ספר הזכות על גיטין כ.

כתוב בהלכות אמר רבא לעולם לאחר יאוש כו עד רשב"ג אומר בין לשום עבד בין לשום בן חורין ישתעבד לרבו ראשון כדחזקיה דאמר חזקיה מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד שלא יהא כל א' וא' הולך ומפיל עצמו לעובדי כוכבים ומפקיע עצמו מיד רבו וחזינן לגאון דקא פסק הלכתא כרבנן דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים: כתב הרב ז"ל ראיתי בנוסחא שלו שכתב רשב"ג בין לשום עבד בין לשום ב"ח ישתעבד לשם עבד ישתעבד לרבו שני לשם בן חורין לרבו ראשון כדחזקיה וכו' רשב"ג אומר בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ישתעבד לרבו ראשון כדחזקיה דאנור חזקיה מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד שלא יהא כל א' וא' וכו' זאת כנוסחא מצאתי בב' הלכות ספרדיות ולא ידעתי מה הן שתי הלשונות שפי' לרשב"ג ועוד מהו בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ולדעת א' מהם לא דבר ת"ק בלפני יאוש ולאחר יאוש שיאמר רשב"ג בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ועוד מה שחלק ת"ק השוה רשב"ג ואולי סבר הרב ז"ל כרשב"ג ועל הן שנה ופירש דבריו בכל דיניהם ונראה לרב ז"ל הא דאמר חזקים מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד לרבו ראשון שלא יהא כל א' וא' מפיל עצמו לעובדי כוכבים לא אמר אלא כשפדאוהו לשם בן חורין דכיון דשני לא מצי משעבד ביה תקינו דלשתעבד ביה ראשון אפי' לאחר יאוש כדי שלא יהא כל א' מפיל עצמו לעובדי כוכבים אבל כשפדאוהו לשם עבד ולאחר יאוש ישתעבד בו שני דתו ליכא למיגזר שמא יפיל עצמו לעובדי כוכבים הא מ"מ עבד הוא ומ"ש הרב ז"ל בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ישתעבד לרבו ראשון כדחזקיה [על] לשם ב"ח בלחוד קאי ענין זה אני סובר כדברי הרב ז"ל לפי הנוסחאות שמצאתי בהלכותיו מ"מ לא יבא בטוב בין לפני יאוש שהרי לא חלק בו ת"ק אלא כמו שפירש בתחלה בין לשם עבד בין לשם ב"ח ישתעבד סתם ואם לפני יאוש ישתעבד לראשון כדאביי והיינו דא"ל כשם שמצוה לפדות וכו' ואם לאחר יאוש אם לשם עבד ישתעבד לשני ואם לשם בן חורין ישתעבד לראשון כדחזקיה והא דקאמר חזינן ליה לגאון ז"ל דפסק כרבנן דברי גאון הוא דקא מייתי וליה לא ס"ל וכן עיקר דודאי כרשב"ג ה"ל בהא בין לפירושא דאביי בין לפירושא דרבא חדא דקאמר חזקיה מפני מה אמרו דמשמע דרבים ס"ל כוותיה ועוד דקא מקשינן מינה דר' יוחנן אדר"י דאמר כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו ולא מתרץ ליה אמוראי נינהו ואליבא דר"י כדמתרץ בכמה דוכתי אלמא בהא כוותיה ס"ל כדחזקיה רביה דמפרש טעמיה ועוד דאמרי' בשמעתין בענין אמתיה דשמואל אנן כרשב"ג ס"ל ובירושלמי פסקו כרשב"ג בפירוש ואע"ג דבגמ' דילן לא פסקו כיון דאיכא מילי דמוכחי הכי לא גרע מפסקא דגאון ואם יטעון טוען דהא איכא שמואל דלא ס"ל כוותיה דהא לא אשתעבד בה ואי כדחזקיה אליבא דרשב"ג אפי' פרקוה לשם ב"ח משתעבד לראשון ואפי' לאחר יאוש נשיב ונאמר ולטעמיך וליהדריה ניהלייהו דהא פרקים ניהליה לשם אמהתא ולישתעבדו בהו אינהו כפירושא קמא דפריש הרב ז"ל דלאחר יאוש ישתעבד לרבו שני לדברי הכל אלא הא לאו קשיא הוא כיון דהויא ליה כבת חורין גמורה דהא לא משתעבד בה ואינהו נמי טעמא דלא אהדרה ניהלייהו משום דמשעת יאוש ישראלית גמורה היא ועוד אינהו נמי אע"ג דלשום אמהתא פרקוה לאו אדעתא דנפשייהו זבנוה אלא לאהדורי למר שמואל ואיהו לא בעא לאשתעבודי בה כך נ"ל בכל הענין הזה והחכם יראה ויבין. ע"כ דברי הרב. ואלו דברי תלמיד: אמר המחבר ומה נתקן בהלכות מאחר שהרב ר' אברהם ז"ל סומך על תלויות משובשות שבהן אבל נוסחא של רבינו ז"ל כמ"ש למעלה רשב"ג אומר בין לשם עבד בין לשם ב"ח ישתעבד לרבו ראשון [כדחזקיה וכ"ה בספרדיות ובמערבוית] והלא דבר ברור הוא דנוסחא שכתב הרב שהוא הגהה ולשון אחר והיאך יתכן לפרש ולחזור ולפרש רשב"ג אומר עד סוף מימרא דחזקיה והרי היה לו לומר בין לשום עבד בין לשם ב"ח בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ישתעבד לשם עבד ולאחר יאוש ישתעבד לרבו שני לשם ב"ח ולאחר יאוש א"נ לשום עבד ולפני יאוש ישתעבד לרבו ראשון כך היה לו לכתוב לא שיחזיר דברי רשב"ג משנה וגמ' פעם אחר פעם (וכל שבוש) [וע"כ] שיש בהך שבושין אבל הנוסחא כמ"ש ועיקר הפי' כן לרבו ראשון וכן הפסק של רבינו כדברי הגאון הוא כרבנן ולא כרשב"ג לפיכך לא חלק עליו בביאור ולא פסק כדברי היחיד שאין דרכו של רבינו ולא דרך שאר מחברים להביא דברי גאון בפירוש ולחלוק עליו ברמיזה אלא אליו הוא סומך בכך וכן בדין דיחיד ורבים הן ועוד שדברי חכמים תורה ושורת הדין ודברי רשב"ג תקנה שלא יהא כל א' וא' הולך ומפיל עצמו לעובדי כוכבים וכל תקנה של מחלוקת אין לנו לסמוך עליה אלא יקוב הדין את ההר. ותשובות שהשיב הרב אין בהן ראיה של כלום לפסוק כדברי היחיד מה שאמר אדקאמר חזקיה מפני מה אמרו דמשמע דרבים ס"ל כוותיה לאו ראיה היא דשיטא דלישנא למימר כמה שאמרו אחרים כדאמרי' בפ' השוכר את הפועל אמר ריש לקיש נותן טעם לפגם שאמרו לא שתהא קדירה חסירה מלח יתירה מלח וכו' ואיתמר עלה מדברי כולם נלמד נותן טעם לפגם מותר א"ל אביי בשלמא מכולהו לחיי אלא דריש לקיש אמרו קאמר וליה לא ס"ל וזו גדולה ממנה ובפ' האשה בנדה אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים ודאי שדברי רבים הם אלא דשמואל גופיה לא ס"ל הכי ואמרו קאמר וליה לא ס"ל ואנן נמי לא קי"ל הכי. ומה שאמר עוד הרב מפני שהקשו ממנה דר' יוחנן אדר"י ולא תירצו בה אמוראי נינהו אליבא דר"י כדמתרצי בדוכתי אחריני זה אינו כלום דגמ' לא מתרץ אמוראי כל היכא דמשכח טעמא בשום צד וענין והרבה עשו כן ולא פסקו בא' מהן כדברי יחיד ומה שאמר עוד מדשלחו ליה לשמואל אנן כרשב"ג ס"ל וכן בירושלמי שפסקו הלכה כמותו אלו אינן ראיות כלל והנהו דפרקוה לאמתיה דמר שמואל סברי למימר דפלוגתייהו לפני יאוש הוא ובלפני יאוש ודאי מסתבר טעמיה דרשב"ג דאמר ישתעבד לרבו ראשון ואיהו אמר דינא ורבנן אמרי תקנתא דלמא ממנעי ולא פרקי וסמכי בגמ' אדינא ואנן נמי הכי קאמרי' לכ"ע דלפני יאוש לרבו ראשון משתעבד וכן בירושלמי כדעת הזו סבורים וכך נאמר שם אמר עולא בשם ר' יוסי בדין הוא שאפי' לשם ב"ח ישתעבד ולמה אמרו לא ישתעבד שלא להוציא ליזה על ב"ח א"ר יוסי מתני' אמרה כן רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד כשם שישראל מצווין לפדות את ב"ח כך הם מצווין לפדות את העבדים הן תנייה קדמיה סבר מימר מצווין לפדות את בני חורין ואין מצווין לפדות את העבדים ר' יעקב בר אבא בשם ר"ל הלכה כרשב"ג ופירושו ברור שהם העמידו משנתינו בלפני יאוש ולפיכך אמרו דבדין הוא שאפי' לשם בן חורין ישתעבד ור' יוסי דייק הכי מן מתני' דודאי בדין הוא שישתעבד מדקאמר רשב"ג כשם שישראל מצווין מכלל דת"ק סבר מימר מצווין לפדות בני חורין ואין מצווין לפדות את העבדים כדרך פירושו של אביי בגמ' שלנו ועל זה הדעת פסקו הלכה כרשב"ג וכן הדין אבל לאחר יאוש שורת הדין לשום עבד ישתעבד לשם ב"ח לא ישתעבד ואין לנו בזה תקנה: