שדי חמד פאת השדה מערכת א קסט

דמוהרשד"ם מודה דמצי למימר קי"ל היכי דסבוכים יחד איסורא וממונא ושאני נ"ד והוא על פי מאי דקיימא לן דבכל דבר שאנו רוצין לדון אנו דנים על המקור שנולד הספק ולא על המסתעף והמסובב מזה וכל הבא מכח המקור כמותו דנינן ליה והוא סברת הר"מ בר שניאור לענין עירוב הובא בריטב"א בחידושיו וזהו הטעם מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה והיינו טעמא דשליא בבית הבית טמא ולא מוקמינן הבית בחזקת טהרה דהא מקור הספק הוא מחמת השליא ואנו דנים בהשליא לטמא משום דאין שליא בלא וולד וממילא הבית הספק המסתעף מאותה טמא מעתה צדקו דברי המוהרשד"ם בנדון דידיה דתחלת הספ' הוא אך לענין איסור דאיכא פלוגתא דרבוואתא אי הוי רבית קצוצה ויצאה בדיינים אי הוי אבק רבית ואינו יוצאה בדיינים אי הוי אבק רבית ואינו יוצאה בדיינים אם כן הלוה והעדים והערב שאין להם שום נפקא מינה לענין ממון כלל אי אמרינן דהוי רבית קצוצה נפסלו לעדות ולשבועה ולכל מלי ולא שייך לומר בזה קיימא לן כהנך פוסקים דהוי אבק רבית דהא לענין איסורא קימא לן כהנך פוסקים דהוי רבית קצוצה אם כן ממילא הגם שנמשך מכח זה ספק לענין ממון שזה המלוה קבל המעות וצריך עתה להחזיר לא מצי למימר קים לי דהוי אבק רבית כהמיעוט כיון דהמקור הספק ועיקר הפלוגתא היא באיסור מה שאין כן היכי דהמקור הספק דפלוגתא היא בענין ממון אף הגם שמסתעף מזה ספ' לענין איסור גם כן אמרינן שפיר קולא לנתבע אולם באמת מדברי הרמב"ן בפסקיו לבכורות פרק ג' משמע להדיא דאף דהמקור הספ' הוא לענין איסור גם כן אמרינן לענין ממון קולא לנתבע דקאמר התם מסתברא לן דכי היכי חוששין לטינוף משום דהוי מיעוטא ולמיעוטא ל"ח דדוקא גבי בכור גופא להכשיר לגבי מזבח ולמילקי בגיזה ועבודה ולנהג בגופה כל דיני בכור אבל אפוקי כהן מנייהו דבעלים לא מפיק דקיימא לן אין הולכין בממון אחר הרוב אלא זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה הרי אף לענין איסור הוי כודאי ומחזיקין אותו בודאי לענין בכור וללקות בגיזה כשיולד ואחר הטיפול בו כמבואר במשנה אחר זה הגיע זמן נתינתו לכהן ונוגע לממון אמרינן המוציא מחברו עליו הראיה הגם דמקור תחלת הספק היה אך לענין איסורא

גם על מה שכתבתי בנדפס באות שפ"ז בדין אומדנא כתב לי הרב הנ"ל יצ"ו בענין זה וז"ל בקונטריס הכללים מערכת האל"ף אות שפ"ז אומדנא בתשובה כתבתי על דין ודברים שבין בני אדם על פי מה שכתבו התוספות ביבמות ל"ה ע"ב ד"ה תגלי מילתא למפרע לא אמרינן אף על גב דלקמן גבי ספיקות שקידש וכו' לא דמי דהכא אין זה ספק הראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אבל התם אין צריך לידע אלא מה שהוא באותו שעה המעיין ומדקדק בלשונם הזהב יבין סברתם דבשלמא בקידש אחת משתי אחיות חשבינן לה בת חליצה כיון דאם יבא אליהו ויגיד דהאי קודש אז תיכף בעת הזאת יוכל הדבר להתברר ולא יהיה שום התחדשות מעשה כי אם כאשר היה כן יהיה אך יבורר הדבר מה שאין כן בחולץ למעוברת אם יבא אליהו ויאמר דתפיל אבל לא תפול עכשיו ויהי' צריך התחדשות מעשה חדשה לא אמרינן בזה איגלאי מילתא למפרע עבור כי המלתא לא יהיה כמו שהוא עכשיו ומלתא חדשה יצטרך להעשות בו מעתה הנה באמת בעינן גילוי דעת ואמאי מועיל אומדנא אולם אומר בזה כשהמעשה אומדנא היה גם בעת עשיית הדבר והיה באפשרי להתנותו בפרוש כמו בזבין ארעא אדעתא למיסק לארעא דישראל בקידושין וכמו דאמרינן בכתובות דבנהרדעי זבני כולי עלמא אפדנייהו לסוף אתי חיטי ואיגלאי מילתא דארבא בעיקולי הוי קיימו עיין רש"י שם דדבר האומדנא היה גם בעת המעשה ולא היה צריך שום נולד והתחדשות בזה אך היה חסר גילוי דעת אמרינן שפיר דהאומדנא משלמת החסרון של גילוי התנאי והסברא בזה הוא דכשהדבר בעולם אמרינן דעתו דודאי היה רוצה להתנות אותו באם שיהיה כך אז תבוטל עשייתו כי מי פתי יסור ליפול במהמורות בעצמו אך לא פירש הדבר שדרך כל אדם לפרש והוי כעין דאמרינן אחריות טעות סופר הגם שלא כתב אחריות משום דדרך כל אחת לבל לעשות באופן אחר מה שאין כן כשהדבר אינו בעולם ואך לדאוג על העתיד אולי יארע כך ויתהוה חדשות על זה לא נוכל לומר דעת כל אחד דהוי דברים שבלב ויש הרבה בני אדם שאינם דואגים על העתיד לבא ומה שיארע אחר כך וזה לפי עניות דעתי עצה עמוקה ת"ל עכ"ד יצ"ו

ועל מה שכתבתי בנדפס אות ג"ן אי מהניא אמתלא נגד עד אחד עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות סי' ע' אות ח"י: ואם אמתלא גרועה מהניא לאכול בינו לבינו במידי דשוי אנפשיה חתיכה דאיסורא עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' א' אות

קל"ד) ר' אליעזר הקלירי ראיתי להעתיק פה מה שכתוב אצלי בקונטריסי במערכת הקו"ף אות ע"ב וזהו קלירי הרוצה לידע פירוש קלירי ומי הוא המחבר הפיוטים (של הקלירי) אם תנא או אמורא ואם דבריו חביבים בעיני הראשונים יעיין בשו"ת תשובה מאהבה סי' א' שהאריך והביא בזה דברי הראשונים והאחרונים אף גם הביא מה שהרב אבן עזרא בקהלת ריש סי ה' על פסוק אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקי"ם שפך בוז על הפיוטים של הקליר אך הוא השיג עליו עי"ש כן מצאתי כתוב בקונטריסי שכתבתי כשהיה בידי ספר תשובה מאהבה הנ"ל בשאלה ועתה אינו בידי לראות דב"ק

אך ראיתי שהרב מעבר יבוק בקונטריס מנחת אהרן פרק שביעי הזכיר מה שהרב אבן עזרא הפליא לדבר נגד איזה פיוטים המיוחסים לר' אליעזר הקלירי וכתב על זה ברם אמינא ומחווינא כי דברי הראשונים בחרוזים אשר נתפשטו בדור ישראל אפילו אדם אחר אמרם היית צריך לכוף אזנך ולשמוע דבריהם כי נעמו וכו' וכל שכן אם הקליר היה ר' אלעזר בן ערך כדברי הרשב"א וכו' (דברי הרשב"א שרמז הם בתשובה לאלפים סי' תס"ט שכתב שאומרים עליו שהוא רבי אלעזר בן ערך) או ר' אלעזר ברבי שמעון דאפילו ר' שמעון בן יוחאי קראו נר ישראל שתי פעמים בערכין פ"ב כפי דברי הרא"ש בסוף פרק אין עומדין והביא ראיה מהפסיקתא דאמר כד דמך ר' אליעזר ברבי שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרוב"ץ פייטן ודרשן והוא תקן קרובות וכן בתוספות פרק כל הבשר כתב רבינו תם כי הוא ר' אלעזר הקליר בתוספות טו"ך וכבר כתבתי דעת החכם אבן עזרא והחכם אבראבנאל בפרשת בשלח (שמוצא השירים שקולים הנעשים במדה ובמשקל לא מצאנו מהם דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמרא כי היה התחלתו בגלותינו בין חכמי ישראל שלמדו ממלאכת הישמעאלים ויעשו גם המה בחכמה) כי לא שמיע להו הכי וכזה כתב המגיה לס' יוחסין וז"ל אמר שמואל כבר כתבתי למעלה כי מצאתי בקרובה אחת של יום שביעי של פסח ראש תיבותיה אני אלעזר ברבי יעקב הקליר מקרית ספר וגם הרא"ש מדעת עצמו סובר שהיה זה שאמר בסוף פרק הנזכר וכן ר' אלעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה שהרי לא תקן שום קרובת ליום שני ובערוך פירש קליר לשון עוגה וכו' ויהי מה דברי הקדמונים היה להם משל ומליצה ומקרא וכו' אלו תורף דב"ק ודברי הרא"ש לקוחים מדברי התוספות בחגיגה דף י"ג בד"ה ורגלי החיות

ועל מה שהכריח הרא"ש שבימיו היו מקדשין על הראיה שהרי לא תקן שום קרובץ ליום שני (ובסגנון זה הם דברי התוספות בחגיגה הנ"ל שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום אחד) הקשה בספר מגיד תעלומה (על מסכת ברכות) בדף פ"ח ריש ע"ב מדפי הספר דאיך מוכח מזה שהיו מקדשין בימיו על פי הראיה הרי הרא"ש עצמו כתב שהיה מארץ ישראל ואם כן יש לומר דמה שלא תקן קרובץ ליום שני הוא לפי שהיה בארץ ישראל ונשאר בתימה ולא ראה הרב שכבר נשאל על זה הגאון בצל"ח שם על דברי התוספות (בדף ל"ד בד"ה אל ישאל אדם צרכיו) מאת הגאון ישעיה ברלין וכתב שאין ליישב שכונתו שאם היה