ג דהתם נמי איכא למימר טעמא דאיתא בירושלמי שלא לערב את האותיות הא פרכינין התם המן הארץ ש"מ לאו טעמא היא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו החלק השלישי מתן שכר תניא ראב"י אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו כו' הכל בחוזק שלא יחטא שנא' והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם תניא הי' רמ"א מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנא' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר בספרי רמ"א וראיתם אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל, פני השכינה ושהתכלת דומה לים כו' רשב"י אומר הזהיר במצות ציצית זוכה ומקבל פני השכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ד' אלקיך תירא בבמה מדליקין הזהיר בציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמנה מאות עבדים שנא' כה אמר ד' צבאות וכו' בספרי וראיתם ועשיתם מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית כאלו קיים כל המצות כולן והרי דברים ק"ו לכל מצות שבתורה והייתם קדושים לאלהיכם זה קדושת כל המצוה אתה אומר קדושת כל המצות או אינו אלא קדושת ציצית אמרת במה הכתוב מדבר בקדושת כל המצות רבי אומר זו קדושת ציצית אתה אומר כן או אינו אלא קדושת כל המצות כשהוא אומר קדושים זו היא קדושת ציצית מגיד שבציצית קדושה על ישראל. רשב"א אומר למה נקרא שמה תכלת על שם שנתכלו המצרים בבכוריהם שנאמר ויהי בחצי הלילה י"א על שכלו מצרים על הים. ד"א ציצית ע"ש שהציץ הקב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר קול דודי הנה זה בא כו' (א) תניא ר' נתן אומר אין לך כל מצוה הכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעוה"ז ואיני יודע לעולם הבא צא ולמד מציצית:

מעשה באדם א' שהיה זהיר במצות ציצית וכו' זה מתן שכרה בעוה"ז ולעוה"ב איני יודע:

תניא רצה המקום ב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר וכו' אר"א אר"ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וגו'