ספר הזכות על יבמות יג

כתוב בהלכות וקי"ל כל היכא דפליגי ר' יוחנן ור"ל הלכה כר"י בר מהנהו תלת דמנינן וכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכל שכן הכא דקאי ר' יוחנן כוותיה הילכך ליתא לדשמואל דאמר הולד ממזר: השיב הרב ז"ל כל הנך ראיות שהביא הרב לאו ראיות נינהו דקאמר כל היכא דפליגי ר"י ור"ל הלכה כר"י בר מהני תלת מילי כי ליכא אחרינא בהדיה דר"ל אבל הכא כיון דאיכא שמואל דקאי כותיה הו"ל ר"י יחיד אצל רבים ודקאמר נמי כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כרבינא לקולא ה"מ כי פליג בהדי ר' אחא לחודיה אבל הכא הא איכא רב אשי דקאי כר"ל ורבינא בהדי רב אשי הלכתא כרב אשי ועוד דקאי רב אחא כוותיה והוה ליה רבינא יחיד אצל רבים הילכך לא ידענא מ"ט דחייה לרב טובי בר קיסנא משמיה דשמואל. עד כאן דברי הרב ואלו דברי התלמיד: אמר המחבר והני תלת מילי דמנינן לריש לקיש בכולהו תניא כוותיה ואפילו הכי מנינן להו אלמא אפילו במקום סייעתא לא משכח אלא תלת וכן נמי בדרב אחא ורבינא אפילו בהדי אחריני ליתא הלכה כרב אחא אלא בהני דמנינא וכל שמנו חכמים בהלכות אין לנו אלא דברים שבמנין בין שנחלקו בהן אחרים בין שלא נחלקו כענין מה שאמרו הלכה כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם דאע"ג דפליגי אחריני בפלוגתא דידהו לא פסקינן כוותיה אלא בהנך שית דמנינא דהא ריחיה חלא וטעמיה חמרא פלוגתא דר' יוחנן ור"י בן לוי בבבא בתרא וקי"ל בעלמא דר"י בן לוי רביה דר' יוחנן הוה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואילו הכא הלכה כרבי יוחנן מפלוגתא דאביי ורבא במסכתא עבודת כוכבים דקם ליה ר' יוחנן כרבא ור' יהושע בן לוי כאביי וקי"ל כרבא במקום אביי בר מיע"ל קג"ם וכן פלוגתא דרב ולוי בפסחים דרב סבר ריחא מילתא היא ולוי סבר ריחא לאו מילתא היא הכריעו בה כלוי מפלוגתא דאביי ורבא בעבודת כוכבים אלמא אין לך בהן אלא מנין חכמים ואם תשיבני מפני שמצינו תניא כוותיה כזוזי מהני תלת כגון נשא ונתן בפ"ק דעבודת כוכבים וכן גבי טמא שנגע בקדש בפ' אלו הן הלוקין אפילו לדברי ה"ר אברהם קושיא היא אלא שאין למדין מן הכללות במקום שהגמרא מכרעת בפירוש דאפשר שנתחדש להם הדבר בדורות אחרונים כעין תיובתא והלכתא ותיובתא ומאי הוי עלה אבל בסתומות ודאי למדין ומשיבין וכן הדבר במה שאמר בכל ר' אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל שאינו אלא בסתומות שהרי במסכתא עבודת כוכבים פסקו בגמרא גבי קנסא כדברי המחמיר וכן בפרק אחרון שם גבי קוניא וכן סוטה גבי בעל שמחל על קנויו לאחר סתירה וכבר עמדו ראשונים על טענות ה"ר אברהם ז"ל בפסק הזה. ולשון הזה כתב בעל הלכות גדולות הלכתא כר' יוחנן או הלכתא כשמואל ור"ל הלכתא כר' יוחנן דאמר רבא כל היכא דפליגי ר"י ור"ל הלכתא כר' יוחנן לבר מתלת ושמואל נמי קי"ל בעלמא שמואל ור"י הלכה כר"י או דילמא ה"מ היכא דלא פליג רב אשי אבל היכא דפליג רב אשי וסבר לה כר"ל אע"ג דפסק רבא כר"י הלכתא כרב אשי דרבא ורב אשי כרב אשי עבדינן תא שמע דאיתמר הבא על יבמתו וכו' ממילא הוה ליה רבינא כר' יוחנן ואע"ג דבכל התורה כולה עבדי' כרב אשי הכא כיון דפליג עליה רבינא ורב אשי ורבינא דבהדי רב אחא כרבינא עבדינן דרב אחא ורבינא בתראי נינהו אלמא הלכה כר' יוחנן ע"כ בהלכות. ומכאן תלמוד דכל רב אשי ורבינא הלכתא כרבינא בכ"מ שלא כדברי הרב משום דרבינא סוף ההוראה הוה בתר כולהו רבנן דגמרא והכי מוכחא סוגיא דגמ' דשמעתין וכן בכ"מ מימרי ופירוקי דרב אשי מתאמרי בגמ' ובתריה דרבינא דהוא בתרא וביומיה דרב אשי תלמיד חבר הוה ומורי קמיה כדאמרינן בערובין אנא לגבי מר תלמיד חבר אנא וחייא בר רב אשי ובתר רב חמא בריה דרב אשי כדאי' בפרק מציאת דגמרא והוא סתמא דגמרא כמה שכתוב בשמושי הגאוני' הראשוני' בכיצד נכתבה המשנה ובסדר קבלה: