שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רח

ועכ"פ גם הוא תופס שהם להרשב"א וכ"כ בשו"ת בית שלמה א"ח סי' ע' והקשה עפי"ז דברי הרשב"א אהדדי עי"ש וכן בספר מגן האלף בסי' תמ"ב סק"ח ועיין נודע ביהודה מ"ת יו"ד סי' קמ"ה והג' פנ"י בח"ב בחאה"ע סי' מ"ד דף כ"ב ע"א התפלא על מרן הב"י ביו"ד סי' קצ"ה (בד"ה וכתב עוד) שמיחס תשובות אלו להרמב"ן והכריח שאינה להרמב"ן והביא דברי מרן בהקדמתו ועיין להרב ארעא דרבנן במערכת האל"ף אות כ"ו וז"ל וגם הרמב"ן בתשו' סי' קכ"ז מסכים לדעת הרשב"א עכ"ל. שור ביעיר אזן אות ס"ט שכבר השיגו בזה ועיין בספר ברכת משה (הנד"מ לידי"ן הגאון בע"ס מנחת משה יצ"ו) בסי' כ"ו וז"ל ולא ראה דברי הרמב"ן בתשו' רכ"ה וכו' וקאי אתשו' המיוחסות כיעי"ש והוא שלא בדקדוק ורבין חסידא רל"ץ בס' מנחה טהורה דף ל' ע"ג הכריח סברת הרמב"ן שלא כמו שהבין הרב חקרי לב דברי הרמב"ן בס' המצות על פי דבריו שבתשובות המיוחסות עי"ש ולפי האמור אין מזה הכרח לסתור דברי הרב חק"ל ומניה דמר הוא שנעלם דבר זה במחכתה"ר וכן נעלם דבר זה מגדול בדורנו תנא ירושלמאה בספר שמחה לאיש יצ"ו באהע"ז סי' ז"ך (בד"ה זאת ועוד) דחשיב הרמב"ן והרשב"א בשתי תשובות שהזכיר שם האחת בתשובות הרשב"א לאלפים והשנית בתשובות המיוחסות עי"ש

י) הרמב"ן ורד"ק ושאר גדולי מפרשי התורה דרכם לפרש המקראות לפי פשוטן אף אם הוא נגד הש"ס והמדרש וק"ו נגד התוס' כ"כ רב אחד הו"ד בספר יפה ללב ח"ג דף קכ"ז ע"א ושכ"כ בספר קדושה וברכה לברכות דף ט' ע"ד עמ"ש בש"ס דף ד' לא מפיבשת שמו אלא איש בשת והרב יפ"ל נר"ו בדף קכ"ז ע"ד אין דעתו נוחה בזה וכתב דכ"מ שנמצא בדבריהם היפך הש"ס יש לתלות שהוא הוספה מאיזה תלמיד. וכמ"ש מרן חיד"א בועד לחכמים (עיין שה"ג במערכת גדולים בשם הראב"ע) על הרב ראב"ע שכל לשון שימצא בפירושו מנגד לדברי רז"ל אינו מהראב"ע רק מתלמידיו אחר פטירתו

יא) הרב בעל העיטור כשכותב בשם גאון בתשו' אם כונתו הוא על הרי"ף או על גאון אחר עיין אור לי דף ט"ן ע"ג ובדף קמ"ג ע"א

יב) בעל התרומות אם ראה דברי הרשב"א והרא"ש ואם נכון לסמוך על עדותו בדברי הגאונים יותר מעל ההגהות מיימונית רשמתי לקמן בסי' ט"ו אות כ"ה כ"ו

יג) בתשובות הרשב"א נמצאת איזו תשובה דלאו מר חתים עלה ומארי דההיא שמעתא הוא רב אחר ואין הרשב"א סובר כמותו כן הבאתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ה' אות כ"ב (ד"ה והרב שואל) בשם מרן חיד"א בס' מחזיק ברכה סי' תג"ל אות ו' אההיא דסי' ח"י במאי דיהיב טעמא על כמה מצות שאין מברכין עליהם ודבר זה נעלם מידידי הרה"ג יפה ללב יצ"ו בקונטרס שיירי יפה ללב (שבסוף ספר פדה את אברהם למר אחיו יצ"ו) בנימוקיו ליו"ד סי' שע"ו אות א' ומפני זה מייחס התשובה דסי' י"ח להרשב"א עי"ש ועיין במה שכתבתי בקונטרס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות אות ג' (בד"ה וכתבתי) וכן יש להעיר על דברי איזה רבנים שהבאתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חליצה סי' א' אות א' (בד"ה ובעיקר מצות חליצה) שנראה דנקטי דתשובה זו דסי' ח"י היא להרשב"א עי"ש גם גדול בדורנו מר קשישא תנא ירושלמאה בספר שמחה לאיש בחלק אהע"ז סי' ז"ך מייחס תשובה זו להרשב"א ועל פי זה עמד מתמיה על דברי הרב שיירי כנסת הגדולה ביו"ד סי' רל"ט אות ל"ב על תשובת הרשב"א בסי' תשל"ד בשם רבינו האי דהנשבע לגרש את אשתו אינה שבועה והוי כנשבע שלא לפרוע לבעל חובו שאין בדבריו כלום שקשה דמה דמות יערוך לנשבע שלא לפרוע דשאני התם דפריעת בעל חוב מצוה מן התורה וחשיב נשבע לבטל את המצוה אבל נשבע שלא לגרש אין בזה שום מצוה וכו' ותמה עליו שהרי הרשב"א בסי' ח"י כתב דאם לא מצא בה ערוה ומגרשה איכא עבירה ואם כן לשיטתיה שפיר מדמה נשבע לגרש אשתו לנשבע שלא לפרוע לבעל חובו ותמה גם על הרב מוהר"י כולי בהגהת משנה למלך שלא תמה מזה על השיירי כנסת הגדולה עי"ש ולפי האמור דתשובה זו דסי' ח"י אינה להרשב"א ואין דעת הרשב"א מסכמת לה כמו שכתב מרן חיד"א לא קשיא מידי כמובן איברא דמדברי הרב כנסת הגדולה באבן העזר סי' קי"ט בריש הגהת הטור מתבאר יפה שסובר שהתשובה דסי' ח"י היא להרשב"א ולפי זה תמיהת הרב יצ"ו מצאה קן לה על פי מדותיו ושיטתו כמובן אך בכל זאת לא איפרק מחולשא שהרי הוא הקשה עליו גם טרם שראה דברי הכנסת הגדולה שבאבן העזר הנ"ל כיעי"ש ואין להאריך שהדבר פשוט שנעלם ממנו שתשובה זו אינה להרשב"א וכן נעלם דבר זה מרב גדול בשאלוניקי בשו"ת יאודה יעלה בחלק יו"ד סימן א' עיין שם בדף ל"ג ע"א שמייחס תשובה זו להרשב"א: סימן יא

כללי הרא"ש והגהות אשר"י וקיצור פסקי הרא"ש והא"ז

א) הרא"ש כשמביא שתי סברות ולא כתב בפירוש כאיזו מהם ס"ל נחלקו בדעתו הריב"ה מר בריה ומרן הב"י דלהריב"ה דעתו כסברא שהביא באחרונה ומרן סובר דמספקא ליה ולא הכריע. עיין להג' יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ה' והאריך בזה ג"ע הרב פתח הדביר בח"ב סי' רל"ב אות י"א לברר שכן הוא כדמוכח מכמה מקומות שהביא שם עי"ש ולפי זה י"ל על מרן הב"י יו"ד סי' רס"ו (ד"ה אדרוגינוס) עי"ש דלפי מה שייחס מרן בדעת הריב"ה דס"ל דהסברא שמביא הרא"ש באחרונה היא עיקר אדרבה הוה ליה להקשות על ריב"ה למה לא כתב דהרא"ש חולק על הרי"ף וראיתי בי"מ הגדול שם שציין שכנה"ג יו"ד סי' סו"ר ואינו אצלי לראות אם הוא על דין אדרוגינוס הנ"ל ומה דבר בזה ומההיא דסי' רס"ו י"ל על הרבנים דינא דחיי וא"ר הביא דבריהם זה הי"מ גדול שם שכתבו בדעת הרי"ף דסברא שמביא באחרונה היא עיקר כיעי"ש. ומ"ש הרב פה"ד בשם הרב כנה"ג יו"ד סי' קנ"א הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הרא"ש אות ל"ג דכשמביא שתי הסברות הוא משום דמספק"ל לכאורה קשה דהרב יד מלאכי בכללי הריב"ה הנ"ל כתב בשם כנה"ג ח"מ סימן כ"ח דס"ל בדרך כלל לכל הפוסקים דסברא אחרונה היא עיקר ובפרטות כ"כ על הרא"ש בכנה"ג יו"ד סי' צ"א הגב"י אות ז' עי"ש. גם מה שהחליט הרב פתח הדביר דמרן חולק על הריב"ה ובכל מקום שכתב שסברא אחרונה היא עיקר הוא לדעת הריב"ה אבל איהו ס"ל דמספק"ל וכתב דבזה מתיישב כל המקומות שהזכיר הרב יד מלאכי עי"ש. לפי הנראה אכתי קשה ההיא דח"מ סי' צ"ז סט"ל גבי סידור ב"ח שלא היה לו לכתוב לא ידענא מנ"ל כיון שכן היא דעת הריב"ה בכל מקום לפי דעתו. גם להחליט דמרן ס"ל דכה"ג הוא ספק קשה מאד בעיני דלמה ימאן מלייחס להרא"ש מה שהוא עצמו תופס כן שהרי כתב ביד מלאכי שם בשם הרב כנה"ג דמרן משתמש בזה ועיין לקמן אות י'

ב) הרא"ש דרכו להביא במקום אחד דברי הרי"ף בסתם אף שבמקום אחר חולק עליו ולא ס"ל כוותיה כ"כ הרבנים חשק שלמה בכלליו אות ס"ד וברכי יוסף סי' תרח"ן ויד מלאכי בכללי הרא"ש אות ל"א בשם הרבנים ש"ך ח"מ סימן ט"ל סק"כ ובנה"כ ובתקפו כהן ודרישה וב"ח ולח"מ וקרב"ן עי"ש ומשמע דכונתם לומר דעבדינן עיקר בדעתו מ"ש בפירוש במקום אחר ולא משגחינן במה שהביא במקום אחר דברי הרי"ף בסתם עיין בגוף דברי ש"ך הנ"ל ונראה דאין זה ענין למ"ש הרב כנה"ג ח"מ סי' ק"ה אות י"ט דאף דהרא"ש בפ"ק דב"מ הקשה ע"ד הרי"ף ומסיק דלא כותיה עשה הריב"ה עיקר דבריו שבפ"ק דגיטין מפני שכיון שאין הוכחה בדבריו בבירור להיכן דעתי נוטה ואיזו היתה באחרונה ראוי לנו לתפוס כסברא שמסכמת עם הרי"ף