שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ צ

שנה הכתוב לעכב אלא בדבר שהוא מצות עשה אבל בלא תעשה כי היכי דבכל איסורין אי עביד לא מהני הכי נמי בקדשים עי"ש ויש לו רב תנא דמסייע ליה בסברא זו מר ניהו הריטב"א שהביא דבריו הרב שער המלך בפ"א מהלכות קרבן פסח הנ"ל שכתב כן דבלאו לא בעינן שנה הכתוב בקדשים אמנם הרב שער המלך תמה עליו והניח דבריו בצ"ע עי"ש ובגוף דברי הרב שעה"מ שכתב דבקדשים לא אמרינן אי עביד לא מהני משום דבעינן שנה הכתוב לעכב ראיתי להרב מנחה טהורה בסוגיא דמנחות ד' ב"ן ע"ב שכתב על דבריו וז"ל ונוראות נפלאתי על רוב בקיאותו ורוחב בינתו איך לא עיין בעיקר פלוגתא דאביי ורבא דמקשי הש"ס מתמורה וממקדיש בעלי מומין למזבח וממקדש תמימים לבדק הבית לרבא ודחיק הש"ס לתרוצי ומאי קושיא הרי בקדשים מודה רבא דמהני כל שלא שנה הכתוב עי"ש (בדף ע"ז ע"ג מדפי הספר) ובהורמנותיה דמר הפלאה זו איני יודע מה היא ועד שיתפלא על הרב שעה"מ היה לו להגדיל תמיהתו איך נעלמה סוגיא זו מרבותינו בעלי התוס' שהביאו דברי ריב"א דמשום שלא שנה הכתוב הפסח כשר דמבואר שדעת ריב"א והתוס' שתקו ליה היא דמשום דלא שנה הכתוב לא אמרינן אי עביד לא מהני דאם כן מאי מקשינן מתמורה וממקדיש תמימים וממקדיש בעלי מומים וכו' ואם על רב גדול האחרון נסבול הלחץ לומר שנעלם ממנו סוגיא בדוכתא אבל על רבותינו הראשונים דכולי תלמודא כמאן דמנח בכיסתייהו דמי חלילה לומר שנעלם מעיני העדה סוגיא ערוכה אמנם לדעתי העניה לפי חסרון בקיאותי בש"ס ובדברי הראשונים לדידי חזי לי דלא אמרו דבקדשים בעינן שנה הכתוב לעכב אלא בגוף מעשה הקרבנות שחיטה והקטרה וכיוצא וזה לא נמצא בסוגיא דתמורה כלל. וכן כתב הרב נשמת אדם הנ"ל לא תמצא בתמורה שום קושיא מקרבנות וכו' וכונתו שלא נמצא מענייני עבודה ומעשה הקרבנות ועל דברי הריטב"א עיין חתם סופר א"ח סי' קכ"ד שואל ומשיב במהדורא קמא ח"ב סי' מ"ב ספר המקנה החדש (להגאבד"ק חאלאש) בדף כ"ו ד"ה פסחים

עתה השגתי ספר נחמד לב שומע לידידי הרה"ג חיים הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו וראיתי במערכה זו אות כ"א שהביא דברי הרב שעה"מ הנ"ל וכתב שהרבנים מתן בסתר בחידושיו לתמורה ולימודי ה' לימוד פ"ג המה ראו כן תמהו דאם כדבריו מאי פריך בתמורה ממקדיש תמימים ומקדיש בעלי מומין ומתמורה וחרמים ובכור וכתב לדחות ראיה משעה"מ מההיא דמנחות ד' ב"ן ואימא לא תאפה חמץ למיקם בלאו ואיפסולי לא מיפסיל (אשר מזה תמה על סברת הריטב"א דבלאו לא בעינן שנה) והיה בהניח דעד כאן לא פליגי אביי ורבא אלא היכא שהמעשה שעשה אינו פועל מוחש הניכר אחר שנעשה האיסור כגון אונס שגירש שאחר מעשה האיסור לא נשאר שום מעשה הניכר ובאילו לא עשה שום מעשה אבל באיסור הנעשה והרי הוא לפנינו בחוש הראות אחר מעשה האיסור כגון שקרע כנף המעיל וכיוצא פשיטא דלא שייך בזה לומר דלא מהני ועיין יד אליהו ד' ק"א א' וההיא דמנחות נמי פועל מורגש אחר המעשה וכן שוחט פסח על החמץ הוא פועל מוחש ולכן כתבו התוס' דכשר משום שלא שנה דאם שנה אף שהוא פועל מוחש פסול והאריך ליישב בזה כמה קושיות ואיני יכול כעת להתיישב בדב"ק. גם מה שכתבתי שהיה נראה לדעתי העניה דלא אמרו דבקדשים בעינן שנה הכתוב אלא בגוף מעשה הקרבנות כשחיטה וכיוצא ראיתי שם במערכת השי"ן אות ז' שכתב בשם ס' רנה וישועה בקונטריס אלפי שלמה דשנה הכתוב לעכב היינו דוקא במידי דצורך הקרבה משחיטה ואילך אבל במידי דקודם שחיטה לא בעינן שנה לעכב וכתב דליתא לדבריו כדמוכח מדברי התוס' בפסחים ד' י"א ד"ה קוצרין וכן מפורש בשבועות ד' י"ג ע"ב יכול לא יביא ואם הביא כשר ת"ל אשר לו שנה הכתוב וכו' הרי דגם בעיקר ההקדש איתיה להאי כללא

כלל ס"ו) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד לא אמרינן דאי עביד לא מהני אלא במידי דבעי עשיה שאילו נעשה ממילא אינו מועיל אבל דבר שאם נעשה ממילא מועיל כמו צורם אזן בכור דאם נצרם ממילא הוי מום בזה אי עביד מהני לכולי עלמא כן כתבו התוס' בסוגיא דתמורה בד"ה רבא אמר וכמו שכתב בשמם הרב מלא הרועים במערכה זו אות יו"ד ועיין להרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לגטין דף י"ב ע"א על דברי התוס' ד"ה אלא מה שכתב על דברי הרב נודע ביהודה באהע"ז סי' קי"א (בענין אין שליח לדבר עבירה אם בטל השליחות וכו') על פי דברי התוס' דתמורה הללו ולפי הנראה כלל זה נעלם מהרב תפארת ישראל שהקשה בחידושיו שבסוף פרק ג' דסוכה אמאי דתנן ואם מיעטן כשר דאמאי לא נימא אי עביד לא מהני ולפי דברי התוס' הללו ניחא דכיון דאם נשרו מאליהן כשר כי מיעטן ביום טוב לא אמרינן דלא מהני וכן כתב הרב מלא הרועים באות י"ז ועיין בס' זכרון צבי מנחם סי' כ"ב ד"ה והנה ובסי' כ"ג ד' כ"א קרוב לסופו שקו"ט בדברי התוס' ובס' המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ד ד' כ"ז אות ד' הביא דברי התוס' וכתב ולא זכיתי להבין בתפארת ישראל סוכה פ"ב ואם מיעטן כשר הקשה רעק"א דקי"ל כרבא אי עביד לא מהני עכ"ל

ודע שנחלקו רבני האחרונים אם על פי כלל זה יש לומר דבשחיטה לא אמרינן אי עביד לא מהני דהרב שואל ומשיב בס' יד שאול בסי' ר"ל סעיף קטן ג' כתב שנשאל במה שהקשו הקדמונים בשוחט בשבת אמאי שחיטתו כשרה ולא אמרינן אי עביד לא מהני ומאי קושיא הרי כיון דלא בעי כונה לשחיטה הוי כנשחטה מאליה וכתבו התוס' דצורם אזן בבכור כיון דאם נעשה ממילא כשר לא אמרינן ביה אי עביד לא מהני והשיב דלא דמי לצורם אזן בכור דהתם אם נצרם ממילא בלי מעשה אדם היה מותר לכך אמרינן דל מהכא מעשה אדם הוי כאילו נעשה מאליה אבל בשחיטה נהי דלא בעינן כונה לשחיטה על כל פנים כל דלא היה בה כח גברא פסילו לכך אם נפלו מעצמן פסולים כדאמרינן בחולין ד' ל"ד וביו"ד סי' ג' אם כן כל דאמרינן דלא מהני כיון דעבר אמימרא דרחמנא לא מהני מעשיו והוי כמתה מאליה ולא חלו בה ידים ולא נשחטה על ידי כח גברא ע"כ תוד"ק וכיונה דעתו בזה לדעת הרב מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה בתניינא בחלק א"ח סי' קל"ו (בד"ה אמנם) שאחר שהביא כלל זה שחדשו התוס' דבדבר שאילו נעשה ממילא וכו' כתב ועל זה שפיר קשה משוחט בשבת למה שחיטתו כשרה להתיר באכילה הלא אם נחתכו הסימנים מעצמם הוי כמתה מאליה ולא חשיב שחיטה כלל ואי נימא אי עביד לא מהני בטל מעשה השחיטה והוי כנהרגה ולא ליהוי שחיטה עכ"ל. גם הרב חתן סופר בד' קמ"ה אות י"ד אחר שהביא דברי התוס' הללו כתב ודע שאין ליישב בזה הקושיא משוחט בשבת ומכל שחיטת חולין דלא בעי כונה דאפילו נשחט ממילא כשר דלא בעי כונה לשחיטת חולין דזה אינו דנהי דכונת שחיטה לא בעי אבל כונת חתיכה בעי ונפל סכין ממילא פסול וכן כתב הבית מאיר בתשובותיו סי' ד' וכן מה שהקשה הש"ך בח"מ סי' ר"ח מבבא קמא ד' ע' ע"ב גבי זרוק גניבותיך לחצרי ותקנה לי חצרי נימא אי עביד לא מהני אין לתרץ על פי כלל זה לומר כיון דחצר קונה ממילא לא שייך אי עביד לא מהני דזה טעות דקנין חצר לקונה הוא מצד ידו או שלוחו וזכין לו אפילו שלא מדעתו והוי כאילו עשה קנין אבל קנין ממילא לא משכחת לה עכ"ל

אמנם הרב בית שלמה ביו"ד סי' ו' כתב דמה שכתבו התוס' בצורם אזן בכור דמשום דאם נעשה ממילא שרי לא אמרינן אי עביד לא מהני לאו דוקא אלא אף אי בעינן על כל פנים שיהיה על ידי מעשה אדם מכל מקום כל דלא בעינן כונה לא אמרינן אי עביד לא מהני וכן כתב בשו"ת יד אפרים יו"ד סי' ט"ל ואם כן בשחיטה לא שייך אי עביד לא מהני כיון דקימא לן דלא בעינן כונה לשחיטה דדוקא במידי דבעינן צירוף כונת העושה הוא דאמרינן אי עביד לא מהני מה שאין כן בשחיטה ואין מקום לקושית האחרונים משוחט בשבת ושחוטי חוץ ואותו ואת בנו עכ"ל

כלל ס"ז) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הוא הדין דכל מלתא דאמר רחמנא עביד הכי ולא עביד הכי אלא בענין אחר לאביי מהני ולרבא לא מהני