סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתתקסט

ר' יהושוע בן לוי ,

א) הוא מאמוראים כ"כ רש"י בפ' כל היד (י"ח רע"ב) אבל הרמב"ם מנאו עם התנאים, ומגלה עמוקות א' רכ"ג כתב הליכות עולם בשם הרמב"ם כי רב ושמואל ור"י וריב"ל כולם מדור ראשון של אמוראים , והוא בסוף המשנה ובפ' שנו חכמים שמחובר מברייתות. וכתב היוחסין [בסדר תנאים בהקדמתו לאות יו"ד] בסוף עוקצין אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות אף שהוא אמורא הביאו שם ואולי כי אמר לפני רבי וכתבו בשמו בי ריב"ל גדול מר' יוחנן ור' יוחנן קרא לפני רבי עכ"ל. (וע"ל מ"ש אצל ר' יהודה נשיאה בשם תוס' כמה דברים קבעו חכמים במשנה דברי אמוראים, וע"ל ר' יהודה הנשיא) :

ב) והיה לוי כדאי' בפ' הזרוע (אינו שם כי אם בפ' כל הבשר ק"ו ב') כי מיאשה בר בריה דריב"ל היה לוי (ע"ש). במגע"א רכ"ג אתה החלות להראות את עבדך דייקא כמ"ש ועבד הלוי שהיה ריב"ל מן השוערים (ע"ש). והוא תימא מאד דהיה זמן רב אחר החורבן ור' יהושע בן חנניה היה משורר במקדש, ובירושלמי פ' אין עומדין מתני' ה' וגיטין פ' הניזקין הלכה ט' אריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני, וכתב הבאר שבע בהוריות פ"ג ריב"ל לוי היה, ועי' טור או"ח ס"ס י"א בשם מהר"ם מרוטנבורג וכ"ה באשר"י גיטין ס"פ הנוזקין, והב"י באו"ח סי' קל"ה הביא לשון האשר"י דאיתא במגילה (כ"ח) אריב"ל מימי לא ברכתי כו' לא נמצא במגילה כ"א בירושלמי הנ"ל. ועי' ירושלמי מע"ש פ"ה הלכה ה'. בימיו בקשו להמנות שלא ליתן מעשר לכהונה אמרין מאן ייעול ריב"ל מסייע ללוואי. ובס' ג"נ כתב ריב"ל הוא קהת דריב"ל לא היה לוי אלא בן ישראל ורצו להורות ריב"ל בן לוי ממש בהיותו קהת עכ"ל, והוא נגד הנ"ל :

ג) נכנס לג"ע בחייו, בפ' חלק (צ"ח א') אשכח לאליהו דקאי אפתחי דג"ע א"ל אימתי אתי משיח, א"ל כשירצה האדון הזה (שכינה היתה עמהם) אריב"ל שנים ראיתי וקול ג' שמעתי (דשכינה היתה אצלם), תו אשכחיה לאליהו דקאי אפתחא דמערא דרשב"י א"ל אתינא לעלמא דאתי א"ל אם ירצה האדון הזה ב' ראיתי כו' א"ל אימת אתי משיח א"ל זיל שייליה לדידי' (למשיח) והיכא יתיב (בג"ע באותו צד כנגד) אפתחי דרומי כו' אזל לגבי' א"ל שלום עליך רבי ומורי א"ל שלום עליך בר לואי, א"ל אימת אתי מר א"ל היום, אתי לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך א"ל שלום עליך בר לואי א"ל אבטח לך ולאביך לעלמא דאתי (דאי לא צדיקים גמורים אתם לא הוה יהיב לך שלמא ולא הוה מדכיר שמי' דאבוך) א"ל שקורי קא משקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א"ל הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו . בפ' המדיר (ע"ז ב') הזהרו מזבובים של בעלי ראתן (השוכנים עליו ומביאין החולי על איש אחר) ר' זירא לא הוה יתיב בזיקי' ר"א לא עייל באהליה רב אמי ורב אסי לא הוו אכלי מביעי דההוא מבואה . ריב"ל הוה מכריך בהו (נדבק אצלם) ועסק בתורה כי התורה מגנא. כי הוה שכיב (כשהגיע זמנו ליפטר) אמרו למלאך המות זיל עביד רעותיה אזל אתחזי ליה א"ל אחוי לי דוכתאי (הוליכני לג"ע והראני מקומי) א"ל לחיי הב לי סכינך דילמא מבעתת לי באורחא יהביה ניהליה כי מטי להתם דלייה קא מחוי ליה שוור נפל לההוא גיסא נקטיה בקרנא דגלימא, א"ל בשבועתא דלא אתינא, אמר הקב"ה אי איתשל אשבועתיה ניהדר אי לא לא ניהדר. א"ל הב לי סכינאי לא יהיב לי' נפק בת קול ואמרה הדר ניהלי' דצריך לברייתא, מכריז אליהו קמי' פנו מקום לבר לואי פנו כו', אזל אשכחיה לרשב"י דיתיב על י"ג תכתקי פיזא א"ל את הוא בר לואי א"ל הן א"ל נראתה הקשת בימיך א"ל הן א"כ אין אתה בר לואי. ולא היא (דלא נראה) אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי. בס' כלבו ובס' שבולי לקט וקצת מביא גם בשלשלת הקבלה (צ"א א') בשם מסכת ג"ע, כשהגיע זמנו לפטור מן העולם אמר הקב"ה למה"מ עשה לו כל מה שיבקש ממך כו' בא מה"מ אצלו וא"ל הגיע זמנך כו' אלא כל דבר שאתה מבקש ממני אעשה לך א"ל אני מבקש ממך שתראני מקומי בג"ע כו' ואליהו מכריז לפניו ואומר לצדיקים פנו מקום כו' ומצא לרשב"י כו' הלך מה"מ לרבן גמליאל וא"ל כך עשה לי ריב"ל א"ל ר"ג יפה עשה אלא בוא ואשלחך אליו ואמר לו בבקשה ממך שתחפש בג"ע וגיהנם ואוצרותיהם וכתוב אותו ושלח אותם אלי אם יש עכו"ם בג"ע ומבני ישראל בגיהנם הלך מה"מ וא"ל ריב"ל כך אעשה והלך ר"י וחפש בג"ע ומצא בה ז' בתים וכל בית י"ב רבוא מילין באורך ורוחב כו' אריב"ל בקשתי למדוד את הגיהנם ולראות אותו ולא נתנו לי רשות משום צדיקים לא יראו גיהנם שלחתי לאותו מלאך ששמו קומם שיכתוב לי גיהנם כלו ולא היה יכול שבאותו שעה המיתו ר' ישמעאל כהן גדול ור"ש בן גמליאל ועשרה צדיקים ובאה השמועה ולא יכולתי ללכת עם אותו המלאך לגיהנם, יום אחד עמדתי וקבלתי עם קנור המלאך והלך עמי האור עד שבאתי לשערי גיהנם והרשעים שהיו שם ראו את האור ושמחו ואמרו זה לזה האור הזה שיוציאנו מכאן. אבל בזוהר חדש פ' לך לך איתא שהראהו מ"ב חדרים בג"ע למי שמדקדק בק"ש פרשה ראשונה שיש בה מ"ב תיבות, ואח"כ הראה לו ע"ב מדורין למי שמדקדק בפ' שניה עד ושמתם שיש ע"ב תיבות ואח"כ הראה לו נ' שערים למדקדק מן ושמתם עד על הארץ שבו נ' תיבות ואח"כ הראה לו ע"ב היכלות למדקדק מן ויאמר עד אלהיכם אמת, וכן הראה לו אח"כ בגיהנם להיפך חדרים של חשך לאותן שלא מדקדקים, עיין מגלה עמוקות א' רכ"ג, ועי' פלאות בכותב בעין יעקב פ' פסין בשם אגדה כד משחנא ביתא קמא דבמדור הגיהנם ק' מילין באורכא ונ' מילין בפותיא, ע"ש באריכות גדול כל ז' בתים ומי הנידונין בהם. וראיתי בתים כו' בז' בתי ג"ע, בא' שוכנים בו גרים ועובדיה הנביא עליהם, ב' בו בעלי תשובה ומנשה המלך עליהם, ג' בו האבות ודור המדבר וכל מלכי בית דוד ומשה ואהרן ממונים, ד' בו צדיקים גמורים, ה' משה ואליהו, ו' בו המתים בקידוש ה', ז' בו המתים בשביל עונותיהם של ישראל, ושלשה בתים בגיהנם והם מדור א' ק' אמות ארכו ונ' רחבו ויש בו י' אומות עובדי ע"ג ואבשלום בן דוד, ב' י' אומות אחרים עובדי ע"ג ודואג. ג' י' אומות וקרח ועדתו, ד' י' אומות וירבעם, ה' י' אומות ואחאב, ו' י' אומות ומיכה כו' :

והנה הדבר מבהיל במ"ש שרצה שיכתוב לו הגיהנם ולא היה יכול שבאותה שעה המיתו ר' ישמעאל כהן גדול ורשב"ג כו' וזה היה בשעת חורבן הבית, ולוי אביו של ר' יהושע היה תלמיד רבי היה עכ"פ לא פחות מק' שנה אחר החורבן (ע"ל חלק א'). ועוד נראין דבריו כי כל י' הרוגי מלכות היו בפעם א' וזה שקר (עיין ר' עקיבה). ועוד קשה מה שכתב באותה שעה המיתו ר"י כה"ג ורשב"ג וי' צדיקים דלא מצינו רק י' הרוגי מלכות. ובשלשלת הקבלה (כ"ז ע"א) ריב"ל נכנס חי לג"ע בימי ריב"ז וזה שקר :

אבל ברבה סוף שמות (פ' פקודי פ' נ"ב וס"פ חיי שרה פס"ב ופ' מקץ פ' צ"ב וירושלמי ר"פ כל הצלמים) נראה שריב"ל מת ולא נכנס חי לג"ע דריב"ל וזבדי בן לוי ור' יוסי בן פטרום בשעת סלוקן אמר בל אחד פסוק אחד אע"פ שיש לתרץ שבשעת סלוקן קאמר. ג' דברים סח לו מה"מ ברכות (נ"א א') :

ד) בירושלמי תרומות (פ"ח הלכה י'. ובב"ר ויגש ס"פ צ"ד) שלא דבר אליהו עמו על שמסר את עולא בן קושב אע"פ שהדין כך כי א"ל וכי משנת חסידים היא, ובפ' הגולין (י"א א') בעבור איש שאכלו אריה ג' פרסאות ממקומו שלא הגין זכותו לא דבר אליהו עמו ג' ימים. ריב"ל צם ימים רבים והתפלל לה' שיראה לו את אליהו והנה אליהו לקראתו ויאמר לו אם יש לך חפץ אצלי אמלא אותך. וא"ל ריב"ל אני נכסף ללכת עמך ולראות מעשיך בעולם ואלמוד חכמה ממך א"ל אליהו לא תוכל לשאת כל מה שתראה ממעשי ואטריח עמך בהודיעך ראיות מעשי ופעלי וא"ל ר"י לא אשאל ולא אנסה ולא אטריח עליך בשאלה ועשה עמו אליהו תנאי שאם יבקש ממנו סיבת מעשיו מאותות ונפלאות שלא ילך עמו עוד, וילכו שניהם עד שהגיעו לבית איש מסכן אביון ורש ואין לו רק פרה אחת והאיש ואשתו יושבין בפתח השער ויצאו לקראתם וישאלו להם לשלום וישמחו עמם ויושיבום במיטב ביתם ויביאו לפניהם לאכול ולשתות וילינו שם ויהי בבקר ויקומו ללכת לדרכם ויתפלל אליהו על הפרה ותמת מיד וילכו שניהם, ותמה ר"י על הדבר ונתעלף ויאמר בנפשו לא היה שכר לעני הזה מן הכבוד שכבדנו אלא להרוג פרתו ואין לו זולתה, ויאמר לאליהו אדוני למה המת הפרה של האיש והוא עשה לנו כבוד, וענה אליהו זכור התנאי להסכית ולשתוק אלא אם רצונך להפרד ממני אני אומר לך, והחריש משאלותיו ולא ענהו עוד. וילכו כל היום ובערב באו לבית עשיר א' ולא פנה עליהם ולא השגיח לכבדם וישבו בלא אכילה ושתיה והיה להעשיר בביתו קיר שנפל והיה עליו לבנותה ויהי בבקר ויתפלל אליהו ובנה הקיר וילכו שניהם משם, והיגון והתימה נוסף בלב ר"י על מעשה אליהו אבל כבש יצרו מלשאול לו למה עשה זה והלכו כל היום והגיעו לערב לביהכ"נ גדולה שהיו שם ספסלים מכסף וזהב וכל אחד יושב על כסאו ואמר א' מהם מי יאכיל העניים האלה הלילה, ויען אחד ואמר רב להם מלחם ומים ומלח שיביאו להם לכאן ולא כבדם כהוגן וילינו ובבקר וילכו ואמר להם אליהו ישימכם כולכם ראשים והלכו לדרכם כל היום, ונוסף לר"י יגון על יגון ולא ענה. ויבואו לעיר אחת והשמש פנה לערוב ויראו אותם בעלי העיר ויצאו לקראתם בלב טוב ושמחה גדולה ויקבלום בסבר פנים יפות וישמחו עמהם ויושיבום במיטב ביתם בבית הגדול שבהם ויאכלו וישתו וילינו שם בכבוד גדול, ויהי בבקר ויתפלל אליהו ויאמר לא יתן לכם ה' אלא ראש אחד, ויהי כשמוע ר"י דבריו ולא יכול להתאפק ולהחריש על כל המעשים האלה שעשה ואמר, ויאמר הודיעני סודותם ויאמר אליהו יש את לבבך להפרד ממני אני אפרש הכל ואודיעך סוד הדברים ועיקר המעשים שראית, דע שהאיש שהרגתי פרתו אותו היום היה נגזר על אשתו למות ואני התפללתי לאל להיות פרתו פדיון נפש אשתו, ועוד ראיתי ע"י האשה טובה הרבה ותועלת גדול בביתו, והאיש העשיר שבניתי לו הקיר אם הייתי מניחו לבנותה היה מגלה יסודה והיה מוצא מטמון גדול מזהב וכסף וע"כ בניתי לו והנה מהרה יפול הקיר ולא יבנה עוד, והאנשים שהתפללתי עליהם ברוב שרים וברוב ראשים לפי שהוא רעה להם ומחלוקת גדול בעצתם ומחשבותם לפי שבכל מקום שבו ראשים נשחת ונחרב, והאנשים שהתפללתי עליהם בראש אחד הוא טובה להם וישובם לפי שישובו מעשיהם ועצתם לעצה אחת וישמחו בו ורוח מחלוקת לא יבוא ביניהם ולא תחליף עצתם ולא תופר מחשבתם, ע"כ אמרו המושלים ברוב חובלים תטבענה הספינות וכן אמר באחד מנין תתישב עיר. ועוד צוה אליהו וא"ל הנני הולך מעמך לכן אודיעך באשר תועיל. אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל יסיתך יצרך ואל תתמה עליו לפי שהוא לרעתו, ואם ראית צדיק מיצר ומצטער ימי חלדו וייגע ויעמול ברעב וצמא ובעירום וחוסר כל או יסורים באים עליו אל יחרה אפך ואל תכעוס ברוחך ואל יתעך יצרך ולבך לחשוב שום ספק ביוצרך, וחשוב בדעתך ולבך כי צדיק ה' וצדק דינו ועיניו על דרכי איש ומי יאמר לו מה תעשה, ואח"כ שאלו איש בשלום חבירו והלך בדרכו (ס' מעשיות ר' ניסים בר' יעקב) :

ה) בירושלמי תענית פ"ג הלכה ד' ריב"ל עביד תענית בדרומא ונחת מטרא והוון צפוראי אמרין ריב"ל מחית מטרא ור' חנינא עצר מיא מן צפוראי כו' שלח ואייתי ריב"ל א"ל משגח מרי מיפק עמן להתענות ונפקון תרוויהון לתעניתא ולא נחית מטרא עאל ואמר קומיהן לא ריב"ל מחית מטרא ולא ר' חנינא עצר מטרא מן צפוראי אלא דרומאי ליבהון רכיך ושמעון מילי דאורייתא ומתכנעין וציפוראי ליבהון קשה ושמעון מילי דאורייתא ולא מתכנעין עכ"ל, ובבבלי תענית ענין כזה ר' חמא בר' חנינא וריב"ל, ונראה כי ענין אחד הוא, והיוחסין אות ח' אצל ר"ח בר חמא כתב כי ר' חנינא בר חמא הביא מטר לציפוראי וכאן אצל ריב"ל כתב שהיה בדרום א"י והיה בזמן ר"ח ב"ח ושניהם התענו על גשמים בדרום ולא נענו עם היות כי ר"ח בציפורי נענה ונתנו הסיבה שאנשי דרום לא היה לבם נכנע לשמים כדמוכח בירושלמי תענית הנ"ל עכ"ל, ראה כי הפך הקערה על פיה :

ו) ברבה פ' וישלח פ' ע"ח ריב"ל סליק לרומי כד אתא לעכו נפק ר' חנינא לקדמותיה אשכחיה צולע על יריכו א"ל דמי את לסבך והוא צולע על יריכו עכ"ל. וכתב בידי משה לפי שלוי אביו הטיח דברים כלפי מעלה ונטלע (ע"ש) לא יחשב שבנו ריב"ל אטלע ג"כ מחמת חטא אלא דמי לסבך יעקב שאטלע בלא חטא עכ"ל. וכתב ברש"ל דכתובות (ק"ג ב') דלוי הוה יתיב גבי ר"ח ר"ל שהיה חבירו ור"ח היה גדול ממנו דלא הוה כייף לר' אפס (ע"ש) וכ"כ רש"י בשבת (נ"ט ב') לוי ור"ח שוין בחכמה ושנים וא"כ איך הלך ר"ח לקדמותיה דריב"ל דזוטר טפי, לכך נראה דגרסי' לוי הוה סליק לרומי ולא ריב"ל בנו ונכון הוא עכ"ל. ולכאורה נראה כדבריו דלא מצינו באיזה מקום בש"ס דריב"ל אטלע רק לוי כנ"ל, אך קשה דהא ר' חנינא הוה שכיח קמי' דרבי (ע"ש) ולוי היה ג"כ תלמידו דרבי ואיך לא ראה אותו שהוא צולע עד שבא לעכו דהא מכח שהראה קידה לפני רבי אטלע, ואפשר שלא היה ר"ח באותה שעה לפני רבי כשאטלע וכשבא לעכו ראה אותו. ומה שמתמיה איך הלך ר"ח לקדמותי' דריב"ל דזוטר טפי דהרי אר"ח לריב"ל מרי פי' אדוני מיפק עמן לתעניתא, הרי קרא את ריב"ל אדוני, ובירושלמי פרק אין עומדין מתני' א' ר"ח וריב"ל עלון קומי שר א' דקסרין וקם לפניהם אמרון ליה מן קומי אילין יהודאין את קאים א"ל אפיהון דמלאכין חמית עכ"ל, הרי מעלתן שוה ואדרבא קראו רבי וא"כ אין לשבש הספרים. וביומא (מ"ט א') בעי ריב"ל חפן ומת כו' אר"ח ראה שאלת ראשונים למימרא דריב"ל קשיש והא אריב"ל לי התיר ר' חנינא ש"מ דר"ח הוה קשיש מריב"ל (פירש"י דלא היה דרך הזקנים לומר על הבחורים רבי אלא הול"ל לי התיר חנינא עכ"ל) ע"ש דמשני כשאלת ראשונים אני מן הראשונים ג"כ הייתי מתקשה בזה וצ"ע למה צריך הש"ס להוכיח דר"ח קשיש מריב"ל מדקראו ר' חנינא דהא מוכרח שהיה קשיש מיניה הרבה, דאי' בכתובות (ק"ג ב') רבי צוה לפני מותו שר"ח ישב בראש ולא קבל ר"ח שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה (וברש"י שבת (נ"ט ב') חסר תיבות ומחצה). יתיב ר' אפס ברישא ויתיב ר"ח אבראי (חוץ לבית המדרש שלא היה נכפף לר' אפס) ואתי לוי ויתיב גביה נח נפשיה דר' אפס ויתיב ר"ח ברישא ולא הו"ל ללוי אינש למיתב גבי' וקאתא לבבל, ואמרו לרב גברא רבה אתא אמר ש"מ נח נפשיה דר' אפס ויתיב ר"ח ברישא ולא הו"ל ללוי אינש למיתב גבי' וקאתא, ואימא ר"ח נח נפשיה ור' אפס כדיתיב יתיב ולא הול"ל ללוי אינש למיתב גביה וקאתא, ומשני לוי לר' אפס הוה מיכף כייף, פירש"י בפ' במה אשה שהרי זקן ממנו, וכתב שם רש"י מתוך שהיה ר"ח חשוב לא נכנס לבית מדרשו של ר' אפס וישב בחוץ ומשום כבודו ישב לוי אצלו וקאתא להכא (ר"ל ולא ישב בבית המדרש אצל ר"ח) שלא היה ר"ח גדול הימנו לא בתורה ולא בשנים ולא ניכף לו לוי ובא לכאן עכ"ל (ר"ל אילו היה ר"ח גדול הימנו בשנים או בתורה הוה לוי כייף לי' ואילו היה לוי גדול ממנו בשנים לא היה ר"ח יושב בראש כמו שלא רצה ר"ח לישב בראש מפני שר' אפס גדול ממנו בשנים). נמצא נלמוד מזה דר"ח ולוי שוין בשנים ת"כ ר' יהושע בנו של לוי פשיטא דר"ח גדול ממנו בשנים, ואין לך הוכחה גדולה מזו וק"ל. ועוד דממה שקרא ריב"ל את ר"ח רבי אין זה הוכחה דאין דרך הזקנים לקרוא הבחורים רבי, דהא עולא היה רבו דרבה ורבה היה רבו דרבא כמבואר כל אחד במקומו, ומצינו שקרא עולא את רבא רבי בחולין (קל"א סע"ב) ועיין בכללים שכתבתי הרבה ראיות לזה :

ז) והיה מארץ ישראל תוס' סוכה (מ"ד א'). ועלה עם ר' יונתן לירושלים ירושלמי מע"ש פ"ג הלכה ו'. כתב אפנקסיה מאן דבחד בשבת כו' שבת (קנ"ו א') . ונקרא ברבי (ע"ש). לא אזל לבי אבלא אלא מאן דאזל בלא בנים מ"ק (כ"ז ב'). אמר ס' או פ' הלכות (שכח מכח שעסק בצרכי צבור) שלמד מר' יהודה בן פדיה (עיין יהודה בן נריא). מקרי לברי' תורה אחת יהיה לכם כו' שבת (ס"ח סע"ב). ומתני לבריה הוריות (ח' א'). קם לפני בנו רב יוסף לפי שנתחתן בנשיא (ע"ש). בשבת (פ"ח ב', פ"ט א') הרבה דרשות, והיה מכיר מוהל שלו ירושלמי פ' אע"פ הלכה ו' :

ח) ריב"ל ור' יוחנן קיי"ל כריב"ל תוס' עירובין (ס"ב ב', ס"ה ב') ובנדרים (מ"ה א') בר"ן ורא"ש ובתוס', ובתוס' ע"ז (ל"ה סע"א) הלכה כריב"ל אף לגבי ר' יוחנן כ"ש לגבי שמואל דהא שמואל ור' יוחנן הלכה כר"י וכן בסדר תנאים ואמוראים פסק הלכה כריב"ל בכל מקום. וכ"כ התוס' פ' ג"ה (צ"ז א'). וכתבו עוד דהלכה כריב"ל בכל מקום דבר סמכא הוא ואפי' לגבי ר' יוחנן, ובתשו' הגאונים פסק כריב"ל בכ"מ . וכ"ב הרא"ש ר"פ לולב וערבה הלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן. ובתוס' מגילה (כ"ז א') קדושין (כ"ג א') גיטין (ל"ט סע"א) חוץ מהלכות מועטות תפלות באמצע תקנום ובפ' צולין מחיצה של ברזל אינה מפסקת ואפ"ה רוב הגאונים פסקו כריב"ל כ"כ המנהיג, ובפ' אלו נאמרין הביאו מאמר זה להלכה פסוקה בענין ברכת כהנים, וקלנדא פ"ק דע"ז אין הלכה כמותו דתניא כר' יוחנן, וכן גיורת פחותה מג' שנים שהתירה לכהן אינה הלכה, וכן מ"ש שאסור לטעום בשעת המנחה עד שיתפלל פ"ק דשבת ופ' תפלת השחר והלכה תשעה וקטן מצטרפין ר"ת ורב האי בלבד פסקו כמותו. ועיין תשובת הרשב"א סי' תס"ד הא דאמר הרא"ש הלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן לא אמרו כן הגאונים. וכתב בס' תאוה לעינים יומא (י' ב') ריב"ל היה רבו דר' יוחנן (עיין בכללים) וכ"כ היוחסין בשם הרמב"ם פ"ק דגיטין, אבל בס' כריתות ימות עולם כתב ריב"ל תלמיד ר' יוחנן (עיין למטה) וכ"כ במרדכי ספ"ק דיבמות ובפ' חלק (צ"ט ב') ר' יוחנן וריב"ל אמרו הקדים ר' יוחנן לריב"ל :

ט) ר' אבהו אקלע לאתרייהו שבת (מ"ו א') יבמות (י"ד א') ירושלמי כירה (מ"ו א'). רב אחא בר חנילאה. ר' אחא בשמו, ורב אחא בשם רבי ירושלמי מגילה פ"א, רב אחא קרטיגנאה, רב אחא בר חמא תלמידו, ר' איבון בשמו, רב אידי אמר ריב"ל, רב אידי בר אבין בשמו, ר' אלעזר הקפר נראה שהיה רבו, ר' אלעזר בן פדת בשמו, ר' אלכסנדרי (ע"ש). ר' אמי בשמו, ר' אסי בשמו, בש"ר אנטיגנוס, נקרא ברבי, ר' ביסנא בר חמא, ר' בירים בזמנו, ר' ברכיה בן בנו, ר' גמליאל זוגא, לזבדי בן לוי נראה בחלום (ונראה כי הוא אחיו). ר' זביד אריב"ל. ר' זעירא בר חמא בשמו. בש"ר חייא ירושלמי פ' חלון, ורצה לראות את ר' חייא רבה אחר מותו, פליג עם ר' חייא בר רב מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא ירושלמי שבת פ"ק, ר' חלבא בשמו, ר' חמא בר עוקבא, ור' חמא בר שקלא, ור' חנינא, ור' חנא קרטיגנאה, רב חנן בר זבדי בזמנו, ר' יהודה בר אלעאי בשריב"ל רבה קהלת בפסוק ושבתי אני ואראה, וצ"ע כי ר"י בר אלעי קדמו טובא, אך בילקוט כל זה אינו. בש"ר יהודה נשיאה או בשמו, ור' יהודה בן לוי ירושלמי מגילה פ"א הלכה א', ר' יהודה בן פזי בשמו, ר' יודן גזורו, ר' יהודה בן נריא רבו, ר' יהודה בר' סימון, ר' יהושע דסכנין בשמו, א"ר יוחנן אריב"ל סוכה (ל"ב א') וע"ל ר' יוחנן תלמידו או רבו, ובר"ה (י"ח ב') ויומא (ס' ב') ובמנחות (צ"ה א') פליגי. ור' יונתן (ע"ל). ר' יונתן דבית גוברין, ר' יוסי בר חנינא בשמו ירושלמי פ' יוה"כ הלכה א', וכצ"ל בתענית פ"ק הלכה ו'. ר' יוסי בר סימון בשמו, ר' יוסי בן פטרוס חמיו, ר' יוסי בן נהוראי שאלו, רב יוסף בנו, א"ר יוסף אריב"ל (צ"ד א') וצ"ע אי היה תלמידו. בש"ר ינאי, א"ר יעקב אריב"ל, ר' יעקב בר אחא בר אידי, ר' יעקב בר אחא אריב"ל, ר' יעקב בר אידי בשמו, ור' יצחק חקולא ירושלמי פאה פ"א הלכה ה'. ר' יצחק בר נחמני בעא מיניה. ר' יצחק בר נחמן בשמו ירושלמי פ' יוה"כ (וע"ש). רב יצחק בשמו, ר' יצחק בר אמי בשמו, ר' ישמעאל בר אבא אריב"ל, ר' לוי בר ברי' בשמו, ר' מיישא בן בנו, ר' מלוך בשמו, ר' מנא דשאב בשמו, ר' מתון תלמידו, ר' מריון אריב"ל, רב נחמן בר יצחק בשמו, ר' סימון בנו משמו, ר' סימון בשמו, עולא אריב"ל, מר עוקבא מסדר אגדתא קמי', ר' עוקבא בשמו, ר' עזריה בשמו, בש"ר פדיה, בש"ר פדת, בשם קהלא קדישא, א"ר שמעון בן פזי אריב"ל משום בר קפרא, אריב"ל משום בר קפרא. רב, ורבה בב"ח אריב"ל, אמר רבי יומא (ס"ט א') וירושלמי מגילה פ"א הלכה א', אמר רבי ג' דברים אמר ריב"ל משום אנשי ירושלים ע"פ (קי"ג א') וצ"ע שהרי לוי אביו היה תלמיד רבי ואיך אמר בשמו, ובעין יעקב אינו תיבת רבי והנאני. אמר שלח רבי את ר' רומנוס יבמות (ס' ב'), רמי בר אבא בשמו, ר' שבתי בשמו, שימי בר עוקבא, ר' שלמן בר לוי בשמו, ר' שמואל בר נתן, אמר שמואל בשמו, שמואל בר נחום תלמידו. ר' שמואל בר נדב בעא מיניה, ר' שמלאי בשמו בכורות (ל"ו ב'), בשם ר"ל, ר' שמעון בן פזי (ע"ל), ר' שמעון בר אבא אייתי גיטא קמיה, ר' שמעון בר אחא בשמו, בש"ר שמעון במדבר רבה פי"ט, ר' תנחום אריב"ל. ר' תנחום בר חייא בשמו :