שפת אמת על קדשים קצב

דמה"ת י"ל פדיון והתם מדרבנן קאמר משום דהוי כטהורין הואיל וי"ל טהרה במקוה ע"ש]. ויותר נראה דמודה ת"ק דאין לה פדיון רק דס"ל דמועל אחר מועל לא תליא בפדיון רק בבהמה גזה"כ דיש מועל אחר מועל ולא בשאר קדושת הגוף אע"ג דאין להם פדיון

פרק ששי

דף כ ע"א במשנה לא עשה שליחותו השליח מעל כו' לכאורה הי' נראה דדוקא במידי דפגם כהאי דנתן לאורחים בשר. אבל בהוציאה מרשות הקדש לחולין שצוהו לקנות לו חלוק וקנה לו טלית. כיון דהוי שינוי ובטל השליחות נמצא דלא יצא כלל לחולין שהרי המקח בטל ולא מעל השליח. והא דתנן לקמן (כ"א.) במשנה בלקח פתילות במקום נרות דמעל השליח. י"ל דהיינו לכשיוציא החנוני הדינר אז מעל השליח כיון שעל ידו הוציאה החנוני אח"כ לחולין. אבל בנתינת הדינר לחנוני י"ל דלא מעל כמ"ש. אך לפ"ז קשה למ"ש תוס' לעיל דבאכילה אין המשלח מועל א"כ הכא נמי במה שאכל האורח לא ימעול השליח דהא לא נתן להם לתוך פיהם. א"כ ע"כ צ"ל דבנתינה לאורח מיד מעל השליח וצ"ע הטעם כיון דהנתינה בטלה כמ"ש

ע"ב בגמ' מאן תנא דמידי דמימלך כו'. נראה דמשמע לגמ' דמתני' מיירי בכל גווני אפי' לא מצא השליח בשר ליתן להם ונתן להם כבד. אעפ"כ מעל השליח ולהכי מדמי שפיר להתם

שם בגמ' ולת"ק מ"ש עופות כו' ביום הקזה עסקינן. לכאורה הי' נראה דכמו כן בחגבים נמי שייך האי קושיא דאי לא אשכח בשר אוכל נמי חגבים. ונאמר דביום הקזה לכאב עינים גם בשר חגבים קשה להו. אך ברמב"ם (פ"ט מה' נדרים) לא משמע כן. וי"ל דדוקא בדגים מקשה הגמ' משום דמצינו דנקרא בקרא בשר בטמאים שבמים כתי'

מבשם ל"ת הרי שנקרא בשר אבל בחגבים לא מצינו. ועדיין צ"ע. [ועי' בר"ן נדרים (נ"ד:) שכ' דחגבים לא מימליך שליח עלייהו ומשו"ה מותר בחגבים]

מ"ש בתוס' די"מ דהחילוק בין תחילת הסעודה. קשה א"כ בדגים נמי חל הנדר על תחילת הסעודה. ודוחק לומר דנדור באמצע הסעודה

דף כא ע"א במשנה אע"פ שאמר בעה"ב בלבו בלבי הי' ע"ז. נראה שהי' בחלון כמה מינים ואמר בעה"ב שבלבו הי' על מין אחר. ופי' התוס' דחוק. ודברי הרמב"ם בזה תמוהין מאוד. שנראה מדבריו דאמר בלבו הי' על הדלוסקמא אע"פ שאמר מן החלון ע"ש (בה' מעילה פ"ז) וזה מילתא דפשיטא

שם ונזכר בעה"ב כו'. נראה הטעם דבשנזכר וודאי מבטל השליחות לכן חנוני מעל רק לכשיוציא דבאמת לא קנאו החנוני כיון שהשליחות בטל. והא דאמרינן בגמ' דבלא נזכר השליח שליח מעל היינו נמי כשמוציאו החנוני. אח"כ ראיתי בתוס' רעק"א ז"ל שמביא בשם רש"י בחגיגה שכתב ג"כ הכי. אך תמהני עמ"ש הגאון הנ"ל מקודם להקשות על הבעיא בנדרים בככרי עליך דליפשוט ממתני' דהכא. ולטעם רש"י הנ"ל ליכא למיפשט כלום דהכא שאני דלא קנאו החנוני כלל כדכתיבנא

במשנה והביא לו בכולה פתילות כו' שניהם לא מעלו פירש"י בעה"ב לפי שלא עשו שליחותו. ומשמע משום דהוי מעביר ע"ד. אבל באמת בלא"ה בעה"ב נמי לא מעל משום דהוי פחות מש"פ. וכ"כ הרע"ב. והקשה בני מ' משה בצלאל נ"י תיפשוט מהכא דהוי מוסיף ע"ד דאי הוי מעביר לימעול שליח. ולכאורה רציתי לומר דאפי' במעביר ע"ד מ"מ כיון דהשליח לא עשה זה רק לפי ציווי משלחו. ואיהו סבור דאף שהוסיף על מה שציוה מ"מ בזה שליחותו קיים לכן גם הוא לא מעל. והגמ' לעיל מדייק רק דאי הוי מעביר ע"ד לא לימעול בעה"ב. אבל גם השליח י"ל דלא מעל

ע"ב בגמ' ה"נ מסתברא כו'. תמהני הלא לפי ס"ד דניפשוט מהכא דהוי מוסיף ע"ד וליתכא מיהו קנה א"ש טפי הא דמודה ר"י בקטניות. משום דר"י נמי ס"ל דקני לוקח רק משום הטעם דאתרוג וחלוק קטן רע מגדול. ולהכי בקטניות דבדינר ופרוטה הכל טעם אחד להם להכי מעל בעה"ב דאינו כמעביר ע"ד. א"כ מה ה"נ מסתברא וצ"ע לפרש הגמ'. עי' בשטמ"ק כתובות (צ"ט.) מ"ש בזה]

והנה בגוף הסברא דר"י דקאמר אילו הי' חלוק גדול הי' שוה טפי יש לגמגם טובא דלכאורה נראה יותר דרך בן אדם כשרוצה חלוק כזה. גם אם ימצאנו בפחות יקננו ולא יקנה ביותר חלוק יקר טפי. ואדרבא אם הי' לוקח חלוק גדול הי' יותר כמשנה שאינו רוצה חלוק גדול כל כך. ולכן נלע"ד דאה"נ דר"י מודה בזה ג"כ. וכל כוונת ר"י דכה"ג צריך השליח לאמלוכי בי' כיון דרואה שינוי כזה. ולכן בין שקנה חלוק בעד חצי דמי' בין בעד כולו לא מעל דמידי דצריך לאמלוכי בי' בטל לענין מעילה כדאמר אביי לעיל כנ"ל

השמטה מגוף הכת"י

בכורות ד' כ' ד"ה בגמ' רבינא אמר כו' כמ"ש, אכן קשה ע"ז הטעם מהא דרוב נשים בתולות נשאות דלפ"ז גם התם אין הספק על האשה עתה רק מה שהי' בשעת נישואין וליהוי כמו רובה דתלי במעשה, וצ"ע: