שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קלח

ואם לכך נתכוון תמיה לי שלא הזכיר דברי רש"י שם שדברי הר"ן הם ממש דברי רש"י ועכ"פ למדנו שהבין מדברים אלו דלאו הלכה למ"מ קאמר וכמו שכתבתי למעלה ע"ד הרבנים חק"ל ומוהרצה"ח ובס' כל החיים למרן החבי"ף ציין לעיין בעיקר כללין בס' משמרות כהונה דף כ' ע"ב ושבת של מי ונחמד למראה ח"ג דף קפ"א ע"א ובאהל ישרים מערכת הכ"ף ואין גם אחד מהם מצוי אצלי

סה בת קול הטעם שקורין בת קול ולא בן. כתב מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות מ"ב דרבינו בחיי בפרשת הברכה כתב שיש סוד בענין וטעמא טעים וציין לעיין במ"ש בפתח עינים פרק הזהב בשם ס' הקדוש קנה דבת קול נמשך מהשכינה ע"ש, וחידוש הוא שלא זכר שר דהרב תוי"ט בפרק בתרא דיבמות מ"ה ישנו בנו"ט לשבח דמפני תשות כחו נגד נבואה קרו ליה בת קול ובחידושי הראשונים שבסוף ס' חמרא וחיי כתוב בשם הרא"ש דמפני זה מיקרי בת קול מפני שיוצא במדה ואין כל אדם שומעו אלא הראוי לשומעו והביא זה הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' נהדרין דף י"א ע"ד התוס' בד"ה בת קול וכתב דמפרש הרא"ש בת לשון מדה כמו אלפים בת יכיל וכתב שיש לו מאמר מיוחד לבאר כ"מ שנמצא בש"ס לשון זה (אולי הוא בספרו תורת נביאים שמזכירו בענינים כאלו בהגהותיו על הש"ס) ומסתמא הזכיר שם דברי הרב תוי"ט ועי"ש מ"ש עוד בענין בת קול מהמד"ר והירושלמי **(עיין בשו"ת הרי"ף סי' א' בענין זה. המבלה"ד))**

ועל מ"ש חז"ל אין משגיחין בבת קול רשמתי במערכת האל"ף אות ק"א

סו בכור בהמה טהורה אי נוהג בחו"ל ידוע מ"ש הרמב"ם דאינו נוהג והראשונים הבאים אחריו כל ישרי לב אשר היו תמהים בזה שדבריו הם היפך ש"ס ערוך בכמה דוכתי וכ' מרן כ"מ בפ"א מהלכות בכורות ה"ה דנוסחא מוטעת נזדמן להם והאמת הוא כנוסחא שלנו דגם בזמן הזה נוהג עי"ש ובב"י סי' ש"ז וראיתי להרב שונה הלכות בח"ב דף ע' ד"ה תנן וכו' שהאריך בענין זה והביא בשם שו"ת שע"א שכ' ליישב כל מה שהקשו הראשונים ע"ד הרמב"ם (לפי הנוסחא שלהם) והיה בהניח דמ"ש הרמב"ם דאינו נוהג בחו"ל היינו מדאורייתא אבל מודה דנוהג מדרבנן ובכן כל המקומות שהזכירו הראשונים דמבואר בש"ס דנוהג בזה"ז היינו מדרבנן, והשוה"ל כ' ע"ד דלא יתכן לומר כן דא"כ קשה אמאי לא תני במתני' בפ"ק דקידושין וכו' ועכ"ל או דנוהג מה"ת או דאינו נוהג כלל עיש"ב ס' שע"א אמצ"א. ותמיהני דמרחיק דברי השע"א כאילו לא נמצא מי שיסבור כן והלא בהגמ"ר בחולין סי' תשמ"ב כת' בשם סמ"ג כי' רמ"ב ועוד מצאתי בכור בזמן הזה אינו אסור אלא מדרבנן לפי שאינו ראוי להקרבה ובמעי אמו מותר אף מדרבנן עכ"ל. וכ"כ הרב החינוך בפרשת בא סי' ח"י דבכור בח"ל מדרבנן, וכיון דנמצא מפורש מי שסובר כן אין להרחיק מלייחס סברא זו להרמב"ם ומה שניישב להסמ"ג ניישב להרמב"ם. ובהגהות יד שאול בסי' ש"ז כתב ע"פ הכרח קושיא חמורה דצ"ל כמ"ש הרב שע"א עי"ש. ועיין בס' דרך פקודיך במ"ע י"ח וז"ל כ' הרמב"ם בסה"מ שאינה נוהגת אלא בא"י וביאר החינוך דבחו"ל הוא מדרבנן והרמב"ן בהשגות תמה עליו ומרן כ"מ כ' דנוסחא האמיתית היא נוהגת בארץ ובחו"ל. ויש ליישב כן בחבורו אבל בסה"מ א"א לפרש כן. ול"נ דכוונת הרמב"ם על קידוש בפה דזה אינו נוהג בח"ל גם מדרבנן, ובא"י בזה"ז נוהג דשייך הקרבה דמהרה יבנה בהמ"ק ויקריבנו ע"כ תו"ד, הנה מ"ש בשם הרמב"ם בסה"מ הוא במ"ע ע"ט. ומ"ש בשם הרמב"ן בהשגו' לפי הנראה כונתו עמ"ש הרמב"ן בהקדמתו שאחר השרשים ושם רמז למ"ש בהלכות בכורות והוא בסוף פ"ה דמס' בכורות והובא שם בהרא"ש עי"ש, ובס' סדר המצות שנד"מ לאחד מרבני דורנו בסי' כ"ו בהגהה כתב שבהגהות מוהרי"ף שעל החינוך תמה על החינוך שכ' דבכור טהורה אינו נוהג מה"ת רק בא"י שהוא כנגד גמרא ערוכה וכ' הוא ע"ז וק' שלא על החינוך לבד תלונתו שגם הרמב"ם בסה"מ סי' ע"ט כ"כ וכבר קדמו בהשגה זו הרמב"ן בהקדמתו שאחר השרשים ותימה שכ"ז נעלם ממנו עכ"ד ולפי הבנתו בדברי הגאון רי"ף יותר הי"ל לתמוה שנעלם ממנו דברי מרן הב"י ובכ"מ במקומו אבל האמת הוא דלא ראי זה כראי זה כי השגת הרמב"ן וכל הראשונים היא עמ"ש רמב"ם ולפי הנוסחא שלפניהם) דבכור בזה"ז אינו נוהג בחו"ל וע"ז הקיפוהו בהלכות דמכמה דוכתי בש"ס מתבאר דגם בחו"ל איתיה למצות בכור כמו שיראה הרואה בד"ק ואילו השגת מוהרי"ף היא עמ"ש החינוך דנוהג בחו"ל רק מדרבנן דלמה לא יהי מה"ת הרי חובת הגוף היא ונוהג בכ"מ מדין תורה וכו' עי"ש. ואין זכרון לראשונים הנ"ל מענין זה כלל כי כל המשא ומתן שלהם הוא לומר דנוהג גם בחו"ל ולא נחתו להכי אם מדאורייתא או מדרבנן והג' רי"ף הוסיף דצ"ל נוהג בח"ל מד"ת וזה פשוט. וע"ש עוד בס' הנ"ל בשם הרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' ר"ג שהעתקה מוטעית נזדמן אליו וכו' ודברי הרדב"ז סובבים ע"ד רמב"ם בסה"מ אשר מרן בב"י ובכ"מ לא הזכיר דבריו בזה. ומ"ש הדרך פקודך בכונת דברי הרמב"ם דעל קידוש בפה קאמר הנה המעיין בגוף דברי הרמב"ם בהראיות שהביא יראה דכוונתו על גוף המצוה ואין להאריך ועיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים בהפתיחה למערכת בכור בהמה. ועיין חת"ס יו"ד סי' שט"ו ד"ה ולא, שתמה ע"ד צ"צ סי' ס"ג בענין אלמות הנכרי שפוטר מהבכורה ולמד כן מדברי התום חולין ט"ל ע"ב כיעי"ש דאיך יביא ראיה להקל בקדושת בכור דאורי' גם בזה"ז בח"ל עיין כ"מ פ"א מהלכות בכורים ה"ה (נראה שצ"ל בהלכות בכורות) ועיין הגמ"ר דחולין סי' תשמ"ב ומנ"ל ללמוד משם קולא בדאורייתא עכ"ל. והנה בדברי מרן כ"מ הנ"ל אין הכרח דכונתו דנוהג מדאורייתא וביותר מ"ש בשם ההגמ"ר נהפוך הוא דשם מפורש דהוא מדרבנן בזה"ז שאינו ראוי להקרבה כמש"ל. איברא דעיינתי בסמ"ג סי' רי"א (מ"ש בהגמ"ר סי' רמ"ב הנה שם אין שייכות לזה כ"א בסי' רי"א) ולא מצאתי מ"ש בשמו בהגמ"ר ונראה דמ"ש בהגמ"ר ועיין סמ"ג וכו' אדלעיל מיניה קאי ולא אדלקמיה ועכ"פ בהגמ"ר מפורש דכל שאין ראוי להקרבה אינו אסור אלא מדרבנן והחת"ס מביא ממנו דבכור בזמן הזה הוא מדאורייתא ונהפוך הוא וצ"ע. אחר זמן רב ראיתי בקונטרס בנין יחזקאל אשר בקובץ יגדיל תורה סי' קי"ט אות ל"ח שכתב דבהגמ"ר הנ"ל יש ט"ס וצ"ל בכור בזה"ז אינו אסור להטיל בו מום אלא מדרבנן וזהו שסיים אבל במעי אמו אף מדרבנן מותר עכ"ל ודברי פי חכם חן. ואפשר דגם הרחת"ס הבין כן בדברי הגמ"ר וא"כ משמע דעיקר קדושתו היא מה"ת דאל"כ מהיכא תיתי איסור הטלת מום מדאורייתא דאיצטריך לאשמועינן דאינו אלא מדרבנן וק"ל ועי"ש בקונטרם הנ"ל דנקיט בפשיטות דבכור בהמה אסור בגיזה ועבודה מה"ת גם בזה"ז בחו"ל אלא דמן התורה מותר לשוחטו ונעשה בע"מ ע"י השחיטה ומדרבנן אסור לשוחטו ואם עבר ושחטו אסור מקנס וכו'. ועיין בשו"ת אגודות אזוב מדברי יו"ד סי' ל"ז דף ל"ב ע"ד ד"ה אמנם וכו' דאף דבשע"א האריך להצדיק דברי המ"ב דמקילין בס' בכור משום שיטת הרמב"ם דבכור בחו"ל דרבנן והוי סד"ר מי יקל נגד כל המחברים דנקטו דס' בכור גם בח"ל הוי ספק דאורייתא

ואי בכור בהמה נוהג בלוים. עיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת בכור שם

סז ברייתא אם אומר הש"ס על ברייתא דתנן או על משנה דתניא היה כתוב אצלי מראה מקום ציון היא דוכתי דאיכא בש"ס הכי והכי שו"ר דהרבנים י"מ ומש"ב אות קי"ד וקט"ו האריכו למעניתם לא הניחו זוית ופנה הלא בספרתם ועיין בטור א"ח סי' תר"ל בחי' הג' מוהרל"ח ויעיר אזן אות י"ב ואות נ' ובמערכת המ"ם אות ל"ד, ועיין נדרים דף נ' ע"ב תנן מלא תרווד רקב שאמרו ובעיני כל חי דף מ"ה ע"ב כל החיים דף י"ד אות ל"ט ואות מ"ב ובהגהותיו רחמים לחיים לתשו' הרשב"א חלק ה' סי' מ'

סח ביומו תתן שכרו כתב הרמב"ם בסה"מ במ"ע ר' דגם בגוי שבא"י איכא עשה זו והוא חידוש ובמתני' פ"ט דמציעא ובחיבורו פי"א מהלכות שכירות לא הוזכר אלא גר תושב. והנה הפוס' בח"מ סי' של"ט לא כתבו דין גר תושב ונראה טעמם משום שאין דין גר תושב בזה"ז עיין ערכין כ"ט ע"א ופס' הרמב"ם בהל' ע"ז פ"י ה"ו ובהל' שחיטה פ"י ה"ט ובהל' איסורי ביאה פי"ד ה"ח דאין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, ומ"מ לגבי עכו"ם היה להם לכותבו בפ"י ואדרבא מדקדוק לשון אחד שכר אדם וכו' יש להוכיח