ספר חרדים קמז

דהלכות אבל: (ה) משחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני שיר וכל משמיעי קול שיר אסור לשמוח בהם ואסור לשומעה מפני החרבן שנאמר זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ואפילו שירה בפה אסורה אלא אם הוא שיר ושבח של הב"ה סוף סוטה רי"ף ורמב"ם וכל הפוסקים: (ו) אסור לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ מדברי כופרים היינו חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן שני מינים ירק וחרצן או זרע אחד וזרע אחר מין תבואה וחרצן במפולת יד אבל ב' מינים לבדן בלא חרצן מותר לזרוע בח"ל ולמה אסרו כלאי הכרם בח"ל ולא אסרו כלאי זרעים מפני שכלאי הכרם אסורין הם שאם נזרעו בא"י אסורין בהנאה מן התורה משא"כ בכלאי זרעים: (ז) כלאי הכרם שנזרעו במפולת יד בח"ל אסורין בהנאה מד"ס: (ח) הקוצר את שדהו בח"ל חייב להניח פיאה לעניים מדברי סופרים אחד מששים: (ט י יא יב) וכן חייב בלקט שכחה ופיאה ועוללות מדברי סופרים ועניינם יתבאר במצות א"י דשם חיובן דבר תורה

פרק ו מל"ת מד"ק ומד"ס התלויות ברגלים

א שלא לצאת יותר על אלפים אמה חוץ לעיר בשבת: (ב) וכן ביה"כ: (ג) וכן בימים טובים: (ד) אסור לפסוע פסיעה גסה כשיוצא מבהכ"נ פ"ק דברכות: (ה) אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת פרק ט"ז דשבת וכתב רמב"ם אסור לרוץ ולדלג בשבת ולדבר מצוה מותר ומצוה נמי איכא שנא' ונדעה נרדפה לדעת את ה' כגון ללכת לבהכ״נ או לבהמ"ד וכיוצא בזה: (ו) אמרו שם דשלא לדבר מצוה אפי' בחול אסור לפסוע פסיעה גסה משום דנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם: (ז) הקב"ה שונא למי שנכנס לביתו פתאום ואצ"ל לבית חבירו נדה פרק כל היד: (ח) כיון שנפתח ס"ת אסור לצאת כ"א בין גברא לגברא ועל היוצא נאמר ועוזבי ה' יכלו מסכת ברכות והביאוהו כל הפוסקים: (ט י) אסור לישב בצד העומד בתפלה או לעמוד לפניו עד שירחיק ממנו ארבע