ספר הגן ודרך משה לד

מה' מרדכי יפה הנ"ל לא ענה אמן שלא במתכוין : ( כאשר עדיין הסדר בעו"ה ברוב עולם שאינן נזהרין בזה): והחכם רבו של הגאון הנ"ל כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק כעס עליו בכעס גדול והיה מנדה להגאון רמ"י וגער בו בנזיפה והמתין הגאון רמ"י ל' יום כפי הדין נידה הרב לתלמיד. ואח"כ בא הגאון רמ"י ורצה לפייס את רבו ולא היה רוצה למחול לו ואמר לרבו רבינו ימחל אדוני ואמר לו מה פשעי ומה חטאתי נגדו ומה חרי האף הגדול הזה השיב לו החכם הנ"ל ידוע תדע שאהבה גדולה ושלימה שאינה תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני. אבל תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשעה שלא ענית אמן על הברכה של התינוק. אמנם באמת ובתמים אני מוחל לך רק בתנאי זה שכל מקום ובכל קהלה אשר תדרוך כף רגליך תדרוש ברבים ותודיע להם את החטא והפגם הגדול של מי שאינו עונה אמן על כל ברכה השומע מישראל: וגם תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות שיספרו זה המעשה הגדול והנורא מה שאספר לך: וכך היה המעשה שבמדינת שפניא היה מקדם קהלות קדושות קודם גזירת תתנ"ו והיתה שם עיר גדולה לאלקים עיר ואם בישראל והיה שם מלך א' והיה רוצה לגרש אותם כמה פעמים והיה שם אב"ד חסיד ועניו גדול ועושר גדול והיה נושא חן בעיני המלך: ובכל פעם שהיה דעתו לגרש היהודים היה החסיד הנ"ל מפיר עצתם ומבטל דעתם ויהי היום ויכעס המלך על היהודים וצוה לגרש אותם ובאו כל בני הקהילה להחסיד הנ"ל שילך למלך להמליץ בעדם לבטל הגזירה כפעם בפעם והצליח מעשה השטן בעו"ה ובאו לעת מנחת ערב להחסיד והשיב להם החסיד הנ"ל שילך עמהם רק שרוצה להתפלל תחלה תפלת המנחה ראשית חכמה יראת ה'. והפצירו בו ואמרו לו זו ג"כ מצוה רבה להציל כלל ישראל. ועתה הוא עת רצון לפני המלך ואח"כ תתפלל ויעש כן החסיד והלך עמהם לחצר המלך: ויהי כאשר ראה אותו המלך נשא חן בעיניו וירץ לקראתו ויחבק וינשק להחסיד הנ"ל וסבר החסיד בדעתו שבוודאי יבטל הגזירה מגירוש הנ"ל והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך ובתוך כך בא כומר א' ממדינת המלך ממרחקים לפני