שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קג

ואם כן במסקנא דקאמר הש"ס והשתא דשנינן כל הני שינויי אביי ורבא במאי פליגי ולא מצינו שום דבר אשר יאמר עליו כי הוא זה אשר נחלקו עליו אלא אמרינן דמשמעות דורשין איכא בנייהו הוה לן למימר דפליגי במוכר בארץ ישראל מכירה קיימת דלאביי המכירה קיימת ולרבא אי עביד לא מהני ומדלא קאמר הכי משמע דלא פליגי בהכי כלל משום דלא הוי מניעה ואזהרה כלל כן נראה לדעתי העניה בכונת הרמב"ן

וראיתי להרב מגלת אסתר שם שכתב בזה וז"ל נראה לי שהנכון כדברי הרב שלאו זה הוא מניעה על המוכר שלא יתנה בשעת מכירה למכרה לו לעולם אף כי אין בדבריו כלום ומה שהקשה הרמב"ן על זה הפירוש ממה שלא הוזכר לאו זה בתמורה במחלוקת כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' נראה לי שאינו מן ההכרח להקשות על איזה דעת מכל המקומות שבעולם עכ"ל ולפי מה שביארתי בס"ד כונת הרמב"ן נראה דבמחכתה"ר אין זו תשובה שלמה דהנה אמת דבסברא זו משתמשים התוס' ושאר מפרשים ראשונים כשמקשים אמאי לא אמר בש"ס דאיכא בנייהו הכי והכי מתרצים הוא הדין דהוה מצי למימר דאיכא בנייהו הא נמי ולא קשיא לן אמאי לא אמר כן הש"ס דחדא מבנייא דאיכא בנייהו נקט ולאו כי רוכלא אזיל וחשיב כל מאי דנפיק מבנייהו והכא נמי אי הוה אשכח תלמודא מידי דאיכא בנייהו ולא אמר דאיכא נמי מוכר בית בארץ ישראל לעולם דלאביי מהני ולרבא לא מהני הוה ניחא לן למימר דחדא מבנייא דאיכא בנייהו נקט אבל השתא דתלמודא לא אשכח מידי דאיכא בנייהו וקאמר משמעות דורשין איכא בנייהו שפיר קשיא לן דאם איתא דבהא פליגי אביי ורבא הוה ליה לש"ס למימר דהא איכא בנייהו אלא ודאי מוכח דלא פליגי בהא מלתא משום דאין זה מניעה ואזהרה ואינו נכנס במחלוקת אביי ורבא כלל

ובעיקר דין מוכר בארץ ישראל לצמיתות שכתב הרמב"ם ששניהם עוברים בלא תעשה וכתב הרב החינוך בפרשת בהר מצוה של"ט דלוקין על זה ותמה הרב משנה למלך בריש פרק י"א מהלכות שמיטה מנא ליה דלוקין הלא במוכר מעשר אינו לוקה וכו' עיין בתשובת רבינו עקיב"א סי' קכ"ט ד' קכ"ה ע"ג (בד"ה ובדברי) טל אורות ד' ח"ק ע"א מנחת חינוך על דברי הרב החינוך הנ"ל (עי"ש בדף קל"ה ע"ד) ספר המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) ד' כ"ו פרט ד' אות ד' (בד"ה פי"א משמיטה) וידידי הגאון אליאו קלאצקי אבד"ק ברעזי יצ"ו בס' הבהיר אבן הראשה האריך מאד בדין זה לך נא ראה דבריו הנחמדים בסי' כ"א

ובאות קמ"ג כתוב כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דקים לן דאי עביד לא מהני אם המעשה נעשה על ידי שני בני אדם והאחד מהם נשבע קודם לכן שלא לעשותו לא אמרינן בכי האי גוונא דאי עביד לא מהני כיון שלא נוכל להפקיע מעשה השני שעשה בלא איסור כן מצאתי כתוב בקונטריסי בשם הרב מצות חליצה בביאורים סוף אות פ"ז (הספר היקר הזה היה בידי ימים אחדים בשאלה ועתה אינו מצוי אצלי לראות תנא היכא קאי) ולפי הנראה דבריו מכוונים למה שכתב הרב פרח מטה אהרן בח"א סי' ל"ד דעד כאן, לא אמרינן אי עביד לא מהני אלא במה שעושה לעצמו ואין לאחר חלק בו אבל אם הוא עושה איסור וחבירו אינו עושה איסור כולי עלמא מודו דמהני (כן כתב בשמו הרב מקנה אברהם במערכה זו בדף כ"ד ע"ב בד"ה ובספר) וספר פמ"א אין מצוי אצלי לראות דב"ק כי לפי הנראה מה שכתב דכולי עלמא מודו דמהני אין כונתו לומר שכל הפוסקים מודו בזה שהרי כמה דיות נשתפכו במי שנשבע שלא למכור וכיוצא ועבר על שבועתו אי מהני או לא אף שרק הנשבע הוא העושה איסור ולא שכנגדו אלא נראה שסברא דנפשיה הוא דקאמר דבכי האי גוונא לא פליגי אביי ורבא וכולי עלמא רוצה לומר בין אביי ובין רבא מודו דאי עביד מהני ומצאתי ביד שאול סי' ר"ל סק"ב שהביא מה שחדש הרב פמ"א בזה הלשון דבמכר לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא דפלוגתא דאביי ורבא היא דוקא במה שעושה לעצמו ואין לאחרים חלק בו אבל אם הוא עושה איסור ואין חברו עושה איסור כולי עלמא מודו דמהני דיכול לומר לו מאי איכפת לי מאי דעברת איסורא הלא כבר עברת על איסור ודוקא היכא דתרוייהו עבדו איסורא המוכר והלוקח בזה יש לומר דהמכר בטל אבל היכא דמוכר עשה איסור ולא לוקח או לוקח ולא מוכר מהני וכתב על דבריו וכבר כתבתי בסי' רכ"ט דמתשו' הרא"ש לא משמע הכי והאריך לפלפל בזה עי"ש ורבינו עקיב"א בתשובותיו בסי' קכ"ט (ד' קכ"ה ע"ב בד"ה וראיתי) הקשה על דברי הרב פמ"א והרב חתן סופר בדף קמ"ו אות כ"ד תמה על זה דהרי גם הקונה או המוכר עושה איסור דולפני עור לא תתן מכשול ומיישב קושיא זו ועיין להרב תפארת יוסף בשו"ת לא"ח סי' י"ד (באות ב' שבד"ה ועל דבר) ובס' מצות חינוך בפרשת יתרו מצוה ל"ח (לא תחמוד) ד' ס"א ע"א ובסוף פרשת בהר מצוה שס"א ד' קמ"ו ע"ד ובספר המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ד פרט ג' אות ז'

כלל ע"ד) כבוד אשה לבעלה הוכיחו הרבנים ארעא דרבנן באות של"ג ועפרא דארעא שם דחיוב מן התורה הוא עי"ש ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות יו"ד השיג עליהם ועל הרבנים אשד הנחלים וזובח תודה דנעלם מהם דברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק ט"ו דהוא מדרבנן עי"ש וכן השיג עליהם בספרו מחזיק ברכה ריש סי' תע"ב והרב ערך השלחן שם הוכיח דהוא מדרבנן ממה שכתבו התוספות ביבמות ד' ה' בד"ה כולכם וא"ת למה לי קרא בכבוד אב ואם דלא דחי שבת בלאו קרא נמי לא דחי דהוא ואביו מוזהרין על השבת כדאמרי' בפ"ק דקידושין גבי אבא אומר השקני מים וכו' וי"ל דמהכא ילפינן התם עי"ש ואי כבוד אשה לבעלה מן התורה גם הא דמחוייב הבן להקדים כבוד אביו לכבוד אמו הוי מן התורה דהא ילפינן מכבוד או"א דלא דחי שבת והא בסוף כריתות תנן בהדיא דהוי מדרבנן אלא ודאי כבוד אשה לבעלה אינו אלא מדרבנן ולזה הקשו שפיר למה לי קרא בכבוד או"א דלא דחי שבת הא ידעינן לה מסברא שאתה ואביך מוזהרים על השבת מן התורה כמו שהבן חייב להקדים כבוד אב לכבוד אם מדרבנן ומהאי טעמא דגם אמו חייבת בכבוד בעלה מדרבנן ותירצו דהך סברא מדרבנן ילפינן לה מהכא בדאוריתא ודלא כטירת כסף פ' קדושים עי"ש והנה מה שכתב דלא כהט"כ וכו' כונתו על מ"ש הרב טירת כסף בדרוש א' לסדר קדושים במה שאמרו בסוף פרק קמא דקידושין תניא ר' אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו לכך הקדים כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפניו שבן מתירא מאביו יותר מאמו לכן הקדים מורא אם איש אמו ואביו תיראו והקשה עליו דמנא לן דמה שהקדים הכבוד הוא משום הכי נימא דהוא ללמד שכבוד האב קודם לכבוד האם שאם אמר לו אביו השקני מים וכן אמו ישקה את אביו שהוא ואמו חייבים בכבוד האב כדאמר ליה ר' אלעזר לההוא בן אלמנה דשאל לו אבא אומר השקני מים וכו' בקידושין ד' ל"א וכיוצא לזה דרשינן בפרק קמא דחגיגה דשמים נבראו תחלה מדכתיב את השמים ואת הארץ להקדים שמים לארץ דאי הוה כתיב ברא אלקי"ם שמים וארץ הוה משמע שניהם כאחד ומדכתיב ואת הארץ שמעינן דקדמו שמים לארץ וכתב שכן הקשה הרב עצמות יוסף ותירץ הרב ט"כ דמשום דגבי מורא דכתיב איש אמו ואביו תיראו בהכרח לומר משום דגלוי וידוע וכו' הוא הכי נמי בכבוד משום דגלוי וידוע הוא אלו תורף דב"ק דמוכח שסובר דמה שהבן חייב להקדים אם אביו הוא מן התורה מטעם שהוא ואמו חייבים בכבודו מן התורה שאם הוא מדרבנן מאי מקשי הא לא מצינן למימר בטעמא דקרא דמשום הכי הוא דהא אנו חייב מן התורה להקדים אביו לאמו ולכן דחה דבריו על פי הוכחתו דאינו אלא מדרבנן והוכחתו היא מדתנן בסוף כריתות האב קודם לאם בכל מקום יכול מפני שכבוד האב קודם על כבוד האם ת"ל איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבודו