שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ נד

לתמוה עליו הרב פרי חדש ביו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ח (ד"ה עוד הביא) והתפלא מאד דאיך יעלה על הדעת שיהיה כבוש כמבשל בשבת הא בעינן תולדת אש כמ"ש בפרק כירה ד' מ"א ע"ב ופסחים ד' מ"ח דמבשל בחמי טבריה פטור דתולדת אש בעינן וכן כתב הרמב"ם בפרק ט' וכן כתב בס' היראים במלאכת מעבד וכו' עיש"ב והוצרכתי לרשום תורף דברי הרב הנ"ל (שאינו מצוי כל כך) מפני מראית עין שראיתי להרב כו"ף בסי' ק"ה אות ב' שכתב דמדברי הרמב"ם בהלכות שבת הנ"ל משמע דכובש כמבשל בשבת מדאוריתא ולפי הנז"ל דבר זה לא ניתן ליאמר בדעת הרמב"ם שהרי הוא פסק מ"ש בש"ם דבעינן תולדת אש ועל כרחין דמה שכתב בפרק כ"ב הוא מדרבנן וגם גוף דבריו דמשמע שם בהרמב"ם דהוא מן התורה לא ידעתי כונתו ואדרבא יותר נראין דברי הרב טל אורות שנראה מדברי הרמב"ם דהוא מדרבנן וכונתו מדכתב זה בפרק השבותין ולא כתבו בפרק המלאכות וצ"ע ומצאתי שהרב חכמת אדם בכלל ח"ן כתב גם כן שהוא מדרבנן והשיג טל הרב כו"ף וכן כתב הרב פתח הדביר בח"ג סי' שכ"א אות ה' ובסי' ש"מ אות ט' ד' ר"ע ע"ב ושם הביא מה שכתב במר וקציעה סי' ש"ך דכובש הוא תולדה דמבשל ותמה על דבריו עי"ש

ודע דמדברי הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות שבת הנ"ל הוה תמיה לי על מה שכתב הגאון נודע ביהודה במ"ק יו"ד סי' כ"ו (ד"ה ודע) דלא נמצא בהרמב"ם דפוסק הא דאמר שמואל כבוש כמבושל והאריך בזה כיעי"ש ולפי הנראה נעלם ממנו דברי הרמב"ם הנ"ל אך המדקדק בלשונו שכתב דבכל הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם לא מצאתי בו דין זה וכו' נראה דכונתו דלענין איסורין שיהיה כבוש כמבושל ויהיה אסור מן התורה זה לא נמצא בהרמב"ם ואין הכי נמי דלענין בישול בשבת שיהיה אסור מדרבנן (כמו שכתבו הרבנים הנ"ל דהרמב"ם לא אסר אלא מדרבנן) זה ודאי מפורש בהרמב"ם ומצאתי בס' אבני יהושע בדיני נו"ט ברנ"ט בהגהה אות י"ב שכתב דבס' שמן רקח סי' י"א ה"ק להנו"ב ממ"ש הרמב"ם בהל' שבת פי"ד ה"י והשיב לו לחלק בין שבת לשאר איסורין ע"כ ויש ט"ס וצ"ל פכ"ב מהל' שבת כי בפי"ד אין שייכות מזה

ושם בטל אורות שקיל וטרי לענין בשר בחלב אי כבוש מדאוריתא ודברי הרב המגיה שם תמוהים וכבר עמד על דבריו הרב פתח הדביר בח"ג ד' רל"ב

כלל מ"ד) כבוש כמבושל אם נכבש מעת לעת בסירוגין אי מהני להחשיבו כבוש הוא מחלוקת דהרב זכור לאברהם בח"א ד' רי"ג ורי"ד וגם בחלק ג' כתב בשם הרב חקרי לב דחשיב כבוש דלא בעינן שיהיה מעת לעת בצירוף והוא נחלק עליו דלא חשיב כבוש אלא דיש לחוש לדעת הרב חקרי לב משום על צד היותר טוב ואנכי הרואה להגאונים מוהר"ש זלמן בש"ע שלו סי' תע"ג סעיף כ"ט ופרמ"ג בא"א ס"ק י"ד וחת"ס יו"ד סוף סי' פ"א דפשיטא להו דלא הוי כבוש כמבושל אלא בששהה כ"ד שעות בצירוף ולא בסירוגין עי"ש ועיין להרבנים יד דוד סי' ק"ה הגב"י אות ה' יבא הלוי ד' מ"ג ע"ד ובמחכ"ת הרב ישרי לב ד' י"ט ע"ב שהטיח דברים נגד הרב יבא הלוי הנ"ל אשר לא כדת כי באמת דברי הרש"ך שהביא הרב יבא הלוי שם מאיש לוקחו הרמ"א בדרכי משה שם (ובמה שנחלקו בסברא אי אמרי' כבוש כמבושל בין שתי חתיכות בזה אחר זה והיה ביניהן שהיית כ"ד שעות עיי"ש עיין להג' חו"י בסי' ק"ה הביא דבריו הרב כסף נבחר כלל ס"ב אות ז' ודו"ק) ועיין להגאון מוהר"מ מליבוויץ בשו"ת צמח צדק החדש בחיו"ד סי' פ' לענין כבישה בסירוגין והגאון כתב סופר סי' קכ"ב (ד"ה ובגוף הדין) כתב דדבר זה אינו מפורש בראשונים אלא הרב מנחת יעקב כלל כ"ד אות ב' כתב כן משם חותנו דלא הוי בסירוגין והיה נראה לו דתליא במחלוקת ראשונים בסי' קל"ה סי"ג עי"ש ט"ז וש"ך ונה"כ ומצא שהעיר ע"ז שב יעקב סי' ז"ך ומסקנתו לדינא כסברת המנח"י וביד אפרים ליו"ד סי' ס"ט סט"ו כתב בשם השב יעקב סי' ז"ך דאין נקרא כבוש רק כ"ד שעות רצופים וכתב שבשו"ת כתר כהונה סי' ל"ו האריך בזה ומסיק גם כן להתיר וגם בחשש איסור דאוריתא המיקל אף באין הפסד מרובה ק הפסיד ע"כ ועיין להרב פרי מגדים סי' ק"ה סק"ה אות ו' (ד"ה כמה) ובנועם מגדים שם כתב שמצא בנקה"כ סי' קל"ה על דברי הרט"ז ס"ק י"ו דבסירוגין לא מהני כדעת הרב מנחת יעקב ודברי הרבנים הש"י ונקה"כ הובאו במסגרת השלחן סי' ק"ה דין א' וכתב שנראה לו להקל כשאין המעל"ע רצופין דלא כהחק"ל שהחמיר גם בגליון רש"א בסי' ס"ט סט"ו בדין בשר שנשרה במים מעל"ע כתב דאם נתנו תוך מעת לעת מים אחרים אף דבצירוף שהה מעל"ע לא נאסר ובריש סי' ק"ה כתב מעל"ע רצוף אבל אם היה קצת הפסק אם הוא הפסד מרובה אין הזמן מצטרף ובחי' רעק"א הביא דברי המנ"י והנקה"כ הנ"ל וכתב שבשו"ת מעיל שמואל סי' ל"ה כתב כמדומה נוהגים להתיר אם נלקח החתיכה תוך מעל"ע זמן מועט אפילו אם החזיר אח"כ כל שלא נשרו מעל"ע בלי הפסק גם בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' י"ג כתב תקנה בנדונו על פי דברי הכתר כהונה הנ"ל והרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' ז' אות י"ט כתב על דברי הרב חק"ל הנ"ל דחומרא יתירה היא ומה גם בכבוש במים ולא בחומץ יש לצרף לסניף סברת מאן דאמר דלא חשיב כבוש כלל כמ"ש מרן הב"י סוף סי' צ"א אף דלא קיים לן הכי

וכתב רב אחד הובאו דבריו בזכרון צבי מנחם סי' י"ד (ד"ה גם) דעד כאן לא כתב הכתר כהונה דבסירוגין לא חשיב כבוש אלא כשיהיה בין כל הכבישות רק מעל"ע אבל כשנכבש כמה מעל"ע אז אף דלא היה רק בסירוגין מודה דדינו ככבוש גמור וחוש הראות מעיד על זה וכו' ע"כ ומדברי החת"ס הנ"ל מתבאר דגם בזה לא חשיב כבוש וצריך לעיין בדברי הפוסקים שרשמתי אולי יתברר מדבריהם דעתם בזה

כלל מ"ה) כבוש כמבושל אפשר לעשות סניף סברת הפוסקים דלא מיקרי כבוש פחות מג' ימים עיין להרבנים ש"ך יו"ד סי' ק"ה סוף סק"ב וגליון רש"א וכנסת הגדולה וזכור לאברהם ועיין פרי מגדים שם במשבצות סק"א ובשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' ס"א משנת ר' אליעזר ח"ב בזכרונותיו ד' כ"ח ע"ד אות ט"ז חק יעקב סי' תע"ג סק"כ הבאתי דבריהם בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ט"ו אות ב' עי"ש ולעיל אות מ"ב (ד"ה וכלי)

ואם אפשר לעשות סניף הסברא שהביא מרן הב"י בסוף סי' צ"א דלא אמרינן כבוש כמבושל אלא בחומץ הנה הרב חקרי לב ביו"ד סי' פ"ו כתב דרבו הסוברים כן ובעיקרי הד"ט חיו"ד סי' ז' אות י"ט כתב לעשות סברא זו סניף עיי"ש ובקונטריס אסיפת דינים הנזכר בסמוך הבאתי דהרב משנת ר' אליעזר עשה ספק ספקא על פי סברא זו עי"ש ולעיל אות מ"ב (ד"ה וכלי)

כלל מ"ו) כבוש כמבושל אי אמרינן במידי דהיתרא בלע עיין להגאונים שו"ת מוהרי"מ סי' מ"ד שואל ומשיב ח"ג סי' ס' וסי' קנ"ג ולמרן הב"י בא"ח סי' תנ"א (ד"ה וכל כלי השתיה) בשם הגמ"י ומקנה אברהם סוף סי' חל"ק שערי תשובה סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שלחן גבוה סי' תס"ב ס"ק י"א וי"ג ובמחצית השקל שם ס"ק י"ו גליון רש"א ריש סי' ק"ה ובס' דרכי הוראה ח"ב פרק מ"ו

כלל מ"ז) כתיבה אי כדבור דמי לענין כמה דברים עיין שקלא וטריא באורך בענין זה בשו"ת אור לי בסי' ט' ובהשמטות ד' חל"ק ע"ב ואילך הן לו הובאו שם מלתייהו דרבנן קדישי המדברים בזה ועיין עוד שו"ת רבינו עקיבא ד' קכ"ו ע"ב תפארת יוסף בשו"ת יו"ד סי' ל' וצמח צדק החדש בחיו"ד בסי' קע"ז אות ג' וסי' קע"ח אות ג' וסי' קפ"ה חתם סופר אה"ע ק"ב סי' פ"ד ובחלק ח"מ סי' ע"ט (בד"ה וגם החרם בכתב) ובס' מצות חליצה בביאורו ס"ק צ"ב בית שלמה ביו"ד סי' ג' דף ו' וסימן ה' וסי' ו' שואל ומשיב ח"א סי' נ' (ד"ה ובענין) ובמהדורא ג' ח"ב סי' קכ"ה כתב וז"ל ומ"ש מענין שבועה בכתב הנה לדבר הזה יחרד לבבי ורואה אני שעל זה סמכו כל השו"ב שנשבעים בכתב ואחר כך חזרו בהם באמרם שהרבנים יחפשו