ספר העיטור חלק ב סו

ותולה בה לקיים ב' מינין וקלא אילן לא יביא דבעי' ב' מינין לכתחלה וליכא ואם הביא כשר וקשיא לרב דאמר חוץ מקלא אינן דפסול לא קשיא אם הביא כשר בטלית בת ד' חוטין שאם יש בו ב' חוטין תכלת והביא ב' חוטין קלא אילן כשר דכיון דלית בה אלא חד שיעורא דציצית ליכא למיגזר דלמא מצטריך לי' תכלת לטליתא אחריתא ושקול לקלא אילן מהאי ורמי לי' במקום תכנת (ז) ומש"ה אפ"ה בדיעבד פסול ומשום בל תוסיף ליכא כדפרישית דציצית אין נו שיעור למעלה לא למנין ולא לאורך. והרב צרפתי פי' ב' חוטין ליכא בל תוסיף דכמאן דכריכי אהדדי חד ציצית הוא ש"מ מדחיישי' דלמא שקיל מההוא ורמי ליה באידך דמתירין מבגד לבגד וקשיא אדרב דאמר אין מתירין דלמא דאי עביד חיישי' דלמא עביד ואי עביד עביד ותמי' לן על רבינו אלפסי ז"ל דלא אייתי להא ברייתא דטלית אין פטור אלא מינה דהא ליכא מאן דפליג והלכתא דטלית לבן וכל מיני צבעונים אם יש לו לבן מטיל לבן משום מין כנף ואם אין לו לבן מטיל ממין הצבע אדום בטלית אדום ירוק בירוק וכן בכל הצבעונין ואין לפרש אין פוטר אלא במינו אפילו אם יש לו לבן קאמר דהא בטלית שכולה תכלת דאמרן לעיל מצוה לאקדומי לבן ברישא פרכי' מידי צבעא גרים ש"מ דמצוה להקדי' לבן לתכלת דקאמרי בכל הטליתות קאמר בין צבעונין בין לבני' וליכא מאן דפליג דלבן עיקר ואם אין לו לבן מטיל מין צבע תכלת איתמר רב אמר אין מתירין מבגד לבגד משום בזיון דראשון ושמואל אמר מתירין ואמר אביי כל מיני דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל והלכתא כוותיה דמתירין רב יהודא מסר לקצרא פי' רב עמרם אע"ג דאמר רב אין מתירין קאמר רב יהודא מסר כסותי' לכובסא וא"ל חזי דמינך בעינא לה לציצית דילי' כלומר דלא יתיר אדם ציצית בגדו ויטלנה בבגד אחר ובנוסחא דילן ל"ג חזי דמינך בעי ליה רב חנינא עביד סיסא כרכי כולה ורובה עם הכסות לשין מן הסיסין וכולן שלא יבא בהן לידי תקלה ויתירנו מכסות זו לכסות אחרת אלמא כרב ס"ל דאין מתירין וכן הלכתא כאביי. והרב צרפתי מסר ליה לכובס ולא חייש דלמא מנתקי תכלת ורמי ליה קנא אילן סיסא כמין פקעיות כדי שלא ינתק רבינא חייט ליה מיחט עושה מקום בטלית ומחבא החיטין בתוכו ותופר אותו למעלה כדי שלא יתראה ואית דמפרש כרב עביד שלא היה רוצה להתירו מן הבגד שלא יתקלקל הצבע ואפ"ה הלכתא כשמואל וע"כ נ"פ אלא מבגד לבגד אבל למיעבד צרכי אחרינא א"נ בעי לזבוני לישראל אחר אסור למשקל מני' למיעבד צרכי' אי לא רמי ליה בטלית דילי' אבל אזמני' לחוטין ולא רמי להו בגלימא הזמנה לאו מלתא היא כדאמרינין בתפילין אזמני' ולא צר ביה שרי למיצר ביה פשיטי וכן הלכתא:

חלק שלישי על עטיפתה (א) בחזקת טלית של חכם צריך שיהיה חלוקו נראה מתחתיו טפח ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר שתי ציצית לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מוקף במצות ויכסה בו ראשו שלא יעמוד בגילוי הראש ורבותינו הגאונים כתבו ועטיפתו כעטיפת הישמעלי' עטיפה גמורה. ומס' לן דעטיפת ישמעאלים לא הוזכרו אלא גבי אבילות דא"ש קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר"נ עד גבי דדיקנא ובירו' צריך לכסות את פיו ובבלי מה עדשה אין לו פה אף אבל אין לו פה והתם הוא דכתיב לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע מחייבו ובמצורע כתוב ועל שפם יעטה ובמנודה מבעי' לן אבל כ"ע לא מחייבי בעטיפת הראש כלל דא"כ יכסה את פיו וכי ר"ש שהי' מתכסה בסדינין המצויצין וכן חתנים מי היו מתעטפים בכך ורב יהודא אמר אינש צניעא ולא הוה שדר גלימא אטו כל יומא הכי קאי וגבי בהמ"ז דאמר ר"פ מתעטף ויתיב משום דחזינין בי' עיטוף כעטיפת ישמעאלים הוא וגבי ציצית נמי אע"ג דמברכינין להתעטף בציצית לשון כסות היא כדכתיב אשר תכסה בה שמכסה בכסות והולכין ועוסקין בעסקיהן פעמי' בכסוי הראש פעמי' בגלוי הראש והרב קרובינו חלקו עם שבע כתות הצדיקים אמר בשם הרב בן מרן לוי בכתב ששגר לאדוני הרב אבא מארי ז"ל שאלו המכסין בטליתות תחת המקטורין אין עושין מצות ציצית מאשר תכסה בה ומיהו דמלאכא דא"ל ציצית מה תהא עליהן ואי ס"ד דאית בי' מצוה לכסי בה תחת סרבלא ולדעתייהו דלא עביד מצוה מן המובחר והמקיים אותה צריך להתכסות על כל מלבושיו ועטיפתו כעטיפת ישמעאלים שיהי' עטיפה גמורה אבל נ"מ לברכה דבשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון (ב) וזכר לציצית היא ומס' לן דאשר תכסה בה לדרשא אחרינא הוא דאתי ולרבוי אתא ולא למעוטי כדאמרי' אשר תכסה מ"מ ולר"ש לאתויי כסות לילה וסומא ולרבנן לאתויי בעלת ח' וא"כ הו"ל למעט תותי גלימא א"ו אשר תכסה בה קרי' ומצות ציצית איכא וקשיא דמלאכא ניחא דאיכא למימר ולטעמיך עלוי סרבנא אנא מאי אית לך למימר דנא צריך לי' למפטר נפשי' בהכי ועביד טלית דלאו בר חיובא תותי סרבלא נמי לא מיפטר נפשי' בהכי והרב חביבי ז"ל אתיא ראי' מדר"י דאמר אינש צנועא הו' ולא הוה שדר גלימא כל יומא ש"מ דלאו אורח ארעא למשדי טלית מצויצת תותי גלימא או תותי כפולה. דא"כ למה שדיי' כונה יומא ונכסי' אלא דבעי' שיהי' נראה כדכתיב וראיתם אותו וכדמחייב כסות יומא משום דישנה בראיי' אצל אחרים וקרי' בי' וראיתם ה"נ וראיתם נמי דקאמר רחמנא לא אכל שעתא ולאו אטלית אלא אציצית וכל שעתא מני חזי לי' דאלת"ה למ"ד חובת טלית מאי וראיתם אותו איכא אלא כיון דבעידנא דעטיף איכא ראיי' לדידי' ולאחריני זה ראייה מעלמא היא ואותן שמקבצין הציצית בשעת ק"ש ומעבירין ע"ג עיניהם אפשר שנהגו משום דכתיב וראיתם אותו ע"ש שהי' עטיפתם תחת המלבוש והחכם ר' טובי' אמר מנהג הוא מפני חיבוב מצוה ונא נתחייבו ישראל בכך א"כ בתפילין כשקורא וקשרתם ובמזוזה וכתבתם ילך לביתו ויקרא ואפשר שיש סמך בהגדה:

שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים חלק א' הפטור והחיוב וזמן חיובו:

ת"ר (א) הכל חייבין בציצית כהנים ולוים וישראלים ונשים ועבדים בריש גמרא דערכין הכל לארויי קטן היודע להתעטף חייב בציצית ומס' לן דהא קטן וגדול מדגרסי' התם בסוכה קטן היודע נשמור תפילין וכו' כדפרישית בשער תפילין ואפי' גדול שיודע להתעטף חייב שאינו יודע להתעטף פטור וגרסי' התם כהנים לוים וישראלי' פשיטא אי הני נא מחייבי מי מחייבי ליתני נשים ועבדים וכו' ותו נא ומשני כהנים איצטריך לי' כו' ואיידי דתנא כהנים חנא לויים וישראלים ותנא נשים לאשמעי' דמ"ע שהז"ג היא וה"ה לעבדים דקיי"ל כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין עבדים חייבים בה מ"ט דר"ש דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לינה המיוחד ללילה אתה אומר פרט לכסות לילה וכו' מרבה אני כסות סומא שישנו בראיי' אצל אחרים וכו' והלכתא מצות ציצית אינו נוהג אלא ביום ונשים ועבדים פטורים ורבנן דס"ל כסות לינה חייבת אשר תכסה בה מאי עביד להו דהא לכסות סומא לא אצטריך דהשתא כסות לילה שאינה בראיי' אצל אחרים חייבת כסות סומא מבעיא:

מבעי' לי' לכדתניא אשר תכסה בה ד' ונא ג' כו' בחלק טלית וקי"ל כר"ש דאמר סומא חייב נשים ועבדים פטורין מן הציצית דמ"ע שהז"ג וכל אדם פטור בלילה דלילה לאו זמן ציצית היא כדגרסי' (ב) בברכות למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע וכו' והי' אם שמוע לויאמר כו' והי' אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום ואע"ג דר"י רמי פרזומי לאנשי ביתו משום דס"ל נשים סומכות רשות וקי"ל כר"י בן קרחה דקאי כר"ש:

וגרסי' נמי הרם אמרי במערבא דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ד' ש"מ דכולהו ס"ל דלילה לאו זמן ציצית היא ולא מברכין עלי' אלא ביום ומצוותה מזמן ק"ש של שחרית כדתנן (ג) מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלה ללבן ר"א אומר משיכיר בין תכלת לכרתי:

ירושלמי כיני מתני' בין תכל' שבה ללבן מ"ט דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לי' מ"ט דר"א וראיתם כדי שיהיה ניכר בין הצבעונים:

וזמן ציצית לברכה כזמן תפילין דחנן תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן היה משכים לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן כדי לשמרן. וכשמגיע זמנן ממשמש בהן ומברך וכן הרוצה ליכנס לביהכ"נ מתעטף בלא ברכה וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך. וזמן הנחת תפילין עד שקיעת החמה. ובשחרית משעת ק"ש ככל