שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א מא

אשה מתעברת מב"ר לא נפלאת היא לומר דכלל מוחלט הוא ולאו דוקא ברוב נשים

ורואה אני עני דדעת רבותינו בעלי התוס' בכיוצא לזה לפרש דאינו ברוב בלבד אלא כלל כלל לא. והוא ממ"ש בברכות ד' ה' ע"ב ד"ה ה"ג וכו' דאין לגרוס אין אדם זוכה וכו' דהא כמה צדיקים וכו' עי"ש ומאי קושיא דילמא גרסי' שפיר אין אדם וכו' ור"ל רוב בני אדם אבל איכא מיעוטא דזוכין. ובגליון הש"ס לרעק"א ציין לתוס' שבת ד' ה"ן ד"ה ארבעה מתו בעטיו ש"ן שכ' דמ"ש אין צדיק בארץ ברוב הוא נר' דכוונתו לומר דדברי התוס' סתרא"י נינהו וכמו שעמד ע"ז הרב מוהרי"א בנאות יעקב בקונטריס מענה לשון ד' ד' ע"א ובס' קהלת יעקב במע"ל ח"ב אות כ"ב וכ' דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דאין דרך הגמרא לסתום אלא לפרש וכן תי' הרב גבעות עולם בליקוטים ד' קל"ה ע"ג והכריח כן דאל"ה תקשי ע"ד התוס' דשבת מסוגייא דאיירי בה דאמאי אתותב ר' אמי נימא דמ"ש אין מיתה בלא חטא ברוב קאמר עי"ש (ואולי גם הג' רעק"א בציון זה לכך נתכוון לומר דאף דהתוס' פשיטא להו דמשמעות לשון אין היינו לגמרי ולא נמצא בהפך כלל מ"מ בלשון הכתוב אפ"ל דרוב הוא כמ"ש התוס' בשבת הנ"ל) והרב מוהרימ"ט בדרשותיו דרוש ב' לפ' נשא קיים הגירסא ואמר דר"ל דאין אדם נהנה מב' שלחנות וכו' דתורה ותענוגים צרות זו לזו ואין התורה מתקיימת אלא בממית עצמו ורבינו הק' אמר בשעת פטירתו לא נהניתי אפילו באצבע קטנה וכו' עי"ש והרב עין יוסף ד' ח' ע"א וע"ב גם הוא הק' דברי התוס' אהדדי וכתב לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים ומה שהוק' לו מדברי התוס' שבת ד' ס"ג ע"א האריכו בזה רבנן בתראי עיין להרב מקנה אברהם במ"ב במע' התי"ו אות תנ"ד ד' צ"ד ע"ג ובמכתב לחזקיהו ע"ד התוס' במס' שבת ד' ס"ג ואכ"מ מדברי כולם למדנו דמשמע להו בכונת התוס' דברכות דלשון אין ר"ל כלל כלל לא וא"כ שפיר נוכל לומר דגם בהא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ס"ל כן ואהכי הוצרכו לומר דלא מיעכ' וכו' וסברת הג' נ"ב בזה אינה מוכרחת לקוע"ד וראיתי להרב פ"ת בסי' י"ג ס"ק ח"י ד"ה ושם בסי' כ"ב שע"ד הנו"ב הנ"ל ציין לעיין בס' ברית אברהם ואין מצוי אצלי לעיין בדב"ק והגם דבההיא דאין אשה מתעברת אלא סמוך וכו' כ' תוס' בפ"ק ד' יו"ד ד"ה דהויא וכו' לחד שינויא דברוב פעמים הוא וכו' וכ"כ בסוטה ד' ז"ך ד"ה אליבא (ועיין לקמן אות שע"ט) מ"מ נר' דגם התוס' מודים דהיכא דאין לנו הכרח מסתמא אין ר"ל כלל ובברכות לא חשבי הכרח כדי לקיים הגירסא דשפיר נוכל לגרוס לא וכו' אבל בהא דא"א ממב"ר אם אין שום הכרח נימא דהוא בהחלט

הן אמת דאי נימא כס' הג' נו"ב ודעמיה תנוח דעתינו מחקירת הרב עיון יעקב ה"ד הרב שדה יצחק ביבמות שם דאמאי ער ואונן לא שמשו ביאה ראשונה כדרכן כי אין אשה מתעברת בה עי"ש ולהנו"ב ניחא דחשו למיעוט אך מה לעשות שאין נר' כן מכל הרשום למעלה. ובע"כ לדחוקי אנפשין כמ"ש הרב ע"י או דלא נודע להם דאין אשה ממב"ר או דחששו שמא מיעכה באצבעה

ועתה ראיתי בשו"מ בח"א סי' כ"ב בתוך הסי' שקו"ט בהא דאין אשה ממב"ר ולא נפניתי לעיין בד"ק רק זאת אגיד כי ראיתי שכ' שאין כונת דברי הר"ן כמו שהבין הש"ץ ודקדק דיקדוק נכון בדברי הר"ן שכ' זימנין דמתעברא כדאמרינן התם והרי שם לא נאמר אלא ממיעוך אצבע וכ' שבחי' הר"ן לסנהדרין ד' י"ט מבואר דאין כונת הר"ן כסברת הנו"ב עי"ש ד"ק שאין דעתו להסכים לדעת הנו"ב הנ"ל. ועיין בנו"ב מ"ת סי' ל"א שרב אחד השיגו בזה וכו' ועיין תפאר"י פ"ב דפסחים מ"ה שהביא דברי הר"ן דקידושין הנ"ל בזה"ל ומתרץ דעכ"פ אפשר שתתעבר כגון במיעכה באצבע ע"כ מוכח שהבין מדברי הר"ן כמ"ש השו"מ ועיין לקמן במערכת הכ"ף אות קכ"ט ד"ה והנה עיקר וכו' וראיתי בס' זכרון יעקב סי' ז"ך באשה שנשאת בחזקת בתולה וילדה בקרוב בששה חדשים ואם נאמר דנתעברה מביאה ראשונה אזי תהיה יולדת לשבעה דיולדת למקוטעים ואם אינה מתעברת מב"ר א"כ ודאי זנתה קודם החופה והולד פגום והשיב עפ"י דברי הנו"ב ומר בריה שב"ץ דאיכא מיעוטא דמתעברות מב"ר ואין לרחק הולד עי"ש ועם שאין דברי הנו"ב מוכרחים כנז"ל מ"מ נראה דשפיר קאמר דאין לרחק הולד דעכ"פ מידי ספקא לא נפיק אי אין מתעברת כלל ואין לפגום הולד מספק

עח איפוך כי אמר בש"ס היינו דמחליף ההיא דמייתי למפרך מינה כ"כ בעלי הכללים והוכיחו כן מכתובות ד' יו"ד ע"א מאי חזית דמהפכת בתרייתא עי"ש ועיין ברכי יוסף א"ח סי' ע' אות א' מטה אהרן במער' הכ"ף ד' קס"ח ועפ"י כלל זה נכון הדבר שלא לגרוס בברכות ד' כ"ה ע"ב איפוך בתרייתא אלא איפוך לבד ועיין לקמן בסמוך מ"ש בשם הרב הליכות אלי ועיין תוס' יוה"ך ע"ד התוס' יומא ד' ע"ט ד"ה ולא בירך וכו' שייחס להתוס' דלית להו האי כללא ולפי מ"ש הה"א אינו מוכרח ועיין באר יעקב קמ"ג ע"ג וק"ל ועיין קידושין ע"ה א' איפוך רב אמר הולד שתוקי וכו' ויל"ד לפי כללין דהוה סגי דלימא איפוך ולמה ליה לפרש רב אמר וכו' ובמע"ר פ"ד מהל' ק"ש כ' דדרך הש"ס להפך קמייתא ותמהתי ע"ד במ"א והבאתי דגם הרא"ש פ"ב דגטין סי' ד' כ' כמ"ש הר"ן שם דבתרייתא מפיכינן עיין לקמן במערכת הכ"ף אות ק"ל או"ק א'

עט איפוך הא דנקיטינן דמפיך בתרייתא היינו דוקא כי משני הש"ס או המק' בעצמו ולא כשמתרץ אמורא אחר כ"כ הרב יבין שמועה כלל רצ"ב הו"ד בברכ"י א"ח סי' ע' אות א' ועפי"ז מתיישב קו' הרב מטה אהרן ד' קס"ח ע"ד תוס' ברכות מ"ט ע"ב ד"ה ר"מ שנראין דבריהם היפך הכלל עי"ש ולפי האמור ניחא כיון דר"י הוא דאמר מוחלפת השיטה על דרך שיישב הרב ברכ"י שם דברי מרן הב"י אלא דק"ק דכי נמי לא פשיטא לן דבתרייתא מחליף משום דבכנה"ג לא שייך הכלל כאמור מ"מ מנ"ל דקמייתא מחליף דהא לא מסיימי והיינו דק"ל למוהרש"א ע"ד התוס' וק"ל ועפ"י כלל זה השבתי בחידושי למציעא ד' ז' ע"ב עמ"ש הרב הליכות אלי סי' תקכ"ז דמצא יוצא מהכלל בנדרים ס"א ע"ב אמר רב מוחלפת השיטה עיין להרבנים לשון לימודים ד' כ"ג ע"ב ד"ה וראיתי ומקנה אברהם במ"ב אות י"ד ולפי האמור אינו יוצא מהכלל וק"ל ועוד הבאתי סו' דביצה ט' ע"ב אמר ר"י מוחלפת השיטה ופירש"י שם וסו' דגטין מ"ו ע"ב ועמדתי ע"ד הרב שדה יצחק ע"ד תוס' ביצה ד' ג' ד"ה ר"י אמר ומדברי הר"ן בביצה ד' ט' שכ' מוחלפת השיטה וצריך להפך חדא מנייהו עי"ש יש להוכיח כלליה דהרב יבין שמועה שהרי בעלמא ס"ל להר"ן דבתרייתא מפיכינן עיין מטה אהרן שם ומדבריו אלו משמע דלא מסיימי הי מנייהו מפיכינן ועכ"ל די"ל כאמור ועיין אור לי סי' כ"ד ולקמן בסמוך ובמערכת הכ"ף אות ק"ל או"ק א'

פ איפוך דמפיכינן בתרייתא היינו היכא דהשקו"ט נאמר רק בחד דוכתא אבל כי איתא להשקו"ט בתרי דוכתי וקמייתא דהאי הוי בתרייתא להאי ובתרייתא דהאי הוי קמייתא להאי לא אתמר כללא בכה"ג ובזה י"ל דברי מוהרש"א ע"ד התוס' ברכות מ"ט ע"ב ד"ה ר"מ וכו' להצילו מקושית הרב מטה אהרן ד' קס"ח עי"ש ועיין להרבנים לשון לימודים כ"ג ע"ב ברכ"י א"ח סי' ע' אות א' ובקונטריס כללים כ' ליישב בזה דלא תקשי לן בעיקר הכלל דאיפוך הוי בתרייתא מסוגייא דנדרים ס"א ע"ב כמ"ש הרב הליכות אלי משום דההיא שקו"ט איתא בקידושין ס"ד ע"ב והוי דנדרים בתרייתא עי"ש ואחר זמ"ר ראיתי מ"ש הרב נחפה בכסף בח"ב ד' קכ"ה ע"ב וע"ג עיש"ב

פא איפוך דמפיך בתרייתא ואיכא דוכתי דמפיך קמייתא ואמר בש"ס בהדיא איפוך קמייתא עיין בב"מ ז' ע"ב וביצה ל"ז ע"ב ובחידושו שם דקדקתי דהוה סגי דלימא אלא איפוך ואנא ידענא דקמייתא הוא דמחליף עי"ש

פב איפוך דהוי בתרייתא עיין להרבנים לשון לימודים כ"ג ע"ב ומט"א ד' קס"ח דמתבאר מדבריהם דעפ"י הכרח מחמת איזה קושיא נוכל לפרש איפוך קמייתא ולא נשגיח על הכלל ועיין להרב שדה יצחק ע"ד תוס' ביצה ד' ג' ע"א שכ' בשם הרב הליכות אלי סי' קתכ"ז כן בכונת התוס' שם

ובהאי שינויא (איפוך) זימנין אתמר בש"ס בלשון איפוך וזימנין אומר מוחלפת השיטה רשמתי לקמן במער' המ"ם אות קע"ח עי"ש

פג אינו צריך משמעות הלשון מיצרך הוא דלא צריך ואי בעי עביד