שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א טו

אברהם אות ט"ל (ד"ה כתב) בית שלמה בשו"ת א"ח סי' צ"ו שו"ת אהל יוסף יו"ד סי' י"ז י"ח אהל יצחק יו"ד סי' ו' פרמ"ג א"ח סי' תס"ז בא"א סק"ד וד"ה וא"ת ועיין בס' שבילי דוד ליו"ד אחר ההשמטות בהתשו' על הציקארייע (בד"ה וגם) מה שביאר בדעת הש"ך הנ"ל וכתב הרב פר"ת בסי' צ"ט סק"ה דאף דמהת"ו אין מבטלין איסור לכתחילה מ"מ בספק איסור אפילו רבנן לא גזרו בו וע"ש להרב ערך השלחן באות ו' ובסי' קי"ד אות י"א כתב בשם הרב קול אליהו סי' ט"ז דלמ"ד איסור ביטול האיסורין דאורייתא אסור לבטל ספק איסור וכתב שיפה כתב בזה עי"ש וצל"ע בגוף דברי הרב קול אליהו לראות אם הזכיר דברי הרב פר"ת וחולק עליו או שלא ראה דבריו:

ו אין מבטלין איסו"ל הרב ב"ח בסימן תק"ז ס"ה וז"ל ודע דממ"ש רשב"ם בהגהתו להרי"ף ומביאו המרדכי יראה דדוקא במידי דאכילה אין מבטלין כגון תרומה שנפלה לפחות ממאה שעל דבר זה נשנה אין מבטלין איסור לכתחילה וכן איסור שנפל לקדרה בפחות מששים אין מוסיפין עליו וכן בעצים דאיסור אסור להוסיף ולבטל מפני שהגוף נהנה בחימום דהוי כמו אוכל נפש אם לא מטעם דמיקלא קלי אבל בסכך פסול דסוכה מבטלין לכתחלה ברוב סכך של היתר כדתנן המקרה סוכתו בשפודין וכו' עכ"ל מתבאר דבסכך פסול לא חשיב לדידיה הנאת הגוף (כמו חימום דעצים) מה שנהנה מן הצל ולכן מותר לערב כך פסול בהדי סכך כשר ולאו דוקא משום שהוא דבר מצוה (ומשום דמצות לאו ליהנות ניתנו) דה"ה במסכך בעלמא בעצים האסורים עם עצי היתר יכול לבטלם ולישב תחתם דאף שנהנה מהצל כיון שאינו הנאת הגוף ממש יכול לבטלם וליהנות מהם הנאת הצל ומאי דנקט אבל בסכך פסול דסוכה וכו' היינו משום שזה מפורש במתני' דהמקרה וכו' ויהיב בה טעמא משום שאין הגוף נהנה ולפי זה סברת הרשב"ם לא זו היא סברת ראבי"ה שבמרדכי הארוך שהביא הרב ב"ח בסוס"י תרכ"ו והבאתיו לעיל באות ג' עי"ש וחילוק זה שבין מידי דאכילה וכו' נמצא ג"כ בענין אחר והוא במאי דקי"ל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל כתב הרב יד מלאכי בסי' תקס"ד בשם הר דמשק אליעזר על חולין ד' ל"ו א' דהני מילי בשאר דברים אבל באיסור אכילה גנאי הוא לישראל ליהנות מאיסור הניית שבת עכ"ל וכיוצא לזה כתבו התוס' בההיא דאין הקב"ה מביא תקלה אפי' ע"י בהמתן של צדיקים דהיינו דוקא במידי דאכילה שגנאי הדבר משא"כ בשאר איסורין כידוע וא"כ לא נפלאת היא לחלק כן גם בדין ביטול האיסורין (אחר שנים רבות ראיתי שגוף דברי הרב דמש"א שהביא זה הי"מ גדול בקיצור הביאם במילואם הרב פתח הדביר בח"ג סי' שי"ח אות א' ומבואר דמ"ש דבמידי דאכילה נקיטינן כמאן דמחמיר יליף לה מדמחלקו התוס' בין מידי דאכילה וכו' לענין שאין מביא תקלה וכו' ומדברי המרדכי בפ"ק דיו"ט בדין ביטול איסור לכתחלה עי"ש) ואפשר היה לומר דהכל עולה אל מקום אחד וגם מ"ש בסי' תרכ"ו כונתו למ"ש הרשב"ם ומאי דסיים שם ומצות לאו ליהנות ניתנו לאו דוקא הוא ולשון מושאל הוא ועיקר החילוק דהנאת הצל לא חשיבה הנאת הגוף כהנאת אכילה וחימום ומשו"ה מותר לבטלם דלא אמרו אין מבטלים אלא כשגופו נהנה וכאן אינו נהנה גופו ואתי שפיר לפי מאי דסברי כמה מרבוואתא דלא אמרינן מצות לל"ן אלא כשאין הגוף נהנה בהדי המצוה ואי ס"ל לראבי"ה דהנאת הצל חשיבה הנאת הגוף הא ליכא למימר בכה"ג מצות לל"ן. אלא שראיתי לרבין חסידא בס' קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות ט"ז שכתב כי ששה חי' דינים נאמרו בדין זה וכך היה מונה. א) מ"ש הב"ח בסי' תק"ז וכו'. ב) מ"ש הב"ח סס"י תרכ"ו וכו' עי"ש אלמא משמע ליה דהאי לחודיה והאי לחודיה. והרב כנה"ג ביו"ד סי' צ"ט הג"ה ט"ו אות י"ג כתב וז"ל הא דאין מבטלין איסו"ל אם לא דמיקלא קלי היינו במידי דבר אכילה אבל בסכך פסול דסוכה מבטלין לכתחילה ברוב סכך של היתר ב"ח בא"ח סי' תק"ז בסס"י תרכ"ו כתב דלא אמרינן הכי אלא במקום שנהנה כגון לאכול ולהחם אבל מצות לאו ליהנות ניתנו ע"כ וזה שכתב דלא אמרינן הכי אלא במידי דבר אכילה הוא מדברי המרדכי בפ"ק די"ט בשם רשב"ם שכתב דמידי דבר אכילה אי"מ אי"ל כגון תרומה שנפלה פחות ממאה וכן איסור שנפל לקדרה פחות מס' וכ"כ הגהות שע"ד ואו"ה כלל כ"ד סי' יו"ד ובניען זאב סי' שכ"ב וד"א ד' פר"ט ע"ב ועיין באו"ה לרש"ל בשער פ"ה בית ונראה דהרשב"א בתשו' סי' תצ"ה ושלטי הגבורים פרק פועל עם רשב"ם והב"ח הכל הולכים אל מקו' א'. והכלל שאין אומרים אין מבטלין איסור לכתחלה אלא במידי דבר אכילה עכ"ל. ואין לי בדבריו הכרע אם מ"ש על הב"ח שהכל הולך אל מקום אחד כונתו על הב"ח בסי' תק"ז או על הב"ח שבסי' תרכ"ו וקצת נראה מדברי הרב פתח הדביר בח"א סי' ע"ט סוף אות א' דמשמע ליה דמ"ש הכנה"ג דהכל עולה בקנה אחד קאי גם אמ"ש הב"ח בסי' תרכ"ו והוא דמר קעסיק במה שנהגו כשיש ריח רע בבית שלומדים מביאים איזה בגד בלוי ומאחיזין בו את האור וריחו נודף ומבטל את הריח רע וכתב דמהני תיקון זה וכתב עוד דאין בזה משום ביטאס"ל וזה לא שייך אלא במידי דאכילה כמ"ש הכנה"ג בסי' צ"ט אות י"ג עכ"ל ומדלא קאמר עוד טעם אחר דאין לחוש לביטול איסו' משום דלדבר מצוה לת"ת ותפלה הוא עושה ליכא משום מבטל איסור כמ"ש גם זה בכנה"ג שם נראה דמשמע ליה דגם אההיא דסי' תרכ"ו קאמר הכנה"ג דהכל הולך אל מקום אחד והכל תלוי במידי דאכילה וכן נראה מדבריו שבח"ג בסי' ש"ב אות ט' שהביא מ"ש הרב שערי תשובה בס"ק ט"ז שבמי רגלים שעל הארץ נהגו היתר לשפוך עליהם מים לכתחל' בשבת כדי לבטל המ"ר ולא דמי למ"ש המג"א סי' שכ"ג שאסור לבטל איסור בשבת ויו"ט משום מתקן דהכא אינו מתקן שום דבר רק שע"י נתינת מים הוי כאין שם מ"ר וכמסיר גרף של רעי וכתב ע"ז הרב פה"ד וז"ל ולפקע"ד אפשר ליישב דהכא לא שייך לומר אין מבטלין איסור לכתחילה כמ"ש הרב ב"ח בסוס"י תרכ"ו (הביא כל דברי הב"ח וסיים) מבואר מתירוץ שני דאפילו ביו"ט מבטלין לכתחלה במידי דלאו בר אכילה הוא וליכא הנאת הגוף כי אם הנאת המצוה והן זה שמבטל המ"ר אינו לצורך גופו כ"א לצורך מצוה לברך ולהתפלל יוכל לבטל לכתחלה ולא חשיב מתקן דלא נקרא תיקון אלא לצורך גופו והיה לאכול עכ"ל משמע קצת דבמידי דאכילה תלי אלא שאיני מבין דבריו שהרי הרב שע"ת לא נרגש מדין ביטול איסור לכתחלה ודזה איסור שוה בחול ובשבת) כי אם משום מתקן בשבת ומאי מייתי מדין ביטול איסור לכתחלה וגם מה שמבין מדברי הרב"ח דגם ביו"ט מותר לבטל הוא חסר המציאות במאי דאיירי הב"ח דוכי עושין סוכה ביו"ט ומה שיש להוכיח מתירוץ ני היינו דאף אחר שהגיע הזמן שפיר דמי לבטל ולסכך והיינו לחוה"מ לפי מאי דקי"ל דעושין סוכה בחולו של מועד ומה ענין ביטול איסור ביו"ט כאן:

אין מבטלין איסור לכתחלה נחלקו אבות העולם אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן כידוע וארשום קצת מהסוברים דאורייתא והסוברים דרבנן. א) הראב"ד סובר שהוא מדאורייתא ובזה כמעט כלם מסכימים ולא ראיתי מי שמייחס להראב"ד בהיפך. ב) בדעת התוס' פליגי רבוואתא הרב כנה"ג בסי' צ"ט הגב"י אות ב' הביא מ"ש הר"ן והרשב"א ומרן הב"י שדעת התוס' שהוא מדרבנן ושכן נראה דעת הרמ"ע מפאנו וכתב דלולא דבריהם היה נ"ל להבין מדברי התוס' דסברי דהוא מדאורייתא ושכן מוכח גם מדברי התוס' בריש ביצה ד' ד' ד"ה ותנן אין מבטלין איסור וכו' וכתב שמצא להרב דמש"א שהבין מדברי התוס' (דחולין שמייחס הר"ן שסוברים שהוא מדרבנן) דסוברים דהוא מדאורייתא ושהוכיח כן גם מדברי התוס' דביצה הנ"ל. וכ"כ מסברא דנפשיה הרב פר"ת בסי' צ"ט סק"ה דדעת התוס' דהוא מדאורייתא וכתב דקם דינא דלכ"ע הוא מדאורייתא והרבנים פר"ח שם סק"ח וערך השלחן באות ד' ומלא הרועים במערכת ביטול איסור לכתחלה נקטי דדעת התוס' דהוא מדרבנן אך לא ראו דברי הכנה"ג הנ"ל. ג) הרמב"ם ס"ל דהוא מדאורייתא כ"כ הרבנים כנה"ג בהגב"י אות כ"א (בשם הרבנים מוהראנ"ח ח"א סי' פ"ח ודמשק אליעזר ד' רפ"ח ע"א) ופר"ח בסק"ח ופר"ת בסק"ה ומזמור לדוד ד' ע"ג ע"ב וכתב הרב נחמד למראה בח"א ד' צ"ח ע"א שהרב פרי הארץ ח"א ד' כ"ה תמה עמ"ש הפר"ח דמהרמב"ם בפט"ו ממאכלות אסורות מוכח דס"ל דהוא מדאורייתא ולדעתו נהפוך הוא דמוכח דהוא מדרבנן וכן הביא בשם הרב שרשי הים ח"ב ד' ס"ח ע"א אמנם בשם הרב חק"ל חיו"ד ח"א ד' ע"ד ע"ד כתב שצדק הרב פר"ח שדעת הרמב"ם דהוא מדאורייתא. ד) מדברי הרא"ה בבדה"ב ד' ק"ט ע"ב נראה דס"ל דהוא מדאורייתא כן כתב הרב כנה"ג שם אות כ"א וכן הבין בדעתו הרשב"א במשמרת הבית ביתד שער א' (בתוך ד"ה כתב החכם ולענין) וכ"כ הרב ערך השלחן