שדי חמד פאת השדה מערכת ה קלה

סימן א

הפרשת כהן גדול מביתו שבעה ימים קודם יום הכיפורים אם הוא מדאורייתא כתבתי בנדפס במערכה זו אות קל"א ועיין להרב אזן אהרן בקונטריס ארעא סמיכתא במערכה זו שתמה על הרב ארעא דרבנן שלא זכר דברי התוספות בדף ד' שכתבו דהוא מדרבנן וגם עליה דמר יש לתמוה שלא זכר מדברי הרבנים שהבאתי שם עיי"ש: סימן ב

הפסד ומניעת הריוח כתבתי בנדפס במערכה זו אות ס"ט שבמקומות הרבה כתבו הפוסקים לחלק בין מניעת הריוח להפסד עי"ש ובספר הנחמד אזן אהרן לרבין חסידא תנא ירושלמאה בעל ספר כפי אהרן ראיתי במערכה זו אות ח"י שכתב הרחקת הנזק לדעת הרא"ש מיקרי הנאה ולדעת הרמב"ם לא מיקרי הנאה ועיין פחד יצחק מערכת המ"ם ד' ר"ד ע"ג עכ"ל ואין מצוי אצלי לראות איה מקום כבוד דברי הרא"ש והרמב"ם בזה ומלבד המקומות שרשמתי בנדפס עיין עוד באבן העזר סי' ז' סעיף י"א ודוקא שחייבים להם שיראים ליגע בה פן יפסידו מכיסם אבל אם תפסו אותה כדי שיפדוה בממון שלא יפסידו מכיסם אסורה לבעלה כהן והר"ן בפרק קמא דעבודה זרה (אמתניתין דעיר שיש בה כו"מ חוצה לה מותר בד"ה ומיהו כי שרי) כתב וז"ל ומיהו כי שרי משום דבר האבד היינו דוקא בדברים שהוא צריך להם לעצמו אבל להשתכר בהם לא משום דהנאת ריוח לא מיקרי דבר האבד והכי מוכח בפרק קמא דמועד קטן (ד' יו"ד שהביא לעיל מזה רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא וכו' עי"ש) והיינו דאמרינן בגמרא פשיטא וכו' עכ"ל

ובמה שכתבתי שם בד"ה ובספר) דעם שחילוק זה שבין הפסד למניעת הריוח מוסכם מכל הפוסקים מכל מקום לא נמצא מפורש כן בש"ס וכו' עי"ש הנה עתה נזכרתי מה שאמרו בריש מסכת מועד קטן בחילוק שבין בית השלחין לשדה הבעל לענין להשקותם בחול המועד עי"ש ובדברי הפוסקים בריש סי' תקל"ז והרי הוא כמבואר דיש חילוק בין הפסד למניעת הריוח ותמיה לי על מה שכתב הרב שלחן גבוה בחלק יו"ד סי' ח"י ס"ק מ"ז וז"ל דלא דמי מפסיד מן הקרן למפסיד מלהרויח וכמדומה שכבר ראיתי חילוק זה בספרים ואם לא נאמר ראוי הוא שיאמר ואחר זה ראיתי בפר"ח סי' ט"ל ס"ק כ"ו שכתב שאינו דומה הפסד מהכיס להפסד ריוח והוא זה דכשאין (נראה דט"ס וצ"ל דכשהוא) מפסיד מן הקרן מר לו מר ומהפך בזכות ומיקל במקום שאמרו להחמיר אבל כשמפסיד מלהרויח בלבד הא ודאי אפילו כיליי שבכיליים אינו מיקל וחוטא ומחטיא בשביל להרויח כן כתב הרב נחמד למראה ח"ב ד' קן ע"ד בשמו ותמה עליו שלא זכר שכן כתבו כמה רבני אלפין שציין הרב יד מלאכי בכלל הדינים במערכת המ"ם אות תמ"ה עי"ש ולי ההדיוט תמיה לי על שני המאורות שלא זכרו שדבר זה מקורו טהור בים התלמוד בסוגיא דמועד קטן הנ"ל ואדמקיף אדרי להביא מדברי הפוסקים גמרא גמור ובריש פרק מי שהחשיך דתנן נותן כיסו לנכרי אמרינן בגמרא לא שנו אלא כיסו אבל מציאה לא והיינו מהאי טעמא דכיסו הוי הפסד ומציאה היא מניעת ריוח

והנה כל הכתוב באות זו נכתב בהיות קונטריסי (משדי חמד מערכה זו) בבית הדפוס ולא היה באפשרות להוסיף שם את הכתוב פה ובמפתחות הספר ציינתי לעיין בהשמטות כמו שיראה הרואה ועתה קבלתי מכתב מידידי הגאון בעל ספר עמודי אש יצ"ו והביא גם הוא סוגיא דריש מועד קטן הנז"ל וגם שקיל וטרי קצת על דברתי בשדי חמד בזה וז"ל באות ס"ט הקשה דברי הרדב"ז אהדדי דבח"א סי' תקס"ז כתב דמודר מחברו הנאה מותר לו ליהנות ממנו דבר שהוא רק מניעת ההיזק ולא ריוח ועל זה הקשה עליו דסותר את עצמו למה שכתב בתשובה שהביאה הפרי חדש ביורה דעה סי' ל"ט דהא דמקלינן כמה פעמים בבהמת ישראל דהוא הדין כשלוקחים השו"ב את הכרכשתות מבהמות הכשרות יש גם כן להקל דהא זה הוי רק מניעת הריוח לא ידענא מאי קושיא הא הרדב"ז לא אמר שם רק שבלשון בני אדם לא נקרא מניעת הריוח הנאה וכשנודר ממנו הנאה כוונתו הוא שלא יהנה ממנו דבר ולא כשלא יסלק היזק ומה זה ענין לדרכי התורה ומה שכתב שם בשם ספר חיים ביד סי' י"ו דמבואר בש"ס ופוסקים דמניעת הריוח לא מקרי הפסד כתב מעכת"ה דנעלם ממנו איה מקום כבודו בש"ס לדעתי היא משנה מפורשת במ"ק (ב' ע"א) משקין בית השלחין ולא שדה בית הבעל ומפרש שם בגמרא דיש חילוק בין הרוחה לפסידא ושם (ג' ע"א) אמרינן אברויי אילן אסור סתומי פילי שרי ועי"ש ברש"י וכן הך דינא דסי' תקל"ט ס"ד הוא נובע מירושלמי מ"ק (פ"ב ה"ג) ושם הוי פלוגתא בין ר' יוסי ור' מני אם האגרא הוי כקרן עמ"ש בספרי בעמודי ירושלים במ"ק שם ובש"ס קדושין (ל"ב א') אמרינן דכיבוד הוא משל אב מיתיבי נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מניה לבטול מלאכה מבואר דאף דאין צריך ליתן לאב מכיסו עם כל זה צריך לבטל ממלאכתו דהוי רק מניעת הריוח וביו"ד סי' ר"מ ס"ח בהגהת רמ"א נפסקה ההלכה והוא מדברי הר"ן פ"ק דקדושין דהא דזרק ארנקי לים אסור להכלימו הוא כשכבר זרק אבל אם רוצה לזרוק יכול למונעו דזה דוקא ברוצה לזרוק כיסו דהוא הפסד אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח אסור ואמת שאין זה כלל מוחלט לכל דוכתי וכפי שראו רבותינו בחכמתם כן הורו לנו עכ"ד יצ"ו

אמר המחבר מה שהביא מש"ס דמועד קטן הצדק אתו וכבר זכיתי בה תחלה כמו שהודעתי למעלה ועל טוב יזכר גם הוא יצ"ו ומה שתמה עלי עד דלא ידע מאי קשיא לי בדברי הרדב"ז דהא לא אמר לחלק כן אלא בלשון בני אדם ומה ענין זה לדרכי התורה הנה כונתי מבוארת מתוך מה שכתבתי בנדפס בשם תשובת הרדב"ז שבפרי חדש שכתוב בה בזה הלשון מה שכתבו הפוסקים להקל בבהמת ישראל הוא הדין במקום שהשו"ב נוטל בשר מהכשרות ולא מהטרפות יש להתיר משום חלק השו"ב שלא חלקו חכמים בין הפסד מועט להפסד מרובה עכ"ל והנה הא פשיטא לי דאף דאמרינן לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן ולשון בני אדם לעצמן מכל מקום לשון הפוסקים הוא כלשון בני אדם ומה שאמרו לשון חכמים לעצמן היינו לשון חכמים בש"ס ובמדרשיהם אבל הפוסקים משתמשים בדבריהם כלשון בני אדם וכיון שבלשון בני אדם פשיטא ליה להרדב"ז דמניעת הריוח לחוד והפסד לחוד אם כן שפיר קשיא לי על הרדב"ז היכי יליף ממה שכתבו הפוסקים להקל במקום הפסד דבעל הבהמה למניעת הריוח של השו"ב דנהי שלא חלקו בין הפסד מרובה להפסד מועט מכל מקום בין הפסד למניעת הריוח יש לחלק שפיר בדבריהם כדרך שמחלקינן בלשון בני אדם זאת היא כונת קושיתי על הרדב"ז ומדוקדק כן במה שכתבתי בשמו שמה שכתבו הפוסקים וכו' וזה פשוט

וראיתי לידידי הגאון מוהר"ר שלום דוב הערינסאן אבד"ק קלעץ מחבר ספר היכלי שן יצ"ו שכתב בספרו הנחמד דרכי נועם בדרך עץ החיים דף ה' ע"ב (בד"ה וטעמא) שהוכיח בתשובה אחת בכת"י דהא דקיימא לן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה היינו דוקא כשחב אבל מניעת הטובה לא חשיב חב וכתב שהוכיח כן מדברי הנמק"י (בפרק קמא דמציעא ד' יו"ד) בשם הרי"ף בתשובה דהיינו דוקא אי גברא פסדנא הוא או עני וירד מנכסיו ויראה לבית דין שכשיבואו שאר הבעלי חובות לא ימצאו מקום לגבות דבכי האי גוונא תקנה הוא שהתקינו רבנן דלא קנה וכו' עי"ש דהיינו חוב גמור אבל מניעת הטובה לא חשיב חוב לענין דנימא דלא קנה עכ"ל יצ"ו וכתב שהאריך בזה בתשובתו ומסתמא הביא בתשובתו דברי רבינו מהר"ם אלשיך בתשובה סי' ל"ו שכתב לחלק כן בדין זה (תופס לבעל חוב) בין הפסד למניעת הריוח והביא דבריו הגאון יד מלאכי בכללי הדינים אות קפ"א כמו שכתבתי בנדפס בשמם

וכתב הגאון תפארת ישראל בקונטריס כללי שמחות שבראש סדר מועד (גבי אבל דמותר בדבר האבד דלא מיקרי דבר האבד אלא כשמפסיד מהקרן וכו') וז"ל אמנם נראה דעבורי רווחא גדול מאד ודאי מיקרי דבר האבד וכן מסתבר שלא יהיה הפסד פרוטה מהקרן עדיף מהפסד ריוח של מאה מנה וכו' וחילי דהרי שרינן להלוות ברבית המותרת לעכומ"ז כשרגיל אצלו ויש לחוש שיתרגל אצל אחרים