ספר הזכות על יבמות כד.

סבר לה כר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה א"ר יודן בר חנן ובלבד של ימין אתא עובדא קומי ר' אמי אמר לה אין ברתי את שריא לה לא הוה ידענא דלא מוליד מדקאמר הלכה מכלל דפליגי ואם בידי שמים קאמר אפילו בתרוייהו נמי כדאיתא בשמעתתא ואפילו רבנן מודו והכי מפרש בירושלמי אלא לאו בידי אדם וקאמר הלכה כרבי ישמעאל ומעשים בכל יום בבני אדם שלוקים בביצה אחת והרופא חותכה והן מולידין ואפשר שהיא השמאלית אבל אם נחתכה הימנית כשר הוא אלא שאינו מוליד ועובדא דאתא קמי דרב אמי הכי הוה ע"כ דברי הרב ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר תמהני על הרב ז"ל שאם כפירושו דר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה בידי אדם קאמר ואתנא קמא פליג דקאמר אפילו נקבו ואפילו חסרו ודאי אין הלכה כר' ישמעאל דיחיד במקום רבים הוא ותנא קמא לא סמך על עדות שלו מפי חכמים בכרם ביבנה ומה שהביא שבירושלמי פסקו הלכה כמותו לא נהגו גדולי הגאונים ורבינו ז"ל לסמוך על הירושלמי בפסק הלכה וכמה וכמה פסקי הלכות בירושלמי שלא נפסקו בגמרא שלנו ולא סמכו עליהן הגאונים ובזו מסכתא עצמה פסקו בירושלמי הלכה כר"י בן בבא דקאמר לא כל האדם ולא כל המקומות ולא כל השעות שוות ואינו הלכה כן. ובפ' אלו נערות פסק ירושלמי כר' דוסא דאמר השבויה אוכלת בתרומה ובעלי הלכות פסקו שאין הלכה כן. ובפ' לא יחפור פסק ירושלמי כר' שמעון כל אילן כנגד המשקולת מפני הטומאה ואין הלכה כן. וכן בסוף עבודת כוכבים בענין הגת והמחץ והמשפך של עובד כוכבים שרבי מתיר בניגוב ופסקו בירושלמי כדבריו ואין הלכה אלא כדברי חכמים שאוסרין וכן הרבה. ועוד דהא אמרינן לקמן כרות בכולן בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים ובדתנא קמא שייכא דאמר כרות בכולן ואפילו ביצה א' אלא שאחרים מפרשים דרבי ישמעאל לא פליג אתנא קמא דמודה ר' ישמעאל בנקב ונמוקה אבל נטלה לגמרי מכשיר וכן מצינו לענין טרפות נטל הטחול כשרה ונקב טרפה בסומכיה ודאמרינן לקמן בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים או חוטי ביצים דוקא בשניהם אבל כרות באחת מהן היינו דר' ישמעאל והלכה כמותו דמתניתא דכרמא היא ואנו תפוסים מבעל הלכות גדולות דר' ישמעאל בידי שמים קאמר דכל שאין לו אלא ביצה אחת מתחלת יצירתו משמע תדע מדקא מדמי ליה לסריס חמה אינו אלא כסריס חמה וכשר וה"ה לפצוע וכרות בידי שמים אלא ר' ישמעאל הוראה שמע במי שאין לו אלא ביצה אחת שהורה בו בכרם ביבנה שהוא כשר ושהוא כסריס תמה ואינו מוליד והא דא"ר יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר ממתניתא דכרמא שמיע ליה ודיקא דמתני' קמ"ל ושהיא הלכה אע"פ שנשנית בלשון יחיד ואנו תמהים על הרב ז"ל שמצינו בירושלמי הפך מה שהביא הוא משם וזו היא גירס' ירושלמי א"ר יוסא שמעתי הלכה כר"י בנו של ריב"ב כמ"ש הרב פצוע דכא אין תנייא בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף לה מממזר לא יבא ממזר לא יבא פצוע דכא מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכא בידי אדם אין תנויי תני בין בידי אדם בין בידי שמים מאן דמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול מנא ליה אמר רבי מנא לא יבא פצוע דכא לעולם א"ר יוסי בר' בון עוד הוה יליף לה מממזר לא יבא ממזר לא יבא פצוע דכא מה ממזר בידי שמים אף פצוע דכא בידי שמים וממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים בגין הדין בעי מימר מאן דמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מאן דמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול רבנן א"ר אחא בר פפא קומי ר' זעירא כולה רבנן הרי שעלתה חטטין מי מחמיר בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כמו שהוא בידי שמים ע"כ גירסא ירושלמית ומפורשת היא דר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה בפצוע דכא בידי שמים קא מיירי אלא דרב אחא בר פפא קמיה ר' זעירא מהדר לאוקמי תרתי מתנייתא דכי קאמרי רבנן אפילו נקבו ואפילו צמוקו כגון שהעלת ביצה שלו חטטין ומי מחמיר בה מפני שהוא בידי אדם כלומר מחמת חולי ולא מתחלת ברייתו מפני שהוא בידי שמים דמאליו בא לו והיינו דקרי ליה באידך ברייתא בידי שמים ועלה קתני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול והך מתניתין אחריתא דקתני בידי שמים כשר כגון שנולד פצוע. ולענין מה שאמר ה"ר אברהם ז"ל בבני אדם שלוקין בביצה אתת והרופא חותכה ומולידין אנו אומרים צא וחזר על בניהם מאין הם וה"ר משה בר מיימון ז"ל הספרדי מבקיאי הרופאים פי' כמ"ש דנטלה ביצה א' בידי אדם פסול והוא הכשיר כל בידי שמים אפילו מחמת חולי וחטטין וכן הדברים מטין ועכשיו נתברר דעת רבינו בהלכות שכתב הברייתא סתם ולא פסק בה הלכה שאין ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה חולק כלום אלא עדות העיד ומקבלין הימנו ועוד יש תשובה לרב בענין הזה במה שנשמט מן ההלכות בענין נקב הגיד ובענין נחתך הגיד ומלא חוט על פני כולה וכלפי ראשה וכמרזב וכקולמוס ואלו מן הדברים שאינן מצויים לענין מעשה ונהג בהן רבינו לקצר: