שדי חמד דברי חכמים שו"ת צט

האונס נוגע לכל בנות ישראל איכא למיחש שגם הנשים שאין להם אונס יטבלו ביום ואפשר ג"כ שיטבלו גם ביום ז' ביום ויאמרו כי שמיני הוא להן וכו'. הנה לכאורה אני תמה על פה קדוש יאמר דבר זה שהרי עיקר הטעם שאסרו חז"ל לטבול גם ביום ח' אינו אלא משום סרך בתה ואעפ"כ במקום אונס התירו ואדרבא מלשון הגמרא בנדה דף ס"ז ע"ב דאמרינן דאתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא דתמניא משום אריותא רב אחא בפפינא משום גנבי משמע דתקנו דוקא למטבל ביום ואסור להם להחמיר על עצמן לטבול בלילה דלא רצו חז"ל להעמיד דבריהם במקום חשש וספק סכנה והם אמרו דאסור לטבול ביום ח' משום סרך בתה והם אמרו דבמקום חשש וספק סכנה צריך דוקא למטבל ביממא דאסור לאדם להכניס עצמו במקום סכנה ומשום זה אמרו חז"ל דלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב וכו' ונראה דמש"ה האריך שם הש"ס בנדה להביא ב' מעשיות שהתקינו חכמים למטבל ביממא משום אריותא וגנבי וצינה ואבולאי (יעי"ש ברש"י ב' פירושים) לאשמועינן דבכל גווני אונס צריך לטבול ביום דלא מבעי אונס דבא ע"י אדם כגון אריותא וגנבי כדאיתא בכתובות ל' וכן אבולאי לפי' ראשון שברש"י דקביע הזיקא ולא שייך בזה שלוחי מצוה אינן נזוקין אלא אפילו אונס דלילה ואבולאי לפי' השני דלא קביע היזקא וי"ל בצד דשלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן מ"מ לתקן לכתחלה תקנה ולסמוך על שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא ראו חכמים לתקן וכן מבואר בפסחים ק"ט דמקשה על ד' כוסות והיכי מתקיני רבנן מילתא דאתי בה לידי סכנה ולכאורה תימה דמאי קושיא הא קי"ל דשלוחי מצוה אינן נזוקין וכבר העיר בזה כת"ר נ"י בספרו מכתב לחזקיהו ומה שתי' דסכנת מזיקין הוי כקביע היזקא הנה מדברי התוס' בריש פסחים ובב"ק דף ס"ב ע"ב משמע להדיא להיפך דעל הא דיצא אדם בכי טוב פירשו התוס' שם מפני סכנת המזיקין ואעפ"כ כתבו בב"ק. שם דהא דיליף מקרא דוישכם באברהם בבקר דמצפרא סגי לזירוז מצות משום דליכא למימר דהשכים בבקר משום דמעיקרא לא היה יכול משום דצריך שיצא בכי טוב דהא אזל לדבר מצוה ושלוחי מצוה אינן נזוקין עי"ש הרי דס"ל דלא מקרי קביעי היזקא אמנם פשוט דהש"ס מקשה דמ"מ לא הוי לתקן לכתחילה דבר שיש בו חשש סכנה דגם התורה לא צותה דבר שיש בו חשש סכנה או צער וכדאמרינן בסוכה דף ל"ב ואימא הירדוף אמר אביי דרכיה דרכי נועם רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו. וזהו מדוייק בלשון הגמרא היכי מתקיני רבנן מילתא ולכן נד"ד נמי במקום שיש לחוש לסכנה לא רצו לתקן כלל לטבול בלילה ועוד יש מקום לומר טעם דלא רצו לתקן במקום אונס משום דחשו דאיידי דטרידא ובעיתא מאימת הדרך לא טבלה שפיר וכעין זה מצינו דאמרו באשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול משום דבעיתא (ועיין בנדה דף י"ג דבמקום בעיתותא דלילא ודאגרי לא אתי להרהורי וה"נ י"ל דאיידי בעיתותא דצריכה לילך אח"כ בלילה בחשך לא תשים על לבה לעיין על החפיפה והטבילה שתהא כראוי וכן לדעת רש"י דהחפיפה הוא ביום ג"כ מהך טעמא והוא דאיידי דמהומה לביתה לא חפפה שפיר) ומ"מ יהיה איך שיהיה הא חזינן דבמקום אונס לא גזרו משום סרך בתה אף בנדה דאורייתא ואף דאם בתה תטבול ביום ז' איכא איסור כרת וכ"ש האידנא דאף אם תטבול ביום ז' אינו אלא איסור דרבנן וא"כ מה לי סרך בתה או נשים אחרות והן אמת דמצאתי בפ"ת בס"ק י"א בשם חמודי דניאל כת"י כדעת כת"ר נ"י דלכאורה נראה דלא מהני אונס אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר עכ"ל ואמנם לא באר הטעם דמ"ש דמפני סרך בתה לא גזרו במקום אונס ואולי דבמקום גזרה דנשים רבות ס"ל דיש להחמיר טפי דודאי לא ישמעו לדברי חכמים ויטבלו ג"כ ביום וכמו דאמרינן כעין זה בפסחים דף ל"ז דיאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין אבל האמת לענ"ד נראה דמשום נשים אחרות לא שייך לגזור כלל דמ"נ לחוש שמא יטבלו ג"כ ביום ח' בלא אונס זה לא איכפת לן דהא לא גזרו אלא משום סרך בתה דתטבול ביום ז' ביום אבל משום יום ח' לא שייך גזרה דהא ע"כ הדין מותר בלא אונס לכל הנשים ואי משום גזרה דיום ז' זה ודאי לא שייך למיחש דאם נתיר ביום ח' היאך נחוש דיטבלו ביום שביעי הא התורה נתנה להם נאמנות וע"כ צ"ל כן דאל"כ למה הוצרך לטעם דסרך בתה תפוק ליה מחמת סרך דהיא עצמה דאם נתיר ביום ח' תטבול גם ביום ז' אלא ודאי דהיא עצמה כיון דכבר היא רגילה מכבר לטבול בלילה הלכך אם אירע ששכחה או נאנסה ולא טבלה בליל ח' אם נתיר לה לטבול ביום ח' לא תבא להקל גם ביום ז' ולא חששו רק משום סרך בתה הילדה דהיא מתחלת כעת לטבול ומעולם לא הורגלה לטבול בלילה ויש לחוש דסברה דזמן טבילה ביום לעולם בין בז' בין בח' וזהו דלא אמרו מפני סרך דנשים אחרות אלא מפני סרך בתה וראיתי בחכמת אדם בכלל ק"ד סעיף ב' שכ' טעם דגזרו משום סרך בתה דוקא ולא אמרו מפני נשים אחרות והיינו משום דאשה מצנעת טבילתה שלא תדע בה אשה אחרת אבל בתה יודעת עכ"ל והדבר תימה דהא מ"מ איכא חשש של האשה העומדת בעת הטבילה דהא כתב השו"ע בסי' קל"ח בסעיף מ' דצריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים והוא מ"ד הראב"ד בספר בעה"נ והרא"ש ז"ל ואיכא בזה משום מראית העין של האשה העומדת ע"ג אלא ע"כ דבדבר ההוה ורגיל לא שייך חשש איסור מראית העין דהכל יאמרו בוודאי איחרה טבילתה לאחר יום שביעי ומש"ה טובלת ביום וליכא החשש רק משום סרך בתה דהיא לא טבלה מעולם כלל ועכשיו מתחלת לטבול והיא ודאי תטעה וסבורה דטבילה ביום ואולי דכוונת החכ"א להקשות דמ"מ למה הזכיר סרך בתה והו"ל לומר משום הנשים ילדות דעכשיו נישאו לבעל ולא טבלו עד הנה אבל באמת ל"ק כלל דדברו חכמים בהווה וסרך בתה שכיח ביותר ור"ל בתה וכל דכוותה אבל איסור מראית העין בודאי לא שייך בזה וכנ"ל ועוד נ"ל דכל זה בנדה דאורייתא דאיכא חשש במראית העין דאיסור דאורייתא אבל האידנא דאף ביום ז' ליכא רק איסור דרבנן בודאי לא שייך איסור מראית העין דהא כתב הרמ"א בי"ד בסי' פ"ז סעיף ל' דבאיסור דרבנן לא גזרו מפני מראית העין ואף דהש"ך השיג עליו מהא דאסרו בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא כבר דחו האחרונים דאיסור מקח וממכר בשבת הוא מד"ק ודמי לדאורייתא ובאמת שד' החכמ"א בלא"ה תמוהים דמאי מתרץ משום דהאשה מצנעת טבילתה הא קי"ל דבכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ובמראית העין דאיסור דאורייתא (כמו בגוונא דמיירי הג"מ) בודאי הלכה כרב דאפילו בחדרי חדרים אסור (דאפילו באיסור דרבנן איכא מחלוקת האחרונים בזה ועיין היטב בס' נחלת צבי שחבר הגאון בעל פ"ת ביו"ד בסי' פ"ז שהאריך בזה ונדפס בגליון הפ"ת וגם אנחנו בעניותין הארכנו בזה בגליון הש"ס שלי כתובות דף ס' והבאתי קצת מזה בספרי בנין שלמה בתקונים והוספות דף י"א ריש ע"ב יעי"ש אבל דברי החכ"א בודאי תמוה וצ"ע) אלא ודאי דלא אסרו בזה משום מראית העין אלא משום חשש טעות וחשש טעות לא שייך אלא בבתה וכיוצא בזה בנשים שלא טבלו מעולם והלכך בודאי אין לחוש לחשש דנשים אחרות והלכך כיון שכבר כתב מעכ"ת נ"י בעצמו גאוני הדור תקיפי ארעא דישראל תוב"ב נ"י שמיע ליה דביום ח' ביום מיהת בודאי יש להקל בכה"ג דאיכא אונס אף דתבא לביתה מבעוד יום ומה שהאריכו בד' החכמ"א בחנם דחקו דודאי במקום אונס אף החזרה מותר מבעוד יום וכן מבואר בשערי דורא גם אנכי באתי לאצטרופי בהדייהו ואף שאיזה מהגאונים נ"י פקפקו בזה להחמיר מ"מ כל זה בודאי להקל שומעין דלא אמרו חז"ל בזה להקל בשל תורה אלא להחמיר בשל תורה והלכך הל' כדברי המיקל בזה וכמו שאמרו בסוף פרק הרואה כתם ובפרט דאיכא בזה משום תקנות צנועות ופרוצות, וכמו שכתב מעכ"ת נ"י ומיהו בודאי צריך להכריז בבהכ"נ בב' שבתות זו אחר זו דלא הקלו אלא לנשים שדרות רחוק מבית הטבילה וקשה להן לשוב בלילה אבל להנשים שאין להן אונס בזה חלילה וחלילה להן לטבול ביום ח' ומחמירות לטבול בליל ח' בלי שום צד היתר כלל וכלל וכל אשה דתרצה להקל בזה עונשה גדול מאד מן השמים כן צריך להכריז ועפי"ז יצא הדבר בכשרות בלי שום צד מכשול עון ותקלה ח"ו ויהיה בזה שלום למר לתורתו ושלום לכל אנשי עירו ולא יהיה להם שום מכשול לא בגוף ולא בנפש ואסיים בשלום לסדר ולפרט הנני נותן לו את בריתי שלום ולכל הנלוים אליו וסרים למשמעתו ידידו הדושו"ט ומברכו בברכת כהנים. שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא: