שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קל

רק מדרבנן הרי מדברי הרא"ם נראה בעליל דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא כאמור ומ"ש לעיין במג"א סי' קנ"ג סק"מ עיינתי שם ולא יכלתי להבין מה הציון הלז כמו שיראה הרואה

ומה שהביא הרב זכר דבר הנ"ל בשם הרב מוהריב"ר שכ' הר"ן לדעת הרמב"ן שקדושתה מדרבנן הנה ספרו אין מצוי אצלי לראות איה מקום כבוד דברי הר"ן בזה כו' לענ"ד מדברי הק"ן בר"פ בני העיר (בד"ה ומאן דשרי אמר אי לאו דהו"ל הנאה) מתבאר דהרמב"ן משמע ליה דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא כנויי סוכה וכו' ואבני המזבח והיכל וכו' אלא דהר"ן כתב סברא דנפשיה ליישב קושיות הרמב"ן (שלא הוכשר בעיניו דרך הרמב"ן בזה) ואמר דחכמים הטילו קדושה על בהכ"נ מדבריהם וכו' עי"ש. אבל לדעת הרמב"ן משמע לי דגם הר"ן מודה דסובר דהיא מדאורייתא אלא שמדברי הרב מוהר"ם אלשקאר בסי' פ"ו נראה בעליל דסובר דגם להרמב"ן אינו מוכרח דס"ל שהיא מדאורייתא שהרי ע"ד החכם שכתב דאין קדושת בהכ"נ אלא מדרבנן וכל ספק שיסתפק בה ראוי לילך לקולא ואילו היה מן התורה היה הולך לחומרא השיג דהא איכא (בנדונו) ס"ס וידוע דס"ס מתיר אף איסורי תורה. ומדלא השיגו בעיקר מ"ש החכם דקדושת בהכ"נ אינה אלא מדרבנן מוכח דמודה לו בזה והרי שם הביא דברי הרמב"ן בנימוקיו והן הן הדברים שהביא הר"ן בשמו כמו שיראה הרואה ואם היה מבין מדברי הרמב"ן דס"ל דהיא מדאורייתא היה לו לחזור בו ממה שהודה לסברת החכם אלא ודאי מוכח דס"ל דגם להרמב"ן יתכן לומר דהיא רק מדרבנן אך אין נלע"ד כן כמ"ש

ובמקום אחר הבאתי דברי הרמב"ם במנין המצות שבס' היד במל"ת סי' ס"ה וז"ל שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות או במ"ד. וכן אין מוחקין את השמות המקודשים ואין מאבדים כתבי הקדש שנאמר אבד תאבדון וכו' לא תעשון כן לה' אלהיכם עכ"ל. דמתבאר מדב"ק דלענין נתיצת דבר שוו בהכ"נ ובמ"ד למקדש ומוכח מזה דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא ויוכל להיות דטעם הרמב"ם מדכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם דמשמע כל המיוחד לשמו יתברך הוא בכלל זה ובכ"נ ששכינה שרויה בהם הרי הם בכלל זה כמ"ש הרב מטה יהודה, אבל יש לתמוה עליו איך פשיטא ליה דנתיצת דבר מבהכ"נ הוא איסור דרבנן ונעלם ממנו דברי הרמב"ם הנ"ל ושם הבאתי דברי הרב פרמ"ג בסי' קנ"ב בא"א סק"ו ואני מסופק אם נתץ אבן מבהכ"נ או בהמ"ד דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש דלא תעשון כן לה"א ל"ד מקדש ונ"מ דפסול לעדות וצ"ע עכ"ל. שוב הביא בשם מוהר"י הלוי דמעכב לבנות בהכ"נ הוא בכלל נתיצה וכתב ע"ד ונהי דאינו לוקה עון גדול הוא וכו' עי"ש, ותמהתי עליו דנראה דלא ראה דברי הרמב"ם במנין המצות הנ"ל וכתבתי דמשמע לי דאף למה שנסתפק אם לוקה מ"מ מודה דאיסור נתיצת דבר מבהכ"נ הוא מדאורייתא וא"כ קדושת בהכ"נ היא מדאורייתא והרב חת"ס בחא"ח סי' ל"ב (בד"ה ועל השלישית) עם כי לא כתב בפשיטות דנתיצת בהכ"נ הוא איסור תורה מ"מ נראה דדעתו נוטה יותר לזה שכתב וז"ל ואפילו נאמר דנתיצת בהכ"נ שלנו הוא מדרבנן מ"מ הו"ל שבות וכו' עי"ש. ומאד תמהתי על הרב השואל ומשיב במ"ק ח"ב סי' כ"ה שכתב בפשיטות דהנתיצה בבהכ"נ אינו אסור רק מדרבנן דנקרא מקדש מעט אבל במקדש אסור מן התורה עי"ש והוא חידוש שלא ראה אף דברי הפרמ"ג הנ"ל ומעתה כיון דלדעת הרבנים הנ"ל איסור נתיצה מבהכ"נ הוא מה"ת וכמו שמבואר בדברי הרמב"ם הנ"ל א"כ פשוט דקדושת בהכ"נ היא מן התורה

אמנם צ"ע דהרב פרמ"ג בסי' קנ"ג במשבצות סק"א כתב דע שקדושת בהכ"נ ובהמ"ד מדרבנן היא ולא מן התורה עי' ר"ן בפרק בני העיר גבי מתנה במאי תפקע (דף כ"ו ע"ב) סיים וקדושת בהכ"נ מדבריהם הוא משמע לא מן התורה עכ"ל. והני מילי דמר סתראי נינהו למ"ש בסי' קנ"ב בא"א סק"ו דמשמע דפשיטא ליה דלנתוץ אבן מבהכ"נ איכא איסורא דאורייתא וא"כ בהכרח שמן התורה יש לה קדושה ואפילו תימא דלפי מה שצדד דאינו לוקה גם איסור תורה אין בו עכ"פ משמע דלא ברירה ליה דאינו אסור מן התורה והכי נמי י"ל דאינו ברור דאין בו קדושה מן התורה היפך ממ"ש בסי' קנ"ג הנ"ל בפשיטות דאין בה קדושה מן התורה ומלבד סברת הרא"ם הנז"ל שכתב מפורש דקדושת בהכ"נ היא מן התורה עוד מצאתי להרב פתח הדביר בח"ג בהשמטות דף ש"ה ע"ד שכתב וקדושת בהכ"נ ומוראו מתבאר מדברי הרב ישעיהו באסן בס' לחמי תודה סי' י"ט דהוי מדאורייתא וכן הביא שם בשם ס' יראים ונפק"ל מדכתיב והשימותי את מקדשכם ושנינו קדושתן אע"פ שהן שוממין וכ"כ הרב הסמ"ק באופן שכל ספק קדושה שאנו מסתפקים בקדושת בהכ"נ הוי ספק תורה דקי"ל להחמיר עכ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר בענין זה דברי הרב פרמ"ג כדרכו בקדש דכל יומא שמעתתיה בפומיה כמבואר אצל עין רוג"ל בס' פה"ד בכל הג' חלקים. ועכ"פ לפי דרכנו למדנו דשלמים וכן רבים נקטי דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא ובדברי גדולי הפוסקים לא ראיתי מי שכתב בפירוש שהיא מדרבנן זולת הר"ן וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ומה שהביא) דנראה לענ"ד דגם הר"ן מודה דסברת הרמב"ן דקדושתה היא מן התורה וכן מצאתי להרב שו"מ במהדורא ה' סי' ס"ג (בד"ה והנה בבהכ"נ של כרכים) שכתב מפורש דלהר"ן קדושת בהכ"נ היא מדרבנן ולהרמב"ן היא מדאורייתא עי"ש וגם כתבתי (בד"ה ובמקום אחר) דלפי מ"ש הרמב"ם במנין המצות דכלל בכ"נ ובמ"ד בכלל מקדש לענין נתיצה מוכח דס"ל דקדושתה מן התורה וכיון דרבני האחרונים הנ"ל (דנקטי דקדושת בהכ"נ מדרבנן) לא הזכירו דבריו ולא דברי הרא"ם וסמ"ק הנז"ל מוכח דלא ראו דבריהם ואיכא למימר דאילו הוו חזו למילתייהו הוו הדרי בהו

והנה בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' ס"ד כתב בשם הרב השואל שנטל להקל בנדונו ואמר ובפרט שקדושת בהכ"נ אינה רק מדרבנן והוי סד"ר ולקולא והרב המחבר לא פקפק ע"ד בזה רק כתב בסוף תשובתו כי דבר חמור הוא אע"פ שאינו אלא מדרבנן גם בסי' כ"א כתב דקדושת בהכ"נ אינו אלא מדרבנן וכ"כ בסו"ס כ"ג ושם ראיתי שהביא דברי הרמב"ם בס' המצות ל"ת ס"ה שכתב וז"ל שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל ומאבד ספרי הנבואה שלא למחוק השמות וכו' והבין מדבריו שאיסור נתיצת אבן מבהכ"נ הוא מן התורה אלא שכתב שאינו מוכרח כ"כ ושהאריך במק"א ונראה מדבריו דר"ל דאף דקדושת בהכ"נ אינה אלא מדרבנן מ"מ יתכן לומר דמן התורה אסור לנתוץ אבן מבית הכנסת ואנכי לא ידעתי איך אפשר לומר שני הפכים בנושא אחד דאם מן התורה אין המקום הזה מקודש מהיכא תיתי שיהא אסור מן התורה לסתור דבר ממנו והתורה אמרה לא תעשון כן לה"א וכל שאינו מקודש לה' איך תבא עליו האזהרה דלא תעשון כן לה"א. ומה שכתב, שאין הכרח כ"כ מדברי הרמב"ם דאיסור נתיצה מבהכ"נ הוא מדאורייתא אומר אני שכ"כ לפי שלא ראה אלא דברי הרמב"ם שבס' המצות הנ"ל דאילו היה רואה דבריו שבמנין המצות שבס' הי"ד הנז"ל היה מודה דדעת הרמב"ם בבירור דגם בבהכ"נ הוא מדאורייתא כמפורש בדבריו שם וגם מ"ש בסה"מ שהזהירנו מנתוץ בתי האל יתברך כונתו לכלול גם בכ"נ וב"מ וילמד סתום מן המפורש וזה ברור לענ"ד. ומ"ש שהאריך במקום אחר מצאתי שדבריו הם בסי' כ"ח (בדף י"ח סוף ע"א) שכ' וז"ל בפרט בענין בהכ"נ שלא מצינו מפורש שיש בנתיצה איסור תורה דהא כל קדושת בהכ"נ אינו רק מדרבנן כמ"ש הר"ן במגילה רק שמלשון הרמב"ם בס' המצות משמע קצת דגם בהכ"נ בכלל אזהרה אף שאין זה הכרח גמור דהא כתב ג"כ ומאבד ספרי הנבואה ומפורש ברמב"ם בחבורו שמאבד ספרי הנבואה אינו לוקה רק מכת מרדות וכן בסה"מ סיים וכל מי שעבר על ד"ז שהורס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה, שם מהשמות הרי זה לוקה משמע דוקא בזה לוקה מ"מ אף אם נאמר דאף בנתיצה בהכ"נ יש איסור תורה משום שמאבד בתי האל וכו' ע"כ לעניינו מבואר דרפיא בידיה אי איכא איסור תורה או אינו אלא מדרבנן. וכן שם בעמוד ב' כתב ואם הנתיצה איסור תורה אף שוגג קנסינן וכו' עי"ש וכל זה הוא מפני שלא ראה דברי המנין המצות שבס' היד כמו שכתבתי ובאמת שגם אני עני ראיתי דברי הרמב"ם שבס' המצות ל"ת ס"ה טרם שראיתי תשו' הרב בית שלמה ועם כי עלה בדעתי שבכלל בתי האל