ספר חרדים עט

הגמרא ופירושם וספרי הפוסקים שאדם קונה להגות בהם הוא ובניו או שכותב אותם היא עיקר מצ"ע שהרי בזמן הזה אין קורין בס״ת אלא בצבור וגם אסור לו למכור כל ספרים אלו אם לא ללמוד תורה ולישא אשה כספר תורה עצמה ענף מצוה: (נו) מצ"ע ליטמא הכהן לששה מתים הקובים הכתובים בתורה לשארו דהיינו אשתו ולאמו ולאביו כו' שנאמר לה יטמא ולמדו מפי השמועה שאין זה רשות אלא מצ"ע מן התורה על הכהן ונוהגת בזכרים ולא בנקבות, ממנין תרי"ג להרמב"ם אבל הרא"ש כתב דכהנת נמי חייבת ליטמא על ששה מתים: (נז) ובכלל מצוה זו יש מצוה אחרת והיא מצות אבילות ונוהגת בין בכהנים בין בישראל בזכרים ובנקבות ואין מצות אבלות מן התורה אלא יום ראשון יום מיתה וקבורה ושאר הששה ימים אין מצות אבלות אלא מדרבנן ולא חייל אבלות אלא אחר קבורה ומפני טעם זה רחץ וסך דוד כשמת הילד ולא תימא דמשום דאמרו דכל שלא שהה שלשים יום באדם הוי ספק נפל ואין מתאבלין עליו דהרי אמרו דאין דין זה אלא בספק אם כלו לו חדשיו אבל אם נודע בבירור שכלו חדשיו חייב להתאבל עליו ודינו, כאדם שלם לכל דבר וילד דדוד הרי נודע בבירור שכלו לו חדשיו שהיו יודעים יום העיבור ולכך היה מתפלל דוד שיחיה ענף מצוה: (נח) אסור לשחרר עבד או שפחה כנענית ובני השביה שהמלך מביא וישראל קונין אותם יש להם דין עבדים כנעניים והמשחררם עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ומותר לשחררם לדבר מצוה אפי' היא מצוה של דברי סופרים כגון שלא היה עשרה בבית הכנסת משחרר עבדו להשלים המנין שמצוה מדברי סופרים להתפלל בעשרה וכן לכל כיוצא בזה, וכן אם היו נוהגין בשפחה הפקר דהרי היא מכשול לחוטאים כופין את רבה ומשחררה כדי שתנשא ויסור המכשול, ממנין תרי"ג: (נט) הפיל שן עבדו או אמתו או סימא עין אחד שלהם או השחית אחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שלהם מצוה על ב"ד לכוף את הרב