סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתתתנב

ר' יהודה הנשיא ,

א) במשנה אבות פ"ב א', פ"ד כ'. שביעית פ"ו ד'. מעשרות פ"ה ה'. בכורים פ"א י"א. שבת פ"ו ה'. פי"ב ג'. כתובות פ"ב ד'. נדרים פ"ג י"א. נזיר פ"א ד'. פ"ד ה'. סוטה פ"ג ה', פ"ה א'. פ"ט ט"ו. גיטין פ"ה ו'. ב"ק פיה ג', מכות פ"א ח', פ"ב א'. ע"ז פ"ב ו'. פ"ד ה'. פ"ה י"א. מנחות פ"ו ג', פ"ח ו'. פי"ג ב' ה' ח' ט'. חולין פ"ג ד'. בכורות פ"ז ו'. ערכין פ"ד ב'. פ"ח ה'. פ"ט ג' ח'. תמורה פ"ד ג'. פ"ו ב'. מעילה פ"ה ג'. מדות פ"ג ד'. אהלות פי"ח ט' :

ב) ונקרא רבי סתם בפ"ג דקדושין בירושלמי ספ"א דפאה נחלקו רבי עם ר' יהודה הנשיא, מי שדעתו רחבה יתקן זה כי א"א לומר ר"י הנשיא ר"ל ר' יהודה נשיאה נכדו (ע"ל ברבי). ואח"כ מצאתי בשדה יהושע וז"ל נראה שחסר שם בר פלוגתיה דר"י הנשיא ואין לומר דרבי הוא רבינו הקדוש ור' יהודה הנשיא הוא ר' יהודה נשיאה בן בנו דלא היה בר פלוגתא דרבינו הקדוש, או יש לגרוס ברבי במקום רבי היינו שם חכם שנקרא ברבי . ונקרא רבינו הקדוש. אמרו לרבי למה קורין לך רבינו הקדוש א"ל מימי לא נסתכלתי במילה שלי (שבת קי"ח ב') . ירושלמי סוף סנהדרין (חלק הלכה ו' ומגילה פ"ג הלכה ב') ולא שלח ידו מאבנטו ולמטה (שבת שם) אע"פ שהיה נשוי, בתוס' פ' כל היד, ובערוך ערך אמתו שהיו ידיו מלובשות במטלית עבה (ועיין רבה קהלת ט') . או שנקרא קדוש כפי הירושלמי שהיתה גזירה על ברית מילה וקדשו אביו לשמים ומלו. וכ"כ בס' לבנת הספיר, וכן נראה כי יום שמת ר"ע נולד רבי (ור"ע נהרג בשעת הגזירה). ובתוס' ע"ז (י' ב') כי אשת המלך היתה אוהבת לאמו של רבי והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו ואשת המלך הניקתו לרבי והביאו אותו לפני המלך ומצאו ערל ופטרוהו בשלים לכן לפי שאמו של רבי הניקה לאנטונינוס נתגייר (עיין חלק א' ג"א תת"ק). (כתב בס' ג"נ אות רי"ש בפ' במה אשה אשה אחת מתה והניחה בן להניק ונפתחו לו ב' דדין כדדי אשה והניק בנו ואשת המלך בזכות שהניקה את רבי נתגלגלה באיש הזה לזכותה לעוה"ב, ואביי דדריש כמה גרוע אדם זה דהיותו עני חילוף דהיתה בהיכלו של מלך) . ונקרא רבי רבה. בירושלמי פ"ב דע"ז הלכה ט' בג' מקומות נקרא ר' יהודה הנשיא רבותינו, בגיטין ובשמן ובסנדל וקרו ליה ב"ד דשרי משחא. ובבבלי משמע דזה היה ר' יהודה נשיאה בן בנו (ע"ש) :

ג) והוא בן ר' שמעון בן גמליאל (דיבנה) והוא מהלל (ע"ש) מזרע דוד מאביו ואמו מבנימין. ובפ' במה בהמה (נ"ו א') רבי דאתי מדוד מהפך ודרש בזכותי' דדוד. כמו משה היה שביעי לאברהם כן רבי שביעי להלל כמו נר מערבי וקדוש כמו שבת. הלל, שמעון בנו, ר"נ הזקן בנו, ר"ש הנהרג בנו, ר"ג דיבנה בנו, ר' שמעון בנו, רבי בנו. ובהקדמה להרמב"ם בפי' המשניות ליבמות, ומ"ש שם בשם הג"מ שמואל בן חפני ט"ס והשמטות, ובס' יוחסין (קנ"ח א') ג"כ השמטות סופר. וכן מס' משנת חכמים סי' תר"מ ג"כ צריך תקון . ודור י"ב לתנאים, שמעון הצדיק. אנטיגנוס, יוסי בן יועזר, יהושע בן פרחיה, שמעון בן שטח, שמעיה, הלל כו'. ורשב"ג ורבי דור אחר, כמספר י"ב שבטים וכוכבים ומזלות ותרשים. או באופן זה עד הלל ז' דורות וריב"ז. ור"א, ר"ע, ר"ש ור"מ, ורבי הרי י"ב. והוא מקבל ל"ה ולהרמב"ם מקבל ל"ד. ועד הלל בן ר' יהודה נשיאה בן ר' גמליאל בן רבינו הקדוש מן הלל הזקן י' דורות (יוחסין בסדר הדורות אצל רבי). במגלה עמוקות א' רמ"ו מ' דורות ממשה עד רבי, ולהרמב"ם ממשה עד רב אשי מ' דורות :

ד) ועשה משניות. וחתם שמו בראש חבורו מאימתי גימטרי' אני יהודה קדוש. (כ"כ בהקדמה לס' באר אברהם בשם בעל מגלה עמוקות), אך תמוה איך עניו כמותו יקרא עצמו יהודה קדוש. ובערוך כתב שצ"ל ממתי. אך הא' אינו מן המנין דעם הכולל המספר מכוון. ור' יצחק לוריא ז"ל כתב מאימתי לשון אימה ופחד כי קורין ק"ש להגין מאימת המזיקים ומספרו תק"א. (עיין בספרי להמספרים ותמצא כונה לזה). בריש הגוזל אומר ר"ת כי המשניות היו קודם רבי אלא רבי סדרם אבל הברייתות שהיה שונה ר' חייא תלמידו הוא מה שהוסיף רבי על המשניות עכ"ל. (וע"ש ועיין ר' אושעיא) . והרביץ תורה בישראל וכשראה אורך הגלות והשכחה מצויה אמר עת לעשות לה' אעפ"י שהפרו תורתך דאסור לכתוב תורה שבע"פ. והיה חנא, בתענית (י"ד ב') רבי תנא ופליג, ואמורא (עיין לעיל חלק א' בסדר הדורות). בפ"ה דע"ז אתמר רבי ור' חייא ולרי אמר בלשון תניא או תנו רבנן. ופ"ק דפסחים (י"ג א') כמאן אזלא הא שמעתתא דרבי, ולשון שמעתתא מיוחד לאמוראים, ובב"ק (קט"ז א') איתבי' רב לרבי, ואין זה אלא אמורא לאמורא, לפי כשנסתמו דברי התנאים ומתו הגדולים נשאר רבי ור' חייא ורב בערך אמוראים, תשו' הלכות קטנות מ"ט רבינו הקדוש שהוא תנא ולפעמים חשיב לי' לאמורא כי הוא היה סוף התנאים ותחלת אמוראים, ובהיות שבזמן רבי נחו מן הגזירה ורבי נתגדל עם אנטונינוס מחמת גזירת המילה והיה ריוח והצלה וראו החכמים חביריו של רשב"ג אביו לסדר הדינים וההלכות ולסתום אותם ונקרא ע"ש רבי אעפ"י שהיה בחור וכתלמיד לפני רבו, א) להיותו נשיא בנן של נשיאים, ב) עוד שבשבילו נצולו כלם, ועוד אותו זמן נקראו תנאים ר"ל שונים ומלמדים, נמצא שאחר חתימת המשנה וברייתא ע"פ הזקנים נשאר רבי ובניו ור' חייא ובניו בכלל התחלת אמוראים אעפ"י שבאו במשנה וברייתא, וכן קבעו דברי ריב"ל בסוף המשנה אעפ"י שהוא אמורא עכ"ל. (וע"ל ר' יהודה נשיאה ור"ג ברבי). ובס' כריתות ימות עולם סי"ו רבי סוף התנאים עם ר' נתן. (כתב בס' ג"נ אות כ' מתושלח הוא רבינו הקדוש כי היה שונה ת"ר סדרי משנה ורבי כתב ששה סדרים כל סדר כלול מן ק'. ובאות פ' כתב רפב"י וריב"ז ורבינו הקדוש ניצוץ אחד) :

ה) ורבי היה מכבד עשירים עירובין (פ"ו א') , רוב תלמידים מפרנסן כדאמר בעירובין (נ"ג ב') ידאון נשרייא לקיניהן הר"ש סוף תרומות (משנה ט') . אחוריירא דרבי עתיר משבור מלכא שבת (קי"ג ב') ב"מ (פ"ה א') . וממשה ועד רבי לא מצינו תורת וגדולה במקום אחד גיטין (נ"ט א') סנהדרין (ל"ו א') ופתח אוצרותיו בשני בצורת (עיין יונתן בן עוזיאל) :

ו) אנטונינוס מלך רומי חבירו של רבי וגיירו בסתר ושלח לרבי דהכא פריכא בשקים וחטין מלמעלה. והיה הולך במערה בכל יום לרבי (עיין ר' יוסי בן קיסמא) והיה משמש לפני רבי וגחין לפניו שיעמוד עליו בעלותו למטה . ומת קודם רבי ואמר רבי נתפרדה חבילה פ"ק דע"ז (י' ב') ע"ש באריכות. ובקהלת רבה פ' יש רעה ראיתי תחת השמש שמת רבי קודם אנטונינוס זעירא בר ברי' דאנטונינוס רבה. אנטונינוס שאל לרבי כמה דברים חלק (צ"א). ושלח לרבי במה ימלא האוצרות שנחסרו לו (ב"ר פ' ס"ז), ושאל את רבי מ"ד כו' (ב"ר ר"פ פ"ד), ובקש את רבי שיתפלל עליו (ויקרא רבה פט"ז). כשהלך רבי למלכות הסתכל בהדא פרשתא (ב"ר פ' ע"ח). ועשה סעודה לרבי (מדרש אסתר). ורבי עשה לו סעודה בשבת (ב"ר פי"א). יוסטינא בתו של אסוירס בן אנטונינוס אמרה לרבי אשה בכמה נשאת נדה (מ"ה א'). וג' קסרים היו בימיו אנטונינוס ואחריו מרקוס אנטונינוס ואחריו קאמרוס וכלם גזרו שמד על הנוצרים והטו חסד אל רבינו הקדוש וכבדוהו (צמח דוד). (במגלה עמוקות פ"ד ר' יהודה הנשי"א ר"ת היה נצוץ של יעקב אבינו, ואנטוניניס ניצוץ של עשו וגלגולו). ארטבן שלח לרבי מרגליות (ב"ר פ' ל"ה) :

ז) רבי היה עם ע' סנהדרין בבית שערים ובטבריה וציפורי וטבריה עמוקה מכלם ושם גלתה סנהדרין גלות עשירי (ע"ל ר"ג הזקן) יוחסין [בסדר הדורות אצל שמואל הקטן] . ושכונתו היתה בבית שערים סנהדרין (ל"ב ב') וכתובות ס"פ הנושא . ובטבריה כדאי' פ"ק דמגילה. וכשחלה הוליכוהו לציפורי דמדלי ובסים אוירא וי"ז שנים היה בציפורי וקרא על נפשו ויחי יעקב בארץ מצרים י"ז שנה (ב"ר פ' צ"ו) . ואחר מותו הוליכוהו לבית שערים דרך כרכים לכבודו (בפ' נגמר הדין):

ח) וחבירו ר' אלעזר בר' שמעון ואחר מיתת ראב"ש בקש רבי ליקח אשתו ולא רצתה ואמרה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול (וירושלמי פ' המצניע הלכה ה') תמן אמרין באתר דמרי ביתא תלי זייניה כולבא רעיא קולתי' תלא. שלח לה נהי דבתורה גדול ממני אבל במע"ט מי גדול ממני. אמרה לו בתורה דגדול ממך לא ידענא (אלא שפיך ענה בך) אבל במע"ט ידענא דהא קבל עליה יסורים כו'. אמר רבי חביבין יסורים, קבל עליה י"ג שנים ו' בצמירתא וז' בצפידנא וי"א להיפך. וע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו (ע"ש) . וכלהו שני דיסורי דרבי לא הוה מצטרך עלמא למטרא (ב"מ פ"ד פ"ה) וכשנכנס לבית הכסא היה צועק ועבר קולו לקול הפרדות עד ששמעו נחותי ימא, וחלה מעינו ושמואל היה רופא שלו (שם) :

ט) ואליהו שכיח בישיבתו ופעם א' בר"ח איחר אליהו לבוא. א"ל מדוע איחרת א"ל אדאוקימני' לאברהם ומשי ידי ומצלי ומגנינא וכן ליצחק וכן ליעקב ולא אוקמי שלשתן יחד שלא יתקפו ברחמים ומייתי משיחא קודם זמני' א"ל ויש דוגמתן בעוה"ז א"ל איכא ר' חייא ובניו (ע"ש) ב"מ (שם). בנדרים (מ"א א') רבי הוה גמיר י"ג אפי הלכתא אגמרי' לר' חייא ז' חלש רבי ושכח אותן והזכירו ר' חייא וששה אזדו להו וההוא קצרא גמר לר' חייא ור' חייא לרבי (ע"ש). רבי אמר לר' חייא זיל לעין טב לקדש החודש, פרש"י שלא ירננו עליו לפי שראו הישנה כל יום כ"ט. ומורי פי' שגזרו שמד במקומו שלא יקדשו החודש, ר"ה (כ"ה א') וצ"ע דהא כל ימי רבי כל הקסרים הטו חסד אליו (עיין ר"א בן שמוע). במ"ק (ט"ז) רבי גזר שלא ישנו לתלמידים בשוק יצא ר' חייא ושנה לב' בני אחיו לרב ולרבה בב"ח בשוק ואקפד רבי ואתא ר' חייא לבקרו וא"ל עייא מי קורא לך בחוץ, ידע דנקיט מילתא בדעתי' נהג נזיפותא ל' יום. ביום ל' שלח תא כו' א"ל מ"ט עבדת הכי א"ל דכתיב חכמות בחוץ תרונה א"ל אם קרית לא שנית כו' חכמות בחוץ כדרבא כל הלומד בפנים התורה מכרזת עליו בחוץ כו'. מ"ש כדרבא לא רבי אמר כן דהא יום שמת רבי נולד רב יהודה ויום שמת רב יהודה נולד רבא אלא רבי אמר סתם כל הלומד בפנים כו' והסדרן כשסתם הגמ' אמר כדרבא שאז היה מפורסם שרבא אמר דרש זה (עיין בכללים) :

י) וז' מדות שמנו חכמים נתקיימו ברבי ובניו אבות פ"ו (עיין ר"ש בן מנסיא). בירושלמי כלאים וב"ר פ' ל"ג וכתובות ופ' הפועלים שהיה רב עניו ביותר ואמר כל מה שיאמרו לי אני עושה חוץ ממה שעשו זקני בתירא לזקני הלל (ע"ש ועיי' ריב"ב) ואי סליק רב הונא ריש גלותא אנא מותביני' לעיל מינאי (ע"ש) וא"ל ר' חייא הא ר"ה ריש גלותא לבר נתכרכמו פניו של רבי (ע"ש) ונהג ר' חייא נזיפה ל' יום (רש"ג ביוחסין) . ובפ"ק דסנהדרין פ"א הלך רבי למקום א' וראה במה שטעו במה שדרש להם תלמיד א' מי בצעים אינו מכשיר ואינו אלא מי ביצים וגזר תלמיד אל יורה אא"כ נטל רשות ונתן רשות לרבב"ח ולרב (ע"ש). עשה סעודה לתלמידיו לשונות רכות וקשות (ויקרא רבה ר"פ ל"ג) . ולעולם היה עצב ודואג על גלות ישראל וכדי לשמחו אחוי לוי קידה לפניו (ע"ש) וכן ר' חייא (ע"ש) ובר קפרא הוה בדחי הוה משמחו (ע"ש) . ובפ' הנודר (נ' ב') יומא דאחיך רבי אתא פורענות לעולם. וכשהיה מעביר ידיו על עיניו קיבל עול מלכות שמים, ברכות (י"ג ב') . מתה לו בת בבית שערים ואעפ"כ לא נמנע מלדרוש כל היום. בת אלישע אחר באה לפניו (ע"ש). הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה ברכות (נ"ז ב'). יעבץ בנו נכנס חי לגן עדן (ע"ש) :

יא) שאל את ר' יהושע בן קרחה במה הארכת ימים, וא"ל רבי רבי ברכני וברכו שיגיע לחצי ימיו (ע"ש). רבי חי מאה שנה (ע"ל חלק א' ג"א תתקע"ט) . ונולד יום שמת ר' עקיבא (ע"ש) ובן ל' נעשה נשיא ג"א תתט"ו . ר"מ ארוך בדורו ורבי מגיע לכתפו, ורב לכתפו דרבי (רבה במדבר פ"ט). ובנדה (כ"ד ב') רבי ארוך בדורו ור' חייא מגיע לכתפו (עיין אבא שאול) :

יב) בכתובות (ק"ג א') בשעת פטירתו אמר לבניו הזהרו בכבוד אמכם, שהיתה אשת אב. ויהיה נר דלוק במקומו ושלחן ערוך ומטה מוצעת במקומה כו', דכלבי שמשי הוה אתי לביתו. פעם א' אתאי שכינתה קריא אבבא אמרה אמתי' שתיקי דרבי יתיב, תו לא אתא, שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים (שלא יאמרו שלא היו צדיקים שלא היה להם רשות לבוא לביתם כמו רבי). יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי, סברו בהאי עלמא קאמר כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסי' אמרי ש"מ לההוא עלמא קאמר כו'. (ואמר בנבואה היום ישב רב אדא בר אהבה בחיקו של אברהם (ע"ש) בקדושין (ע"ב) הרבה נבואות שאמר רבי). ואמר לחכמי ישראל אני צריך נכנסו א"ל אל תספדוני בעיירות והושיבו ישיבה לאחר ל' יום (ולא תהיו עסוקים בהספד) וא"ל אעפ"י ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא שהיה ממלא מקום אבותיו ביראת חטא. חנינא בר חמא ישב בראש (ישיבה) ומסר לר"ש בנו הקטן סדרי חכמה ולר' גמליאל בנו הגדול סדרי נשיאות. א"ל נהוג נשיאותך ברמים (עיין רש"י ג' פירושים) זרוק מרה בתלמידים. ג' דברים צוה לפני מותו (ב"ר פ' צ"ו). והיה בוכה על תורה ומצות. והיה חולה בחולי מעיים בשלשול מפני שחולי מעיים דעתם עמהם עד המות, ורש"י פי' בפ' כ"כ שמתייסרין ומתמרקין עונותיהם, וכ"ה בירושלמי חסידים הראשונים מתייסרים לפני מותם בחולי מעיים י' או כ' ימים למרק עונותיהם שיבואו זכאין לעוה"ב. והתוס' פ' כ"כ כתבו למרק אכילה ושתיה להיות נקיים וטהורים, ועיין פ"ג דשמחות, וכתבו התוס' בפ' הנושא (שם) אעפ"י שחולי מעיים פטורים מתפילין אבל רבי היה מנהיג עצמו בקדושה יותר מדאי והיה יודע היטב להזהר. וההוא יומא דנח נפשי' גזרו רבנן תעניתא ובעי רחמי ואמרו מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב סליקא אמתא דרבי לאיגרא אמרה עליונים מבקשים את רבי ותחתונים מבקשים את רבי יה"ר שיכופו תחתונים לעליונים, כיון דחזאי כמה זימנין עייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער אמרה יה"ר שיכופו עליונים לתחתונים ולא הוו שתקי רבנן מלמבעי רחמי שקלא כוזא שדייא מאיגרא אישתקו ונח נפשי' דרבי. (בחסד לאברהם מעין ה' סוף נהר כ"ה ההיא שפחה דבית רבי מסוד אותן שפחות שהיו על הים ומעלתן גדולה מן החכמים לכן נהגו רבנן נדוי בההוא גברא בשבילה וכמה דברים שלמדו מהן. ובכתבי האריז"ל אותן שפחות דרבי המוזכרות בש"ס הרבה פעמים בפרט במ"ק (י"ז א') שלמדו מהן הרבה דברים הן מאותן שפחות שאחז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל). אמרו רבנן לבר קפרא זיל עיין אשכח דנח נפשיה קרעיה ללבושיה ואהדר לקרעי' לאחוריה פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש נצחו אראלים למצוקים (הם הצדיקים) . בשעת פטירתו זקף י' אצבעותיו כלפי מעלה ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בי' אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה. והא דאי' בברכות (נ"ז ב') ובע"ז פ"ק (י"א א') שלא פסק צנון וחזרת משלחנו כתבו התוס' היינו לבני ביתו, ובס' צרור החיים כתב שהוא רמז על נגלה ונסתר שלמדו ע"ש . יה"ר שיהא שלום במנוחתי יצאת בת קול ואמרה יבוא שלום ינוחו על משכבותם. ובו ביום שמת רבי נפק ב"ק ואמר כל דהוה במיתתו של רבי מזומן לחיי עוה"ב. ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארץ ומת יצאה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי עוה"ב. ועיין במהרי"ט כתובות היאך חבל בעצמו. (כתב בס' ג"נ האי כובס הוא לבן כי כובס מלבין הבגדים ורבי היה בסוד אברהם ושם היה תקונו). ומת בערב שבת ומעשה נסים נעשו באותו היום נתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה תמני עשרה כנישן ואחתוניה לבית שריי ותלא לן יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר, כיון ששקעה החמה קרא הגבר שרון מציקון אמרין דילמא דחללינן שבתא, יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספידו של רבי יהא מבושר מחיי העולם הבא בר מן קצרא, כיון דשמע כן סלק לי' לאיגרא וטלק גרמיה ומית נפקת ב"ק ואמרה ואפי' קצרא. (ירושלמי כלאים פ"ט הלכה ד' וכתובות פ' הנושא). וביום שמת רבי בטלה קדושה, כתבו התוס' (שם) שהיו קורין אותו רבינו הקדוש כמ"ש בסוף סוטה (מ"ט) משמת רבי בטלה ענוה ויראה וקדושה בכלל. והר"ר חיים הכהן אמר אלמלי הייתי כשנפטר רבינו תם הייתי מטמא לו דהאי בטלה קדושה דהכא היינו קדושת כהונה, ובהדיא אמר בירושלמי פ' מי שמתו (מתני' א' ורפ"ז דנזיר) מהו שיטמא כהן לנשיא כד דמך ר' יהודה נשייא אכריז ר' ינאי אין כהונה היום, ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי דהתם בטומאת בית הפרס. ועיי' בתשו' מהרי"ט בכתובות (ק"ג) דכתב דבטומאה ודאית מיירי . וכתב הר"ן פ' אין בין המודר כי נשיא הכל חייבין בכבודו עשאוהו לגבי כהונה כמת מצוה. וכ"כ הרמב"ם והטור. ואני תמיה מה חידש ברבי יותר מכל הנשיאים. כתב בס' נא"י בציפורי קבור רבינו הקדוש והמצבה נגד הפתח של המערה והדלת של אבן (עיין ר' חייא) ושם קבורים אשתו ובניו וריח טוב מקברו מריח פרסה ויותר. ומעין באר מים חיים, כל ימי השבוע רץ בכח ובשבת אין זב אף טיפה א'. ור' שמעון ור"ג במערה שאצל הכפר . וביום שמת רבי נולד רב יהודה בבבל (ע"ש):

יג) רבותיו של רבי, רשב"ג אביו ור' יעקב בן קורשאי (ע"ש) וחמשה תלמידי ר"ע שסמכם ר' יהודה בן בבא (ע"ש) . ואולי ר' יעקב סתם במשנה הוא רבו ולא ר' יעקב אביו של ר' אלעזר (ע"ש) או ר' יעקב בר ברתיה דאלישע, או ר' יעקב חטיא הנזכר בחגיגה. ביומא (ס"א סע"א) אמר רבי שנה לי ר' יעקב. ובגיטין (י"ד ב') ר' יהודה הנשיא אמר בש"ר יעקב שאמר משום ר"מ . וחמשה הם. א) ר' שמעון בשבת (קמ"ז ב') ובעירובין (צ"א א') ומנחות (ע"ב סע"א) וברש"י שבת (ל"ב ב') וביצה (כ"ו סע"א) רבי תלמיד ר"ש הוי, ועיין ירושלמי פ' המצניע ותוס' מכות (ט' ב') אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' שמעון בתקוע. ב) ר' אלעזר בן שמוע בפ' יוה"כ (ע"ש). ג) ר' יהודה בר אלעאי (ע"ש). ד) ר' מאיר וכל המשנה קבל ממנו. בעירובין (י"ג ב') אמר רב (על ר' אבא אריכא) האי דמחדידנא מחבירי דחמיתי' לר"מ מאחוריה, כתבו התוס' מנחות (ק"ד א') יש גורסין רבי משום עובדא דירושלמי ביצה פ' משילין (הלכה ב') שזכה רבי לתורה על שראה את ר' מאיר בהלולו דר"ש בנו שהיו מטפחין אחורי ידיהן בשבתא עבר ר"מ ושמע לקוליהן אמר רבותי התירו שבת שמע רבי לקליה אמר מי הוא זה שבא לרדותנו בתוך ביתנו שמע ר"מ קליה דרבי וערק נפקו אבתרי' אפרח רוחא פקולי' מעל קדלי' אודיק רבי מן כוותיה וחמא קדליה דר"מ מאחורי' אמר לא זכיתי לאורייתא אלא בגין דחמי קדליה דר"מ מן אחוריה, ובעירובין פרש"י שהי' יושב בישיבה אחריו. ואילו חזיתי' מקמי' הוי מחדירנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. ובירושלמי ר' שמעון ברבי היה אוכל בשוק חזייה ר"מ א"ל אין שבח לתלמיד חכם לעשות כן. וקשה כי ר"מ מת קודם ר' יוסי ור' יהודה (ע"ש) דר' יהודה לא רצה להניח את סומכוס תלמיד ר"מ לבית המדרש אחר מיתת ר"מ (ע"ש) א"כ איך יהיה בחופת ר"ש ברבי, ושמעתי אומרים כי מלאך היה בדמות ר"מ. אכן התוס' מנחות (ק"ד רע"א) כתבו דר' יהודה היה בימי רבי כי אפי' ר"מ דמת קודם ר"י היה בהלוליה דר"ש בר' עכ"ל (ע"ל ר"י בר אלעאי). ה) ר' יוסי בן חלפתא (ע"ש) והיה כפוף לפני רבי ואולי מפני שהם רבותיו סתם שמותם (במשנה) דדך כבוד, ר"ל ולא קראם על שם אביהם (ר"ל שלא מזכיר במשנה ר"ש בן יוחאי, ר' יהודה בר אלעאי) שלא לקרות רבו בשמו כ"א דרך נעלם. כתב היוחסין בסדר תנאים אצל ר"י בן קרחה דר"י בן קרחה רבו של רבי (וכן מצינו שאמר רבי לריב"ק רבי ברכני ע"ל). אכן היוחסין בסופו כתב שהיה חבירו של רבי. ובמנחות (ל"ח ב') כתבו התוס' ר' יוסי הגלילי רבו של רבי הוי. וצ"ע לפי סדר הדורות כי ר' יהודה תלמיד ר"י הגלילי היה רבו דרבי גם ר' חנינא בנו של ר"י הגלילי היה בב"ד של רשב"ג אביו של רבי. אך כי האריך ימים שאמרה לו דביתהו דר"מ גלילי שוטה, וא"כ היה רבו דר' יהודה ורבו דרבי. אך תמוה איך לא הזכירו רבי כלל :

יד) כתב הרמב"ם והוו בהדי' ר"ש בנו ור' ישמעאל בר' יוסי ור' יוסי בר' יהודה ר' יעקב כפר חטיא ור' חייא ורב ור' חנינא ב"ח ור' אפס ור"ג ור' ינאי ובר קפרא ושמואל ור' יוחנן ור' אושעיא אלו קבלו ממנו. והראב"ד השיג עליו דלא היו שמואל ור' יוחנן ור' אושעיא ור' ינאי ובר קפרא מבית דינו אלא לוי ור' ביסא ור' חמא בנו ור' ישמעאל בר' יוסי ור' יוסי בן לקוניא הם היו מבית דינו ע"כ :

טו) הלכה כמותו אפי' נגר רשב"ג אביו, פסקי הרא"ש פ' מגלחין (ורשב"ם פ' גט פשוט וכ"כ הגהות מרדכי בכתובות) אע"ג דאביו היה רבו כדאי' בפ' הפועלים אח"כ נתחכם רבי יותר ממנו מדתני בכל דוכתא מילתא דרבי קודם רשב"ג אביו. אבל בספר כריתות חלק ימות עולם והרא"ש פ' המקבל שם והר"ן שם ובפ' הנזקין ובפי' הרי"ף בפ' בני העיר דאין הלכה כר' כשחולק עם אביו, והרשב"א נתן טעם למקומות שהלכה כרבי נגד אביו, ואם אמר הלכה בשם אביו הלכה כמותו (ס' כריתות ימות עולם שער ג'). אמר רבי נראין דברי מדברי אבא עירובין (ל"ב א'). ועיי' תשו' ריב"ש ס"ס שכ"ד ועיי' של"ה (של"ד א') ובהגהות מרדכי פ' המביא, הלכה כמותו חוץ אם נחלק עמו ר' ישמעאל בשם רבי יוסי אביו, אבל ר' ישמעאל בר' יוסי ורבי הלכה כרבי. עיין נדה (י"ד ב'), נקטינן מזה בדקיי"ל כפלוני כולל אפי' היה חולק עמו מי שבדור שקדם לו, ודלא כהתוי"ט נגעים פ"א משנה ד', ותוס' פסחים (מ"ח א') דוקא אם אין עוד פלוגתא דאמוראי, ואם יש פלוגתא דאמוראי אם אפי' מחביריו עיין פסחים (כ"ז א') כתובות (כ"א א', נ"א א') ובתוס' ב"ב (קכ"ב ב') ועיי' תשו' חוט השני. וכתבו התוס' נדה (מ"ה ב') בפ' נערה שנתפתתה אמר הלכה כרבי לגבי רשב"א וביש נוחלין נמי פסק הלכה כרבי מחבירו עכ"ל, וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מה' כלי המקדש באבנטו של כהן הדיוט כרבי לגבי ראב"ש. וכתב הבאר שבע בתמיד פ' א"ל הממונה למה פסק הרמב"ם פ"ג מה' בית הבחירה שנרות המנורה היו בין צפון לדרום כראב"ש נגד רבי אע"ג דראב"ש עדיף מיני' בתורה כדאי' בפ' הפועלים (ע"ל) אעפ"כ לא יצא מגדר חבירו והלכה כרבי מחבירו. וגדולה מזו פסק הרשב"ם בפ' ג"פ דהלכה כרבי היכא דפליג אביו עליה אע"ג דרבו היה כיון דלאו רבים פליגי עלי' וכפרש"י פ' ז"ב והניח בצ"ע. ובתוס' ברכות (י"ג א') הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובתוס' עירובין (מ"ו סע"ב) ותוס' נזיר (מ"ג סע"א). ר' נתן ורבי הלכה כר' נתן (ע"ש). רבי ור' יוסי בר' יהודה הלכה כרבי :

טז) אבא אבוה דשמואל תלמידו, ר' אבא בר ממל בעא מיני', ר' אבא בר זוטרא בשמו, ר' אבא בר אחא בשמו, ר' אבא בר זבדא בשמו, אבדון תלמידו, רב אדא ב"א נולד כשמת רבי (ע"ל). ר' אושעיא בר חמא בר ביסנא תלמידו, ר' אחאי בר יאשיה בזמנו, אלפא בזמנו, איסי בן יהודה או בן עקיבא חבירו, ר' אליעזר בר"ש חבירו (וע"ל), ר' אלעזר בן פרטא חבירו, ור"א הקפר, בן אלעשא חתנו, ר' אמי ר' אסי בשמי'. ר' אפטוריקי, ר' אפס תלמידו, רב אשי הקדמון בשמו, ר' בון בר כהנא קומי' וצ"ע, רב ביבי בר אבין וצ"ע, ר' ביסא או ביסנא מבית דינו (ע"ל). בייתוס בן זונין שונה בביתו, בן בוניס שלח לרבי, ר' גמליאל בנו, רב הונא בשמו, רב הונא ריש גלותא (ע"ל). ר' זוגא שאלו, זונין א"ל, ר' זירא, ר' זעירא בשמו, חזקיה בר' חייא תלמידו, ר' חייא תלמיד חבר, ר' חייא דכפר תחומין (צ"ע). ר' חייא בר מרי בשמו, ר' חלפתא בר שאול תלמידו, ר' חמא בר ביסא (ע"ל). ר' חמא בר חנינא, ר' חמא אביו של ר' חנינא. ר' חנינא. ר' חנניה בן עקביה בזמנו, חנן בן פנחס חבירו, ר' חנין בשמו, ר' יהודה בן נקוסא תלמידו, ר' יהודה הגזר בזמנו. רב יהודה בשמו, ר' יהודה חייטא, ריב"ל תלמידו ורבי בשמו ג' דברים, ר' יוחנן, ר' יוחנן בן גודגדא בני אחותו או בתו בישיבתו, ר' יונה בשמו, ר' יונתן בן שאול תלמידו, ר' יונתן אמר רבי. ר' יונתן בן עכמאי, ור' יונתן בן אלעזר בזמנו, ור' יונתן בן לקוניא בימיו, ר' יונתן בן עמרם תלמידו, ר' יוסי בן שאול תלמידו, ר' יוסי בר' יהודה חבירו, ר' יוסי בן חלפתא רבו (ע"ל), ר' יוסי בן זמרי, ר"י הארוך, ר' יוסי בראב"ש תלמידו, ור' יוסי בן לקוניא (ע"ל), בשם אבא יוסי בן דוסתאי, יוסף קטנותא חבירו, ר' ינאי, יעבץ בנו, ר' יעקב מאפרתים, ר' יעקב בר אחא, ר' יעקב בר חנינא, ר' יעקב איש כפר חנניה חבירו, ר' יצחק בן חקולא בשמו, ר' יצחק רובא בשמו, ר' יצחק בר אבדימי תלמידו, ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא חבירו, ר' ישמעאל בן סתריאל או כתריאל העיד לפני רבי, ר' ישמעאל בר' יוסי בן חלפתא חבירו ורבי בעא מיני'. ר' יששכר מכפר מנדי בזמנו, לוי תלמידו, ובמנחות (פ' סע"ב) וביבמות (ט' א') א"ר לוי כמדומה שאין לו מוח בקדקדו, כתב תשו' חות יאיר סי' קנ"ב רבי ידע שאדם גדול הוא ואינו ראוי שיטעה א"ל ממיעוט עיון והשגחה לכן דבר קשות לא מכעס או גובה רוח, ועיי' יו"ד סרמ"ו סי"א. ר"מ רבו, ר' מנחם אחי גוריון קומי, נתן בר שילא לפניו, נתן הבבלי (ע"ש), סומכוס חבירו, ר' פדת חבירו, פלימו חבירו, ר' פנחס בן יאיר חבירו וצ"ע, ר' פנחס בשמו, ר' פרידי, פרטא נכד ר' פרטא לפניו, ר' צדוק תלמידו, קלא עבדו, בר קפרא תלמידו, רב תלמידו, רבא קרא עלי' דולה מים מבארות עמוקים, רבב"ח תלמידו, רומנוס בזמנו, אבא שאול גבל שלו, שמואל תלמידו, ר' שמואל בר נחמני, ר"ש בן יוחאי רבו, ר"ש בן יהודה מעכו חבירו, ר"ש בן אלעזר חבירו, ר"ש בן חלפתא, ריש לקיש, ר"ש בן מנסיא בזמנו, רשב"ג אביו, ר' שמעון בנו :