ספר החינוך תקלד

שֶׁלֹּא לְהַעֲבִידָהּ אַחַר שֶׁבְּעָלָהּ – שֶׁלֹּא נַעֲבֹד בְּאֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר אַחַר בִּיאָה עָלֶיהָ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כא יד) לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ. פֵּרוּשׁ תִתְעַמֵּר לְשׁוֹן שִׁמּוּשׁ. וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, לֹא תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. וְהָעִנְיָן הוּא שֶׁלֹּא נַעֲמִידָהּ כְּפִלֶגֶשׁ אוֹ שִׁפְחָה לְעַבְדוּת, וְאֵין עִנְיָן הַכָּתוּב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּכָל שִׁמּוּשׁ שֶׁהַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, אֲבָל הַכָּתוּב יֶאֱסֹר מִלַּעֲשׂוֹתָהּ שִׁפְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר מִלְּמָכְרָהּ גַּם כֵּן לְשִׁפְחָה, וְהַכַּוָּנָה אַחַת. וּכְמוֹ כֵן בְּגוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם כד ז) וְהִתְעַמֶּר בּוֹ, פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פה, ב) שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.

בְּשֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ, יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ הַסָּמוּךְ (מצוה תקלג). וּשְׁאָר הָעִנְיָן כָּתוּב בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ (מצוה תקלב).