שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א סא

קים ליה לאברהם שהיה מקיים וכו' ועי"ש וחידוש הוא שלא זכר דברי הרדב"ז הנ"ל

קפז אמירה לנכרי בשאר איסור תורה ואין בהם לאו אלא עשה אי שרי או לא עיין להג' פרמ"ג במשבצות זהב סי' ש"ז סק"ד ובסי' תס"ח ס"ק ב' ד"ה נשאלתי דמסיק דשרי

קפח אחר בלשון חכמים ותנאי ב"ד יבם נמי איקרי אחר אע"ג דבלשון תורה אין אח בכלל אחר תוספות סוטה ד' ה' ד"ה לאחר כ"כ רבין חסידא בקהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות י"ד הנה התוס' כ"כ גם בכתובות ד' פ"א וכ' הרב מערכי לב בדרוש י"ט ד' ט"ל ע"ב דלפי דבריהם י"ל דאע"ג דדרשינן בערכין ד' כ"ה ומכר לאיש אחר ולא לבן מ"מ בלשון חכמים בן נמי מקרי אחר ושוב כ' דהרמב"ן והריטב"א והריב"ש הו"ד באס"ז לכתובות שם הביאו דברי התוס' ודחו תירוצם ותירצו בענין אחר ושמעת מיניה דגם בלשון חכמים גם בן ואח לא מיקרו אחר עכ"ל

קפט אין מעבירין עה"מ כתב הרב בית עובד (בדינים להליכה לביהכ"ן אות ה' בד' כ"ח ע"ב) דאם יש שתי בכ"ן בעיר מצוה לילך לבהכ"ן הסמוכה דפגע ברישא משום אין מעבירין עה"מ דדוקא באשה הוא דאמור רבנן למדנו קבול שכר פסיעות וכו' משום דאינה חייבת להתפלל בבהכ"ן אבל גברא דבר חיוב' הוא אין לו להעביר על המצוה וכתב שכן הוכיח בספרו גזע ישי מערכת האלף סי' כ"ז ספר הנ"ל אינו מצוי עתה בידי ואם זכרוני אינו מכזיב חיליה דר הוא מההיא דמנחות ס"ד ע"ב דמביא עומר מהקרוב משום אין מעבירין עה"מ ואמאי לא נימא דיביא מהרחוק משום ש"פ ואי משום הא לא איריא עיין להרב זל"א אביגדור א"ח סי' יו"ד דאוקים לההיא דש"פ בסוטה כ"כ וב"מ ק"ז דלא עברה דרך אותו בהכ"ן ושוב הביא סוגיית העומר ולא נרגש ממנה וברור דס"ל דההיא דעומר היינו בעובר דרך הקרוב וכן תי' מ"מ בס' מנחה טהורה שם באותה סוגיא. ואם תי' זה דחוק בעיניך דלישנא דמתני' לא מצא יביא מ"מ משמע דאין שום מציאות להביא מהרחוק אלא כשלא מצא כלך לדרך זו שכ' הרב דרכי שלום ד' קכ"א ע"ג ציינו הרב פתח הדביר בסי' ץ' אות ה') בשם מרן חיד"א בפ"ע לחלק בין כשמתבטלת המצוה מאותו מקום כי ההיא דעומר כשאין המקום מתבטל ממצוותו כי ההיא דב' בכ"ן עי"ש ובין למר ובין למר אין לנו הכרח היפך סברת הרב מג"א דס"ל דיש לילך לבהכ"ן הרחוקה ורבנן בתראי נמשכו אחר סברתו עיין להג' מוהר"ש זלמן בש"ע שלו סי' ץ' אות י"ב והרב חיי אדם כלל י"ז ול'

אף גם זאת זה שנים שמעתי מידיד נפשי מחו"ר דורינו הרשומים רב"א בעמיה יצ"ו הלא הוא אמר לי אשר חלק בחכמתו עליה דרב גזע ישי ושהעלה כהרב מג"א וע"ע להרב דברי מנחם בד' ל"ו ע"ד אף הוא היה מתכוין לחלק יצא בין ההיא דעומר לההיא דש"פ דשאני התם דהאלמנה הניחה בהכין והלכה לבהמ"ד שקדושתו חמורה ובכי הא ליכא משום אין מעבירין עה"מ וכמ"ש תוס' יומא ל"ג ע"א ע"כ ולפי דבריו בב' בכ"ן שקדושתן שוה הדרינן למילתין דאין מעבירין עה"מ אלא דלי הכותב אין דבריו נראים דא"כ היכי ילפינן מינה שכר פסיעות הלא מן הדין היתה מוכרחת לעשות דעדיפא מינה וכדמשמע מדברי תוס' יומא הנ"ל בסוד"ה אין גבי תדיר ושאינו תדיר עי"ש וק"ל

וכתב בס' לב חיים ח"ב סי' ק"ן (בד"ה ונראה) בשם הרב ספרי דבי רב בס' ראה ד' רכ"ד ע"ג דמ"ש בגמרא דיש שכר סיעות למי שיש לו בהכ"ן בסמוך והולך לרחוקה זהו דוקא לע"ה אבל ת"ח יותר טוב שילך להסמוכה כדי שלא יתבטל מלימודו ע"כ וקצת נראה דקאי בשיטת הרב מג"א הנ"ל

קץ אין מעבירין עה"מ אי דוחה לתדיר או אמרי' תדיר קודם עיין להג' קרבן נתנאל בסוף מגילה ומ"ש ע"ד מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' ק"מ ועיין להרבנים דברי מנחם סי' תרפ"ד עה"ש ומחצ"ה סי' קמ"ז סו' סקי"א ופתח הדביר סי' כ"ה

קצא אל תקרי לא שייך אלא כשמשנה אבל כשמוסיף לא הרב יבין שמועה ה"ד הרב מש"ב אות נו"ן והשיגו ממ"ש א"ת כי אין בלתיך וכו' שברת שרבבת בושש באו שש מורשה מאורסה כלו תפלות כל אלו צבאם צביונם כסות עינים כסיות עינים דבכולהו איכא תוס' וקאמר את עי"ש וע"ע מגילה כ"ח ע"א א"ת משנאי אלא משניאי וקמא י"א ע"ב א"ת ישלמנה אלא ישלימנה ובמשק ביתי שם מבואר דגם הוספת יו"ד מיקרי תוס' לענין זה וע"ע מנחות מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה שואל ונלע"ד דכונת הרב לחלק בין היכא דמשוה הענין דאז שייך שפיר א"ת בין איכא תוס' בין ליכא תוס' אבל כשאינו משנה הענין רק שמוסיף אות והענין נשאר כמשמעותו כי ההיא דסנהדרין כ"ב א"ת מוציא אסירים אלא כמוציא אין שייך בזה לומר אל תקרי ובזה מתיישב שפיר דוכתי הנז"ל וק"ל

קצב אין שליח לד"ע הרב קהלת יעקב בתוס' דר' אות ה' הביא מ"ש הרב סמ"ע רצ"ב סק"ט דכשאין לשליח לשלם משלם המשלח ושהרב תוס' יו"ט סו"פ המפקיד השיגו עיין שם ועוין להרש"ך שם בסק"ד ולענ"ד מדברי תוס' רי"ד לקידושין מ"ב ע"ב אמ"ש בש"ס והא דתנן השולח את הבערה וכו' ואמאי נימא שלוחו ש"א כמותו מתבאר יפה דכשאין לשליח לשלם פטור המשלח שכ' וז"ל אע"ג דשליח לא מצי לאיפטורי כיון דהוא פיקח נפ"מ דאי ליכא לאשתלומי מניה מפרע מן המשלח עכ"ל והיינו לסברת המקשה דגם במידי דעבירה אמרי' שילוחו כמותו ומינה דלשינויא דש"ס דאין שלד"ע גם בכה"ג אינו משתלם מן המשלח וק"ל

קצג אין שליח לד"ע אי באיסורין דר' אמרי' דיש שלד"ע הרימ"ט בח"א הניחו בספק וכן המוצל מאש סי' ל"ה עכ"ד הרב יד מלאכי בכללי דינים אות י"ג ותשו' הר' מהורימ"ט הלא היא בח"א סי' קט"ז ועיין להרבנים מש"ל פ"ב מהל' רוצח ופ"ה מהל' מלוה הי"ד ושעה"מ שם נו"ב ח"א אה"ע סי' ע"ה מלא הרועים מער' שליח לד"ע אות ז' כסף נבחר כלל ק"ן בפסק סוף אות למ"ד ארעא דרבנן במערכה זו ישרי לב מ"ז ע"ג אות ב"ן ומדברי הרדב"ז בשו"ת החדשות סי' רי"ד שכ' במשחק בקוביא ע"י שליח דשליחו כמותו כעי"ש אין להכריח דמשום דאיסור משחק מדר' קאמר דשלוחו כמותו ולא אמרי' דאין שלד"ע דזה אינו כמ"ש לקמן אות קצ"ז קצ"ח ועיין בענין זה להרב חיים מדבר ביו"ד סי' ק"ח ד' נ"א ע"ג ובס' אפריון שלמה בד' י"ח אות יו"ד כ' מסתברא דגם בדרבנן אמרי' אשלד"ע כמ"ש המל"מ. ל"מ להרמב"ם דס"ל דקאי באיסור עשה דעפה"ת ול"ת דלת"ס. אלא אף להרמב"ן דס"ל דאין באיסורי דר' עשה ול"פ. עכ"פ כיון שציוה השי"ת לשמוע דב"ח ממילא שייך לומר דה"ר ודה"ת דמ"ש. ומ"ש האד"ר בזה אין דמיונו עולה יפה עי"ש ולקמן אות שצ"ט וק"ל ועיין שושנת העמקים כלל יו"ד ד"ה ודע שנסתפקתי. שם אריה בשו"ת יו"ד סי' מ"א

קצד אין שלד"ע עיין להג' שיבת ציון סי' נ"ג שכ' השואל דבנכרי המושכר לישראל שמוכרח לעשות ציווי אדונו יש שלד"ע והוא ז"ל כ' דע"כ לא נחלקו אי קי"ל כר"ח או כר"ס בפ"ק דמציעא יו"ד ע"ב אלא בשליח ישראל אבל בשליח נכרי כיון דאין שליחות לנכרי פטור המשלח והכריח כן ממ"ש הרא"ש דלא מצינו שלד"ע אלא חצר ולא אמר דאיכא נמי נכרי המושכר וכו' ונראה דאין כונתו להכריח זה לדברי הכל גם להפוס' כרבינא לחלק בין שליח בר חיובא וכו' דלפי האמת אין ראיה מהרא"ש דהוא פוסק כר"ס ומשו"ה כ' דליכא אלא חצר אבל לדעת הפוס' דבשליח לאו בר חיובא מיחייב שולחו הא ודאי פשיטא דלאו דוקא חצר כמובן אלא כונתו להשיג על ד' השואל דמדיהיב טעמא שמושכר לאדון שלו משמע דבא לומר אליבא דר"ס דבע"כ מותיב ביה לכן השיגו עפ"י מדותיו מדברי הרא"ש דפס' כר"ס ואמר דלא מצינו שלד"ע אלא חצר וי"ל דהרא"ש לא בא למעט מציאות מעלמא אלא למעט מאי דאתמר בש"ס אליבא דבר פלוגתיה דר"ס ואי נמי דהיא היא והיינו מושכר והיינו חצר וחצר ודדמי ליה קאמר וק"ל זה אפשר לדחות לדעת השואל אך באמת על הרב השואל יש לתמוה דתפס הטעם משום דדברי הרב וכו' וא"כ ל"ל למימר דבנכרי המושכר וכו הלא אפילו בנכרי דעלמא כיון דלא שייך ביה איסור כלאים יש שלד"ע דליכא למימר דברי הרב וכו' ועיין להג' שבות יעקב ח"א סי' קס"ד בדומה לנדון זה בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו דמסיק דיש שלד"ע מתרי טעמי אי משום דקי"ל דבשליח לאו ב"ח ישלד"ע ואי משום דפסק הרמ"א סי' שפ"ח סט"ו דאם מוחזק בכך אמרי' י"ש לד"ע ולפי"ד הגם דבנכרי בעלמא באיסור כלאים דמיירי הרב השואל אין שייך לומר שמוחזק בכך מ"מ במושכר לישראל ודאי חשיב כמוחזק בכך דאין ספק שיעשה ציווי אדונו ואיהו לאו בר חיובא ויש לחייב שולחו וק'"ל