שדי חמד דברי חכמים שו"ת צח

שם בתשו' הרמ"א יראה דלא דמי דז"ל שם איתא בפרק התינוקות אר"ח ב"א אמ"ר נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה אתקין רב אידי דמטבל ביומא תמינאה משום אריוותא וכו' עד רבא במחוזא משום אבולאי ופירש"י בניינים של מערות היו בדרך בית הטבילה ואם תפול שם תסתכן והשתא י"ל מ"ט התקינו להתיר איסורא היה לו להורות לטבול בלילה כדינא ולהאיר אבוקות ונרות שע"י תנצל מן הפחתים וכו' אלא ודאי צ"ל דאז הוו עבדי איסורא והוה אוושא מילתא ולא הוה בזה תקנת צנועות המצניעות טבילתן יע"ש הנך רואה דדוקא בכה"ג דאיכא פירסום מילתא טובא בזה הוא דשרינן ביום ח' וזהו שדקדק בדבריו הרב סדרי טהרה ושיהיה אוושא דמילתא וכו' וכן העתיק דבריו הרב חכמת אדם שם סק"ג או שיש פירסום גדול והאשה מתביישת בכך יע"ש. גם מה שרצה ללמוד מני"ר מדברי החכ"א סק"ה דאם הורה המורה לטבול ביום ז' סמוך לחשיכה אין מזחיחין אותו וכן הדין אם מתביישת שלא ירגישו בה בני אדם וילפינן שביעי משמיני ושוב דחה זה דלא היקל הרב ס"ט להורות כן הלכה למעשה דבר ה' בפיהו אמת שהדבר מפורש במקומו בס' ס"ט בשינוי ובהרחבה ומתחילה הביא להקת הפוסקים תשו' חה"ש ובאר שבע בתשובה שקראו תגר על שנהגו לטבול בע"ש מבע"י ומביא מצ"ץ סי' ס"ו דאפילו יש דיורים אחרים בביתה ומתביישת מהם ולכך רוצה לטבול מבע"י אפי"ה ראוי למחות ולגעור בהעושים כן ומסיים ויש ללמד זכות על הטובלות בבה"ש ובאות לביתן משתחשך אם עושות כן כדי שלא ירגישו שאר הדיורים שבביתה דהא כתב הרמ"א בתשובה סי' כ"א דהא דהתירו חז"ל לטבול ביום שמיני משום אבולאי וכה"ג אע"ג שהיה אפשר לה שתטבול בלילה ותלך לאור האבוקה משום אוושא דהילתא ולא היה בזה תקנת צנועות הרוצות להסתיר טבילתן מבני אדם ולמה שכתבנו בשם הרב עה"ג דלכ"ע אין איסור לטבול ביום ז' סמוך לחשיכה אלא משום סרך בתה וכיון דאיכא תקנת צנועות הרוצות להסתיר לא חיישינן לסרך בתה ובזה נתיישב המנהג יע"ש הרי הדבר מפורש דלא בא הרב ס"ט כ"א ליישב המנהג וא"כ אי ילפינן שמיני משביעי כבר נהגו לטבול בשמיני מפני הבושה אה"נ דיש ללמד עליהן זכות כדבר האמור

הן אמת דבעיקר סמיכות הרב ס"ט לבי מהסס דעפ"י מה שנתבאר מדברי הגאון הרמ"א ז"ל נראה דדוקא באותו נדון הוא דלא חיישינן לסרך בתה משום תקנת צנועות דבההא אוושא מילתא טובא משא"כ משום שלא ירגישו שאר הדיורים דיכולה להסתיר ובתחבולות תעשה מלחמה ואיך שיהיה לקבוע מנהג מחדש לטבול בשמיני חס וחלילה ומה שהעיד מני"ר על השואל בתשובת חינוך ב"י סי' פ"ב (ככתוב למעלה) האמת כן הוא הנדון שלו ביום ז' וכאשר הדבר מפורש אם דגזרת חכמים היא שמא יבא עליה אחר טבילתה מיד יע"ש אלא דנראה ברור דהרב השואל ס"ל כהרב עה"ג דטעם שאין לטבול בז' אפילו סמוך לחשכה ולא תבא לביתה עד שתחשך הוא משום סרך בתה וא"כ במקום אונס אין להחמיר כמו שמפורש בד"ק ולזה מייתי מדברי הרב"ח לדוגמא בעלמא שנדון שלו יקרא אונס והא כדאיתא ופשוט סו"ד לע"ד אין שום צד ואופן להתיר להן לטבול ביום שמיני כלל ובפרט אלו שכבר הורגלו ביום ז' על הרוב הוא שיחזרו לסורן בקל וכמו שפסק מני"ר נר"ו והיה רצוני להאריך ולהשתעשע בד"ק וכו' הצב"י מעט דב"ש עכ"ד הרב עליון למעלה נר"ו ונשלם בזה כל הכתוב בספר אור לי הנ"ל ואיה"ש אעטר את ספרי (אשר הכינותי להדפיס בימים אלו ובשם שדי חמד יכנה) בכתר תורה להבות דב"ק שיחל"א. את אשר ידבר בענין זה לפי ציור השאלה. ויבא שכמ"ה

הן הן הדברים אשר כתבתי עתה לגאוני מאורי דורנו המפורסמים יחיו ושלחתי להם כל הכתוב לחיים בסי' זה מראש ועד סוף ואקוה בחסדם לקבל תשובה מאהבה וקמא קמא דלימטי לידאי אענדם עטרות. דברי חכמים כדרבונות את החוקים ואת התורות. בקונטרס הזה אשימם דוברות, למען יעמדו ימים רבים לדורי דורות

זאת תשובת הגאון הגדול נצי"ב מל"ך יצ"ו בעהמ"ח ספר הנורא העמק שאלה יום ג' לסדר וממדבר מתנה תר"ן וואלאזין ירעש כלבנון כבוד ידיד ה' ועמו רחימא דנפשאי וכו' מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני בקרסובאזר יע"א מכתב קדשו מיום ב' בהעלותך הגיעני, והוא מלא דבר אשר דבר בצערו בהוראה לטבול ביום שמיני מחמת אונס ומעכ"ה לא ישרה נפשו הק' בהוראה זו מחמת שרבו הנשים שטובלות ביום שמיני גם באין אונס, ולא עוד אלא שחשודות בעין קדשו שכן עושות בשביעי וטובלות ביום והביא מעכ"ה שו"ת ממעתק מספרו אור לי אשר שמור הוא בידי והנה מר דגברא רבא הוא ידע כי בעצם הענין קמחא טחינא הוא וא"א להעלות בזה אלא כדמסיק תעלה מבי כרבא. ולא אתי מרחוק למישאל מנאי כי אם לפכוחי צעריה בהוראתו להתיר משום אונס וגם לקיים הבטחתו לאנשי עירו היושבים בצלו למבעי מזולתו. והנני להשיב מה שבדעתי הדלה. שאין למעכ"ה להצטער בהוראה זו ולמיחש דלמא אתו נשי למיטבל בשמיני שלא באונס. דכדאי ראבי"ה שהובא באור זרוע הגדול סי' של"ח וכ"כ בהגהות מיימוני פי"א מהלכות אי"ב בשם רבינו שמחה שלא גזרו בזבות שמיני אטו שביעי ובאמת לא מצינו בגמרא שגזרו משום סרך בתה אלא בנדה שהטבילה בשביעי אינו עולה לה מה"ת ומהיכא תיתי לדון קל מן החמור להחמיר היינו בזבה דטבילה בשביעי ביום עולה אם לא תראה אח"כ ותסתור ונהי שחלילה לנו לצאת מהוראת הרמב"ם ושו"ע דגם בנשי דידן דספק זבות הן ג"כ אסורות בשמיני ביום באין אונס מ"מ אין להחמיר ולאסור את הנשואות והאנוסות למיטבל בשמיני ביום משום שמא תבא למיעבד הכי בלי אונס:

איברא מעכת"ה חושש שחשודות לטבול גם בשביעי ביום וזה אסור מן הדין אם מן התורה או מדרבנן כמש"כ התוס' בנדה דף ס"ז הוכחה מסוגית הגמרא בדף ל"א בטועה ובאו"ז שם הוכיח דמן התורה טובלת דוקא ביום ז' מדכתיב ביום השמיני תביא קרבן ואי טבלה בליל שמיני א"כ הרי היא טבולת יום אלא ודאי מן התורה טובלת ביום שביעי מ"מ הרי מדרבנן ודאי אסור לטבול בשביעי ביום בכל זה נראה שאין למע"כ לחוש על החשודות דמקרא מלא כתיב וספרה לה שנאמנת ואע"ג שאין הוכחה שהכתוב האמין להן במקום שיש חשד וכן יש להקשות מנלן דנשים נאמנות במקום שהוא נגד החזקה וכבר נתקשה בזה הגאון ח"ס יו"ד סי' קמ"ד בד"ה אמנם שלא בשעת וסתה ולי נראה דמשום הכי דייק הכתוב בפרשת זבה ואם טהרה מזובה וספרה לה וכו' ואין לשון ואם מדוייק והכי מבעי וכי תטהר מזובה כמו שכתוב בזב וכי יטהר וכו' אבל לשון ואם משמע אע"ג דאין הדרך להיות כן. מ"מ וספרה לה לעצמה ולא נימא שאינה נאמנת אלא היכי שאינו נגד החזקה שהרי אינה מוחזקת שתראה תמיד וכמ"ש התוס' ריש מסכת גטין דף ב' סוד"ה עד א' וכ"ה בנזיר דף ס"ו ספיקו לא תימא ספק חזא ספק לא חזא ע"ש אלא אפילו הוא נגד החזקה מ"מ אם היה כך נאמנת בכך וממילא ה"ה שאין לנו להטיל ספקות על נאמנותן ומכש"כ באיסור דרבנן והוא ס"ס שמא אינה זבה ושמא לא תראה אפילו תראה שמא לא תבעל ביום וכמש"כ התוס' בטועה ע"כ דעתי הקלה נוטה שיסתפק מעכ"ה במה שידרוש ברבים שאין לטבול ביום כי אם בשמיני ומחמת אונס ושוב לא יחקור הרבה וה' הטוב יכפר בעד אלו שפורצות גדר ולא יבא לאיסור נדה ח"ו, הנני ידידו העמוס בעבודה. נפתלי צבי יהודה ברלין

ואלה דברי שלמה הכהן הגדול ידידי הגאון המפורסם מוהרש"ל יצ"ו בעהמ"ח סה"ב בנין שלמה והגהות חשק שלמה במכתבו מיום י"א תמוז דהאי שתא רנ"ת אל כבוד וכו' קש"ת מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני נ"י ויזרח וכו' בקרסוב באזר ולכל הנלוים אליו והמסתופפים בצלו חיים ושלום עד עולם כיר"א. ואחשד"ת הרמה באתי להדרש למו בדבר שאלתו אשר שאל לנו ולדעתינו בדבר הנוגע להלכה ולמעשה במחנו בענין טבילת נדה אשר יען כי בהמשך השנים הללו נתרבו ת"ל אנשי העיר (יוסף ה' עליהם כהם אלף פעמים) ונתפזרו בקצות העיר והם רחוקים הרבה מאד מבית הטבילה א"א כלל להנשים לילך לטבול בזמנה בלילה מפני סכנת אנסים ובפרט בסוף ימי החדש שהלבנה היא במעוטא שבלילה הוא חשך ואפלה ועוד איזו סיבות וטעמים וכמה נשים שאיימו שאם לא נתיר להן לטבול ביום לא ילכו לטבול כלל ח"ו וכמה בע"ב מבקשים שלכה"פ נתיר להן ביום ח' ביום וכדאי להם לבטל עונה אחת אך שיוכלו לטבול ביום וכו'

והנה ראיתי למעכ"ת נ"י שחשש להחמיר בזה מטעם כיון שאין