שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א פד

קאמר ועיין שבילי דוד ליו"ד סי' ש"י ובמה שרשמתי לקמן במערכת הכ"ף אות ל"ח. ובפנים מאירות ח"ב סס"י ל"ד הובא בזרע אמת ח"ב סי' מ"ב ד"ה ודע שמצאתי וכו' כתב לענין ע"ז כיון דשרפה אינו חייב מדאורייתא לאבדה אלא מדרבנן שלא יבא לידי תקלה וכ' על דבריו דז"א דאת ל דאפרה אסור מדאוריתא לא סגי בשריפה אלא צריך לפזרה וכ"ן מתוס' פסחי' ד' כ"ח וע"ז ד' מ' שהק' לרבנן איך יקיים מצות ביעור בע"ז וכו' עי"ש

ואי שרי למכור איסורי הנאה עיין נו"ב מ"ת א"ח סי' ס"ג ובשו"פ בית שלמה א"ח סי' ס"ט וסי' ס"ד ובמה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ה' אות ח"י ובס' זכרון כהונה ד' ד' האריך להוכיח דאם עבר ומכרן או הקדישן חל ההקדש והמכירה ולא אמרי' דלא מהני משום שאינו ברשותו ומה ביתו ברשותו וכו' חוץ משור הנסקל וכו' עיש"ב ובעניינים אלו אי שייך זכיה והקדש באיסורי הנאה האריך מאד אחד מרבני דורנו יצ"ו בקונטריסו שבסוף תשו' הריב"ש שנדפסו חדשות מעתה (בשנת התרט"ל) ויסוד דבריו ע"ד תשו' הריב"ש סי' ת"א ובא"ר רחובו"ת דעות הראשונים והאחרונים ענין זה ואביזריה עי"ש נפלאות מתורתו ועיין שו"מ מהדורא ג' ח"א סי' קכ"א ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' ל"ו אות א' ד"ה ואולם וכו' כתב דלשיטת כמה פוסקים יש קנין לאיסורי הנאה ושכן דעת הרמב"ם ממ"ש דקונה חמץ בפסח לוקה (וכדבריו כתב באבני מילואים סי' כ"ח ס"ק נ"ו בדעת הרמב"ם הנ"ל) ושבא"ז לכתובות ד' ל' כתב דאין קנין באיסורי הנאה

ומה שאסור למכור איסורי הנאה אם הוא מדאורייתא או אינו אסור אלא מדרבנן כיון שאינו נהנה מגוף האיסור ממש עיין בשו"ת חת"ס א"ח סי' קי"ב ובס' שרשמתי בסמוך ובמשל"מ פרק י"ד מהלכות אבל הלכה כ"א ובהלכות יסודי התורה שציין שם (דיש פוסקים דאסור מן התורה ולוקה ג"כ ודעת הרמב"ם דאסור מה"ת ואינו לוקה כדין חצי שיעור) ובחת"ס יו"ד רס"י של"ו

שו איסור שבו להיכן הלך הכי אמרי' בע"ז כ"ט ע"ב לענין חומץ של נכרים אטו משום דהחמיץ פקע ליה איסורא וכ"כ מוהרי"ל לענין פת שאפאה נכרי בלי חיתוי ישראל דאין ה ע"י שיבשל אותו הישראל אחר האפיה משום דאיסור שבו להיכן הלך והביא דבריו הרב טל אורות ד' מ' ע"ג ויליף מינה למי שנשבע שלא לאכול בשר צלי שאין לו תקנה לבשלו ולאכול משום דאף שמבטל טעם הצלי מ"מ איסור שבו וכו' עי"ש ולענ"ד אפשר לדחות דבנדרים דאזלי' אחר לשון בני אדם ואין בישול בכלל צלי אין לאסור משום מה שהיה צלי הא למה זה דומה לנודר מזיתים וענבי' דמותר בשמן ויין (נדרים ב"ן ע"ב) ואמאי נימא זיתים וענבים אסורין לו איסור שבהם להיכן הלך אלא לאו כיון שאין הדבר עצמו חתיכה דאיסורא אלא דאסורים מחמת נדרו אין לאסרו במה שלא אסר הוא על עצמו וזיתים וענבים אסר עליו ולא שמן ויין הכי נמי צלי אסר ולא מבושל והרב ב"ד סי' רמ"ח אסר בע"פ מצה מבושלת מה"ט דאיסור שבו וכו' וחלקו עליו כל האחרונים וחלקו בין דבר שהוא חתיכה דאסורא למצה דרק הזמן גרמא ובמקום אחר הארכתי בזה והבאתי דברי הרב משה ידבר ד' י"א ע"ג שרצה להוכיח מנדרים ב"ן ע"ב הנ"ל דלא כהרב ב"ד וכתבתי ע"ד דנדרים שאני וכו' ונשאתי ונתתי בדברי החולקים על הרב ב"ד הנ"ל בס"ד ועיין להרב אות היא לעולם ח"א ד' ס"ו ע"א פרי חדש יו"ד סי' ק"ג ס"ק א' תוס' נזיר מ"ז ע"ב ד"ה אי ברחוקים ועיין מה שרשמתי בקונט' אסיפת דינים במער' בישולי נכרים אות א'

ודע שכתב מרן חיד"א בשיורי ברכה סי' עת"א דלא אמרי' הכי (אוסור שבו וכו') אלא מדרבנן כגון סתם יינם ובש"ג אבל לא מדאו' ומשום הכי דם שבשלו להרבה פוסקים מותר מה"ת עי"ש וצ"ע בההיא דפ' כ"ש ד' מ"א ע"א עמ"ש גבי קרבן פסח בשלו ואח"כ צלאו צלאו ואח"כ בשלו חייב בשלמא ואח"כ צלאו דהא בשליה עי"ש ובאות היא לעולם הנ"ל ומדברי הרב פרי חדש ביו"ד סי' פ"ז תוך ס"ק ב' שכ' דשלוק בחלב אסור מה"ת דהא מבושל הוי ועוד הרי נתבשל ונאסר והיכי תפקע איסורי' מיניה ועיין עוד בשו"ת שאגת אריה בקונט' אחרון לסי' פ"א (הבאתיו לקמן אות שכ"ח) וכן דעת הי"ד ופני יהושע (שהבאתיו שם) ומוכח דגם מדאורייתא אמרי' הכי וק"ל

שז אין אדם מע"ר לענין אי מלקינן למי שמודה שעבר איזה עבירה או נימא דאינו משים עצ"ר עיין להגאו' רש"ל ומוהרש"א ע"ד תוס' שבועות ל"ז ע"א ד"ה הזיד דנראה דעת רש"ל דמלקינן עפ"י הודאתו ותימה בעיני דהא כתב הרמב"ם פ' י"ח מהל' סנהדרין בהדיא דאין ממיתין ומלקין בהודאת פיו וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל י"א סי' ו' ומרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ל"ד אות ל"ג הביא שו"ת הרשב"ש סי' תקל"א ותקל"ב דמלקין עפ"י הודאתו ועמד ע"ד עיש"ב ועיין רש"י יבמות כ"ה ע"ב דאין מלקין עפ"י הודאתו ונעלם מהרבנים הנ"ל מ"ש הרשב"ש לפרש דברי הר"מ א"א לפרש כן בדברי רש"י אלא כונתו משום דאין אדם מע"ר הוא כיעי"ש והר"ן בהלכות פרק כל הנשבעין אמתני' דכשנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות וכו' כתב דהרשב"א הצ"ע דאי במודה שהזיד אין אדמע"ר עי"ש ודבריו נראים לכאורה היפך מ"ש בתשו' ח"ב סי' רל"א שהביא בברכ"י שם ד"ה ותו שכ' שאם הודה שהדליק גדיש חברו ביום הכפורים חייב ולא אמרי' דאינו נאמן לפסול את עצמו עי"ש והיה אפשר לומר דמודה הרשב"א דאם כשבאו לדין והוטלה עליו שבועה הודה ולא בוש שהוא חשוד הא ודאי לא אמרי' בכה"ג אין אדם מע"ר ומחייבינן ממונא אפומיה אלא דהא ק"ל דמלישנא דמתני' משמע דמקמי הכי הוא מוחזק בכך ולא שהתחזק ע"י מעשה זה אלא שכבר הוא מוחזק מקודם וכשבאו עתה לדין אנן הוא דלא שבקינן ליה לאשתבועי משום מאי דאתחזק מקמי הכי ואהא הוא דק"ל היכי אתחזק אלא דאין נראה כן מדברי הר"ן בכונת הרשב"א וצ"ע ועיין לעיל אות ט"ף. שוב ראיתי שם בברכ"י באות ל"ז מ"ש ע"ד הרשב"א שהביא הר"ן הנ"ל עי"ש ועיין חינא וחסדא ח"ב ד' כ"ט מ וע"ג ועיין בדברי הרמ"א שהבאתי לעיל אות ק"ע שכ' ג"כ דאין מנקין וכו' עפ"י עצמו ובתשו' הגאונים שבסו"ס נהרות דמשק סי' ז' ובס' איי הים סי' ז' נשאל מי שיצא עליו ש"ר שעבר עברה היש מן הדין להחרים בפניו אם עשה או לא ואם הודה חייב מלקות או לא שאין אדם מע"ר. תשובה אין מן הדין להשביע אדם אם עבר או לא אלא כשיתברר לב"ד יענישוהו כרשעתו וכו' ע"כ משמע לי דכונתם שיתברר לב"ד שלא מחמת הודאתו ודבריהם מכוונים למ"ש רבינו ירוחם שהביא בברכ"י שם בשם תשו' הגאונים עי"ש ובקונטריס אסיפת דינים מערכת גירושין סי' א' אות י"ב ד"ה ונשאל הבאתי מ"ש הרב מ"ץ דאין מלקין ומענישין עפ"י הודאתו אלא אם יראה לב"ד משום מגדר מילתא

שח אין גזרה שוה למחצה וכן היקש עיין יד מלאכי אות ל' אשר מלא את יד"ו להוכיח מהש"ס ומרש"י ותוס' בדוכתי טובא דהפירוש הוא דצריך שנלמוד הלמד מן המלמד בכל פרטיו ואין הפי' כמ"ש הרב מדות אהרן דצריך שילמוד זה מזה וזה מזה עי"ש ותמיה לי על הג' מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה מ"ת אה"ע סי' קכ"ט ד"ה דע וכו' דמצדד אם התוס' יסברו כפירוש הרמ"א הנ"ל עי"ש שנעלם ממנו דוכתי די רשים זה הי"מ גדול ויש לעיין בספרים שציין בס' כל החיים במער' הגימ"ל אות יו"ד ואות י"ב ובשונה הלכות ח"ב ד' ע"ג ע"ד והרב קרית חנה סי' ו' נקיט כפי' ה"א ועיין מוהרש"א על דברי תוס' פסחים ד' ס"ב ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' קס"א כתב דמי שמפרש אין גזרה שוה למחצה כפירוש המדות אהרן יש לו לסמוך כמ"ש בהגהת יד מלאכי שכ"מ בב"ב ד' ק"כ וכ"כ תוס' נזיר ד' ק"ך ועיין למרן מוהריט"א פ"ה דבכורות אות מ"ב

שט אין גזרה שוה למחצה כ' הרב כריתות דאיכא למ"ד יש גז"ש למחצה ונלאו המפרשים למען דעת מי בעל דברים דס"ל הכי עיין להרבנים באר יעקב בכללי הסוגיא כלל ל"ה ומלא הרועים במ"ב ד' ז' ע"ד אות ט' ועיין להרב מוהרש"ל ומר בריה בשו"ת נודע ביהודה יו"ד סי' קצ"ו והלאה

ולענין סמוכים כתב בתפארת ישראל (פי' המשניות) בפ"ב דפסחים מ"ה דיש סמוכים למחצה ולא דמי לגז"ש עי"ש

שי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אם הוא מדר' הרב ארעא דרבנן באות מ"ג הביא מ"ש הרב המגיד רפ"ט מהל' מכירה הוא מדרבנן עי"ש והרב מזל שעה בפ"ד מהל' זכיה דף פ"ג ע"א הביא דברי הרב המגיד ומרן כ"מ שם והרבה להשיב דמכמה סוגיאות בש"ס מתבאר דאפילו מחשבה מועיל בהקדש כדכתיב כל