שדי חמד פאת השדה מערכת א סג

בח"ב הקיפו בהלכות מרובות שאין לחלק בזה עי"ש. ועתה ראיתי להרב טהרת המים במערכת התי"ו דף ס"ז עמוד ד' אות ד' שציין בזה ספרים רבים שאין מצוים אצלי ולזכות למי שאין בידו ספר היקר הנ"ל אעתיק פה את דב"ק וז"ל. כל היכא דכתיב בתחלת הפסוק ואיש הוא ולא אשה אבל אם לאחר שתי תיבות נאמר איש הוי בין איש בין אשה קרבן חגיגה דף נ"ה ע"ב ועיין לימודי השם לימוד כ"ג פני מבין ח"ב דף ל"ג כסא אליהו סי' תרצ"ה סק"ה ברכי יוסף שם סק"ח יבין שמועה דף קכ"ב ע"ב וע"ג רא"ם בפרשת משפטים בד"ה לפי שנאמר מטה שמעון סי' ל"ה בני משה מאגא"ר דף פ"ו מסוף ע"ב תחלת חכמה שער א' כלל י"א ובחידושי על השלחן ערוך סי' תרצ"ה ס"ק מ"ה עכ"ל

ל"ז) איסורי תורה אי איכא משום גזרה בנדפס מערכה זו אות קכ"א הארכתי קצת בזה עי"ש וגאון עזינו בס' העמק שאלה יצ"ו בפרשת מטות שאלתא קל"ז אות ב' ביאר לדעת רבינו בעל השאלתות דמ"ש בש"ס לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא היינו שלא אסרה דבר המתבשל בה אבל לבשל בה לכתחלה מן התורה צריכה הכשר משום גזרה דבת יומא ונכלל בקרא דוהבדלתם בין הבהמה הטהורה וכו' עי"ש דב"ק. והוא מסכים לדעת הרבנים שהבאתי בפנים דיש איסורי תורה משום גזרה גם בשדי חמד במערכת התי"ו אות ט"ו הבאתי דברי הרב שפתי חכמים בפרשת מצורע (י"ד ל"ו) דמתבאר דס"ל דאסרה תורה משום חשש עי"ש. ועיין שם במערכת הכ"ף אות קי"ט (בד"ה ומה שדחה) ובמה שהבאתי בנדפס דיש מפרשים מ"ש ר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאיצטרופי פירושו דחיישינן שמא יאכל עוד תוך כדי אכילת פרס וישלים לכשיעור וכו' עי"ש (בד"ה ובדין חצי שיעור ראיתי לידידי הגאון מוהרש"ך יצ"ו בס' בנין שלמה סי' מ"א שהקשה לדעת הרמב"ם ודעמיה דחומר הספקות מדרבנן אבל מן התורה ספקא דאורייתא לקולא א"כ למה חצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאיצטרופי הלא אינו אלא ספק והתורה לא חששה לספק עי"ש (בד"ה ולענין מה שכתבנו) ותימה בעיני דדמי פומא דרב כמאן דלא ידע דלא זו בלבד ח"ש אסרה תורה משום גזרה כי עוד לנו כמה דיני התורה שאיסורן משום גזרה כמו שהבאתי שם בס"ד וקושיתו יש ליישב לענ"ד דאף דהתורה הקדושה אסרה לנו כמה דברים משום סייג וגדר וגזרה שלא יבא לידי איסור חמור ממנו בכל זאת במה שאסרה לנו לא היתה כונת נותן התורה ברוך הוא לאסור אלא הדבר עצמו כשידוע לנו שהוא הוא אבל לא הדבר שהוא מסופק לנו בו אם זהו מה שאסרה תורה או לא והם עניינים חלוקים לענ"ד ומלבד המקומות שהבאתי בנדפס דמוכח דאיכא איסורי תורה משום גזרה יש להוכיח כן מהא דתניא בפ"ק דע"ז דף ו' ע"ב ר' נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול ופירש"י שמא יבא לשתותו וכ"כ התוס' והרא"ש שם שמא ישכח נזירותו וכו' עי"ש הרי דאסרה תורה להושיט כוס לנזיר משום שמא. ובמסכת בבא מציעא דף ע"ה ע"ב אמרינן כל המלוה מעותיו בלא עדים עובר בלפ"ע לא תמ' משום חשש שמא יכפור ומשמע מדברי הפוסקים דמדינא אסור מדאורייתא להלוות בלא עדים כמו שכתבתי במערכת הלמ"ד אות ל"ו עי"ש והרמב"ם בסוף הלכות תמורה כתב וז"ל אעפ"י שכל חוקי התורה גזרות הם וכו' ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו וכו' יראה לי שזה שאמר הכתוב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש בענין שאמר ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו ואעפ"י שנדר והקדיש אפשר שחזר בו ויפדה בפחות משיוויו מרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו יהיה קודש וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו ורוב דיני התורה אינם אלא עצות ב מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים וכן הוא אומר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קשט אמרי אמת עכ"ל הזהב. הנה כתב מפורש בטעם שתי מצות הללו שהן גופי תורה שהן משום גזרה ומדברי הרמב"ם הללו למד הרב שואל ומשיב במהדורא קמא ח"א סי' ר"ל דמה שאסרה התורה ליקח שחד אף לדון דין אמת הוא משום גזרה שמא יבא להטות את הדין וכתב בזה לחלק בין ישראל לבן נח עי"ש שמעת מינה דהתורה הקדושה אוסרת משום גזרה וכל זה היה בהעלם עין גאון בדורנו מוהר"ר יואל אשכנזי אבד"ק זאלטשוב בשו"ת מוהר"י אשכנזי חלק יו"ד סי' ט"ל שהביא מחלוקת הפוסקים באיסור סחורה בדברים האסורים באכילה אם הוא מדאורייתא. וכתב דיש לעיין להסוברים שהוא מן התורה אם הוא מגזרת הכתוב כמו שיש דברים האסורים גם בכל הנאות לגמרי ויש שהתירה התורה בהנאה רק נשאר איסור בסחורה והוא מחקי התורה בלי טעם וסברא או שהוא מטעם גזרה דילמא יבא לידי אכילה וסיים אמנם לא מצינו בדאורייתא שום גזרה וכל הגזרות מדברי סופרים הן אלא דאם כן באנו למחלוקת ר' יהודה ור' שמעון אי דרשינן טעמא דקרא וקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא כי אם בדבר המפורש הטעם בתורה עיין בלחם משנה פ"ג מהלכות מו"ל (מלוה ולוה) ועל כרחין מצד גזרת הכתוב אתינן עלה כדדרש בירוש' בסופרי מקרא ושקץ יהיו לכם וכו' אלו תוד"ק בזה. והוא תימה שלא זכר שר שיש לנו כמה גופי הלכות מדאורייתא שהן משום גזרה ואם כן אין לנו הכרע להסוברים שהוא איסור תורה שהוא מגזרת הכתוב כמובן

וראיתי בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קל"א שכתב הרב השואל ולא זכיתי להבין דבריו דודאי נותן טעם לפגם אסור לכתחלה והוא מדרבנן ומדאורייתא שרי לגמרי וכן הוא בגמרא גזרה שאינה בת יומא אטו בת יומא וכן משמעות כל הפוסקים ואם נדחוק ונאמר מה שאמרו בגמרא גזרה היינו מדאורייתא אף דמצינו בדאורייתא חילוק בין דיעבד בין לכתחלה דהיינו למצוה ולא לעכב אבל משום גזרה אסור לכתחלה מדאורייתא לא מצינו והוא דוחק גדול עכ"ל והגאון המחבר לא השיב לו על אשר החליט לומר דלא מצינו איסור מן התורה משום גזרה ואנכי לא ידעתי אמאי שתיק ליה מר בהא והרי מצינו כמה איסורי תורה משום גזרה כנז"ל

והנה על מה שכתבתי בנדפס בענין זה כתב אלי ידידי הרב הג' מוהר"ר אברהם יצחק הלוי בילייוייס דומ"ץ בבריסק יצ"ו וז"ל ובבואי לפני כת"ר אמרתי אעלה עם הספר דבר אחד אשר הורו והוגו רעיוני בעת הלכתי לטייל בין ערוגות שדי חמדתו. הנה כבוד תורתו בספרו הבהיר חלק הכללים מער' האל"ף אות קכ"א העמיק עיונו הזך והרחיב אמרותיו הטהורים בענין איסורי תורה אי איכא משום גזרה. צלל במים אדירים והעלה בידו כל דברי רבותינו ראשונים ואת אחרונים האמורים בענין זה. ופתח דברו יאיר בדברי הרשב"ץ בתשובה דכל גזרה דרבנן היא. ובמאן דפתח סיים בדברי הרשב"ץ בספרו יבין שמועה דס"ל דאסרה תורה משום גזרה אי לזאת כבוד הד"ג שוייה להרשב"ץ הדרנא ולא עמד טעמו בו והלכה זו העלה כבודו במסקנתו דאיכא איסור תורה משום גזרה. ולענ"ד יש להביא עוד ראיה לזה ממש"כ התוס' בע"ז ד' ו' ע"ב ד"ה מנין דהא דאסור להושיט כוס יין לנזיר הוא משום שמא ישכח נזירתו וכ"כ הרא"ש שם והריטב"א בחי' ע"ש והתם איסורא דלפני עור דאורייתא הוא חזינן דאסרה תורה משום שמא יבא לידי תקלה. ועוד נלע"ד דלפי דברי הרשב"ץ בס' יבין שמועה שכתב דאסרה תורה משום גזרה ולא גזלג"ז כמו שהביא הד"ג יש ליישב גם דברי הרשב"ץ בתשובה שלא יסתרו אהדדי וגם יש ליישב בהו שאר דוכתי דמוכח מדברי הראשונים ז"ל דלא אסרה תורה משום גזרה דלפי דבריו אנן לא אמרי' דאסרה תורה משום גזרה רק בגוונא ממש דאיכא למיחש להך תקלה דגזרה תורה אמטולתה כגון בחמץ דאסרה תורה בב"י וב"י מחשש דאתי למיכל. הרי גילתה תורה בהדיא דהיכא דליכא למיחש כגון בחמץ של אחרים ושל גבוה דבדיל מני' כולי שתא אינו עובר בב"י וב"י. וכן בהא דאסרה תורה להושיט כוס יין לנזיר לא אסרה רק בנזיר דאיכא למיחש