שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קטו

השליחות אבל בדבר שאם עשהו המשלח לא היה בידינו לבטל מעשיו לומר דאין במעשיו כלום כגון הרג את הנפש האם נוכל לבטל מעשיו ולהחזיר נשמתו בו הרי אם כן מה שעשה עשוי ואי אפשר לבטלו בזה אם עשה שליח אין לנו לומר דמידי דלא מצי איהו עביד לא חל עליו שליחותו ולכן לולא טעמא דאין שליח לדבר עבירה היה נחשב שפיר שלוחו ולכן צריכינן לטעמא דאין שליח לדבר עבירה

ומצאתי שהרב אמרות טהורות בחלק אהע"ז סי' ל"ה דף ד"ן ע"ד (בד"ה וראיתי) כתב לתרץ קושית הרב מר אביו בס' משאת משה הנ"ל בלשון זה ובהורמנותיה דמר נלע"ד דכי אמרינן כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח היינו דוקא במידי דאי איהו גופיה עביד לא אהנו מעשיו כגון לקדש אשה בעודה אשת איש דאם קדש ההוא בעצמו אינה מקודשת ומשום הכי כי אמר ליה לשליח קדש לי את פ' כשתתגרש לא אהנו מעשי השליח אף שקדשה לו אחר שילוחיה כיון דבשעת מינוי השליחות לא היה יכול המשלח לקדשה וכן כשאינו ראוי המשלח ואין לו כח מצד עצמו מחמת חולשה לעשות זאת הפעולה אינו יכול לעשות שליח כההיא דריש פרק הגוזל ד' ק"ט בכהן זקן או חולה אשר מחמת תשות כחו להקריב לא מצי משוי שליח דשלוחו כמותו בעי וליכא אבל באומר צא והרוג את הנפש אינו נכנס בסוג לא מצי עביד השתא דהא אי בעי מצי עביד ואם הורגו הוא בעצמו אהנו מעשיו אינו נכנס בסוג לא מצי עביד וברור עכ"ל ומפורש כמו שכתבתי בכונת דברי הרב קול אליהו הנ"ל ועיין להרב שערי חיים אריה בד' כ"א ע"ג שהביא קושית הרב משאת משה וכתב שתירץ לזה על פי מה שכתב דאם אומר לנכרי צא והרוג את הנפש לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ומשום הכי הוצרכו לטעם דאין שליח לדבר עבירה דאי משום כל דלא מצי עביד לא משוי שליח היינו אומרים דאף באומר לנכרי פטור להכי אמור רבנן בטעמא דאין שליח לדבר עבירה לומר דבאומר לנכרי חייב והרבה להשיב על זה וכתב דלפי מה שכתב הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דבמידי דאי עביד מהני לא אמרינן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח נחה תמיהת הרב משאת משה ועיין לעיל באות פ"ו מה שכתבתי בכלליה דרב מחנה אפרים ונכון בעיני מה שתירץ הרב אמרות טהורות הנז"ל

ודאתאן עלה אי מידי דלא מצי עביד מחמת איסור אי מצי משוי שליח ראיתי להרב מקנה אברהם ד' כ"ג ע"ג (בד"ה ולענין) שכתב בשם הרב משאת משה בח"ב חלק יו"ד סי' י"א ד' ח"י ע"ג שבדבר שאינו אלא ממדת חסידות או חומרא לא נאמרה מדה זו שלא נאמרה אלא בדבר שמן הדין לא מצי עביד כן דעת הרבנים מוהריק"ו שרש כ"א ומוהרא"י בכתבים ומורם בח"מ סי' ז' אבל מוהר"ם מינץ סי' ח"י חולק בדבר ושוב כתב שהרב משנה למלך בפרק א' מהלכות ביאת מקדש דין ו' כתב דלא אמרינן כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אלא באיסורי תורה אבל באיסורי דרבנן מצי משוי שליח ושהרב חקרי לב בחלק א"ח סי' מ' החזיק בסברא זו דבדרבנן לא נאמרה מדה זו, ושגם בספק איסור תורה אפשר דמצי משוי שליח ושמטעם זה יכול לעשות שליח קודם ערב פסח לבדוק חמצו בליל ארבעה עשר ולא אמרינן מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כיון דבדיקה דרבנן אלו תורף הדברים שבמקנה אברהם ולמדנו מדברי כל הרבנים הללו דבמידי דלא מצי עביד מחמת איסור תורה פשיטא להו דלא מצי משוי שליח ובס' ישרי לב בחלק ח"מ במערכת השי"ן אות כ"ט כתב כל מידי דאיהו לא מצי עביד מחמת איסור לא מצי משוי שליח קול אליהו ח"א חאהע"ז סימן ט"ז שני אליהו בארעא דישראל מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ט' חקרי לב אהע"ז סי' כ"ד ובא"ח סי' מ' לענין איסור דדבריהם נשמת חיים עשין מ"ח וזולת הס' מח"א אין גם אחד מצוי אצלי לראות דב"ק והמובן מסיגנון דברי הרב ישרי לב הוא שכולם שוים דבמידי דלא מצי עביד מחמת איסור לא מצי משוי שליח

וסברת הרב משנה למלך דבמידי דלא מצי עביד מחמת איסור דרבנן מצי משוי שליח כנז"ל קיימוה רבנן בתראי עיין להרב פתחי תשובה באהע"ז סי' א' ס"ק ט"ז ולהרב שם אריה בחלק אהע"ז סי' ב' דף ה' ע"ד מלואת אבן (על ש"ע אה"ע) סי' א' דף ב' ע"ג ראשית ביכורים בח"ב סי' ח' דף ע' ובשו"ת אור לי דף ב' ע"ג שוב מצאתי שהרב מראה הגדול בח"א בדרוש רביעי לס"ת ד' חנ"ק ע"ג כתב להכריח דנשים פטורות מכתיבת ס"ת משום דאי אפשר לאשה לכתוב ס"ת לא על ידה משום שנאמר וקשרתם וכתבתם וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ולא על ידי שליח משום דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח ואין לומר דהא דכל שאינו בקשירה וכו' הוא מדרבנן ובמידי דרבנן אף דלא מצי עביד מצי משוי שליח כמו שכתב במשנה למלך וכו' חדא שזה שנוי במחלוקת דהרב משאת משה סובר דגם אי מאי דלא מצי עביד הוא משום איסור דרבנן לא מצי משוי שליח והסכים כן הרב קול אליהו ועוד דדרשה דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה היא מדאורייתא וכו' עי"ש אכן נודע שדעת המ"מ וקו"א (שציין בישרי לב) היא דגם בדרבנן לא מצי משוי שליח ובס' אברהם אזכור לגדול בדורנו יצ"ו בדף כ"ו ע"ג אות ח"ן ציין חק"ל א"ח סי' מ' הנ"ל ושפתי רננות ד' כ"ה ובס' דרש אברהם ובית היין דרוש ג' לס"ת כנראה שגם הם המדברים בכלל זה אם נאמר במידי דלא מצי עביד משום איסור דרבנן ובספרו ויען אברהם בחלק יו"ד ד' כ"ט ע"ג על מה שנסתפק שם באות כ"א באיש ואשה בני חוצה לארץ שהלכו לארץ ישראל להשתטח על קברי הצדיקים וילדה בדרך והמליטה זכר ועד שנכנסו לארץ כבר עבר יום שמיני אם מותר האב לומר לבן ארץ ישראל למול את בנו ביום טוב שני דלדידיה הוא חול או דילמא כיון דהאב עצמו לא מצי עביד מילה שלא בזמנה ביום טוב שני לא מצי משוי שליח הביא על זה מה שכתב הרב משנה למלך דבדרבנן לא אמרינן מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח וכתב דבשפתי רננות דרוש ג' לנישואין נשא ונתן על דברי הרב משנה למלך בחילוק זה וציין לעיין בס' בית אברהם אשכנזי לימוד ד' תאיר נרי ד' כ"ד ע"ב גנזי חיים מערכת הכ"ף אות ל"ב (ומה שציין קרית ארבע ד' קכ"ו ע"א ואהלי יהודה הכהן ד' קכ"ט ע"ג עיינתי שם ואינם מדברים בכלל זה כי אם בעיקר הדין דמידי דלא מצי עביד וכו')

עתה השגתי ס' דבר אליהו (להגאבד"ק טארלא) וראיתי בסי' ח' שעמד גם הוא בחקירת הרב משאת משה הנ"ל למה לי טעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמיד וכו' תיפוק ליה דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכתב דאין לומר דלא אמרינן הכי אלא במידי דלא מצי עביד כלל אבל במידי דמצי עביד אלא דאריה דאיסורא רביע עליה אי עביד מהני דהא בקידושין ד' כ"ג גבי כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא אמרינן מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו מצו עבדי אלמא דגם משום אריה דאיסורא מיקרי לא מצי עביד והביא מה שנסתפק הרב מחנה אפרים דהלכות שלוחין סי' ט' בנשבע שלא לקדש את לאה וקדשה על ידי שליח אם מקודשת או נימא כל דלא מצי עביד ושמסקנתו דתליא בהנהו דאי בעי עביד אי בעי לא עביד או בשליח בר חיובא וכו' ושקיל וטרי קצת וכתב ליישב חקירה הנ"ל דודאי מידי דמצי עביד ורק אריה דאיסורא הוא דרביע עליה לא אמרינן בה דלא משוי שליח וההיא דקידושין יש לומר דבקרבן שאני דשפיר לא מצינן כלל דאף אם ירצה לעבור ולהקריב אינו קרבן כלל והוא פסול משום זרות לכן הוי לא מצינן עבדינן דלא אהנו מעשיו אבל האומר לחבירו גנוב לי מצי עביד קרינן ביה רק אריה דאיסורא הוא דרביע עליה אלו תורף דב"ק ומשמעות הדברים הוא שכונתו לומר דבמידי דמאי דלא מצי עביד הוא משום אריה דאיסורא אבל גוף הדבר יכול הוא לעשותו לא אמרינן ביה דלא מצי משוי שליח וכדסליק אדעתיה מעיקרא לחלק בהכי ומתוך מה שרשמתי למעלה עיניך הרואות דשלמים וכן רבים פליגי עליה דמר ואפילו באיסור דרבנן יש סוברים דמיקרי לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח אבל יתכן להעמיס בדבריו שכונתו ליישב כמו שכתב הרב אמרות טהורות הנז"ל (בד"ה ומצאתי) וק"ל: כלל צ) כל מידי דלא מצי עביד וכו' אי מאי דלא מצי עביד הוא מחמת ספק אי אמרינן דלא משוי שליח כגון