סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתקנח

רב הונא (סתם) .

א) ר' זירא קורא לו רב דמן בבל פרש"י ברכות (מ"ו א') היינו רב הונא סתמא. לפי שר' זירא עלה מבבל והיה עכשיו בא"י קראו כן. והיה דר בדרוקרת תענית (כ"א ב') :

ב) כתב היוחסין בהשגותיו על בעל דורות עולם וז"ל : כתב בעל דורות עולם ר' יהודה גדול מר"ה בחכמה, וא"א דר"ה היה חכם יותר וראיה דאמר במ"ק (כ"ח א') אמר רבא ג' דברים שאלתי חוכמתי' דרב הונא ויהבו לי ועותרי' דרב חסדא ויהבו לי וענותנותיה דרבה בר רב הונא ולא יהבו לי, מדשאל חכמתי' דר"ה ולא חוכמתיה דרב יהודה ש"מ דר"ה היה חכם ממנו. ואולי חכמת ר"י לא שאל דהא רבא נולד יום שמת רב יהודה. אכן לקמן כתבתי בשם תוס' שר"ה מת קודם ר"י א"כ לא ראה רבא את ר"ה אפ"ה שאל חוכמתיה דר"ה. אבל א"צ ראיה ממ"ק דג' דברים שאל, דהא לקמן כתבתי בשם התוס' דר"ה גדול אפי' משמואל שהיה רבו דר"י. ועוד דאמרי' בברכות דכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין אמר הויות דרב ושמואל קחזינא, מסתמא שלא היה כ"כ חכם אעפ"י ששמואל קרא אותו שיננא (ע"ש) אפשר שהיה מחודד בערך אל שאר תלמידים. ולפיכך גברה ישיבת סוריא שהיה שם ר"ה. שהיה ר"ה חכם ועשיר וקרוב לנשיא. ובשם רש"ג דהוא מן בני נשיאה (ע"ל), ובמקומו בשם הדורות עולם כתב שהיה קרוב לראש גולה. ועיין גיטין (י"א ב') יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף קמיה דר' ירמיה, (וכן בשבת (ס"ג ב') יתיב רבין ור"ה קמיה דר' ירמיה, ויותר מפורש בזבחים (ע"ה ב') ר"ה ור' חזקיה תלמידי ר' ירמיה). כתבו שם התוס' דאין זה ר"ה שמזכיר סתם בכל הש"ס כי ר"ז תלמיד רב יהודה היה גדול מר' ירמי' ושמואל שהיה רבו של רב יהודה היה צריך לר"ה כדאמרי' בריש פרקין (ה') ובחולין (י"ג) בעי שמואל מר"ה וכ"ה בזבחים (מ"ו ב'), משמע דשמואל קטן מר"ה ואיך ישב ר"ה קמיה דר' ירמיה ור' ירמיה קראו דרדקי, וכ"כ תוס' חולין (י"ג) וז"ל משמע דשמואל קטן מר"ה, ובערכין (ט"ז) הוו יתבי ר"ה וחייא בר רב קמיה דשמואל משמע כתלמיד לפני רבו, ובפ"ק דגיטין (י"א) יתיב ר"ה קמיה דר' ירמיה ור' ירמי' חבירו של ר"ז (ע"ש) ור"ז תלמיד רב יהודה ורב יהודה תלמיד רב ושמואל והיה קורא ר' ירמיה לר"ה דרדקי. וי"ל דשני ר"ה הוו. ומיהו ההוא דערכין הנ"ל ע"כ תלמידו של רב היה עכ"ל. ועיין ברכות (מ"ט א') יתיב ר"ז אחורי דר' גודל קמי ר"ה. ושם (ל"ט א') אר"ז כי הוינא בי ר"ה כתב היוחסין כתב בס' הליכות עולם כי ב' ר"ה הוו כיון שמצינו דשמואל בעא מר"ה (כנ"ל) ולא נהירא דכיון דהוי כייפי ליה אע"ג דהוא תלמידו בעא מיניה ומצינו הרבה בתלמוד שהרב שואל לתלמידו (עיין בהקדמה בכללים) א"כ אפשר שהוא אחד ואין שני. וצ"ע לפי מ"ש התוס' ר"ה שהיה תלמיד רב יתיב קמיה דשמואל בערכין, א"כ שמואל רביה ורב הונא זה שהיה תלמיד רב יתיב קמי ר' ירמיה והיה תלמיד ר' ירמיה ור' זירא קמיה דרב הונא איך יכוונו הדברים. ואולי אותו רב הונא דשמואל בעי מיניה הוא רב הונא ריש גלותא בבבל שמת בחיי רבי ושמואל היה באותו פעם כי היה אסיא דרבי, ובספר כריתות ימות עולם שער ג' ס"כ ר"ה בר זוגי דשמואל . ואם הם ב' בהכרח הם ג' אחד גדול משמואל ואחד קטן והשלישי קטן מר' ירמיה דאמרי' פ"ק דגיטין ר"ה יתיב קמי ר' ירמיה עכ"ל. כתב היוחסין רב ירמיה סתם הוא תלמיד ר"ה, בפ"ב דקידושין. אבל ראיתי שם (מ"ה ב') ר' ירמיה בר אבא. (בחולין י"ד א') אר"ה דרש ר' חייא בר רב משמיה דרב. כתבו התוס' תימה דבכמה דוכתי משמע דר"ה היה גדול ממנו. בערכין (ט"ז ב') דהוי מצער ר"ה לר"ח בר רב שהיה מלקה אותו, ובבכורות (כ"ב א') אר"ח בר רב לר"ה רבי פרש דבריך עכ"ל, ותמיה למה לא הקשו תימא זו על מ"ש בכתובות (כ"ב ב') שאל רב הונא לחייא בי רב. ועוד הא כתבו תוס' הנ"ל דב' ר"ה הוו. באשר"י פ' כיצד מעברין פסקינן כר"ה דגדול מחייא בר רב . רב הונא קרי בכהנא אע"פ שלא היה כהן דאפי' ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דא"י הוו כייפי ליה מגילה (כ"ב א') גיטין (נ"ט ב'). וצ"ע בירושלמי מעשר שני פ"ה הלכה ה' ר"ה לא לקח מעשר א"כ נראה שהיה כהן כמו שמביא שם כמה שהיו כהנים ולא לקחו מעשר (ע"ל רב הונא אביו של זעירא). אבל רב אסי גדול מרב הונא (ע"ש) :

ג) כתב הדורות עולם רב יהודה היה לראש בנהרדעא (ע"ש שהיה בפומבדיתא) אחר שמואל ורב הונא בסורא (ואצל ר"ה במקומו כתב היוחסין תימא על רש"י ותוס' שפירשו בעירובין (ס"ב ס' ע"ב) כי ר"ה היה בפומבדיתא והאמת כהדורות עולם שהיה בסורא. וכ"נ ספ"ק דסנהדרין סבי דסורא רב הונא סבי דפומבדיתא רב יהודה, ושם דייני סורא ר"ה ור"ח, וברש"ג סורא היא מתא מחסיא, ובספר כריתות כתב ר"ה ור"ח נהגו שררה בבבל והלך ר"ח למתא מחסיא ועשו אותו ראש ישיבה ומתיבתא דר"ה בנהרדעא עכ"ל, וז"א כנ"ל) . ומת רב יהודה וחזרו ב' הישיבות לר"ה והיה מ' שנה ראש ישיבה ומת ד' אלפים וחמשים (ע"ל ר"ה ריש גלותא) , וז"א כי ר"ה מת שנת ס' ואחריו היה בסורא רב חסדא (ע"ש) בימיהם היה ראש ישיבה בא"י רבי אמי (ע"ש) ועיין חלק א' אחר ד"א רל"ד. ר' הונא היה הראשון ראש ישיבה בבבל מ' שנה ואחריו רב חסדא י' שנה. עוד ביוחסין אלה המעלות שנתעלתה ישיבת סורא על פומבדיתא בתחלה בימי רב שהיה סוף תנאין ותחלת אמוראין לא היה עדיין ישיבה בבבל אלא הנשיאים שהיו שם לא היו קורין אותם אלא ריש סדרא כדאמרינן מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא והוא רב (ע"ש) ואחר שנפטר רב עשו ישיבה בבבל על דרך א"י והיא ישיבת סורא ומלך בה ר"ה מ' שנה והוא היה הראשון לכל מי שהיה ראש ישיבה בבבל. ואחריו רב חסדא י' שנים ובסוף ימיו של רב חסדא הלך רבה בר נחמני ועשה ישיבה בפומבריתא ומאותו יום ואילך היה ישיבה בפומבדיתא והיתה ישיבת גולה (ע"ש). וביוחסין בשם רש"ג ושכב שמואל שנת תקס"ד (צ"ל תקס"ב) והוא שנת ד"א י' ליצירה, והוו תלמידיה רב נחמן בנהרדעא (עיין ערוך ערך נהר) ורב יהודה בפומבדיתא, ובתר שמואל מלך ר"ה דהוה מן בני נשיאה ומ' שנה מלך ורבץ תורה הרבה דאמרינן בכתובות (ק"ו א') דדרש בי"ג אמוראי פי' מתורגמנין וכד מפטרי רבנן מבי ר"ה ונפצי גלימייהו והוה סליק אבקא ומכסי ליומא ואמרו במערבא קמו השתא מתיבתא דר"ה בבלאה. עיין תשובת מהרי"ט דמחזי כגוזמא, ועוד דבבל לצפונה דא"י כדאיתא בריש גיטין א"כ אפי' יעלה האבק לשמים לא מכסי יומא שהשמש הולך לצד דרום ביום. ונראה דהכי קאמר דכי מכסי יומא במערבא מחמת עננים או אבק הוו אמרו קמו מתיבתא דר"ה כלומר דמי כמאן דקמו, ומזכירין אותו לשבח לומר שהיו לו תלמידים הרבה עכ"ל . והוו פיישי שמונה מאות רבנן מבי ר"ה (שהיה מאוכלי שלחנו רש"י) ובפ' הבא על יבמתו (ס"ד ב') ר' אבא בר זבדא ורב ששת ורב חלבו ורב גידל ורב אחא בר חנינא ושתין סבי אתעקרו מפרקי' דר"ה לבר מר' אחא בר יעקב (ע"ש) . וביומי' דר"ה שכיב ר' יוחנן בא"י ואגבר ד"ה טובא דהוה מבני נשיאה, ורב יהודה בפומבדיתא ותלמידיה קמיה והוה מתחזי לר"ה לפרקים ור' נחמן בשלחי ובמחוזא עם רבנן דנהרדעא. ולא אשכחן דהוה עייל רב נחמן לקמיה דרב הונא דבכמה דוכתין א"ר נחמן הונא חברין גיטין (נ"ב ב') ערכין (כ"ב א') ב"ק (צ"ו ב') ב"מ (ט"ו א') פא"ט (נ"ו א') נדה (ט"ז א'). אר"נ אמר לי הונא ב"מ (ע"א א') ב"ב (קל"ח ב'). א"ר נחמן מודה לי הונא עירובין (מ"ב ב'). ר"נ אמר לר"ה ונימא מר ביצה (כ"ב ב') . ובי מדרשו דרב הונא קרוב למתא מחסיא (שהיא סורא) ורב חסדא הוה חבר לר"ה (ע"ש אי תלמידו היה או תלמיד חבר לר"ה היה) ובסורא הוה. ובשניה דר"ה בנייה רב חסדא לבי רב בשנת תר"מ ושכיב ר"ה בשנת תר"ח. ט"ס יש כאן שכ' בנייה רב חסדא לבי רב שנת תר"מ ר"ל לשטרות שהוא ד"א פ"ח לבריאת עולם בשני דרב הונא הא כתב דר"ה מת שנת תר"ח לשטרות שהוא ד"א נ"ו לב"ע. ואולי צ"ל בנייה ר"ח לבי רב שנת ת"ר לשטרות דהוא ד"א מ"ח לב"ע ומת ר"ה ד"א נ"ו (ובשלשלת הקבלה (דף ל"ד) כתב ד' שנים קודם מות ר"ה בנה ר"ח בה"מ לעצמו) ואסקוהו לארונו לא"י כדאיתא בפ' אלו מגלחין כו'. וחיה רב יהודה אחריו שתי שנים וכלהו רבנן אתו לקמיה לפומבדיתא ושכיב ר"י בשנת תר"י ומלך אחריו רב חסדא בסורא י' שנים ושכיב שנת ת"כ. (צ"ל תר"ך הוא ד"א ס"ח). צא וראה כי לדעת הדורות עולם הנ"ל ר' יהודה מת תחלה ואחר זה מלך ר"ה, ולדעת רש"ג הנ"ל ר"ה מת תחלה וחי רב יהודה אחריו ב' שנים. וראיתי בתוס' מנחות (ל"ו א') ה"ג אמר רבה ר"ה אסבר לי ולא רבא דרבא לא ראה את רב הונא מעולם דהא אמרינן בקידושין (ע"ב) דביום שמת רב יהודה נולד רבא ורב הונא שכיב קודם רב יהודה כדמוכח במ"ק (י"ז א') דכי נח נפשיה דרב יהודה אמרה גברא רבה כרב יהודה ליכא הכא, ור"ה היה גדול בחכמה ובמנין מכל התלמידים דרב כדמשמע בפרק בתרא דכתובות עכ"ל. (ונכתב בצדו (דף קי"א) ולא נמצא שם כלום. ונראה דכוונתם במ"ש בפרק אחרון דכתובות (ק"ו א') דדריש בי"ג אמוראי הנ"ל). וכ"כ התוס' ברפ"ב דבכורות (י"ד א') אמר רבה אמר ר"ה גרסי' דרבא לא ראה את ר"ה כו' וכשמת רב יהודה כבר נפטר רב הונא מדאמר גברא רבה כר"י ליכא ור"ה גדול היה אפילו משמואל רבו של רב יהודה דבעא שמואל מיניה בריש גיטין עכ"ל. (ע"ל מה שכתבתי) הרי מפורש דדברי רב שרירא קיימין ושרירין, ונראה כי בעל דורות עולם אזיל לשיטתו דרב יהודה היה גדול מר"ה לכן ס"ל דר"י מת תחלה ור"ה היה חי, לכן אמרו גברא רבה כר"י ליכא דר"י היה גדול מר"ה וק"ל :

ד) בב"ק פ' מרובה (פ' ע"א) אר"ה אמר רב עשינו עצמינו בבבל כא"י לבהמה דקה (שאסור לגדלה) א"ל רב אדא בר אהבה לר"ה דידך מאי (הלא יש לך בהמה דקה) א"ל דידן קא מינטרא להו חובה (שם אשתו) (ובערוך רב צמח גרס חובה בכ"ף) א"ל תקברינהו לבניה (שאתה סומך עליה והיא אינה יכולה לשמור) כולה שניה דרב אדא בר אהבה לא איקיים זרעא לר"ה מחובה. והקשה בחדושי אגדות הא בפ' שני נזירים (נ"ז ב') אמרו שאמר ראב"א לר"ה מי יקיף ראש הקטן וא"ל ר"ה חובה ואמר ראב"א תקברה חובה לבניה ואמר שם כלהו שני דראב"א לא אקיים זרעא לרב הונא, ותירץ די"ל דהא והא גרמו ע"ש מ"ש. וביוחסין כתב ח"ו שקלל אלא דרך ניחותא אמר או תמיהא וכי קברה בניה שאין לה מי שיקיף בנה הקטן אלא שהיה בשגגה כו' ולא אתקיים ליה. ונראה כי כבר היה לר"ה בנו העניו רבה קודם זה המעשה בעבור כי ר"ה מת קודם רב אדא בר אהבה כפרש"י (לא ידעתי היכן כתב רש"י זה) . ולפי דעתי מת רב אדא בר אהבה קודם ר"ה). אך ז"א כי ר"ה מת קודם ראב"א דהא כתבתי לעיל בשם רש"ג ותוס' דר"ה מת קודם רב יהודה וביום שמת רב יהודה נולד רבא ורב אדא בר אהבה מת בימי רבא ע"ש . או שהיה רבה בנו מאשה אחרת. ונ"ל שכן מדוייק לא איקיים זרעא מחובה משמע דמאשה אחרת אתקיים לר"ה זרעא (עמ"ש אצל רב אדא בר אהבה) . בסוף מ"ק (כ"ה ב') כי ספדו לרבה ברב הונא גזע ישישים עלה מבבל וס"ת עמו, פרש"י כי ר"ה היה ראש גולה דעדיף מנשיא שבא"י (ע"ש) ואינו נראה זה בתלמוד בקדושין (ע' ע"א) שהלך רב יהודה ושאל את רב הונא אם ילך לרב נחמן שהזמינו וא"ל ר"ה לא בעי לך למיזל דגברא רבה את. ופרש"י שאתה גדול ממנו כי אתה ראש בפומבדיתא ור"נ בנהרדעא . וא"ל שילך לר"נ חתן ראש גולה משום כבודו, וכ"כ בעל דורות עולם כי היה קרוב לראש גולה אבל ל' הגמרא אלא משום יקרא דבי נשיאה (שהוא דיין לריש גלותא וחתן הנשיא) קום זיל. ובב"ב (ס"ה א') א"ל ר"נ לר"ה הלכתא כוותן או כוותייכו א"ל הלכתא כוותייכו דשכיחא דייני דמקרבא לר"ג. לשון הגמרא הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דר"ג דשכיחי דייני. ופרשב"ם דמקרביתו בי ר"ג ר"נ חתנא דבי נשיאה הוה ורגיל במקום הדיינים דשכיחי דייני וראה מעשים בכל יום היאך דייני . ובפ"ק דסנהדרין (ה' א') רבה ברב הונא כי הוה מנצי בהדי ראש גולה אמר לא נקיטנא רשותא מנייכו דאנא נקיטנא מאבא מרי רב הונא ואבא מרב ורב מר' חייא ור' חייא מרבי, פרש"י איני כפוף לראש גולה. כוונתו לסתור פרש"י שלא היה ר"ה ראש גולה, ואין להעלות על הלב כוונת רש"י כי רבה זה הוא בר ר"ה ריש גלותא שהיה בימי רבי דהא אמר אנא נקיטנא רשותא מאבא ואבא מרב, וידוע כי ר"ה הבבלי היה תלמיד רב ור"ה ריש גלותא הקדמון שהיה בימי רבי לא היה תלמיד רב. גם הד"ע כתב כי ר"ה הבבלי היה קרוב לר"ג, והיוחסין בהשגותיו על הד"ע כתב שהיה קרוב לנשיא ובשם רש"ג כתב דהוה מן בני נשיאה כנ"ל. ונראה כי רש"י אזיל לשיטתו דר"ה היה בפומבדיתא. והיוחסין כתב בשם רש"ג דפומבדיתא מן בית שני היה עיקר גולה כדתנן בר"ה עד שראה את הגולה כמדורת אש ואמר אביי גולה היא פומבדיתא עכ"ל. לכן כתב רש"י רב הונא הי' ראש גולה אבל כבר הבאתי הרבה מקומות כי ר"ה היה בסורא ולא היה ראש גולה וק"ל .

ה) ומת רב הונא פתאום והיו דואגים כי מיתה חטופה היא עד שאמרו משם ר"ה עצמו דהיינו המת קודם שהגיע לגבורות. שקר העיד במ"ש עד שאמרו משם ר"ה עצמו דהיינו כו' דזה לשון הג' במ"ק (כ"ח א') ונח נפשיה דר"ה פתאום הוו קא דייקי רבנן תנא להו זוגא (שני ת"ח הבאים) מהדייב לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות (ר"ל לשמונים שנה) אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה ור"ה הגיע לגבורות הוה, הרי ר"ה לא אמר זה, ושם במ"ק (כ"ה א') כי נח נפשיה דר"ה סבור לאותובי ס"ת אפורייה (משום כבודו לומר קיים זה מה שכתוב בזה רש"י) אמר להו רב חסדא מלתא דבחיים לא ס"ל דא"ר חלבו (כ"ה גירסת העין יעקב אבל גירסת הגמ' דא"ר תחליפא) אנא חזיתיה לר"ה דבעי למיתב אפורייה והוה ס"ת עליה כף כדא ואותיב ס"ת עליה והדר יתיב לא נפק פורייה מבבא סבר לשלשולי דרך גגין א"ר חסדא הכי גמירנא מיניה חכם שמת כבודו דרך פתחים סבר לאשנויי ממטה למטה הכי כו' פתח עליה ר' אבא ראוי היה שתשרה שכינה על רבינו אלא שבבל גרמא לו, כי אסקוה להתם אמרו ליה לר' אמי ולר' אסי רב הונא אתא אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין והשתא אתא להכא (דסבורין שהוא חי) אמרו לו ארונו בא, רבי אמי ורבי אסי נפוק ר' אילא ור' חנינא לא נפוק (כתב היוחסין נ"ל כי זה ר' חנינא בר פפי, ר"ל דסתם ר' חנינא הוא בר חמא הוא מת קודם ר"ה דוק ותשכח). א"ד רבי אילא נפק ר' חנינא לא נפק מ"ט דנפק כו' מ"ט דלא נפק כו' ורב הונא שלדו קיימת הוה ולא נפק דלא סיימו קמיה. אמרו היכי נינחיה נעייליה למערתא דר' חייא דר"ה ריבץ תורה (כדאמרינן פ"ב דייני גזירות הנ"ל רש"י) ור' חייא ריבץ תורה (כדאמרי' בב"מ אנא עבידנא דלא תשכח תורה ע"ש) מאן מעייל לי' (מי ילך להכניסו לקבורה אצל ר' חייא) א"ר חגא אנא מעיילנא ליה דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בן י"ח שנה (היוחסין כתב כי בן י"ח שנה היה כשלמד כל התלמוד מרב הונא) ולא חזיא לי קרי ומשמע ליה קמיה (שמשתי לפני ר' חייא רש"י בעין יעקב) וידעי בעובדי' (דרב הונא יוחסין) יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עליה מ' תעניות (פירש"י דרצועה השחור בפנים היה, וברש"י בעין יעקב דצריך שיהיו אותיות שדי נראות מבחוץ בקשר רצועה של ראש ונהפך לפנים לצד הראש. וכתב היוחסין והוא העיד על ר"ה שנפסק לו רצועה דתפילין ורש"י גורס איתהפיכא כו', ובאדם וחוה כתוב בתשובת הגאונים דמי שנהפכה לו הרצועה בין של ראש בין של יד חייב לישב בתענית דפושע הוא אבל לחייבו להתענות מ' יום כר"ה לא דמרוב חסידות הוא דעבד, ונראה זה כפירש"י שאמר שזה היה בראש ר"ה). עיילי' והוי גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיהו משמאלו. וא"ל יהודה לחזקיהו אחיו קום כי ר"ה בא וכשקם קם בהדיה עמודא דנורא חזייה רב חגא איבעית זקפיה (רב חגא) לארוניה (דר"ה) לקמי עמודא דנורא דלא לזקיה, (וביוחסין באגרת רש"ג והא דלא מענשי דבי ריש גלותא משום דזקיף ארונו דר"ה ט"ס וצ"ל דלא מענשי רב חגא משום כו') : הנה עיני כל רואות שזה ר"ה שנקבר ע"י ר' חגא במערת ר' חייא הוא רב הונא בבלאי אשר רב חסדא היה תלמידו ור' אמי ור' אסי הוו כייפין ליה והוא שרבץ תורה שאמרו בא"י קמו ממתיבתא דר"ה בבלאה כו', ונבהלתי מראות בירושלמי פ"ט דכלאים הלכה ד' ובכתובות פ' הנושא ובב"ר פ' נח פל"ג ובמ' קהלת פ' כל אשר תמצא ידך לעשות וז"ל אמר רבי אי סליק ר"ה ריש גלותא להכי אנא מותיב ליה לעיל מיני חד זמן עאל ר' חייא רבה לגביה א"ל הא ר"ה לבר נתכרכמו פניו של רבי א"ל ארונו בא כו'. ושם בירושלמי כד דמך ר"ה ר"ג אסקוניה להכא אמר אן אנן יהבין ליה אמרי נתיניה גבי ר' חייא רבה כו' מאן בעי מיהב ליה א"ר חנייא אנא עליל כו' אשכח תלת (ארונין כ"ה בא"א) דנין יהודה בני אחריך ואין עוד חזקיה בני כו' שמע קליה דרבי חייא אמר ליהודה בריה נפיש לרב חונה יתיב ליה כו', ומפורש שם שר"ח אמר לרבי שר"ה ר"ג ארונו בא, ובמדרש קהלת הנ"ל ר"ה ר"ג אמר לן כד דמיכנא אעלוני גבי ר' חייא רבה ע"ש באורך בכל המקומות הנ"ל, הרי היפך מתלמוד בבלי בפ' מגלחין הנ"ל שכל הנ"ל היה לר"ה בבלאי. ואחר החפוש מצאתי שהרגישו במה שהקשינו התוס' במ"ק (כ"ה רע"א) בד"ה ור' חייא ריבץ תורה כו' וז"ל, והק' בתוס' הרב דמשמע בירושלמי שרב הונא מת קודם ר' חייא דא"ל לרבי חייא ארונו בא (צ"ל דא"ר חייא לרבו ארונו בא ר"ל ארונו של ר"ה ר"ג ובשס"ח לא תקנו) והכא משמע שר' חייא מת קודם ר"ה (ותמוה למה לא הרגישו כי בירושלמי הנ"ל משמע דר' חייא מת קודם ר"ה ודברי הירושלמי סותרין זא"ז באותו עמוד) ונ"ל דר"ה אחר היה ואותו שבימי רבי חייא אין זה תלמידו של רב. מיהו קשה בירושלמי קאמר בעובדא דהכא ר"ה ר"ג, ולפי ענין הירושלמי היה משמע דזקפיה ר' חגא לארונו דר"ה כדי שלא יהא יושב אצל הצדיקים והכי אית' בפי' רבינו חננאל דר"ה ר"ג עכ"ל. וראיתי ביפ"מ בכלאים הנ"ל תימא דלעיל אמר ר"ח עליו ארונו בא א"כ מת בחיי ר"ח, ושמא ב' ר"ה ר"ג הזקן היו, ומדברי התוס' פ' מגלחין נראה דלא ס"ל דהוו ב' ר"ג עכ"ל, ומ"ש התוס' אותו ר"ה בימי ר"ח ורבי אינו תלמיד רב הוא פשוט לבר בי רב, דהא א"ל ר"ח לרבי צרתך בבבל ומנו ר"ה וכי ר"ה תלמיד רב היה בזמן רבי לצרה בצדו (ע"ל ר"ה ר"ג). מקום קברו עיין רב יוסף בר חמא :

ו) רב הונא היה תלמיד מובהק לרב בשבת (קכ"ח א') ובסוף ביצה (מ' א') וב"ק (קט"ו א') ובתוס' עירובין (ז' ב') ובס"פ בכל מערבין ברש"י, ושם (ט"ו סע"א) א"ל רב דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי שמעתא, ובכתובות (ק"ו סע"א) בעא מרב וא"ל רב דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי, ובחולין פ"ז (צ"ה ב') בעא מרב בחרוזין מהו א"ל אל תהי שוטה בחרוזין, פסחים (ג' ב') אר"ה אמר רבי ואמרי לה אר"ה אמר רב, בשבועות (י"ח א') אר"ה אמר רבא צ"ל אמר רב . לדעת ד"ת אמרי בי רב הוא רב הונא כדאיתא בפ' פרה (ובשבת (מ"ד א') בתוס' היינו בי רב הונא) ובפ"ק דסנהדרין (י"ז ב') ובפרק כיצד הרגל (י"ט א') בתוס' סתם אמרי בי רב הוא משמיה דרב. ובב"ק (ע"ה א') א"ל רבא לרב המנונא קפחתינהו לסבי דבי רב כלומר נצחת לסבי דבי רב שהוא רב הונא, ורש"י פי' שם בע"א ע"ש בתוס'. ועי' יבמות (פ"ג ב') וברש"י ותוס' וב"ב (קנ"ג א') שהוא רב הונא היכא דלא מוכח שהוא רב המנונא (ע"ש) ע"ש בתוס'. ובזבחים (פ"ז א') אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא, כתבו התוס' אעפ"י דאמרי בי רב הוא רב הונא ורב חסדא תלמידו שמא וגם רב הונא נמי אמרה ופירש טעמו והש"ס קבעה בלשון זה מ"ט דר"ח, א"נ מצינו שר"ה רגיל לשבח דבריו כדאמר בגיטין חסדא שמך וחסדאין מילך (ע"ש) ובשבת מ"ט לא שכיחת גבי ר"ח דמחדדן שמעתתיה . בתענית (כ"ג ב') חסידי בבל ר"ה ורב חסדא (ובדף כ' ב') א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דהוי עביד ר"ה. א"ל בינקותי לא דכירנא בסיבותי דכירנא דכל יומא דעיבא הוה סייר לכולהו מתא וכל אשישא דהוי רעיעתא הוה סתר ובנה מדנפשיה אי לא הוה למריה לבנותו, ובכל ע"ש כל ירק הנשאר קנה כי היכי דלייתו ירק לסעודת שבת וכי כריך רפתא פתח לדשא ואמר כל דצריך ליתי וליכול (ע"ש) , מזה נראה שהיה עשיר ונתקיים ברכתו של רב, דאיתא במגילה (כ"ז ב') ר"ה הוה אסר ריתא (חגור מין גמי) וקאי קמיה דרב א"ל המייניך היכא א"ל לא הוה לי חמרא לקדושא ומשכנתיה להימנאי א"ל יהא רעוא דתיטום בשיראי (סתום ומכוסה במעילים) כי אכלל (כשנכנס לחופה) רבה בריה ר"ה אינש גוצא (ר"ל קטן הגוף) עייל גנא אפוריא אתאן בנתי' וכלתי' שלחן מאני ושדיין עילויה עד דאיטום בשיראי כי שמע רב אקפד אמר אמאי לא אמרת לי כי ברכתיך וכן למר (אף אתה תהא מבורך שמא עת רצון היה ואתקיים אף בי). בתוס' בכורות (מ"ד א') רב הונא איש גוצא הוי כדאיתא במסכת תענית פרקא דחסידים עכ"ל. טעות דאינו שם רק במגילה הנ"ל. ולא ידעתי אם הוא זה רב הונא זוטא כי גם שם בנו רבה או כדי להבדילו מרב הונא הידוע, וכן נראה כי רבה זוטא מנהרדעא (ע"ש) ובירושלמי קורא אותו ר"ה רבה. היה מדליק שרגא לכבוד שבת שבת (קי"ט א') כי אתא דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה כי היכי דלמטי שיבא מכשורא סנהדרין (ז' ב'). כתב שלשלת הקבלה (ל"ד ב') ר"ה כתב ע' ספרי תורות ואחד מהם היה פסול להיות רחבו כארכו, בודאי כד ניים ושכיב כתב זה אדרבא עיקר מצותה והכשרה הוא שיהיה ארכה כרחבה כדאיתא בב"ב (י"ד א') ת"ר אין עושין ס"ת לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו, ר"ה כתב ע' ס"ת ולא אתרמי ליה אלא חד, רב אחא בר יעקב כתב חד ואתרמי ליה יהבי רבנן מינייהו ונח נפשיה עכ"ל . פ"ק דברכות (ה' ב') ר"ה ה"ל ת' דני דחמרא איתקוף עאל לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן אמרו ליה לעיין מר במיליה א"ל מי חשידנא בעינייכו אמרו ליה ומי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא כו' ואמרו דלא יהיב מר שיבשי לאריסא אמר להו הא קנגיב ליה כלהו א"ל בתר גנבא גנוב וטעמא טעים וקבל על עצמו ליתן לו והדר הוה חמרא, א"ד אתייקר חלא ואזדבן בדמי חמרא. והא דה"ל כ"כ הרבה יין נ"ל לפי שהיה זהיר בקידוש היום כנ"ל כמו שזכתה אמו של ר' זכאי ור' זכאי שהניחו יין רב בשביל שנזהר בקידוש היום כדאיתא בפ' בני העיר. בברכות (מ"ב א') ר"ה אכל י"ג ריפתא בני ג' ג' בקבא ולא בריך א"ל רב נחמן עדי כפנא ע"ש ברש"י. ובחולין (קי"ב א') שהיה איסטניס. אשת רב הונא אחר מותו הוה לה דינא קמיה רב נחמן (ע"ש) :

ז) רב הונא ורב הלכה כרב (ע"ש). ר"ה ורב חסדא הלכה כר"ה שהיה רבו תוס' ברכות (כ"ד ב') ב"מ (ז', ול"ג א') קדושין (נ' א') מנחות (מ"ב א'), ועי' עירובין (ס"ב ב') ברכות (ל"ד א') אשר"י פ' מפנין הלכה כר"ה דרב חסדא תלמיד הוה גבי ר"ה. הלכה כרב אסי נגד רב הונא (ע"ש). ר"ה ורב נחמן קי"ל כר"ה באיסורא וכר"נ בדינא עי' כתובות (ריש דף י"ג, נ"א א', ס"ח ב') וצ"ע בשו"ת חוות יאיר סי' צ"ד. ר"ה ורב יהודה כתב הרא"ש פ' הגוזל עצים הלכה כר"ה דהוי רבו דרב יהודה ע"ש סי' י'. ובספר כריתות ימות עולם ש"ג ס"ך דחבירו היה, וכ"כ רש"י ס"פ בכל מערבין ר"ה ור"י תלמידי רב א"כ חבירו היה. הלכה כר"ה נגד ר' חייא בר רב (ע"ל) :

ח) ר' אבא תלמידו (ע"ש) בגיטין (מ"ו סע"ב) אמר לר"ה למדתנו רבינו, ובחולין (ט' א') בעא מר"ה ובב"ק (ק"ב א') יתיב קמיה ר"ה, ובסוכה (י"ג ב') ושבת (ה' א', צ"ח א') ובכורות (ל"ח ב) אמר ר"ה, ומצינו זבחים (ל"ו ב') איתביה ר"ה לר' אבא. אבא בר אבימי בזמנו. ר' אבא בר זבדא תלמידו. אבא אבוה דשמואל איתיביה וצ"ע שם. אבא בר הונא (ע"ש). בש"ר אבהו ירושלמי ברכות פ"ח. אבימי מהגרוניא משמיה. חליף אפתחא דר' אבין נגרא. ר' אבין ור' הונא יתבי קמי ר' ירמיה. ר' אבינא תלמידו. רב אויא סבא בעא מיניה. ר' אושעיא עיין בסמוך הושעיא. ור' אחא. רב אחא בר יעקב תלמידו. רב אחא בר הונא. רב אחא בר פפא קמיה. רב אחא בר יוסף תלמידו. ר' אחא בר חנינא תלמידו. ר' אחא בר עזא קמיה. אחי שקיא אפיק ליה. ר' אילא לא נפיק נגד ארונו (ע"ל). ר' אלעזר בעא מיניה (ל"מ). בשר"א בר' יוסי הגלילי. ר' אמי נפק נגד ארונו. ר' אמי בר אבא בשמו. אמר רב אסי. רבי אסי נפיק נגד ארונו. בעא מרב אשי. הוינן בי ר"ה, איתביה לרב אשי, אר"א כי הוה קאימנא קמיה דר"ה היינו רב אשי הקדמון דהא ר"ה מת קודם רב יהודה ורבא נולד כשמת רב יהודה ורב אשי האחרון נולד כשמת רבא. ר' בניא בשמו, בשם ר' בנימין בר לוי. רב גידל תלמידו. רב גידל בר מניומי לפניו. בש"ר גידל דמן נירש. גניבא בזמנו. ר' דניאל בר קטינא בשמו. ר' הונא בר קטינא בזמנו. ורב הונא בר חייא (ע"ש). רב הושעיא בעא מרב הונא רבה בכורות (ל"ז סע"ב). רב המנונא (ע"ש) ונראה אחד רבו ואחד תלמידו. רב זבדא אביו של ר' אבא תלמידו. רב זבדי בשמו. זוגא דמהדייב הוו במיתתו (ע"ש). מר זוטרא בשמו. ר' זירא תלמידו. ר' זעירא בשמו ור"ה בשמו (וצ"ע). זעירי (ע"ש). ר' זריקא בשמו. בש"ר חונה. ר"ה ור' חזקיה ור' פנחס הלכו לבקר לר' יוסי ירושלמי גיטין פ"ו הלכה ז'. ר' חייא בר אבין תלמידו. א"ר חייא בר אבא. חייא בר רב (ע"ל). ר' חייא בר אשי (ע"ש). בשם חילפיי. ר' חלבו תלמידו. ור' חלקיה בר טוביה. א"ר חמא בר גוריא. ר' חנא בר קטינא תלמידו (ל"מ). ר' חנא בר חנילאי. ר' חנא בר חיננא בעא מיניה. ר' חנינא בר פפי לא נפק נגד ארונו (ע"ל). בש"ר חנינא בר יצחק. א"ר חנינא שבת (קכ"ב א') ועירובין (ע"ט א'). אמר לרב חנן בר רבא. רב חנן בר מולדא בשמו. חק בישא גנב גלימא וזבניה אתא לר"ה ב"ק (קט"ו א'). רב חננאל (ע"ש). רב חסדא אי תלמידו (ע"ש). רב יהודה תלמידו או חבירו (וע"ל בפסק הלכה). ר' יהודה אחוה דרב סלא חסידא (ע"ל). הורה לאחיו של ר' יהודה בר זבדי (ע"ש). א"ר יוחנן ברכות (כ"ד ב') וא"ל ר' יוחנן מ"ק (כ' א'). ר' יוחנן בן מולדא אר"ה. ר' יונה בוצריי שאלו. בש"ר יוסטא בר שונם. בש"ר יוסי איכה רבה פ' רבתי בגוים וקהלת פ' מה שהיה כבר הוא, וענין ההוא בויקרא רבה פ' כ"ז. וב"ר פ"ט ס"ה פ"ה. שמות רבה פ' נ"ב, ויקרא רבה פ' כ"ג בש"ר יוסף. ר' יוסף קמיה, ובשמו ב"ר פ' י"ב. כתב הרמב"ם רב יוסף קבל מרב הונא ומרב יהודה. א"ר ינאי. ר' ינאי קפודקיא לפניו. בש"ר יעבץ. ור' יצחק ברב יהודה. ר' יצחק בר חנינא בשמו. ר' יצחק בר שמואל בר מרתא בשמו ושאלו. ר' יצחק בר אשיאן אר"ה. ירמיה בר אבא (ע"ש). בש"ר ישמעאל בר' יוסי. בש"ר כהנא בר מלכיה ב"ר פ' נח פ' ל"א. רב כהנא הראשון חבירו (כ"כ יוחסין וצ"ע). ר' כהנא אחוה דר' יהודה קמיה. לוי בר שמואל בזמנו. לוי בר בוטא קמיה ר"ה. בשם ר' מאיר ב"ר פ' מ"ה. ר' מנשה בר זביד קמיה. ר' מנשיא בר גדא אר"ה. מרימר תלמידו. רב נחמן בר יעקב היה חבירו (ע"ש) ובב"ק (ט' א') איתיביה ר"נ לר"ה. ובעירובין (ע"ז א') אר"ה אר"נ. ניולי בשמו. רב סחורה אר"ה. בשם מר עוקבן. רב ענן שלח לר"ה חברין ור"ה כעס עליו. בשם רב פדייה. ור' פנחס (ע"ל חזקיה). בשם בר קפרא. רב רבו (ע"ל). משמיה דרבא וצ"ע (ע"ש). א"ל רבא בר נתן. רבה בר נחמני קבל ממנו והיה תלמידו כדמוכח סוף בתרא ופ' כל הגט. ובס"פ בכל מערבין (מ' ב') אמר כד הוינא בי ר"ה איבעי לן ולא הוה בידו כי אתא בי רב יהודה. וכ"כ הראב"ד בהשגותיו (כ"כ יוחסין אצל רבה) אמר רבה אר"ה אר"נ עירובין (ע"ז א') ובעא מר"ה ומרב יהודה עירובין (י"ז א') ורבה ברב הונא הראב"ד כתב שקבל מר"ה. רבה בר אבהו. רבה בר חקולא. אמר ר"ה אמר רבי ביצה (ט"ז ב') פסחים (ג' ב') קדושין (ס' ב') כתובות (ס"ח ב') וקשה להגיה אמר רב. רמי בר אבא אר"ה. רמי בר יחזקאל שלח ליה. רמי בר חמא בשמו ור"ה בשמו. ורמי בר שמואל. רפרם בר פפא סיפר מעשיו לפני רבא (ע"ל). ור' שבתי בשם ראב"ע. שמואל בעא מיניה (ע"ל). רב שמואל בר יצחק בעא מיניה ובשמו. ור"ה אמר בשמו וצ"ע. רב שמואל בר שבא אר"ה. משום ר' שמעון בר' יוסי. רב ששת תלמידו. ר"ה אמר רב ששת ע"ש ט"ס. ר' תנחומא בשמו :