שדי חמד דברי חכמים שו"ת פז

סימן

קכה

(מקונטרם אסיפת דינים מערכת חליצה סי' ג' אות י"ד

) קכח אחר גמר כל מעשה החליצה המנהג פשוט אצל האשכנזים הי"ו בכל מקומות מושבותיהם שב"ד מטילים חרם על החולץ והחולצת שלא ילך שום אחד מהם בו ביום למים כן אמר לי חד צורבא מרבנן שנמצא אתנו ביום חליצה והיה לפלא בעיניו על שלא הוטל חרם זה ואמר שכך כתוב בפוסקים וכן מנהג פשוט וכו' והשיבותיו כי אצלינו הספרדים לא נהגו מנהג זה וגם אנכי לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום וכאשר באתי אל ביתי חפשתי בסהפ"ו אשר לפני יגעתי ולא מצאתי רמז מזה וכתבתי לרבני האשכנזים אשר סביבותינו וזאת תשובת אחד המיוחד נר"ו פקודתו שמרה רוחי להשיב לכת"ר כאשר פקד עלי במכתב ידו על העליונה הנה לא ראיתי בזה דבר אבל שמענו מפי אנשים רבים אשר העידו והגידו בפנינו שכן נוהגים כל רבני ליטא ופולין וטעמם ונימוקם לא נודע. ונראה טעם לזה מצד מה שראינו כמעט בכל תפוצות ישראל מחזיקים דבר זה לסכנה ח"ו חלוץ רק על אפו ועל חמתו וברוב הפצרות ופיוס ממון עד שיתרצה לחלוץ משום חשש סכנה ובפרט בני ישראל הקרימצאקים וכו' ולע"ד הדבר לקוח מהזה"ק ר"פ חקת דף ק"פ ע"א כל מה דיהיב מיתא לב"ן בחלמא טב נטל מאניה מביתיה ביש כגון סנדל וכו' וכו' עיי"ש לכן חוששים פן ח"ו לא נעשית המצוה כהוגן ולא שכיך גופיה דההוא מותא ויש בזה סכנה כאשר גם באלמנה חוששים שלא לבא עליה לילה ראשונה לפי שרוח המת מקשקש במעיה ומכ"ש בזה, ובחשש סכנת מיתה מצינו ברכות ל"ג ע"א אוי לו לאדם שפגע בו ערוד וכו' וסגולתו לינצל יקדים למים ואם אמנם אין העניינים דומים אבל גם שם לא מדרכי טבע הרפואות הוא להציל האדם ולהמית הערוד בהקדים האדם למים. אך מסתרי הטבע הנסתרות לנו ונגלות לחז"ל בחכמתם וקבלתם היא הסגולה בהקדם כפות הנשוך במים להצילו מסכנת מיתה ולהמית את המזיק הנושך כן אולי הדבר הזה לכן שומה בפי כל ההמון לרוץ תכף אחר החליצה למים ויבא הדבר לידי קטטה וסכנה יותר גלויה לכן אולי הסכימו להחרים ע"ז והניחו הדבר ע"מ שומר מצוה לא ידע דבר רע וכן אנו נוהגים להזהירם ולאיים עליהם שלא ילכו למים כל היום עכ"ל נר"ו

ואני אומר כי האף אמנם הנה אמת נכון לחטט ולחפש זכות על מנהגם של ישראל ואזהרה שמענו מפוסקים ממלל רברבן משה ספרא רבא הגאון חת"ס בהרבה מתשו' (קיבצם כעמיר בספר לב העברי בח"ב דף כ"א והלאה) והנה הוא מרעיש האר"ש ונוקם ונוטר על המלגלג ומפקפק על שום מנהג בני ישראל אף אם בעינינו נראה שאינו הגון הנח להם בני נביאים הם וכל מנהג יסודתו בהררי קודש ויש לו טעם כעיקר ואם רק הוא ממנו וכלל גדול אמר רב החד"ש אסור מן התורה בכ"מ ואפילו במנהג שהוא לקולא, מ"מ לא נאמרו כל הדברים הללו אלא במנהג ידוע שהונהג עפ"י זקני ושרי התורה, ובמאי דקמן אם מה שנהגו כן להשתמט מחליצה. ידוע לנו שהונהג מקדם קדמתה עפ"י חכמי ורבני הדור היה מקום לומר שלא לגמגם ולא לערער כי מה ידענו ולא ידעהו קדמונינו אשר קטנם עבה ממתנינו ולבם פתוח כפתחו של אולם והמשנה ידו על התחתונה. אבל כל שלא נתברר לנו היות הדבר כן ואדרבא נראה לעינים שהוא נגד הדין בזה ודאי אין מקום קיום והעמדה לאותו מנהג וכבר טרח וכתב בתורת המנהגות מרן החבי"ף בספריו סמיכה לחיים חקקי לב נשמת כל חי ובספר לב חיים ח"ב סי' ט' עייש"ב ועיין במה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת המ"ם אות ל"ת בפרט זה)

והנה אם היינו מודים למ"ש הרב הנ"ל נר"ו דמוכח מהזה"ק דיש סכנה וכו' אז היה לנו ליכנס בסלע המחלוקת שבין רבני האחרונים בדבר שנחלקו הפוסקים עם הזה"ק הלכתא כמאן דהרדב"ז ס"ל דאפילו פוסק אחד נגד הקבלה מנקטינן כהפוסק וכ"ש אם הרבה פוסקים ס"ל נגד הקבלה ומדברי מרן הב"י מוכח דאם הוא דבר שאין גילוי בש"ס אזלינן בתר הקבלה עיין במכתב לחזקיהו בחלק התשובות סי' ד' ובנדון שלפנינו מוכח מדברי הפוסקים שהזכרתי לעיל בסי' א' אות ל"ח דאין שום סכנה בדבר ויותר נראה דגם מרן הב"י מודה בהא דנקיטינן כדברי הפוסקים לפי מ"ש הרב אורים גדולים שהבאתי שם דהרשב"א הוכיח בתשובה בכמה דוכתי בש"ס) שאין שום חשש סכנה מדהיו מטעין את היבמין לחלוץ עיי"ש וא"כ לפי דעתו מבואר או מוכח בש"ס היפך הקבלה ובכה"ג לכ"ע אזלינן בתר הש"ס והפוסקים ולא חשחין אנחנא למ"ש בקבלה ועיין אור לי סי' מ' בפרט במקום ביטול מצוה דאורייתא וכ"ז במונח דפליגי בזה הקבלה והפוסקים

האמנם לדידי חזא דאין כאן מחלוקת וגם לדברי הזה"ק מלבד שאין שום חשש סכנה אדרבא מצות חליצה יכול על מגן להצילו מסכנה וז"ל תיקוני הזה"ק תיקון כ"ו ועוד אמאי צריך חליצה בנעל באשה בגין דמאן דימות בלא בר איהו ברגליה דיבם ורזא דמלה הוא ישופך ראש וכו' ובגין דלא יימית ליה חוייא דאיהו כרוך על עקבו צריך לחלוץ לגבי נעל דאתתא ואתפטר ההוא חויא מניה ע"כ הרי מבואר דאם אינו מקיים מצות חליצה הוא מסוכן ואם מקיים מ"ח ניצול מכל רע וכן בקדש חזיתיה למרן החבי"ף בשו"ת חיים ושלום סי' ל"ח שמדברי התיקונים הללו הביא סעד למ"ש הרשב"א בתשו' דאין האמת מה שאומרים בשם המקובלים וכו' והאריך במוסר השכל (עיין לעיל סי' א' אות ל"ח) עיי"ש ומ"ש הרב הנ"ל נר"ו דמזה"ק ר"פ חקת מוכח דיש סכנה ח"ו אני עני אי לי עסק בנסתרות ואין לי לב להבין סתרי תורה רזי דרזין אך פשט הדברים נראין דלא אמרו דהוא ביש אלא היכא דנטיל מיתא מחייא ואמרו על זה דנעל דחליצה הוא בהפוכא מההוא נעל וכו' והאי נעל נטיל חייא ממיתא וכו' דמשמע מזה דאין מגיע שום נזק מהחליצה וכן בדין לפי מ"ש בתיקו' הנ"ל דאל"כ יהיו דברי הקבלה סתרי אהדדי, וכיון דהוכחנו בס"ד דאין שום חשש סכנה לא עפ"י הפשט ולא עפ"י הקבלה א"כ לא נוכל עוד לומר דמה שנהגו להטיל חרם הוא מפני זה כי לא זו הדרך להחזיק טעות ההמוניים ואדרבא הוה לן למיעבד כל טצדקי להוציא מלבן כי היכי דלא ניגררו אבתריה, ועוד דאם כל תקנת הטלת החרם הוא מפני שמדמין אותו לההיא דערוד וכו' מי עלה שמים לידע כי הדבר תלוי בו ביום דוקא. ומי זה אמר דגבי ערוד אם לא יקדים שום אחד מהם למים בו ביום וא"כ אם או יומים יעבור וקדם אחד מהם למים שלא יהי' ניזוק חבירו. וא"כ מה הועילו בתקנתם שלא ילכו למים בו ביום וילכו בלילה שלאחריו, לכן אני אומר אם אמת הדבר שכן המנהג בליטא ופולין אינהו בדידהו ואנן בדידן אם קבלה לא נקבל ואם לדין יש תשובה ואין לנו לעשות לזה מנהג במקום שלא נהגו ועל הראשונים אנו מצטערים והאל ברחמיו יאיר עינינו בתורתו הקדושה וינחנו בדרך אמת אמן

ואחר קצת ימים קבלתי תשו' רב אחד מרבני אשכנז שבסביבותינו נר"ו וז"ל ע"ד המנהג להטיל חרם וכו' לא מצאתי מזה הס' מאומה וההמונים מאמינים שמי שיקדים אחר החליצה למים יצליח והאחר יסתכן ואפשר שיוצא מחמת זה תקלה בהיותם ממהרים להקדים למים שידחקו זא"ז ויסתכנו ומהראוי למונעם ולהודיעם שהוא נגד התלמוד דבין לאבא שאול ובין לרבנן לא אשתמיט חד מנייהו לחוש לתקנת המת או סכנת החולץ וכן נראה מדברי התוס' קי"א ד"ה לאחר (נ"ב עיין לעיל סי' א' אות ל"ח) ויסע הדבר לרוץ למים הוא דרך סגולה עפ"י מ"ש של"ה בפרשת כי תצא מדברי הסבא שפרשת משפטים כי כל איש מניח רוח באשתו ורוחא דיליה מכשכשא במיעהא כחיוייא ושם עוד דהיבום הוא לתקנת המת ויעויין בס' יקרא דשכבי דרוש מ"א שחליצה המנעל תורה שאבדה תקות המת לבא ע"י אחיו בעוה"ז להתקן ויעויין בש"ע בפירוש סד"ח ספ"ב בשם ר"י מפריש ובשל"ה פרשת כי תצא ע"פ ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה שכחו למעלה הוא ע"מ וכו' והוא מלך ערד וכו' לא הערוד ממית וכו' כדאיתא בברכות וכו' וכ' רש"י מצאתי בה"ג וכו' כן ממש כבישת ארץ ישראל והכנענים מתו ונעשה לישראל נס שקדמו למים ובקעו הירדן וכו' עי"ש וכמו כן הוא בענין חליצה שהחולץ הוא כנלחם עם רוח המת המכשכש במיעהא כחיויא ודומה לערוד הנושך ולמלחמת ישראל שעם הכנענים ויש נוהגים לשפוך מים בשוה על החולץ והחולצת אחר החליצה אבל להטיל חרם ע"ז, לא שמעתי