שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א י

מערכת האל"ף

אין מבטלין איסור לכתחילה לא אמרינן אלא כשכבר חל עליו שם איסור אבל קודם לכן שפיר דמי כ"כ הרב טורי זהב רס"י תרכ"ו בשם המרדכי והאגודה שהביא הרב ב"ח שם ומזה למד לתערובת לח בלח קודם הפסח שמותר להרבות עליו ולא חשיב מבטל אס"ל וכ"כ בסי' תמ"ז סק"ה והרב מאמר מרדכי שם בסק"ט חולק עליו כיון דחמץ שמו עליו לא מיקרי היתר אפי' קודם פסח כמ"ש הפוסקים לענין הגעלה ולכן יש להחמיר. וחידוש הוא שלא ראה דברי הרשב"א בתשו' סי' תפ"ה והביא דבריו הרב מג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ה דחטים חמץ שנתערבו ברוב אסור להוסיף עליהן עד ס' כדי לאכלן בפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה ומלבד שהלשון מורה שמ"ש בפסח קאי על האכילה אבל התערובת הוא לפני הפסח מפורש כן בגוף דברי הרשב"א שהשואל כתב מהו להוסיף עליהן וכו' כיון שעדין לא הגיע זמן איסור חמץ ולאכלם אפי' בפסח עי"ש וכבר השיג הרב נהר שלום באות ז' על הט"ז מתשו' הרשב"א עי"ש ומ"מ סברת הרב ט"ז לא נפלאת היא שהרב כנה"ג ביו"ד סי' צ"ט הגה"ה ט"ו אות י"ד כתב שבתשובתו לא"ח סי' של"ג כתב שיש סוברים דחמץ אפילו קודם פסח איסורא מיקרי משמע דדעת רובא היא דהיתרא מיקרי ומותר לבטל ואין בידי שו"ת הנ"ל לראות אם הזכיר שו"ת הרשב"א ומי הם הסוברים בהיפך ושם בהגב"י אות כ"ו כתב וז"ל ואפי' היתר בהיתר כגון חמץ קודם הפסח מתבטל הר"ן בתשו' סי' ז"ן ונ"ט וסיים שם זה אני אומר להלכה ולא למעש' והב"ח בא"ח סי' תמ"ז ס"ג כתב בשם ראבי"ה כמ"ש הר"ן להלכה עכ"ל. ועיינתי שם וליתנהו להני מילי ועי"ש בסעיף ו' שבאר בדעת הטור דרק לערבו קודם הפסח כדי להשהותו שרי אבל לא כדי לאכלו בפסח אמנם ט"ס הוא בכנה"ג וצ"ל והב"ח בסי' תס"ז ס"ג וכו' שבאמת שם הביא דברי מרדכי הארוך בשם ראבי"ה ואין כאן משום מבטל איסור לכתחלה דאכתי לא חל הפסח עכ"ל וכ"כ בסי' תנ"ג ס"ב ולפי הנראה דעת הרב כנה"ג מסכמת לסברא זו שראיתי שם בהגב"י שבסוס"י קט"ו שכתב ומ"מ בתשו' חא"ח סי' צ"א התרתי וכו' דמה שלא התיר רבינו המחבר אלא בדיעבד ה"ד חלב ש"ג שכבר אסור ועומד ואסור לבטל איסור לכתחלה אבל חלב שנתחמץ קודם הפסח מותר גמור הוא ויכול לעשותו לכתחילה עכ"ל

והרב פר"ח בסי' תנ"ג ס"ג ס"ל דגם קודם הפסח אם מבטלו כדי לאוכלו בפסח אסור משום מבטל איסור לכתחילה והביא מ"ש הב"ח בשם המרדכי וכתב ע"ד ולא נהירא והזכיר ג"כ תשו' הרשב"א סי' תפ"ה הנ"ל עי"ש ומתבאר מדבריו דחומרא זו דבחמץ קודם פסח אין הטעם משום דחמץ שמו עליו (כמ"ש הרב מאמר) שכתב וז"ל וא"ת ל"ל האי טעמא ת"ל דאינו מבטל איסור אלא היתר דהשתא כוליה היתרא כמ"ש הר"ן בפ' גי"ה בשם הרא"ה דיבש ביבש שנתבטל ברוב כשבא לבשלו מותר להרבות עליו ס' לבטלו ואין כאן משום מבטל איסור לכתחלה כיון דכל אחד בפ"ע מותר וכ"פ בש"ע יו"ד סוס"י ק"ט וי"ל דכיון שמערבו לבטלו לאוכלו בפסח הרי הוא כמבטל איסור לכתחלה דאלת"ה וכי מותר לערב חמץ בס' קודם הפסח לאכלו בתוך הפסח ע"ש וכ"כ בסי' תפ"ז ס"ח (בד"ה יין לבן שנשתנה) עמ"ש הרב צ"ץ סי' ס' דיין שנשתנה מראיתו אסור לתקנו ע"י שנותנים בו חלב חטה שמא יבא לשתות ממנו בפסח ומיקרי מבטל איסור לכתחלה וכו' השיב ע"ז דאין זה מוסכם וכו' ועוד כיון דקודם פסח מתקנו לשתותו בשאר ימות השנה ואין דעתו לתקנו לשתותו בפסח א"כ מותר לתקנו ואין כאן מבטל איסור לכ"ע וכו' עי"ש הרי דתלי בדעתו בשעת הביטול אם כדי לאכלו בפסח אסור אלא שאיני מבין בעניותי מה בין זה למבטל בששים יבש ביבש שנתבטל ברוב כדי לבשלו ולאכלו ובחפשי מצאתי שהרב קהל יהודה בנימוקיו על היו"ד בסי' ק"ט (בדין דיבש ביבש שנתבטל) הביא דברי הרב פר"ח שבסי' תג"ן וכתב ע"ד ולא נתבררו לי דבריו דהכא נמי הרי מכוין לבטל כדי לבשלם ואפי"ה שרי וכתב לחלק בענין אחר דביבש ביבש אין האיסור עתיד לבא בודאי דאית ליה תקנתא לבשלם בשתי קדרות אבל חמץ קודם הפסח דממילא אתי לכלל איסור מיקרי מבטל איסור עי"ש ועכ"פ אף שחלוקים הם בטעמם הצד השוה שבהם שחמץ לפני הפסח אסור לבטלו כדין שאר איסורין דאין מבטלין לכתחילה וכן מתבאר מדברי הרב מג"א בסי' תנ"ה ס"ק ט"ו ולכאורה נראה דמותר לערבן (מים שלא לנו) לכתחלה דהא אין הטעם משום איסור אלא שכשלא לנו הם חמין וכשנתערבו ונעשו צוננים א"כ מותר לצנן לכתחלה וצ"ע עכ"ל מוכח דאם היה דבר האסור משום איסור חמץ היה אסור לבטל לכתחלה ודוחק לומר דבפסח מיירי (אחר שנים רבות השגתי ס' שו"ת יד יוסף להרב מוהר"י דאייטאש וראיתי בסי' כ"ה בד"ה וי"ל עוד וכו' ומ"ש מעלתו ונפלאתי על המג"א בסי' תנ"ה שנסתפק במים שלנו אם מותר לערבם דודאי מותר קודם פסח כמ"ש הט"ז סי' תמ"ז ובע"כ דלא נסתפק רק בתוך הפסח עכ"ל מדברי הרשב"א שבמג"א סי' תמ"ז מבואר כיון שהוא מערב כדי לאכלם בפסח הרי הוא כמבטל איסור בתוך הפסח וגם ממ"ש המג"א סי' תס"ז סק"ב בשם הרשד"ם אף דהוי ס"ס וכו' אין עושין ס"ס בידים והא דאין עושין ס"ס בידים הוא משום ביטול איסור לכתחילה והתם מיירי קודם הפסח הרי דפשיטא להמג"א דגם קודם פסח אין לערב לכתחלה כדי לאכול בפסח דהוי כמבטל איסור בפסח ע"כ תו"ד) וגדולה מזו כתב מרן הב"י בסוס"י תמ"ז (בד"ה ומ"ש רבינו) לדעת הדרי' שהביא הדיב"ה שם דתערובת חמץ בדבר שאין עוברין על תערובתו אסור לבטלו במזיד דאע"ג דשלא בזמן איסורו מערבו כיון שערבו על דעת להשהותו אחר הפסח הוי כמבטל איסור לכתחלה ואסור עי"ש. וכ"כ הרב צל"ח בחי' למס' ביצה דף ו' ע"ב (בד"ה ובמסכת) דחמץ קודם הפסח כיון ששמו עליו אסור לבטל לכתחילה. וכ"כ גם בדגול מרבבה סי' תמ"ז ע"ד המג"א בס"ק מ"ה עי"ש וכמדומה לי שכן דעת רוב רבני האחרונים אף שראיתי להרב חיי אדם בכלל קכ"ה אות ה' שפסק דבשעה"ד מותר לכתחילה להוסיף חטים או שעורים לבטל המחומצים בששים כיון דלפני הפסח עדיין היתר הוא וכו'. וסיים שם ועיין במג"א ס"ס תמ"ו (תמ"ז) שכתב בשם הרשב"א דאסור להוסיף עליהם עד ששים כדי לאכלם בפסח דהוי כמבטל איסור. ונ"ל דהרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל דחמץ קודם פסח נקרא איסור כמ"ש המג"א שם ס"ק כ"ד. ולכן דברי המג"א צ"ע עכ"ל. הנה לענ"ד דברי המג"א נכונים ומוסכמים להלכה אלא דבכל זאת מ"ש הח"א דבשעה"ד מותר להוסיף וכו' מסתברא ודאי כוותיה דכדאי הם הרבנים הסוברים דבחמץ לפני הפסח ליכא משום ביטול איסור לכתחילה לסמוך עליהם בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק ודאי יש להחמיר. ומצאתי להרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' תמ"ב ס"ה שפסק כן ובקונטריס אחרון שם אות ג' הביא סברת הרט"ז ומסיק שאין לסמוך עליו נגד מוהר"ם והרשב"א והר"ן וטור וב"י והרמ"א בד"מ וב"ח ומג"א וע"ש וצ"ץ ופר"ח עכ"ל ועי"ש בסי' תנ"ג סעיף יו"ד וי"א וכבר כתבתי עוד מרבני האחרונים דקיימי בשיטה זו גם הרב ארעא דרבנן במערכה זו אות ט"ז (בד"ה אכן) הביא סברת הרב ט"ז דחמץ לפני הפסח מותר לבטלו ושכ"כ הב"ח בשם המרדכי וכתב ע"ז אבל אין זה מוסכם שהרי הרשב"א בתשובה סי' תפ"ה וכו' ואפשר לפרש ג"כ דברי הטור סי' תנ"ג דס"ל כהרשב"א וכו' ותמה על הט"ז שלא הזכיר מזה כלום ועי"ש להרב עפרא דארעא אות י"ח שכתב דאין סתירה על תשו' זו מדין יבש ביבש שביו"ד סוס"י ק"ט שכבר תירץ הפר"ח וכו' וביאר כוונת הפר"ח בשני דרכים ויש לפקפק קצת בדבריו לקוע"ד כיעי"ש ונלע"ד דמ"ש הרב אד"ר אבל אין זה מוסכם וכו' לא קאי אלא אמ"ש הט"ז ללמוד היתר לחמץ קודם הפסח (דאיירי בד"ה אכן) ולא קאי אמ"ש לפניו (בד"ה ובהכי) שהביא מ"ש הב"ח בסוס"י תרכ"ו גבי סכך פסול לפני החג דלא מיקרי מבטל איסור וכו' ושכן פסק מרן ביו"ד סוס"י ק"ט בדין יבש ביבש וכ"נ דודאי גם הוא מודה דאין מדברי הרשב"א בסי' תפ"ה הנ"ל סתירה לזה דחמץ לפני הפסח שאני רק כונתו על מ"ש הב"ח בסי' תנ"ג והרב ט"ז שכתב בפירוש כן לענין חמץ לפני הפסח ובכן ל"ז להבין כונת הרב אהלי יהודה הכהן בד' כ' ע"א שהביא תורף דברי הרב אד"ר וכתב ע"ז ולענ"ד לומר דאפי' (דדוקא) בשאר איסורין אמרינן דקודם זמן איסורו מותר לבטלו לכתחילה אבל בחמץ בפסח ודאי שאסור וראיה לזה (תורף דברי ראיתו הן דכיון דקי"ל דבעינן שימור כדכתיב ושמרתם את המצות א"כ הרי הוא מוזהר שלא לבטל חמץ במצה שאוכל בפסח ומשו"ה דוקא חמץ בפסח אמרינן דאף קודם זמן איסורו איכא משום ביטול איסור לכתחילה עי"ש ויש לגמגם הרבה בדב"ק אמנם נהירנא כד הוינא טליא תוככי עיר קדשינו ירושת"ו שמעה אזני מפום רבנן קשישי שדברי הרב בכמה מקומות סתומים ועמוקים ומוקשים מקוצר המשיג ועומק המושג) נראה שהבין שכונת הרב אד"ר לומר שהרשב"א חולק גם על דין המרדכי שבסכך