שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ יט

כתב כן על צד ההכרח מכח קושיתו וכיון שנפל היסוד שהרי לפי דברי הרמב"ן והריטב"א מעיקרא לא קשיא ממילא נסתר גם מה שחידש ומרן חיד"א כתב על דבריו שבספרו שער יוסף כתב דלא משמע כדבריו מדברי הפוסקים עי"ש (והבאתי דבריו לקמן בסק"י בד"ה הן אמת)

ותמיה לי קצת על הרב נחמד למראה בפרק ר' אליעזר דמילה בדף ח"ן ע"ב והוא שבדף ז"ן ע"ב (בד"ה וחזה הוית) הביא שם מה שכתב הרב פחד יצחק באות גדול המצווה ועושה וכו' שחקר בספר אהבת ה' בחקירה א' דכיון דאברהם אבינו היה ירא את ה' למה המתין להקריב את בנו עד שנצטווה ותירץ משום דגדול המצווה ועושה ועל זה הביא בנחמד למראה מה שהרבה להקשות הרב יצחק דיאס בעיקר החקירה ובישובה ומכלל הדברים אחת היא על פי דברי הרמב"ן והריטב"א שהבאתי למעלה בסק"ב דדוקא במצות שציוה השי"ת לאחרים לעשותם הוא שיש לו בהן שכר שעושה רצון קונו וכו' ואם כן במצוה שלא צוה הקב"ה בתורה לא לו ולא לאחרים אדרבא העושה אותו נקרא הדיוט ואיך היה לו לאברהם להקריב בנו בלא ציווי של הקב"ה מאחר שלא צוה לשום נברא שבעולם לשחוט בנו אלא לאברהם לניסיון בעלמא לפרסם חסידותו וזה אי אפשר לעשות קודם הציווי דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולזה תירץ הרב המחבר על פי דברי הרב מעיל שמואל דלא אמרו כל הפטור וכו' אלא כשעושה אותו ליוהרא וכו' אבל כשעושה לשם שמים יש לו שכר ואם כן אברהם אבינו שכל מעשיו לשם שמים אין שייך לומר בו כל הפטור מן הדבר וכו' יעו"ש שתירץ עוד באופנים אחרים והוא חידוש די כל רז לא אניס ליה ולא ראה בזה דברי מרן חיד"א שאין רוח חכמתו נוחה במה שחילק הרב מעיל שמואל משום דמשמע מדברי הפוסקים דאף כשאינו עושה ליוהרא אמור רבנן דהפטור ועושה נקרא הדיוט

ו') מה שכתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות רצ"א וז"ל כל הפטור מן הדבר וכו' לא אמרינן אלא כשעושה אותו דרך חומרא אבל היכא שאין עושה אותו דרך חומרא כי אם לתכלית אחר לא כן כתב מרן הב"י בא"ח סי' ל"ב לדעת ספר התרומה וכן כתב הבאר שבע ד' צ"ה ועיין בארוכה בשער יוסף בתשובותיו סי' ח' עכ"ל דברי מרן הב"י הם בדין שירטוט דמי שאינו יודע ליישר השורה בלא שירטוט יכול לשרטט אף שאינו צריך שירטוט כיון שאינו מכוין אלא לכתוב ביושר אינו נקרא הדיוט וכתב בברכי יוסף שם אות ב' שדומה לזה כתב הרמ"א בסי' קנ"ח דין ד' דאף דנוטל ידיו לפירות הוא מגסי הרוח אם נטל לנקיות מותר וכן כתבו התוספות בפרק קמא דגטין ד' ו' ע"ב בד"ה אמר ר' יצחק ואומר רבינו תם דאין לשרטט תפלין על כל שיטה ושיטה כדאמר עלה בירושלמי בפרק במה מדליקין (טעות הדפוס הוא וצריך להיות בפרק קמא דשבת הלכה ב' כאשר הוגה בגליון שם) כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט וכן משמע בהקומץ רבה ד' ל"ב ע"ב דקאמר תפלין אין צריכין שירטוט ופריך מדתניא ס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזות לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הא מורידין עושין והא מזוזה בעי שירטוט ומשני תנאי היא ומדלא משני הכא במאי עסיקינן במשורטטין משמע דאין רגילות לשרטט לא ספר תורה ולא תפלין והיינו משום דנקרא הדיוט מיהו אם אין הסופר יכול לכתוב יפה בלא שירטוט צריך לשרטט על כל שיטה ושיטה משום זה אלי ואנוהו עכ"ל הרי דאף שכתבו דאין לשרטט משום דנקרא הדיוט והביאו שכן מוכח מש"ס דילן דנקרא הדיוט בכל זאת כתבו דאם אין הסופר יודע להיישיר הכתב צריך לשרטט והיינו משום שכיון שאין כונתו משום חומרא אלא לכונה אחרת לא אמרינן בכי האי גוונא דנקרא הדיוט ובדרך זו הם דברי הרא"ש בהלכות קטנות בהלכות ספר תורה סי' ז' עי"ש באריכות בדברי הרב מעדני יום טוב וגם דברי הרב המרדכי בהלק"ט בפרק התכלת סי' תתקס"א הם בדרך זו ממש כיעויין שם

ז') לאו דוקא במקום דליכא למיחש שמא יבא לידי איסור אלא אפילו על דבר שיכול לבוא לידי איסור אמרינן כל הפטור וכו' נקרא הדיוט כן כתב ביד מלאכי כללי הדינים ס"י שי"ב בשם הרב באר שבע צ"ה וכתב שהאריך בקושיות נכוחות וממה שכתב מרן הבית יוסף בא"ח סי' ל"ב על דברי ספר התרומה בדין שירטוט נראה דיותר פשוט לומר דנקרא הדיוט בדבר שעושה משום חומרא מחשש שלא יבא לידי איסור עי"ש ובמעדני יום טוב על דברי הרא"ש בהלכות קטנות הלכות ספר תורה סוף סי' ז' ועיין לקמן ס"ק ט' שהבאתי בשם שלחן ערוך הרב שבמקום שיש לחוש שיבא לידי איסור ומפני זה הוא מחמיר אין בזה משום כל הפטור וכו'

ומרן חיד"א בספר פתח עינים (אין מצוי אצלי רק ראיתי דב"ק בעין יעקב החדשים הקטנים דפוס רא"ם) המציא שבדבר זה נחלקו ר' ירמיה ור' זירא והוא דאיתא בפרק קמא דשבת דף יו"ד ע"א ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא והוו עסקי בשמעתא נגה לצלויי והוה קא מסרהב ר' ירמיה (ממהר לעמוד) קרי עליה ר' זירא מסיר אונו משמוע תורה גם תפלתו תועבה וכתב לפרש במה שחקר הרב באר שבע בסי' כ"א (רמזו הרב מגן אברהם בסי' ל"ב וסי' תע"ב והרב חק יעקב שם) בהא דאמרינן כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט איך מצאנו ידנו ורגלנו בחומרות שאנו עושים למאות ולאלפים ותירץ דהא דנקרא הדיוט היינו במידי דלא מצי אתי לידי איסורא דבהא לא שייך חומרא ופרישות ושוב הוקשה לו דמהירושלמי בהא דאם התחילו אין מפסיקין משמע בהיפך וכתב מרן חיד"א דר' זירא ור' ירמיה תורתם אומנותם הוה כדכתבו התוס' לקמן ודינא הוא דאין מפסיקין כר' שמעון וחביריו ור' ירמיה סבר דהא דאמרו כל הפטור ועושה נקרא הדיוט היינו במידי דלא אתי לידי איסורא אבל כגון זו דאפשר שיעבור הזמן ולא יתפללו אף דלדידהו אין מפסיקין מכל מקום שפיר מצי להחמיר ולא מיקרי הדיוט ור' זירא סבר כהירושלמי דבכל גוונא איתמר כל הפטור וכו' נקרא הדיוט ולכן אמר לו גם תפלתו וכו' מלבד דנקרא הדיוט גם לרבות תפלתו תועבה דכל הפטור נקרא הדיוט בכל מילי דלא כמו שעלה על דעת ר' ירמיה ונמצא דלר' זירא גם במידי דאתי לידי איסורא סבר דנקרא הדיוט ויתכן דגם ר' ירמיה הודה לר' זירא שהרי אין גילוי בש"ס דלא קבלה מיניה ועיין לקמן (בד"ה ומצאתי בספר הנכבד) מה שהבאתי על ר' זירא אי סבירא ליה הא דפטור ועושה נקרא הדיוט

ח') הרב חק יעקב בסי' תב"ע סקיו"ד רצה לחלק בין אם יש במה שמחמיר צד איסור דאז אינו רשאי להחמיר לאם אין שום צד איסור בחומרתו דאז רשאי להחמיר וחזר בו משום דמשמע מדברי התוספות דאף בכי האי גוונא אמרינן דנקרא הדיוט והוא ששם הביא מה שכתב הרב מגן אברהם בשם רש"ל וטורי זהב דהפטור ומיסב נקרא הדיוט ושיצא לו מהירושלמי דשבת ובאמת כתב הבאר השבע וצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירים בדבר שאנו פטורים בו ועל זה כתב בחק יעקב וז"ל ואף שלקמן סוף סי' תרל"ט כתב הרב בהגהה לענין גשמים שאם אינו יוצא מסוכתו נקרא הדיוט שאני התם כיון דתורה פטרתו שלא יצטער גופו כי דרכיה דרכי נועם על כן אסור לו להחמיר ולצער גופו וכל שכן ביום טוב וכן מבואר להדיא בתשובת מוהרי"ו סי' קצ"א בדיני סוכות מה שאין כן בשאר דברים אפשר דמותר להחמיר היכא דליכא צד איסור אכן בתוספות בסוטה ד' י"ז ע"ב משמע קצת דאף כי האי גוונא נקרא הדיוט וצ"ע עכ"ל וכונתו שהתוספות שם בד"ה כתבה איגרת הוכיחו מסוגיא דמנחות דכשהדין נותן שאין צריך שירטוט אינו רשאי לשרטט משום מאי דאמרינן בירושלמי כל הפטור ועושהו נקרא הדיוט והתם אין מגיע לו צער בגופו במה שמחמיר לשרטט ואין שום צד איסור אחר במה שישרטט ואפילו הכי כתבו התוספות דהוי הדיוט והרב אפי זוטרי בסי' תע"ב דף קל"מ (כן רשום בספר הנ"ל וצריך להיות ק"מ) ע"ב הביא מה שכתב הרב מגן אברהם שצריך להתיישב וכתב על זה וז"ל ונראה דכל מקום שמחמיר על עצמו כגון ההיא דסי' תרל"ט מקרי הדיוט כיון שהוא פטור ומורה שמחוייב נגד דברי חכמים אבל דבר שמחמיר על עצמו משום סייג או משום פרישות היינו ככל גזרות חכמים שגזרו משום סייג וגדר וסיים וכדו מצאתי כן להרב חק יעקב אלא שכתב דבתוספות סוטה ד' י"ז ע"ב מוכח קצת דאף בכי האי גוונא מקרי הדיוט ולא מצאתי שם מזה כלום