ספר חרדים עז

התורה להצילו וכן חולה שיש בו חולי של סכנה מצוה להשתדל לרפאותו בכל עוז וכל אלה מצות פקוח נפש שדוחה שבת והמתרשל בה נקרא שופך דמים ובכלל זה מצות פדיון שבוים ומצות פיקוח נפש נוהגת גם בגר תושב הוא המקיים שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ממנין תרי״ג לרמב"ן ורשב"ץ: (לז לח) רמב"ם מנה קיום כל מיני נדרים מצוה אחת ממנין תרי"ג, ורמב״ן עשאן שתים לפי שהן חלוקות בעניניהן שנדרי גבוה כגון הרי עלי קרבן או הרי עלי כך וכך מעות לצדקה ואע"פ שלא הוציא נדר ולא שבועה מפיו הוי נדר גמור וחייב לקיים על זה נאמר מוצא שפתיך תשמור אבל בנדרי הרשות אם אמר אעשה כך וכך ולא הוציא לא נדר ולא שבועה אינו כלום ועל זה נאמרה איש כי ידור וגו' ככל היוצא מפיו יעשה וחילוק זה הוא דנדרי גבוה עובר עליהם בבל תאחר אבל נדרי הרשות לא כדאמרו במסכת קמא מי שנדר ליקח בית או לישא אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו עד שימצא דבר הגון, ממנין תרי"ג (לט) מ"ע להפריש בכורות בין באדם בין בבהמה טהורה בין במין החמור שנאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא בכור אדם ובכור חמור נפדין ופדיונם לכהנים ובכור בהמה טהורה בין תם בין בעל מום נותנין אותו לכהן ולא יתננו לו מיד כשיולד אלא חייב הישראל להטפל בו בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום והתם ישהנו הכהן ברשותו עד שיפול בו מום מאליו, וישחטנו הכהן ויאכלנו כשירצה, ויכול להאכיל ממנו לישראל ואפילו לכותי או מוכרו אם ירצה ממנין תרי"ג: : (מ) מצות עשה לפדות פטר חמור בשה ונותן השה לכהן: (מא) ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנא' ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו ומצות פדיה חביבה יותר ממצות עדיפה ממנין תרי"ג: (מב) מצות עשה לשלח אם צפור מן הקן שנאמר שלח תשלח את האם וכשיקחנה יכוין שלא לזכות בה אלא