שדי חמד דברי חכמים שו"ת עה

בש"ס אין לנו הכרע בדבר ומ"ש בספר האותיות דמשמע מלשון הגמרא וכו' נראה דלא ראה בדברי הרי"ף שכתב בלשון זה אסור לאדם לישן בבית בלילה יחידי וכל הישן בלילה יחידי אחזתו פלנית עכ"ל הרי הפסיק בתיבת בלילה בין בית ליחידי להורות דיחידי לא קאי אבית אלא אאדם ואלו היה רואה דברי הרי"ף נ"ל דלא היה כותב כן וכיון דמוהרי"ל כתב מפורש דבית ר"ל חדר דמשמע דכונתו לומר דאף אם יש דיורין באותו הבית כל שבחדר שישן אין שם אדם אסור ומלשון הש"ס נראה כן לפי גירסת או פירוש הרי"ף הנ"ל נראה דאין להקל בזה וצריך לעיין בגוף ספר הנ"ל אולי הביא גם מ"ש בביאורי הגר"א ואם מפורש כן בדברי הגר"א כאשר שמעתי החרשתי אף כי לא ידעתי טעמו ונימוקו כדאי הוא לסמוך עליו

הן אמת דמצינו תנא דמסייע למ"ש בס' האותיות הנ"ל לחלק בין בית מיוחדת לחדר מיוחד והוא שראיתי למרן החבי"ף בס' רוח חיים סי' רל"ט שכ' הישן בבית יחידי דכתב הרב מג"א דאחזתו פלנית הנה זהו ביום נמי ודוקא בחדר שאין איש מאנשי הבית שם בבית אבל אם ישן בחדר לפנים ויש מבחוץ אחר כותלו בפרוזדור בני אדם ובפרט אם יש חלון אפי' שהוא סתום אין קפידא כיון דשכיחי בני אדם סמוך לו ואין זה כמו זימון דבעינן שיראו אלו את אלו ולפי זה תמוהים דברי ס' שו"ת משבצות זהב שלא ראה לשון הזוה"ק פרשת תזריע ד' מ"ה ע"א מאי מיחדא משאר בתים וצ"ע עכ"ל הרי שכתב מפורש לחלק כמ"ש בס' האותיות הנ"ל ותימה על הרב יפה ללב נרו' שלא זכר דברי מר אביו בזה אך לע"ד במחכ"ת אין דבריו נראים בזה דמ"ש דהדין הזה הוא ג"כ בישן ביום עמו הסליחה דנעלם ממנו דהרי"ף והרא"ש כתבו מפורש בלילה וקרוב לומר דגם לגירסתינו כן הוא האמת וכמ"ש הרב מחצית השקל כנז"ל וכן מתבאר מדברי הרב פר"ח הנז"ל שאחר שהביא מ"ש בש"ס שאסור לישן בבית יחידי וכו' כגירסתינו ולא הזכיר תיבת בלילה סיים ואמר והא דאמרינן בר"פ הרואה ג' צריכים שימור ואלו הן חולה חתן כלה וכו' וי"א אף ת"ח בלילה היינו אפי' ת"ח נעור דאי ישן מאי איריא ת"ח כ"ע נמי צריכים שימור עכ"ל ואי הוה ס"ל דהא דאסור לישן בבית יחידי הוא אפילו ביום הוה ליה להכריח דאי ישן מאי איריא בלילה אפילו ביום נמי אלא ודאי מתבאר דאף לפי גירסתינו משמע ליה דאין קפידא אלא בלילה. ולפי הנראה כשכתב דברים אלו לא עיין בדברי הש"ס והרי"ף והרא"ש והיו עיניו בדברי הזה"ק שציין אחרי כן בהשגתו ע"ד ס' שו"ת מ"ז ועל זה סמך בשני הדברים הללו א) שגם ביום איתא להא דישן וכו' ב) דדוקא שאין איש בחדר וכו' אבל לענ"ן דאין הכרח מדברי הזה"ק לשום אחד משני דברים הנ"ל וזה לשון הזה"ק ויותר יעקב לבדו מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא או ביממא בביתא מיחדא כ"ש בליליא מאי מיחדא מיחדא משאר בתין או מאן דאזיל בלחודוי בליליא יכיל לאיתזקא עכ"ל והנה לפי מה שהבין מרן החבי"ף בכונת הזה"ק דאזהרה זו איתא גם ביום ושהיא דוקא בחדר שאין איש וכו' הלשון הוא יתור נפיש דהכי איבעי ליה למימר מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי ביתא מיחדא בליליא או ביממא מאי מייחדא מיחדא משאר בתין או מאן דאזיל וכו' יכיל לאתזקא ולמה סתים לן מעיקרא (דאמר בביתא בסתם) והוצרך לומר עוד בביתא מיחדא ואמר עוד כ"ש בליליא וכבר הזכיר כן מעיקרא בליליא או ביממא אך לדעתי נקודה אחת חסרה בדברי הזה"ק להפריד בין הדבקים בין תיבת בלילה לתיבת או ביממא בביתא מיחדא וכונת הזה"ק היא מכאן אוליפנא מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא. ר"ל באיזה בית שתהיה בין דמיחדא בין דלא מיחדא כיון שהוא בלילה יש לחוש. והדר קאמר או ביממא בביתא דמיחדא מאי מיחדא משאר בתין וכו' דכיון שהוא ביום אין לחוש אלא בביתא מיחדא וכיון דאיירי בגוונא אחרא דלא איירי בה מעיקרא שייך שפיר למיהדר ולמימר כ"ש בלילה באופן שכונתו לחלק בין יום ללילה לענין ביתא מיחדא ובלילה לא בעינן ביתא מיחדא דאף אי לא מיחדא יש לחוש כנלע"ד כונת הזה"ק ומסכים למשמעות דברי הפוסקים שלא כתבו לחלק בזה

עוד נלע"ד דאף אם נניח דכונת הזה"ק כמ"ש מרן החבי"ף דגם בלילה אין לחוש אלא בביתא מיחדא מ"מ כיון של אמרו לישנא דדמיך (מאן דדמיך וכו') אלא אמרו מאן דאשתכח בלחודוי בביתא א"כ י"ל דהזה"ק לא לענין שינה וכו' קאמר אלא אפילו אם הוא ער איתי' באזהרה שלא להיות יחידי בבית לא ביום ולא בלילה וכמו שפירש הרב פר"ח מ"ש בש"ס וי"א אף ת"ח בלילה צריך שימור דר"ל כשהוא נעור על דרך זה נפרש דברי הזה"ק דמקפיד אפילו בנעור וגם מחמיר גם ביום ולכל אדם. ולענין זה הוא דקאמר מאי מיחדא משאר בתין. אבל לישן י"ל דגם להזה"ק אף בביתא דלא מיחדא אסור כנעל"ד. ומ"ש להשיג ע"ד שו"ת מ"ז דתלי הא בדין זימון ומר נ"ר ס"ל דאינו תלוי בדין זימון הנה שו"ת מ"ז אמצ"א לראות דבריו דמשמע דאס אדם ישן בחדר אחד ויש באותו חדר עוד בני אדם שם אלא שהוא או הם בקרן זוית באופן שאינו רואה אותם גם זה חשוב ישן בבית יחידי וזה ודאי לא מסתברא כלל אלא כל שיש באותו חדר עוד בני אדם לא מיקרי יחידי וה' שומר ישראל ישמרנו מכל פגע רע נס"ו

סימן

פו

(מקונטרס הכללים מערכת התי"ו אות כ')

פו אין תורמין שלא מן המוקף אם הוא מדאו' כ' הרב ארעא דדרבנן סי' ז' דהתוס' גטין ד' ל' ד"ה לתרום והרשב"א בתשו' סי' קז"ך סברי דהוא מדאורייתא ועיין בחי' הרשב"א לגטין שם ובתוס' יבמות ד' צ"ג ד"ה אלא והרא"ש בס' לשון חכמים ביבמות שם שכתב דקרא אתי למשרי שלא מן המוקף בשבת ויו"ט, א"כ מוכח דסברי דהוא מדאוריתא וכמ"ש בתשו' הרשב"א הנ"ל, ועיין לה"ה במשל"מ פ"ג דתרומות הי"ז שכ' שכן מוכח ממ"ש סופ"ק דחלה אין נוטלין מטהור על הטמא ופי' הרע"ב ורש"מ משום גזרה שלא מהמ"ו (נר' דר"ל דאי הוה מדרבנן היא גופא גזרה וכו') ולא ידעתי אמאי לא הביא מתני' דרפ"ב דתרומות וע"ע בפ"ב דבכורים מ"ה

והנה הרב אד"ר הוכיח דהרמב"ם ס"ל דהוא מדרבנן מדפסק דבדיעבד תרומתו תרומה דאי מדאוריתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וקלע"ד דלפי שיטתי' תקשי ליה לדעת התוס' ודעימי' דסברי דהוא מדאו' מה יענו ביום שידובר בם בריתא מפורשת בב"ק קט"ו ע"ב היה טוען כדי יין ושמן, ונראה שהן משתברות וכו' דמוכת מינה דאם אין משתברות מהני בדיעבד אף שלא מהמ"ו וכמ"ש מרן כ"מ והרב מוהר"י קורקוס בפי' על הרמב"ם פ"ג הי"ז דתרומות (ואם נאמר כמ"ש הרב עפרא דארעא שם דלא נאמר כלל זה דבדאוריתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד אלא בדבר המפורש בתורה א"כ ממילא אין להוכיח מדברי רמב"ם כמובן ועיין במה שרשמתי לעיל במער' הדלית אות פ"ב) וכן הוא דעת התוס' שם לחד שנויא עי"ש. ואין לומר דהתוס' דגטין ודבב"ק פליגי בהכי דהתוס' דבב"ק סברי דהוא מדר' אהכי כ"ל דבדיעבד ש"ד, והתו' בגטין דסברי דהוא מה"תו חולקים בזה וס"ל דל"ד משתברות וה"ה אין משתברות לא אמר כלום שהרי ממ"ש התוס' שם באותו פרק באותו מקום בתי' ב' דאיירי בשבת וי"ט וכו' והוא כשיטת ר"ח שהביאו התוס' יבמות צ"ג הנ"ל דקרא אתיא למישרי שלא מן המוקף בשבת ויו"ט מוכח ודאי דס"ל דהוא מדאוריתא מדאיצטריך קרא למישרי וכמ"ש הרשב"א בסי' קכ"ז (ודוחק לומר דתרי שינויי שבתוס' פליגי בהכי)

על כן נראה לומר בדעת התוס' דאע"ג דס"ל דהוא מדאורייתא לא נפלאת היא לומר דבדיעבד תרומתו תרומה (כדמוכח מברייתא הנ"ל) דאולי אית להו לרז"ל איזה ילפותא לחלק יצאה בין לכתחלה לדיעבד, דומיא לאיסור סחורה בדברים האסורים דלרוב הפוסקים אסור מן התורה ומפלגינן בין לכתחלה לדיעבד ואינו סותר הכלל (שהביא הרב אד"ר) משום דגלי קרא יהיו ולכם ה"ן י"ל דכיון דמוכת מהברייתא דכשאין משתברות תרומתו תרומה עכ"ל דאיכא בזה ילפותא למישרי בדיעבד אף דאין אתנו יודע מה היא, וא"כ ממילא מובן דאין להכריח דהרמב"ם ס"ל דהוא מדרבנן דאולי ס"ל כהתוס' הנ"ל לחד שינויא (אף דלא החליטו כן לתי' ב') וק"ל שוב האיר ה' את