שדי חמד פאת השדה מערכת א קעה

ובמה שכתבו הרבנים בית חדש וטורי זהב בסי' תרכ"ו סק"ב דלא אמרו אין מבטלין וכו' בדבר שאינו אסור מחמת עצמו רק שאין יוצאים בו ידי חובת המצוה עיין בספר מקוה ישראל לידידי הגאבד"ק נאווא פראגא יצ"ו בחלק א' דף י"א סוף ע"ד דלא קיימא לן הכי שהרי הרב מגן אברהם שם בסק"ג כתב בשם הר"ן טעם אחר. וגם הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסעיף ט' בהגה"ה הביא טעם הר"ן ובסי' תמ"ב בקונטריס אחרון סוף אות ג' כתב בהדיא דלא כהמגן אברהם ובפרי מגדים שם לא ברירא ליה

ואם שייך דין ביטול איסור לכתחלה לענין מקוה שיש בו מים שאובים עיין בספר מקוה ישראל הנ"ל שם שהאריך בזה

במאי דנקטי הפוסקים דכשאין כוונתו לבטל האיסור רק לתקן הדבר אין בו משום ביטול איסור לכתחלה ודעת הגאון מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה דלא שרי אלא כשנתערב כבר וצריך להוסיף אבל לא לערב לכתחלה והרב פתחי תשובה בסי' פ"ד השיג עליו כתב על זה בקונטריס קהלת שלמה לידידי הרה"ג מליאדי יצ"ו אשר בקובץ כנסת חכמי ישראל בסי' ע"א דף ע"ה אות כ"ד דנוכל לומר דהתוספות בפסחים דף למ"ד ד"ה לישהינהו סוברים כהנודע ביהודה וכתב כן ליישב קושיית הרב עולת יצחק יצ"ו בסי' קכ"ד עי"ש ועיין במה שהבאתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' וי"ו אות ד' סק"ב

לדעת הסוברים דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא איסור דרבנן אם דין זה אייתיה גם במקדש הוא מחלוקת דהגאון מוהר"ם א"ש בס' אמרי בינה בח"ת תניינא בסוגיא דריחא מילתא כתב (בד"ה ובאופן אחר) דאין שייך במקדש שאין שבות במקדש והגאון מדעעש בס' שערי צדק חלק א"ח סי' ס"ה השיגו מסוגיא דזרוע בשלה דאמרינן חידוש הוא דמבטלין לכתחלה והא אין שבות במקדש כן כתב בשמם בספר ילקוט הגרשוני במערכת הגימל ד' ח"י ע"ב ד"ה גזרה). והגאון המחבר יצ"ו דחה השגתו על פי דברי הר"ן שם דהא דאמרינן דזרוע בשלה חידוש הוא אין החידוש שמותר לבטלו אלא שמצוה לבטלו אשר לא כן בשאר איסורין שאין מצוה לבטלם עי"ש והכי נמי חידוש הוא שמצוה לבטלו דאף דאין שבות במקדש ולא גזרו מכל מקום אינו מצוה אלא היתר ושפיר קאמר לדחות השגתו ומיהו לפי מה שהבאתי בשדי חמד בסוף אות רפ"ד שחדש גאון אחד יצ"ו דבענייני אכילה מה שאסור מדרבנן בחולין אסור גם בקדשים נראה דגם איסור ביטול איסורי אכילה שייך בקדשים אך יש לחלק וק"ל

באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה שדעת התוספות דאסור לבטל כתב בשו"ת דבר אליהו להגאבד"ק טארלא בסי' י"ב (בד"ה רק עיקר) דיש לחלק בין כשאין צריך טירחא רבה לכשצריך טירחא רבה כדי שלא יבא לידי ביטול דבזה אף באיסור שיש לו עיקר מותר לבטל עי"ש דב"ק

לשיטת הסוברים דאיסור מדרבנן מותר לבטל לכתחלה כתב בס' ילקוט הגרשוני הנז"ל (בד"ה לדעת הסוברים) בדף כ"ד ע"ג בשם רבינו מוהרשד"ם חיו"ד סי' ב"ן דעד כאן לא אמרי הני רבוואתא דמותר לערב איסור דרבנן אלא למי שהיה לו איסור דרבנן וכדי שלא להפסידו התירו לו לערבו אף לכתחלה אבל לקנות כדי לערבו זה לא עלה בדעת בן אדם ובזה ישב הגאון המחבר יצ"ו קושית רבינו הטורי זהב ביו"ד סי' קט"ו ס"ק י"ב על מרן הבית יוסף (ועוד כתב שם ע"ד הרב נחלת צבי והבאתיו לעיל באות זיי"ן בד"ה והשגתי) ואלה דברי דוד הרב טורי זהב (על מה שכתב הרמ"א מותר לבשל חמאה של עכומ"ז וכו') מה שכתב רמ"א מותר לבשל לכתחלה על פי דברי בית יוסף דאין כאן מבטל איסור לכתחלה שאין הכונה אלא לכלות האיסור ואם ישאר קצת דרך מקרה בטל ברוב תמהתי דהא בזה שפיר מבטלינן לכתחלה כיון שהוא איסור דרבנן כדכתב המגיד משנה פרק ט"ו דמאכלות אסורות ודברים אלו הם לדעת הרמב"ם כמבואר בב"י והרמב"ם סובר בכל איסור דרבנן מבטלין לכתחלה כל שאינו איסור תורה ממש כדכתב בכסף משנה שם ועל כרחין דהרמב"ם כתב זה דווקא בדיעבד והיינו דאף דאיסור זה מדרבנן הוא מכל מקום אינו נכון ליקח מן העכומ"ז כדי לבטל האיסור וכדכתב בית יוסף בשם הראב"ד ע כן כתב הרמב"ם שאם לקח החמאה לשון דיעבד עכ"ל והדברים נראין ששני נביאים (מוהרשד"ם וטורי זהב) מתנבאים בסגנון אחד וק"ל

ובעיקר כללין הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ה אות ט"ו ציין זכרון דברים דף ב' ביצה ד"ד תמורה דף י"ב לקוטי סם חיי דף א' מורם ביו"ד סי' קי"ב סי"ד כנסת הגדולה יו"ד סי' פ"ז פרי חדש שם בשם הרדב"ז שפתי כהן יו"ד סי' קי"ד סי"ב צמח צדק סי' פ' חולין דף ק"ח מוהריט"ץ סי' פ"ח מוצל מאש סי' מ' משאת משה ח"ג חיו"ד סי' ג' דף ה' הרמ"ע מפאנו סי' ז"ך פרי חדש יו"ד סי' ס"ד ס"ק כ"ו תשב"ץ ח"ב סי' ד' דבר שמואל סימן קל"ה וקפ"ו ושי"א הרשב"א סי' של"ו כסף משנה פרק ה' דבכורים הלכה י"ב חינוך פרשת שלח מצוה שפ"ה עיין בזה פסחים ד' ע"ו בדין ריחא והתוס' שם והרדב"ז בחדשות סי' מ"ז וקנ"ב סוכה דף נ"ט ע"ב ודו"ק עכ"ל ובספר שער הציון ציין על כללין תרומות פרק ד' משנה ח' בתוספות יום טוב פרק ה' משנה יו"ד ירושלמי פרק ד' הלכה ח' פרק ה' הלכה ב' הלכה ג' הלכה י"ט ירושלמי דמאי פרק ז' הלכה ז' כללים פרק ט' משנה א' תוספת יום טוב ד"ה ימעט ירושלמי כלאים פרק ב' הלכה א' ירושלמי ערלה פרק ג' הלכה א' עי"ש הלכה ו' פסחים ל' ע"א תוספות ד"ה לשתהי ביצה דף ע"ב ירושלמי חגיגה פרק א' הלכה ח' ירושלמי סוטה פרק ח' הלכה א' גטין נ"ד ע"ב רש"י ד"ה הרי ועי"ש עכו"מ ל"ג ע"ב מהו ליתן לתוכו שכר ועיין בר"ן וברשב"א חולין צ"ז ע"א תוספות ד"ה אמר רבא בסוף הדבור צ"ח ע"ב תוספות ד"ה לאו למעוטי ק"ח ע"א רש"י ד"ה היא קסבר תוספות ד"ה אפשר רא"ש פרק ז' סי' כ"ח בהגה"ה בכורות כ"ג ע"א תוספות ד"ה סבר

ה) אין אדם חוטא ולא לו אי אמרינן הכי במידי דאית ליה הנאה רחוקה עיין צפיחת בדבש דף קי"ב ע"א לענין חששו דגמלין זה לזה ולנגיעת בעדות

ובמה שכתבתי בנדפס באות קל"ו שנראה פשוט דחזקה זו נאמרה גם לגבי הדיוט והבאתי מהש"ס ומהרמב"ם עי"ש ועיין עוד בפירוש המשנה להרמב"ם ברביעי דדמאי משנה ו' הנכנס לעיר וכו' מי כאן נאמן וכו' ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' ע' אות: א

ו) אומן לא מרע נפשיה עיין מוהר"ם שיק חלק יו"ד סי' ק"מ מאורי אור להגאבד"ק בוקרעטש בקונטריס מי באר דף מ"ז ריש ע"ב ואני הדל כתבתי קצת בקונטריס שדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ג' אות י"ט ובמערכת חריף אות א' (בד"ה והגאון שואל) והגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ו אות צ"ב ציין שפתי כהן יו"ד סי' קי"ד, סי"ב ומורם שם ס"ה דבר שמואל סי' קל"ה ועיין מה שכתבתי באות ג' בעכומ"ז מסיח לפי תומו ושם בדף ק"א אות וי"ו כתב עכומ"ז מסל"ת אי אמרינן להשביח מקחו נתכוון הריט"ץ סי' ל"ו ומ' מג"א ריש סי' כ' זכרון דברים דף נ"ג ב"י יו"ד סי' קי"ד מ"מ ח"א א"ח סי' ב' מורם ביו"ד (ועיין שם בט"ז וש"ך) סי' שי"ג ס"ב ירושלמי בפרק ו' דפאה הלכה י"ב הרב מחנה אפרים בנמוקיו לטור יו"ד לדף קנ"ו דף ל"ו

ז) איסורא לא ניחא ליה דליקני ראיתי בשם שו"ת בי"א דלא אמרינן הכי אלא בחצר עיין בקונטרים שדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ג' אות ט"ז (בד"ה שהא והנה בענין זה)

ח) אפר אם נקרא עפר בלשון חכמים הנה הרב מעשה אברהם בחלק יו"ד סי' ט"ו בדף ס"א ע"א כתב בשם הגאון חקרי לב ח"א סי' ר"ח דף רצ"ד ע"ב דאף דאמרינן בחולין דף פ"ח דלבית הלל מכסין באפר דמצינו דאפר נקרא עפר דכתיב מעפר שריפת החטאת אין זה אלא בלשון תורה אבל בלשון חכמים לא מצינו דאפר נקרא עפר ואף בתורה לא נמצא אלא פעם אחת