סדר הלכה (רמב"ם) יא

לקוח מחכמת המחקר ודרך ההגיוני. בכל זאת אין הכרח לומר שחכמת המחקר יותר כולל לחכמת התורה ולא נלקח פה לעיקר אלא נגד הפירוש המוטעה ולברר על ידה האמת וכמוה כל שבע חכמות העומדות לשרת בבית חכמת התורה הא' וכמ"ש הרמב"ם בתשובה לתלמידו רשא"ת:

אולם בלעדי כ"ז נלענ"ד לסלק הטענה הזאה כולה ע"פ שתי הקדמות. א' דבר ברור הוא שאע"פ שהניח רבינו שלשה עשר עקרים אין כולם בערך אחד ולא סוג אחד אבל יש הפרש גדול ביניהם קצתם הם עקרים ראשיים וקצתם כענפים המסתעפים מהעקרים הכוללים וכ"כ הר"י אלבו בד' לראשון להדיא שהעקרים הכוללים הם שלשה. א' מציאות השם. ב' תורה משמים. ג' שכר ועונש. ויכלול הראשון אחדות. ושלילות גשמיות והקדמות. ויחוד העבודה. והשני יכלול נבואת משה. ונצחיות הדת. והשלישי יכלול ביאת משיח. והתחי' וכ"כ בר"א פ"ט ע"ש. הקדמה שני' יש הפרש בין ראשון להתחלה וכמ"ש במורה ל' לשני וז"ל דע שיש הפרש כו' וזה שההתחלה היא נמצאת בלתי מה שהיא לו התחלה (כגון יסודות המורכבים אפשר שימצאו בלתי המורכבים ואולם המורכבים א"א שימצאו מבלי היסודות "שם טוב") או עמו (ר"ל אופן ב' נאמר התחלה ויסוד לדבר שא"א שימצא כו' שא"א שיבוא לידי מציאות אלא עמו ר"ל עם המורכב כגון הלב בבעל חי שהוא יסוד והתחלת החי וא"א שימצא בלתי הבע"ח כו' וא"כ יסוד זה הוא חלק מן הדבר שהוא לו יסוד ואין אחד מהם קודם לאחר בזמן וע"ש היטב במפרשי המורה:

ועתה נשית לב להתבונן בהתחלות ויסודי הדת שאם יהיו מסוג ההתחלה הנמצאת בלי הדבר שהיא לו התחלה כדמיון יסודות המורכבים שכבר נמצאו בלעדי המורכבים שהם בלי ספק קדומים יותר וחלקי המורכב כולו לקוחים מן היסודות שקדמו אותם. הנה באמת יוצדק מאד לשאול מה המה יסודות והתחלות שנאמר עליהם שהם יותר קדומים מהחכמה והתורה האלקית שהיא הקודמת הכוללת בלי תכלית. אבל אחר העיון הדק היטב נראה לכל מי שיש לו עינים לראות שיסודי הדת המה מסוג ואופן השני. ר"ל התחלה הבלתי נמצאת בלי הדבר שהוא לו התחלה. וזה כי עיקר הראשון מציאות השם עם שהוא התחלה ויסוד לדת האלקית ויסוד לה הנהו יסוד והתחלה שהיא עמו. וביאור זה כמו שאמרו חכמי אמת (הובא בשל"ה במאמר הא' מעשרה מאמרות שם בסופו בשם הריקאנטי) וז"ל ועתה דע והבן מה שאומר לך וכו' וסיים א"כ הקב"ה אינו צד אחד בלתי התורה ואינו דבר חוץ ממנו על כן אמרו חכמי הקבלה כי הקב"ה הוא התורה עכ"ל. וכמו כן יסוד השני תורה משמים הוא התחלה ויסוד לדת אלקית אבל לא יצויר התחלה זו לבדה בשום פנים כי בלעדי דת הא' אין תורה מן השמים. וכן יסוד הג' השגחה ושכר ועונש. כבר האריך לבאר הר"י אלבו בשמיני לראשון שאין בכח דת הנמיסות להגביל פרטי הפעולות הנאה והמגונה על צד האמת והצדק. ואח"כ לסדר עונש במידה ומשקל לזה מלקות ולזה מיתה לזה סקילה ולזה שריפה לזה כפל ולזה דו"ה. וההיפך בשכר להיות בענינים אלו קולע אל השערה ולא יחטיא אין ציור לזה בשום אופן בלעדי סידור דת אלקית א"כ הנה גם הוא התחלה שעמו הנה א"כ נתבאר כי התחלות וראשי הדת הם דבקים ונצמדים בדבר שהם לו יסוד והתחלה לא קדמו ולא נפרדו מעולם ולא נלקחו מדבר שקדם להם ועיין עוד מ"ש בסילוק טענה הששית והבן:

ונשוב עתה לטענה השלישית שכתב שם וז"ל היות שבתוך העקרים שמנה הרמב"ם יש מהם שהם נחשבות במספר תרי"ג מצות ואין ראוי לשום קצת מצות יותר כוללות וגדולות המעלה מקצתם ואיך נכניס עצמינו בבחינת המצות ונבחר קצתם על קצתם ומשנה ערוכה הוא הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שא"א יודע שכרן של מצות ואיך א"כ נעשה חלוקות ונניח מהם במדריגב השרשים עכ"ל. לפענ"ד גם היא אינה טענה כי דבר ברור הוא כי יש ויש הבדלים רבים והדרגות בערכי חלקי המצות ואזהרות החורה והם חמורות קצתם על קצתם וש"ס ערוך בסוף יומא על הקלות ועל החמורות אלו הן קלות עשה ול"ת יעו"ש ובסיף חולין ומה על מצוה קלה שהיא כאיסר כו' יעו"ש. ולא עוד אלא שמאותה משנה עצמה שטען ז"ל משם ראי' מ"ש הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה הרי שיש ערך קלה וערך חמורה:

והנה הר"ש אוזיידה בביאור משנה זו כתב וז"ל יש לדקדק כו' כי דבריו סותרין זה את זה כי הוא אומר שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והנה קדם וקרא אותם קלה וחמורה וזה אי אפשר אלא מצד שכרה כו' וסותר דבריו הראשו' לכן אפשר לומר שבכאן אינו מדבר אלא על מצות ל"ת שבפירוש יש בהם קלות וחמורות שהרי יש כהם חייבי מיתות ב"ד ומהם חייבי כריתות ויש חייבי לאוין. וסעד לזה שנראה שמדבר במצות ל"ת אומרו הוי זהיר דלא שייך אזהרה כו' והזהיר התנא כו' שאף אם ידון האדם בשכלו שמהעונש המפורש בעושי העבירה ממנה יובן גודל השכר כו'. ואדרבה נהפוך הוא לפי שפירש ממנה רק מיראת עונש החמור כו' וראוי הוא שלא יהא שכרו כ"כ מרובה כמו הפורש מעבירה קלה ונמצאו שיש צדדין לכאן ולכאן וזהו שאין אתה יודע מ"ש של מצות עכ"ל בקיצור נמרץ. לפי דברים הללו שבל"ת חלוקות הן במדריגתם ובערך עונש המפורש בהם. וא"כ עיקר יסוד עבודה לאלקים כתב הרמב"ם להדיא וז"ל היסוד החמישי הוא להזהר על עבודה זרה ורוב אזהרות התורה שבאו בענין זה ל"ת הם. ועיקר מציאות השם עם שהוא אנכי ד' אלקיך אבל ביאור אמונת המציאות שהוא מחויב ואינו תלוי בזולתו וכמ"ש בר"א פרק י"ז וכמו כן יסוד האחדות עם שהוא מ"ע בכל זאת המאמין בשניות ובדבר זולתו ממילא שהוא עובר על לאו דלא יהי' לך ובל"ת הרי יש בהם הדרגות וכנ"ל:

אבל בלעדי זאת י"ל כמו שבסוג הל"ת נשפוט חומר הל"ת מערך העונש שהגבילה התורה בהם כמו כן גם בסוג העשין הרי כתב במורה במ"א לשלישי וז"ל וכן הדין אצלי בכל עבירה שיראה ממנה סתירת דברי התורה או מחלוקת נגדה כו' הוא אצלי הנאמר עליו את ד' הוא מגדף כו' ויהרג מיתת כפירה עכ"ל נמצא לפ"ז הגבלת עונש חמור וקל גם בענין מ"ע כי מי שלא עשה ציצית על כנף בגדו מפני שהוא אומר שאין זה מצוה הרי זה חייב מיתה משא"כ המבטל מצות ציצית מצד עצלותו ומיעוט הזהירות והזריזות. וא"כ ודאי יש הבדל בין עשין שאינן תלוין באמונת שרשי הדת לאלו הנוגעים בשרשי הדת ובכל זאת לענין זהירת קיום המצות הדרינן לכללין דכייל לן במשנה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ומתפרש גם במ"ע וכ"כ הר"מ לבית מאיר יעו"ש שהובא במדרש שמואל. וכן מורין דברי המהר"ל בדרך חיים שם:

ונשוב לטענה הרביעית שכתב שם ז"ל שאם הי' בתורה שרשים ועקרים הי' ראוי שבמעמד הר סיני בעשרת הדברים יוזכרו אלו העקרים כדי שישמעום ויקיימום היהודים עליהם ועל זרעם או הי' ראוי לזוכרם בתחלת התורה וכמו שיונחו התחלות החכמות בתחלתם עכ"ל. הנה הוא ז"ל ערך דמיון התחלת הדת הא' לכל שאר התחלות החכמה מן החכמות שיניחו בהתחלותיהם אמנם אין הדמיון עולה יפה במקום הזה כי להמבואר