ספר חרדים צד

חלקים הא' שלא לישבע על הדבר הידוע שהוא לא כן כגון על האיש שהוא אשה ועל האשה שהיא איש ועל עמוד של שיש שהוא של זהב או להיפך וכן כל כיוצא בזה זהו ענף ראשון: (ב) שלא לישבע לאמת את הידוע על השמים שהם שמים ועל האבן שהיא אבן וכיוצא, ענף שני: (ג) שלא לישבע לבטל את המצוה שלא להניח תפילין או ציצית או להתענות בשבתות וימים טובים או להכות יהודי או לקללו או לגזול ממונו או למוסרו ביד אנס כל זה שבועת שוא שהרי מצווה מסיני שלא ל לעשות. ענף מצוה: (ד) שלא לישבע לעשות דבר שאי אפשר לו לקיים כגון שלא יישן שלשה ימים או שלא יאכל שבעה ימים רצופים ועל כל אלה הארבע מיני שבועת שוא מלקין אותו ובשבועה זו אחרונה ויישן לאלתר ויאכל לאלתר ואע"פ שזה לאו שאין בו מעשה קבלו מסיני שלוקין עליו אלו עיקרי שבועת שוא, ע"מ: (ה) כתב רבינו יונה ורבינו סעדיה גאון ואסור לישבע חנם אע"פ שנשבע על אמת שנאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא תרגומו למגנא עד שיתחייב שבועה בב"ד או ישבע ע"מ: (ו) וכתב הרב רבינו יונה אם חייובו ב"ד את האדם לישבע שבועה והוא יודע שאינו יכול לישבע באמיתות אסור לו לקבל עליו השבועה לאמר אשבע כדי להפחיד את חבירו אע"פ שאין בלבבו לישבע שנאמר לא תשא יש בכלל משמעותו לא תקבל לישבע לשוא כדאיתא במכילתא, ענף מצוה: (ז) אמרו במסכת ברכות כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא וכן כתב רמב"ם, ע"מ: וגו' (ח) כתב רמב"ם סוף הלכות שבועות כל המזכיר שם שמים לבטלה עובר על לא תשא לשוא ועונשו חמור מאד שהוא בכלל מה שאמר הכתוב אם לא תשמור לעשות ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה' את מכותך ואת מכות וגו, ובכלל יראתו שלא להזכירו לבטלה ע"מ: (ט) וכן המסבב להשביע חבירו חנם שהיה חייב חמשים ותבעו מנה כדי שיודה נ' וישביעו שבועת התורה או שלא היה חייב לו כלום ותבעו כדי להשביעו שבועת היסת, רבינו יונה. ע"מ: (י) לא