שדי חמד דברי חכמים שו"ת ט

דעכ"פ כשעובר בלא מעשה אין צריך לבזבז כל ממונו ולענ"ד מלבד שאין זה בסוג עושה איסור שלא ע"י מעשה כי הקהל לא עשו בזה מאומה וכשהמושל מזלזל בקברי ישראל אין על הקהל שום שם איסור רק שאם יש בכחם לתקן הדבר בהוצאה מועטת נכון הדבר שיעשו כן ועוד אף אם הקהל היו עושים בזה איסור שלא ע"י מעשה אין הכרח מזה דמשום שהוא בלא מעשה אין צריך לבזבז כל ממונו די"ל כמ"ש הרב חת"ס בחח"מ סוסי' קע"ז וז"ל ומ"ש להסוברים דאפילו בביטול ל"ת בשואת"ע צריך לבזבז כל הונו ולא יעבור אך לרמב"ם דפסק בפדיון שבוים המעלים עין עובר על לא תעמוד על דם רעך ועל לא תרדה בו בפרך הנה יפה כתב רמב"ם דעובר על כל אלו ולא דמי לע"ע הנמכר לנכרי דמיירי קרא כשיד ישראל תקיפא על אוה"ע ולא ירדנו בפרך א"א רואה רודה בפרך גם לא ימיתנו ולא יעבירנו על דתו לאונסו אף ע"ג דמיירי בנמכר לשמש לע"ז לעקר מ"מ ל"ד לשבוי דמכין וחובשין נגידה קשה ממיתה ומעבירין אותו על דתו ורודין בו בפרך בלי ס' אך מ"מ נ"ל ליישב קושית פר"מ דלא אמרה הר"ן אלא ביחיד שצריך לבזבז כל ממונו ולהטיל עצמו על הצבור להתפרנס מן הצדקה ולא יעבור אל"ת אבל צבור הנדחק ובזמן שאוה"ע תקיפים על שונאי ישראל הוי דוחקא דצבורא בכלל פ"ן כמ"ש הרא"ש פ"ק דב"ב וכמ"ש בש"ע יו"ד סי' רנ"א בסופו ע"כ חשו לדוחקא עכ"ל החת"ס וכמו כן י"ל לההיא דסי' שס"ח כמובן. ומה שציין לדברי הט"ז בסי' שמ"א סק"ה בעניותי איני מבין מה הציון הלז כי איני רואה שייכות למאי דעסיק מר (אם לעבור ל"ת שלא ע"י מעשה חייב לבזבז כל ממונו ואם כונתו למ"ש שם בט"ז בשם הרב תה"ד במי שבטל התפלה משום חשש הפסד ממון אם חייב בתשלומין הנה שם הוא ביטול מצות עשה לא העברת ל"ת וגם לא הוזכר שם שמותר לבטל התפלה משום הפסד ממון רק באם בטל התפלה אם חייב בתשלומין הוא דמיירי סו"ד כל דברי הגליון בזה לענ"ד צ"ע

ולענין ל"ת דרבנן אי אמרינן ג"כ דחייב לבזבז כל ממונו נסתפק הרב פרמ"ג בסי' תרנ"ו וכתב כמדומה שבשו"ת פמ"א כתב בענין מי שאנסוהו לשתות סתם יינם של עכו"ם וא"מ בידי לעיין בדב"ק והרב פ"ת ביו"ד סי' קנ"ז סק"ד הביא דברי הרב חות יאיר דנראה דמחלפא שיטתיה בענין זה אמנם הביא דברי הרדב"ז בסי' קמ"ה (דברי הרדב"ז בזה הביאם גם הרב ארעא דרבנן באות ס"ו ע"ש) דפשיטא ליה דגם שלא לעבור אאיסורין דרבנן צריך לבזבז כל אשר לו ומיירי לענין שלא לאכול איסורין דרבנן כיעי"ש. אך באיסורין דרבנן והם בשב ואל תעשה מספקא לי אם חייב לבזבז כל ממונו דמתוך מה שרשמתי למעלה בענין זה מתבאר דגם בל"ת דאורייתא כשהוא בשואת"ע אינו פשוט דחייב לבזבז כל ממונו וא"כ בדרבנן אפשר דכ"ע מודו דאינו חייב לבזבז כל ממונו. ומצאתי בשו"ת הרב רמ"ץ בחא"ח סי' י"ח שנשאל באשה אומנית להקיז דם ולהעמיד עלוקות ואין בהעיר ובכפרים סביבותיה רופא אחר וקראוה חוץ לתחום שנחוץ לרפואות האלה ואם לא תאבה האשה ללכת חששים הנוגעים לנפשה וכתב הרב השואל בתשובתו אחר שנשא ונתן בחששות אחרים ואמנם מצד החשש הנוגע לפרנסתה ותהיה חסר לחם ודאי דאין להתיר איסור לאו מן התורה כמבואר בקדמונים הובא בטוש"ע א"ח סי' תרנ"ו שחייב לבזבז כל ממונו שלא יעבור באיסור לאו וכמבואר בש"ס וטוש"ע סי' שכ"ט בנכרים שצרו וכו' דאם באו על עסקי ממון אין מחללין את השבת ואך מזה יש עוד צד היתר בנ"ד לענין איסור דרבנן דשרי ואינה חייבת לבזבז כל ממונה דהיינו כל פרנסתה ע"ז דהרי אפי' במ"ע דאורייתא אין מחויבת בזה כמבואר בש"ס ובא"ח סי' תרנ"ו ודברי הפרמ"ג שם שעדיין מסתפק קצת בזה צ"ע והרי דעת סה"ת הובא בטור ובש"ע רס"י של"ט דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה שהוא מדרבנן ואפילו החולקים י"ל דבכה"ג מודים וכבר הארכתי בזה בתשו' עכ"ל ושם בסי' י"ז האריך בסברת הפוסקים אם יש להתיר איסור דרבנן במוקצה וכיוצא משום פסידא וכתב באות ח' ליישב דברי הרשב"א דסתרי בענין זה דיש לחלק בין קום עשה לשב ואל תעשה וסיים וכעין חילוק זה נמצא כ"פ בש"ס ועיין בסי' תרנ"ו דיש חילוק בין לעבור בידים על לאו ובין שלא לקיים עשה ומשם משמע קצת דבאיסור דרבנן חיישינן פסידא כדעת ר"ת ובעה"ת מדכתבו דלעבור על איסור ד"ת יבזבז כל ממונו וכו' משמע דוקא איסור ד"ת מדלא נקטי רבותא טפי באיסור דרבנן ומצאתי שבפרמ"ג נסתפק בזה ולכאורה דברים כפשטן, משמע כמ"ש עכ"ל מתבאר מדבריו דס"ל דבאיסור דרבנן אפילו אם צריך לעבור בקום עשה לא אמרינן דיבזבז כל ממונו ונראה עוד מדבריו דגם באיסור דאורייתא אם הוא בשואת"ע כמצוה דיינינן ליה ואין צריך לבזבז כל ממונו ובשני הדינים האלו יש לפקפק ע"ד דלגבי איסור דרבנן בקום עשה נעלם ממנו דברי הרדב"ז הנ"ל שכתב בפשיטות דצריך לבזבז כל ממונו ולגבי איסור תורה שהוא בשב ואת"ע כבר נתבאר מתוך מה שרשמתי למעלה שאינו פשוט לומר כן והריב"ש כתב בסי' שפ"ז מפורש בהיפך ותימה הוא ששוב הזכיר תשו' הריב"ש מ"ש בסוס"י שפ"ז לענין אם להתיר אמירה משום פסידא עי"ש ומסתמא ראה גם מ"ש בתוך התשו' (דכשאמרו דשלא לעבוד על ל"ת חייב לבזבז כל ממונו הוא אפילו בעובר אלאו בלא מעשה) והיה לו לסתור סברתו שכתב בתחלה לחלק בין עושה מעשה לאינו עושה מעשה (דנראה כונתו דגם באיסורין עצמן מחלק כן דומיא למ"ש ליישב דברי הרשב"א אהדדי) מכח דברי הריב"ש הנ"ל. גם מה שדקדק מדברי הפוסקים מדכתבו דלעבור על איסור ד"ת וכו' הנה המעיין בדברי הפוסקים שהביא מרן הב"י והרב ב"ח בסס"י תרנ"ו יראה דלא הוזכר בדבריהם תיבת ד"ת (כמ"ש הרב רמ"ץ) אלא כתבו דבמצות ל"ת דהוא קום עשה את כל הון ביתו יתן ועליה אנו דנים אם כונת מאמרם ל"ת כולל גם ל"ת דרבנן או כונתם על ל"ת של תורה וזהו שנסתפק הרב פרמ"ג ולא ידעתי על איזה פוסקים נתכוון הרב רמ"ץ במ"ש בשמם שכתבו על איסור ד"ת דמזה מדקדק דדוקא על איסור תורה ולא על איסור דרבנן וגם איני מבין מ"ש דמזה סיעתא לסברת סה"ת וד"ת דמשום פסידא שרי איסור דרבנן דאף אם נאמר דכונתם לחלק בין איסור תורה לאיסור דרבנן מ"מ לא שמענו אלא דבאיסור דרבנן אין צריך לבזבז כל ממונו אבל כל שאינו צריך לבזבז כל ממונו אמינא לך אנא דאף דאית ליה פסידא לא שרינן איסור דרבנן באופן שכל דברי הרב בזה לענ"ד צ"ע ומרן החבי"ף בספר רוח חיים בסי' תרנ"ו כתב בשם הרב"ח בתשובת הישנות בסי' קכ"ט וז"ל וחייב להוציא כל ממונו להוציא הוצאות שלא יעבור על ל"ת וכ"ש בלא יסור וכ"כ הרדב"ז בתשובת הישנות סי' קמ"ה עכ"ל הרב רו"ח ושו"ת הרב"ח אין בידי לעיין בדב"ק ולפי הנראה יש ט"ס שמ"ש וכ"ש צ"ל ואפילו ומ"ש בלא יסור צ"ל לא תסור וכונתו דאפילו איסורין דרבנן דאסמכינהו אלאו דלא תסור הדין נותן ליתן כל ממונו כדי שלא לעבור עליהם וזהו שסיים וכ"כ הרדב"ז וכו' שכן היא דעתו בתשו' הנ"ל (והיא לו נדפסה בדפוס ווארשא תרמ"ב בח"ד סי' א' רי"ו) דאפילו באיסורין דרבנן הדין כן ונמצא חבר לסברת הרדב"ז וגוף תשו' הרדב"ז הנ"ל הביאה ברוח חיים בחיו"ד דף קכ"ט ע"ג ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חלב של נכרי אות ב'

אחר שכתבתי כל הכתוב באות זו ראיתי לידידי הגאון מוהר"י אייזשטיין יצ"ו בסה"ב עמודי אש בסי' ד' כלל ז' שהאריך בבקיאות נפלא בענין זה ושקו"ט בדברי כמה מרבני האחרונים שאין ספריהם מצוים אצלי ומפני זה בצירוף האריכות מענין לענין כדרכו בקדש לא יכלתי להתיישב בדב"ק זולת אגב ריהטאי זה חזיתי ואספרה שהביא מה שנסתפק הפרמ"ג אם יש לחלק בין ל"ת שיש בו מעשה לל"ת שבשב ואת"ע ושהחו"י פשיטא ליה לחלק כן ועוד כתב דבלבוש סי' תרנ"ו כתב להדיא לחלק בין קום ועשה לשואת"ע ותמה על שלשת הרועים הנ"ל דנעלם מהם דברי הריב"ש בסי' שפ"ז שכתב דאין לחלק כן (כמו שכתבתי למעלה דברי הריב"ש בזה) וכן תמה על איזה מחברים שכתבו לחלק כן ע"ש והנה תמיהתו על החו"י ופרמ"ג הא ודאי תימה וכמו שכתבתי למעלה אבל דברי הרב הלבוש יש ליישב שאין כונתו לחלק בל"ת עצמן בין עובר עליהן בקום עשה לעובר עליהן בשב ואת"ע רק כתב לחלק בין מצות ל"ת למצות עשה) ואף שכתב בטעם המל"ת שלא יעבור עליהן בקום עשה אין לדקדק דכשעובר בשב ואת"ע אין צריך לבזבז שא"כ היה לו לחלק כן בל"ת