ספר העיטור חלק ב קיט

עינא ביו"ט שני של ר"ה. ולית הלכתא כוותי' ש"מ ביו"ט שני של גליות מותר. בפ' המביא אין פוחתין את הנר ביו"ט מפני שהוא עושה כלי (ג) ירושלמי לפסים סתומין מעיו"ט ופתחים ביו"ט מפני שהיא כמכסה כלי ביו"ט. רשב"ג מתיר ואין חותכין את הפתילה לשנים אבל חותכה באור ומ"ש בסכין דלא דקא מתקן מנא באור נמי דקא מתקן מנא תנאי חייא (תופר) חותכה באור לפי שתי נרות ורישא בצריך לשתיהן אמר רב נתן בר אבא. מוחטין את הפתילה ביו"ט מאי מוחטין אר"ה בר שלמיא עדוי חושכה. תני בר קפרא ו' דברים נאמרה בפתילה ג' להקל וג' להחמיר אין גודלין אותה לכתחלה ביו"ט ואין מהבהבין אותה באור ואין חותכין אותה לשתים ג' להקל ממעכה בידו שורה בשמן וחותכה באור לפי שתי נרות. גרסי' בפ' כירה מניחין נר ע"ג דק' בשבת ואין מניחין כר ע"ג דק' ביו"ט. מ"ט שבת בדי' מני' לא אתי לאשתמושי במחובר. יו"ט דלא בדיל מינה אתי לאשתמושי במחובר:

מחלוקת כא ואין אופין פת גרוצין אלא רקוקין כדבש אמרו לו לר"ג מה נעשה לבית אבוך שמחמירין לעצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתן גריסין וחררין בי"ט והלכה כב"ה ירושלמי מתוך שאתה מיגעו אף הוא אינו אופה אלא צרכו תנא בש"א אין אופין פתו גריסין פת עבה ביו"ט וב"ה מתירין:

ואסיקנא מאי פת עבה פת מרובה ואמאי קרי ליה פת עבה דנפישא בלישה ופי' דמתני' דקאמר אלא רקיקין שכל העושה רקיקין א"י לעשות פת מרובה. ואף הוא אמר ג' דברים להקל:

מכבדין בית המטות וחכמים אוסרין משום אשויי גומות:

וקי"ל כרבנן ואיכא לעיוני הא דפסק רבי' אלפסי בשבת השתא דקימ"ל דבר שאינו מתכוין מותר כבוד שרי. ומניח את המוגמר ביו"ט וחכמים אוסרין ומסקינין אי איתמר הכי איתמר מחלוקת להריח אבל לגמר ד"ה אסור וקי"ל כרבנן לר"ח לגמר את הבית מחלוקת והלכה כחכמים ולעשות מוגמר להריח ולגמר כלים לא אתפריש וכולהו אסורין בר מעישון פירות ירושלמי ר' יצחק עיטושיה שאל לריש גלותא מהו משחק קונדיטין ביומא טבא א"ל אין והב לי ואנא שתי ר' יצחק דהבא שאל לר' יוחנן וא"ל שרי כו'. ר' זעירא שאל לקל דרומי' עבדי' דר' יודן נשיאה שחיק מרך קונדיטון ביו"ט א"ל אין וכל מיני סקריקין אבעי' להו מהו לעשן פירות שיקבלו טעם הבושם כדי למתקן. אמר ר' יהודה ע"ג גחלת אסור מפני שהיא מכבה. על גבי כלי חרס מותר:

ורבא אמר על גבי גחלת נמי מותר מידי דהוה בשרא אגומרי:

וכן אמר רב אשי אגומרי וקיטורא בידי' מעשה אומן היא ואסור. סחופי כסא אשוראי ביומא טבא אסור ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין תוספתא איזה גדי מקולס כולו צלי ראשו וכרעיו בתוכו שליק מקצת ובישול מקצת אין זה גדי מקולס ירושלמי מכניסין גדי מקולס בלילי יו"ט הראשון של חג וביום הראשון של פסח מכניסין עגל מקולס בלילי הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס מפני שקורין אותו פסחים:

מחלוקת כב מביאין עצים מן השדה מן המכונס מן הקרפף אפילו מן המפוזר ומחלוקת ב"ש וב"ה הוא. כדגרסינין אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזר מתני' יחידאי הוא דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' על מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף ועל המכונסין שבשדה שבית שמאי אומרים אין מביאין ובית הלל אומרים מביאין וג' מחלוקת בדבר אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים כל שבקרפף כמפוזרין דמי ואי אנח מנא עלייהו דלא לבדרינהו זיקא במכונסין דמי ושרי. איזה קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר"י:

כ' יוסי אומר כל שנכנסין לה בפותחת. וחזינא נוסחא דמגיהים ספרים ונוסחא דרש"י בנוסחא עתיקא ולא החזירה כולה והאריך בפירושו והכי הוא נוסחא עתיקא הכי קאמר כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת. ואתי ר' יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך תחום שבת א"ד כל שסמוך לעיר בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת כלומר ולא מבעיא פותחת לחודיה דפשיטא ואתי ר' יוסי למימר דוקא היכא דאית ליה פותחת ת"ש מדקתני ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ש"מ דת"ק תרתי בעי דאי סגי בחדא ור' יוסי פליג בסמוך לעיר אבל בפותחת מודי היכי נקיט ר' יוסי אומר פותחת הא פותחת ד"ה לימא סמוך לעיר אין זה קרפף ובמאי דפליגו אלא לאו ש"מ תרתי בעי א"ר סלא א"ר זירא הלכה כר' יוסי ובפותחת סגי והכי מסתבר לן פירושא. גרסינין בפ"ק עצים שנשרו מן הדקל בשבת מותר להסיקן ביו"ט ואם נשרו ביו"ט אסור להדליקן ביו"ט ואמר רב מתנא עצים שנשרו לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן כיון דרובא היתרא בהיתרא קא מהפך ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה הנ"מ בדאורייתא אבל בדרבנן כגון טלטול מוקצה מבטלין ואפי' לרב אשי דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל הנ"מ היכא דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מקלו קלו איסורא גרסינין בפ' המביא אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט וחסורי מחסרא והכי קתני אין מבקעין עצים לא מן הסיאור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט אבל כשנשברה מעיו"ט מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדו' ולא במגורה אלא בקופיץ ירושלמי נשברה בעיו"ט מבקעין כשאין עליהן תואר כלי אבל יש עלי' תואר כלי אפילו נשברה מעיו"ט אסור (אמר ר"ה בר שלמי' (אמר) ל"ש אלא בזכרות שלו אבל בנקבות שלו אסור) רא"א מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה ואיכא לאוקמי' כר"ש דמתיר ובארזו ואשוחי דהא אפילו ר"ש מודה דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא ואיכא לאוקמי' כר"י. ומתחילין בערימת התבן בתיבנא סריא ואית בי' קיצי ולא חזי לאוצר. והלכך לאו סתמא הוא. אין נוטלים עצים מן הסוכה אלא מן כו' פרישנא לה במס' סוכה. בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת:

אמר שמואל חותמת שבקרקע מותר אבל לא מפקיע ולא חותך חותמת שבכלים מותר ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יו"ט ש"מ דחותכין את התלוש לצורך דליכא אלא איסורא דרבנן כדתניא נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור וליתא לדר' נחמיה דאמר אפי' תרווד אינו נוטל אלא לצורך דבר תשמיש. והלכתא מותר לחתוך את החיטין שקושרין במאכלים ומסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כרבי יהודה דרש רבא אשה לא תכנוס לדיר העצים ליטול מהן אוד. כלי שנשברה אסור להסיקן ביו"ט שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ובפרק במה מדליקין אוקימנא מסיקין בכלים שמרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקין כר"מ הלא"ה אסור דכיון דאדליק בה פורתא הו"ל שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך ואסור והא דגרסי' התם מסיקין בתמרים ואין מסיקין בגרעיניהם דברי ר"י דאמר כיון דמעיקרא מכסי והשתא מגלו אסור משום נולד. ולא חזינן לרבוותא כלל. ומסתברא דמכללא איתמר וליתא. ירושלמי הדא דתימא בכלים שנשברו מעיו"ט וכן נשברו ביו"ט כשאין עליהן תואר כלי אבל יש עליהן תואר כלי אפילו נשברה ביו"ט מותר אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת לפי שלא נתנה עצים אלא להסקה והרי הוא מתקן כלי כ"ש לפי שלכל צרכו עומדין ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט דמחזי כמאן דאזיל לחינגתא והלכתא כת"ק. ואית דמפרשי משום מוקצה והלכה כר"ש חזרא. הלכתא יבישא שרי רטובה אסור דלא חזי להסקה ול"ל מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלותו. והו"ל מכשיר כלי ולאו משום מוקצה דהא מוקצה כה"ג הלכה כר' שמעון ואית למימר מוקצה דנולד הוא מעיקרא עצים והשתא כלים ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא וחכמים אומרים מגבב מלפניו ומדליק. אר"י אוכל בהמה אין בהם משום תיקון כלי ומותר לקטמו לחצות בו שיניו והא דתניא מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחול' מוללו (ומריח) בו ולא יקטמנו להריח בו. ואם קטמו פטור אבל אסור לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת בקשין אבל ברכין מותר אבל להריח אפילו קשין מותר:

מדתנן שובר אדם את החביות לאכול ממנה גרוגרת. ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי ועוד דהא אמר רבא מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא:

סליק הלכות יום טוב תהלה לאל