שדי חמד דברי חכמים שו"ת צו

שלא ירגישו בני אדם אנו מתירים בשביעי סמוך לחשיכה הכי נמי נתיר ביום ח' בעוד היום גדול ולא ניחוש לסרך בתה בכה"ג וכ"ש הוא מביום שביעי סמוך לחשיכה וק"ל

אלא דלפי סיגנון דברי החכמת אדם שהעתקתי למעלה נראה דלא היקל הרב ס"ט להורות כן הלכה למעשה שמפני שמתביישת יכולה לטבול רק שאם הורה המורה שמעי' מדבריו דאין מזחיחין אותו אבל שיש להורות כן לא שמענו ובר מן דין קשה בעיני לתקן כן כי מלבד החשש שלא יטו אזן ויטבלו כפי הרגלן בשביעי מבע"י וזאת אומרת שטובלת בשמיני כי מי יוכל לידע מה שבבית כל אחד והם דברים המסורים ללב וכבר ראינו זילזולן בטבילה ביום וקשה בעיני להאמין שלא נהיה מכשילן לעת"ל לטבול בז' מבע"י ולחזור לביתן בעוד היום גדול מה שלא הותר מהפוסקים ז"ל אף גם זאת דלא נוכל להתיר מפני הטעמים הנ"ל אלא למי ששייכה בהם כגון מי שיש בביתה דיורין ומי שיש לה בנים קטנים וכיוצא אבל מי שאין לה שום צד מהנ"ל בודאי שלא נוכל להתיר להקל על הכלל כולו מפני הנשים שיש להן הטעמים הנ"ל ונצטרך להניח המפתח בידן ולהגיד שזו מותרת וזו אסורה ואין אנו יכולים לסמוך עליהם כי נחשדו לפנינו שאפילו נשים שאין להם שום צד אונס מהנז"ל היו טובלות מבע"י כי כיון שהותרה הרצועה ויהיה המקוה פתוח פרצה קוראה לגנב ובלתי ספק תטבלו כל הנשים אפילו הבלתי אנוסות מבעוד יום וגם שיש לחוש שגם ביום שביעי תהיו טובלות מבע"י ולכן לבי אומר לי שאין להתיר כלל וראשי ושרי העיר הם מחוייבים להחזיק ביד המ"ץ שתמיד יהיה המפתח בידו ולא תבאנה בנות ישראל לידי מכשול והזהיר הרי זה משובח וברכות התורה יחולו על ראשי העיר בכלל כל עדתם ולא ישגיחו על מה שקשה בעיני העם לימים ראשונים כי כך היא המדה כל ההתחלות קשות עד שירגילו בדבר והאל יתברך יטע בלבינו אהבתו ויראתו אמן

וזאת להודיע כי שאלה הנ"ל וכל הכתוב למעלה שלחתי לג' המה מטיבי רבנן תקיפי דארעא דישראל עיהק"ו ירושת"ו ועיהק"ו חברון תוב"ב ה"ה הרבנים הגדולים, הראשון אדם הרב החסיד כמוהר"א המכונה רבנו עזריאל נר"ו (המחבר ס' היקר כפי אהרן) ונר המערבי הרב כמוהרדב"ש המחבר ספר היקר שערי החצר נר"ו תרווייהו רבנן קדישי בעיהק"ו ירושת"ו והחוט המשולש חסיד ועניו הרב כמוהר"א מני נר"ו ראש על ארץ חברון תוב"ב וזאת תשובת גדול האחרון נר"ו וז"ל ראשון לציון להתיר הטבילה ביום ז' בעוד היום כבר האחרון חביב ה"ה הרב מסגרת השלחן סי' קצ"ז אחר שהאריך הרחיב בסברת הפוסקים כתב וז"ל אך לפע"ד האמנם האמת אגיד הקושט שנים עשר דאילו בא מעשה לידי לא מלאני לבי להקל כהוראת החכם הנזכר דהורה גבר שתטבול ביום ז' מדרבו החולקים על דין ה"ה שכתב מרן וחוששני מחטאת לפרוץ גדר ממפריצי הפרצה לטבול ביום הז' דאיסור גמור הוא ועיין שו"ת זרע אמת ח"ג סי' קי"ז דאסר איסר עכ"ל ולהיות שרו"מ כת"ר כתב שהיו מקילין לטבול ביום ז' ראוי לקונסם להטובלים ביום שביעי מבע"י למגדר מילתא ועיין שיו"ב ומסגרת השלחן על ס"ה

אך לטבל ביום ח' מן הראוי לעשות כמ"ש רו"מ אמנם לפקד"ן דבדורות הללו יש להקל. לתת להן רשות לטבול סמוך לחשיכה מכח סבות הנז' אבל בלא סיבה אסור והטובלת בלא סיבת אונס נקראת עבריינית שעברה על תקנת חז"ל. ואף אם יש שטובלות מבע"י ביום ח' ראוי להעלים עין ועיין ישמח לב דף ב' סי' ז' ולהזהירן בלשון מתוק ושפתי צדיק ידעון רצון להמתיק להם בטוב טעם ולשון רכה שמן הראוי הוא לטבול בלילה וכל אשה הטובלת בלילה יש לה זכות גדול ויהיו בניה חכמים ושלמים וכעין שמצינו באמו של רי"ש כ"ג ובודאי הני נשי דידן בהאי זכיין שנזהרות בפתחי נדה בפרט בדורות הללו שגילה לנו ר' האר"י שהן מנצוצי דור דעה דור המדבר ובאותו דור נשים לא חטאו בעגל אף שהכריחו אותן בעליהן ולכן ודאי השרש לא יכזב ויזהרו לטבול בלילה כתיקון חז"ל ואף אם ח"ו יהיה לבעליהן תרעומת עליהן ובזה יזכו לאריכות ימים וכו' עכ"ד תנא דבי אליהו עליון למעלה נר"ו

וזה אשר השיב הרב החסיד הוא אהרן יצ"ו הנה יד שלוחה אלי באגרת חתומה ניתנה ובפתחי ראיתי מראות אלהים האי פס"ד דשדר לן רחימא דנפשי הרואה אומר ברקאי וכו' אותי דרש לחוות דעי במה שנהגו במקומו שהנשים היו טובלות ביום ז' מבעוד יום וכשנתקבל הרב הנז' למ"ץ ביטל מנהג זה להיות היפך הדין כידוע ולא עוד אלא כי גם ביום ח' אסור מבע"י משום סרך בתה ודרש והתקין שלא יהיו טובלות אלא בלילה ועתה קמו מהצבור מעוררים ואומרים שאין יכולים לקבל דב"ז מפני כמה סיבות וכו' (הם הסיבות הנז"ל) ועל אלה עמד וימודד אר"ש ידידנו הרב הפוסק יצ"ו אם יש למצוא צד היתר לטבול מבע"י והנה בהביטי אל כל דברי קודשו מכתב לחזקיהו ראיתיו ידיו רב לו לא הניח פינה וזוית שלא עמד עליה ואייתי בידי' כל דברי רבני האחרונים הם המדברים בענין זה ומדברי כולם למד דאין להתיר בשום אופן ביום ז' לטבול מבע"י ואפי' מתוך אונס אך לטבול ביום ח' מבעוד יום מספק"ל וע"ז רצה לעמוד ע"ד וכתב וז"ל בקיצור פש גבן לבאר האם יתכן לטבול ביום ח' מבע"י וכו' (ככתוב למעלה)

ואני אומר דא"צ ללמוד דב"ז מדיוק דברי חכמי האחרונים ז"ל והלא דבר מוכרח משרש הדין דהנה דעת הסוברים להקל כשמתביישת אם ירגישו בה בני אדם היינו משום דלדעתם אונס חשיב ודמו להנהו עובדי דאיתמרו בש"ס והוזכרו בטוש"ע סי' קנ"ז דאם יראה מחמת צינה או גנבים או שסוגרים שערי העיר דיכולה לטבול בח' מבע"י ואין ספק דבהנהו גווני טובלת מבע"י כדי להנצל מאונס דצינה או גנבים וכן אם סוגרים שערי העיר הלא לא יתכן לבא לביתה וזה הדבר מוכרח מעצמו שהתירו מבע"י בכל אופן שתוכל להנצל מן האונסים ההם אף שתבא לביתה מבע"י וכן מדוייק מדברי הטור שתחילה כתב ואפילו רוצה להמתין עד יום ח' וט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה ור"ת כתב שתוכל לטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך ורשב"א כתב שצריכה להמתין עד שתחשך וכו' ואח"כ כתב והיכא דאיכא אונס כגון שיראה לטבול מחמת צינה או גנבי או שסוגרים שערי העיר יכולה לטבול בח' מבע"י ע"כ ריהטא דלישנא מוכיח דדוקא בדליכא אונס הוא דבעינן שתבא לביתה משתחשך לר"ת ולהרשב"א אף הטבילה בעיא משתחשך אבל בדאיכא אונס בכל גוונא שרי ואפילו תבא לביתה מבע"י והן הן דברי הש"ך שהעתיק החכמת אדם והוא בסק"ו הביא שם מחלוקת ר"ת ורשב"א ומסיק דאין למחות בהנוהגים היתר לטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה בלילה ואלו בדין שאח"ז היכא דאיכא אונס דכתב מרן דטובלת ביום לא דבר הש"ך מאומה סתמו כפירושו דגם תבא לביתה מבעוד יום

אלא שדברי החכמת אדם נותנים מקום לטעות שדין זה של הש"ך היה לו לכותבו תכף אחר ס"א ולא להפסיק באמצע בדין היכא דאיכא אונס וכו' דמשמע דמ"ש בסיפא שתבא לביתה משתחשך אתרווייהו קאי אבל אין ס' דמ"ש בסיפא ואף אם תרצה לטבול בז' וכו' וחוזר ארישא אמ"ש בס"א בדליכא אונס דאסורה לטבול ביום אבל בדאיכא אונס בודאי מותרת לבא לביתה מבע"י כנלע"ד בכונתו. ולענין דינא נלע"ד הקצרה דשפיר דמי לטבול ביום ח' מבע"י ולבא לביתה אך בתנאי שיהא צד אונס בדבר והנה פה עיהק"ו ירושת"ו מזמן הראשונים ז"ל דור אחר דור הכי נהוג לטבול ביום ח' דוקא ומבע"י ולחזור לביתה ואין פוצה פה ואמנם לא אכחד כי שומה היתה בלבי עד"ז דאיברא דבזמן הראשונים כך היו נוהגים לפי שהבתי מרחצאות רחוקים משכנות היהודים ורשעת האנסים היתה תקיפה והיה באמת אונס בדבר וע"כ הנהיגו לטבול מבע"י אכן עתה בזה כי תלי"ת יש שופטים בארץ והמלך שופט בצדק ואין שום פחד מלילך בלילה כמעט לא נשאר אונס והיה בדעתי כי מן הראוי לבטל דבר זה ולהחזיר העטרה ליושנה לדין התלמוד כי אף בשמיני צריכה לטבול משתחשך משום סרך בתה והיה הדבר קשה בעיני לחדש דבר מעתה אחר שנשתרבב המנהג קשה לשמוע דבר חדש והנה בעתה מגלגלין זכות על ידי זכאי כי מידי עוברי בדברי מעכ"ת יצ"ו מצאתי דבר שנתיישבה דעתי בו והוא שחיפשתי אחר מה שציין החכ"א בדין זה שמתייבשת וכו' וציין ס"ט בשם רמ"א ובקשתי בתשובות רמ"א וציין בתשו' רש"ל סי' ו' ושם ראיתי דברים נכוחים אשר מתוכם יש טעם נכון למנהגינו

והוא שנשאל על התקנה שהתקין הגאון מוהר"י מינץ ואבותיו ליכנס