שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים ריט

הרבנים תשו' מנחם עזריה ועבודת הגרשוני בסי' מ"ו וז"ל כל מקום שכותב המחבר שתי דעות בלשון יש אומרים לא הכריע ואם כותב דעה ראשונה סתם הכריע כדעה זו

ודע שכתב הרב שלחן גבוה בכללים (אות י"ט בכלל זה) דלאו דוקא כשמביא במקום אחד הסברא הראשונה בסתם ובמקום אחר מביא השתי סברות אלא אף אם במקום אחד מביא סברא אחת בסתם ובמקום אחר מביא סברת החולק בלשון מחלוקת (יש מי שאומר וכיוצא) אמרינן דהלכה כסתם (והביא לדוגמא מה שכתב ביו"ד סי' צ"ו ס"ג עי"ש דמשמע דאם אינה בת יומא מותר ובסי' ק"ג ס"ו כתב בשם יש מי שאומר דאסור עי"ש עוד) ועיין לרבנן קדישי החונים על הש"ע א"ח סי' קפ"ג ס"ה ומכללם מרן חיד"א בברכ"י שם אות ד' ולהרב גט פשוט הביא דבריו הרב פתחי תשובה אה"ע בסי' קכ"ד ס"ק ט"ו

שוב ראיתי שעל פי כלל זה יתכן ליישב דברי הסמ"ע בסי' פ"ב ס"ק כ"ו שכתב דמרן בש"ע סי' צ"ב סעיף ט' לא הכריע והרי שם הביא סברא הראשונה בסתם וסברא האחרת בלשון ויש אומרים ואמאי קרי ליה לא הכריע אמנם לפי מה שדקדק הרב הנ"ל יצ"ו מדברי הש"ך דלא נאמר כלל זה כשמביא הסברא בלשון רבים (יש אומרים וכיוצא) נוכל לומר שגם דעת הרב הסמ"ע כן ולכן קאמר דלא הכריע ועיין בספר כרם חמד לידידי הגאון מליאדי יצ"ו בח"א דף ב' ע"ג שתמה על הסמ"ע בזה והיינו משום דלא שמיע ליה שיש לחלק בכך ומכל מקום אף אם לא נחלק בכך על כל פנים מתבאר מכל הרשום למעלה דאין הכל מודים בעיקר הכלל (דהלכה כסתם) ולא נפלאת לומר דהרב הסמ"ע לית ליה האי כללא כל שלא נמצא מפורש בדבריו דנקיט האי כללא

ט) ש"ע הא דנקטינן דסתם ואח"כ מחלוקת בדברי מרן בש"ע הלכה כסתם אינו אלא כשלא הכריע בב"י אבל כשהכריע בב"י כס' המחלוקת י"ל דמה שסתם בש"ע היינו לומר דיש אופן לסמוך על המיקל בשעה"ד וכן נראה שהבין הרב ש"ך כן כתב הרב יד דוד סי' ס"ט דף נ' ע"ד ולפי כלל זה יש ליישב איזה מקומות שנראה סתירה לכלל הרב בית דוד בסי' ת"ט (עיין לקמן אות י"א) די"ל דלא נאמר הכלל כשהכריע בב"י וכן י"ל מה שהקשה הרב חשק שלמה סי' כ"ה אות ס"ג ע"ד מרן בש"ע ח"מ סימן צ' ס"י לפי מ"ש הסמ"ע וש"ך דנקיט כהי"א וכ"כ מרן בב"י סוס"י חצ"ר עי"ש. ולהנ"ל ניחא כיון שפסק כן בב"י ומדלא משני הכי משמע דס"ל דאין לחלק בזה וגם מדברי מרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכ"י א"ח סי' שכ"ג אות ב' מתבאר יפה דגם כשפסק בב"י כסברת המחלוקת נקטינן כסברת הסתם שבש"ע וכן נראה דעת הרב פני מבין הביא דבריו הרב פתח הדביר ח"א דף ק"ל ע"ב דא"כ לא הוה קשיא ליה מידי די"ל כיון שהכריע בב"י ודאי הלכה כמחלוקת ולא סתם תחלה אלא לומר דאע"ג דכשר מדינא טוב לחוש לסברת הסתם וכן דעת הרב נהר שלום רס"י רס"ח ועי"ש להרב מאמר מרדכי אות ג'

י) אף דקימא לן סתם ואחר כך מחלוקת בדברי מרן בש"ע הלכה כסתם אם סברת המחלוקת היא סברת רבים לא אמרינן הלכה כסתם עיין להרבנים יד מלאכי דף צד"ק אות י"ז נחמד למראה ח"א ק"פ ע"ב פתח הדביר ח"א דף קל"א ע"א וקצת י"ל על הרב נהר שלום סי' רס"ח אות א' שלא זכר דברי הרב"ח באותו מקום ועיין מה שכתב בזה הרב מאמר מרדכי שם אות ג' ובספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק א"ח סי' ט' (בד"ה אמנם נלע"ד) הביא כלל זה דכשסברת הסתם היא סברת יחיד לא נאמר הכלל דהלכה כסתם ושקיל וטרי בעיקר הכלל עי"ש

יא) הא דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם היינו דוקא כשכותב בפירוש הדבר שחולקים בו אבל אם נקט לשון הש"ס בסתם ושוב כתב וי"א וכו' דעתו לפסוק כי"א כן כתב הרב בית דוד סי' ת"ט הביא דבריו הרב שלחן גבוה בכלליו אות ח"י וחלק עליו דא"כ למה לי למימר בלשון מחלוקת עי"ש והרבנים נחמד למראה ח"א דף ק"פ ע"ב ומקנה אברהם דף ס"א ע"א נראה דסברי וקבילו כלליה דרב"ד כיעי"ש ואני מצאתי שנחלקו בזה הרבנים פרי מגדים באשל אברהם סי' תרפ"ט סק"ד (ס"ל כלל זה) ומחצית השקל שם עי"ש ועיין להרבנים ערך השלחן סי' ע"א אות א' וסי' קס"א אות ז' וסי' קפ"ז אות ב' וסי' פו"ר וסי' ש"ג אות ד' וסי' תקפ"ח אות ב' וסי' תרכ"ט אות ג' וסי' תרע"א אות ד' וסי' תרפ"ט אות ג' (ד"ה ומ"מ) נשמת כל חי ח"ב דף פ"ז ע"א פתח הדביר ח"ג דף קס"ח ע"א וקע"ד ע"ב ועיין בא"ח סי' ה"ן ס"ב וי"א וכו' ולא מצינו חולק ומסתמא כהסתם היא דעת מרן וכן בסי' ש"ב ס"ז עיין בטור וב"י דלא נמצא חולק על סברת הר"פ שהביא הריב"ה ומסתמא כן היא דעת מרן ומצאתי להרב פתח הדביר שם שכתב דלפי כלל הרב"ד י"ל דגם דעת מרן כן עי"ש שלפי הנראה יש ט"ס וצ"ל הרב"ד במקום הראב"ד ולפי דרכנו למדנו דמרן חיד"א במחזיק ברכה שם לא ס"ל כלליה דרב"ד עי"ש וי"ל על הרב נחמד למראה ח"ב דף כ"א ע"א דנראה דלא ס"ל כהרב"ד ואילו בח"א הנ"ל נראה דנקיט כוותיה

יב) סתם ואחר כך מחלוקת בדברי מרן דהלכה כסתם יש מקומות שאינו כן והיינו אם הביא סברת המחלוקת בלשון אבל פלוני אומר וכיוצא לא אמרינן בזה הלכה כסתם כן כתב הרב פרי מגדים א"ח במשבצות סי' ל"ב סק"ח גם הרב נודע ביהודה ח"א סי' ע"ה (מחיו"ד) נראה שסובר שדעת מרן היא כחומרת הירושלמי ואין הלכה כסתם עי"ש והוא לפי הנראה מטעם זה (ועיין לעיל בכללי הריב"ה אות ה) ומרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכי יוסף או"ח סימן שכ"ג אות ב' לא ברירא ליה האי כללא עי"ש ועיין בש"ע א"ח סי' ע"ט ס"ב היתה וכו' להרא"ש וכו' אבל הרשב"א וכו' ולפי כלל הנ"ל נראה דכ"ש כשלא הביא סברא קמייתא בסתם דאמרינן שדעתו כסברא שהביא בלשון אבל ועין רואה בב"י שכתב שם דמעיקר הדין נראה לו כהרא"ש אלא דטוב ליזהר כהרשב"א. ובסי' פ"ט ס"ה וי"א וכו' ולפי הכלל דהלכה כסתם פליג דידיה אדידיה דבב"י הביא סברת הי"א בלשון אבל הרשב"א וכו' (עיין לעיל אות ט' וק"ל) וכן הוא בסי' נט"ר ס"ג עי"ש ובסי' צו"ר ס"ג י"א וי"א ובב"י הביא סברת הי"א קמא בלשון אבל. ואם איתיה להאי כלל קשה בין להסוברים די"א וי"א הלכה כוי"א ובין להסוברים דלא הכריע עיין לקמן אות י"ד ט"ו וכן בסי' רצ"ט ס"א סברת הי"א הביאה בב"י בלשון אבל כיעי"ש ובש"ע סתם בהיפך (אלא דלפי כל הרב"ד הנ"ל באות י"א אין ראיה מזה) והלכה כסתם עי"ש בספר פתח הדביר ח"ג אות ב' ועי"ש בסי' רצ"ט ס"ז וי"א דלא פטר וכו' ובב"י ובסי' של"ו ס"א סברת הי"א הביא בב"י בלשון אבל ובש"ע סתם בהיפך (אלא דלכלליה דרב"ד הנ"ל ניחא) ובב"י סי' רס"ג גבי ברכה על הדלקת נר ביוה"כ הביא סברת הרא"ש בלשון אבל ואילו בסי' תר"י הביא סברת המרדכי בלשון אבל עי"ש ובסי' ש"ה סט"ו סברת היש מי שאומר הביא בב"י בלשון אבל ובש"ע סתם דלא כותיה. ועיין בקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות ל"א מה שכתבתי שם ובשלחן גבוה שם סוס"י תמ"ט (בד"ה ונ"ל) כתב דדעת מרן כסברת הי"א קמא אע"ג דבעלמא י"א וי"א הלכה כבתרא הכא שאני שפירש שהם רבים ועין רואה דשם כתב מרן סברת ר"ח בלשון אבל ואמר מר דאין דעתו לפסוק כן מכל דאמור מתבאר דאין זה כלל ברור בדברי מרן בש"ע

יג) סתם ואח"כ מחלוקת בדברי מרן בש"ע וסיים אחר המחלוקת וטוב לחוש לסברא ראשונה נחלקו בזה שני המאורות גאוני ארש החקרי לב או"ח סי' ט' דף ט' ע"ג משמע ליה דמדינא דעתו לפסוק כסברא השניה שאם לא כן מאי נכון לחוש דקאמר הלא מדינא הכי הוא (כן משמע לי בכונתו דמסתמא ס"ל כללא דכיילו לן רבנן קדישי בדעת מרן דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם והכא שאני וספר חק"ל אין מצוי אצלי לראות בגוף דב"ק) ומרן חיד"א בשיורי ברכה א"ח סי' מ"ו אות ג' משמע ליה דגם בכי האי גוונא דעת מרן לפסוק כהסתם עי"ש ועיין כיוצא בזה לקמן אות י"ז ומדברי הרב שלחן גבוה שהבאתי לקמן אות ט"ו