שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ מה

וכדעת רבינו חננאל וכן נראין לי דבריו ויש ראיות ראויות לסמוך עליהם עכ"ל הרי כתב מפורש שדעת רבינו חננאל שגם אמצות עשה דרבנן כופין אמנם הריב"ש קאי בשיטת רש"י דעל מצוה ליתומים לפרוע חוב אביהם אין כופין משום שהיא מצוה דרבנן ויישב מה שהתוספות הוכיחו בזה דגם משום מצוה דרבנן כופין

והנה אף שדברי הריב"ש הללו לא ידעתי מקום כבודם אם בתשובותיו או באיזה חידושין שלו בכתובים מכל מקום מתבאר ממה שכתב בתשובה סי' צ' דעל מצות עשה דרבנן לא הי' מכין אותו עד שתצא נפשו שהרב השואל תמה על מה שכתב בערוך ערך מרד דאם אומרים לא עשה סוכה ואינו רוצה הי' מכין אותו בלא אומד ובלא מכה משולשת וכן עובר על דברי חכמים הי' מכין אותו בלא אומד ובלא מספר דאיך אפשר שיחמירו וילקו העובר על דברי חכמים עד שתצא נפשו והעובר על דין תורה באיסור כרת מכין אותו באומד נמצא שיותר יענש על איסור קל מעל איסור חמור וכו' והשיב לו דמכת מרדות היא בדרך תוכחות מוסר והיא מדרבנן וכו' ואין בשום מקום בעובר על דברי חכמים שהי' מכין עד שתצא נפשו ולא נזכר זה אלא במצות עשה של תורה שיש לו זמן לקיימה ובית דין מתרין בו לקיימה והוא מעיז פניו ואינו רוצה כדאמרינן בפרק הכותב (הביא כל דברי הש"ס עד ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו) וזה משום דבכל שעתא בקום עשה ואי עבר זמן המצוה לא מלקינן ליה כלל שאין מלקין למי שעבר על מצות עשה ובעל הערוך בסוכה ולולב הוא שהזכיר מלקות עד שתצא נפשו ובעובר על דברי חכמים הזכיר בלא אומד ובלא מספר ולא אמר עד שתצא נפשו עכ"ל. והמתבאר מזה הוא דהרב השואל הבין מדברי רבינו הערוך דגם אעובר על דברי חכמים קאמר דמכין אותו עד שתצא נפשו ולכן תמה דאיך יתכן דמי שעובר על דין תורה אין בו מכת מות ולהעובר על דברי חכמים יכו עד שתצא נפשו יציבא בארעא וכו' והשיבו דאעובר על דברי חכמים לא הוזכר כלל עד שתצא נפשו כי אם מכה בלא אומד ובלא מספר אבל לא עד שתצא נפשו ועד שתצא נפשו לא נאמר אלא בממאן לקיים מצות עשה של תורה אבל בממאן לקיים מצות עשה דרבנן מוכח מדבריו דאין מכין אותו עד שתצא נפשו שאם לא כן היה לו לפרש כן דלא תיסק אדעתין לומר דדוקא בסוכה ולולב וכיוצא בהם מצות דאורייתא הוא דמכין אותו עד שתצא נפשו אלא ודאי דעתו היא דבמצות עשה דרבנן אין מכין אותו עד שתצא נפשו ואף אם אין לנו הכרח מדברי תשובתו מאחר שכתב הרב"א באסיפת זקנים הנ"ל כן בשמו לא נפלאת לפרש כן דברי תשובתו בפרט שכן משמעות דבריו. והרב פני משה על דברי הירושלמי בפרק קמא דקידושין הלכה ז' במאי דבעי הש"ס אההיא דמצות הבן על האב מה למצוה או לעכב פירש דהבעיא היא על להשיאו אשה דהדרשה היא רק אסמכתא עי"ש נראה דמשמע ליה דדוקא משום מצות עשה דאורייתא הוא דכופין אבל לא אמצות דרבנן והוא תימה שנעלם ממנו שנחלקו בזה אבות העולם ולרבותינו התוס' גם משום מצוה דרבנן כופין

ומצאתי להרב שנות ימין בח"א ד' ע"ח ע"א שהביא מה שכתב הרב יפה מראה והוא כדברי הרב פני משה ותמה עליו שפירש כשיטת רש"י ולא זכר שהתוס' חולקים עליו ועיין להרב אורים ותומים בריש סי' ק"ז מה שהליץ ליישב קושית התוספות על רש"י ועל כל פנים שיטת התוספות היא דאין לחלק בין מצות דאורייתא לדרבנן והיא שיטת רבינו חננאל והרמב"ן שאביא דבריו להלן בס"ד והרשב"א כנז"ל ומדברי הרב אהל יעקב במערכת החי"ת אות ה' מתבאר שסובר דלהתוס' פליגי בזה הירושלמי וש"ס דילן דהירושלמי בפרק קמא דקידושין הנ"ל סובר דעל מצות דרבנן אין כופין ותלמודין סובר דגם על מצות עשה דרבנן כופין ונקיטינן כתלמודין עי"ש ומדברי הרב לחם משנה בפרק א' מהלכות תלמוד תורה דין ג' נראה דנקיט בפשיטות דלא נאמר דין זה דמכין אותו וכו' על מצות עשה דרבנן שנסתפק במה שכתב הרמב"ם דחייב לשכור מלמד לבנו אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן וכתב דאם הוא מדרבנן קשה מה שכתב מוהר"ם והובא בהגהות מיימוניות שם בריש הלכות תלמוד תורה דכופין ללמד את בנו או לשכור לו מלמד דמאי שנא האי עשה דולמדתם אותם משאר עשה דכפינן לקיים עשה כסוכה וכו' ואם הוא מדרבנן מאי קאמר מאי שנא הא האי עשה אינו אלא מדרבנן וכו' עי"ש מה שנדחק ליישב דברי מוהר"ם משמע דסובר דעל עשה דרבנן אין כופין ויש לדחות דלשון מוהר"ם קא קשיא ליה מאי קאמר מאי שנא דודאי שנא ושנא ואם היה אומר מוהר"ם דאף שהוא, מדרבנן כופין לא הוה קשיא ליה מידי משום דכן שורת הדין דגם אדרבנן כופין אבל לומר מאי שנא מכל עשה ודאי לא יתכן אם אינו אלא מדרבנן

ואני ההדיוט מצאתי שדעת הרמב"ן במלחמות דכופין על מצות עשה דרבנן ומכין עד שתצא נפשו אם היא מצוה שתקנו חכמים כשאר תקנותיהן והוא שעל מה שאמרו בש"ס יבמות ד' ס"ב אמר רב מתנה הלכה כר' יהושע (דאמר נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו) וכתב עלה הרי"ף והא מלתא דרבנן היא וכתב על זה הרמב"ן דנפקא מינה למידע קושטא דמילתא מיהו לענין דינא נמי נפקא מינה דאי דאורייתא מכין אותו כענין שאמרו באומרים לו עשה לולב ואינו עושה כו' שמכין אותו עד שתצא נפשו והיו משמתין ומחרימין והיו עושין הרדפה אבל משום מצוה דרבנן דלאו תקנתא היא אלא כעין ישוב דרך ארץ אין מחמירין עליו כל כך עכ"ל מתבאר מדב"ק דדוקא במצות דרבנן שאינן תקנתא ואינן אלא משום ישוב דרך ארץ הוא דאין מחמירין עליו כל כך אבל בשאר מצות דרבנן שהן תקנות חכמים מכין אותו כמו שמכין על קיום עשה של תורה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון

והנה הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' תרפ"ז סק"ב כתב דאם נאמר דמכין על מצות דרבנן נמי יש לומר דעל קריאת המגילה בלילה אין מכין לפי מה שכתב הר"ן לחד שינויא דבני הכפרים לא היו קורין בלילה דעיקר מצותו ביום ועי"ש לענין מתנות לאביונים ומשלוח מנות והוא כתב כמסתפק בדבר אם על מצות עשה דרבנן כופין או לא ואנן בדידן לפי כל הרשום נראה דנקיטינן כדעת התוס' דגם על מצות דרבנן כופין שכן היא דעת התוס'. ורבינו חננאל והרמב"ן והרשב"א וקל וחומר למקרא מגילה דדברי קבלה כדברי תורה ולכל הפחות היה לו להזכיר מחלוקת רש"י ותוס' בזה ואולי בחידושיו למגילה (שהזכיר שם) הביא מחלוקת זו ולא הכריע בדבר ולכן כתב גם בפרי מגדים כמסתפק שוב זכיתי להתבשם בערוגת הבשם בספרו ראש יוסף על מסכת ברכות שבת מגילה שנדפס בימינו וראיתי שם בפתיחה למסכת מגילה וז"ל ודע דאם אין רוצה לקיים מצות קריאת מגילה אפשר דמכין אותו כל היום כמו לולב וסוכה שאין מקיים דעל דרבנן נמי מכין מכת מרדות ובספר שושנת העמקים ביארנו בכלל מ"א באורך ולא זכיתי להבין דמאחר דנראה דפשיטא ליה דגם אדרבנן מכין למה יסתפק בקריאת מגילה ואולי לשון אפשר לאו דוקא אלא כותב כן דרך ענוה. שוב כתב דאקריאה דלילה יש לומר דאין מכין אותו וכו' (כמו שכתב בפרי מגדים) (ובספר ראש יוסף הנ"ל יש טעות המדפיס או המעתיק שבכתבי הרב היה כתוב ביארנו בכלל מ"מ וחשב שהוא טעות (שאם כוונתו לסיים הכלל שהוא כלל ארבעים היה לו לכתוב מ' או מ"ם וכל שכן שאין כוונתו לכלל שמנים שאין זה דרך המחברים) ותקן לפי דעתו) מ"א במקום מ"מ אבל האמת הוא שצריך להיות בכלל מ"מ והוא ראשי תיבות מכת מרדות ודבריו בזה הם בכלל ט' (תוך ד"ה עוד יש להסתפק) שאותו הכלל מיוחד לדיני מכת מרדות וכבר כל יקר ראתה עינו שם מחלוקת רש"י ותוס' בכתובות הנ"ל והאריך ברמזיו הנפלאים כדרכו בקדש עי"ש)

ועל משלוח מנות כתב שם בפרי מגדים דלפי מה שכתב בסי' תרצ"ו ס"ו בהגה"ה דאי מחיל לחברו מהני אם כן תלוי בדעת חברו ומיהו אונס שגרש דבדידיה תליא מלתא אפילו הכי מכין מכת מרדות עכ"ל וכן יש להוכיח מדשקלו וטרו הפוסקים במצות כיבוד אב ואם וכן במצות צדקה אי מכין מכת מרדות משום דהוי מתן שכרה בצדה ונאמרו כמה ישובים ולא אישתמיטו לומר דאף אי לא הוה מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין מכין משום דתלוי בדעת האב אי בעי מחיל וכן בצדקה ומטעם זה אין מברכין עליהם לפי שתלוי בדעת שכנגדו אלא מוכח דלענין כפיה דכופין