שדי חמד דברי חכמים שו"ת נב

לחלק בין הולך מעצמו להזמינוהו ב"ד דהא בדאיכא אפרושי מאיסורא גם מעצמו רשאי להעיד ובדליכא אפרושי מאיסורא גם הב"ד אין יכולים להזמינו ומ"ש שכן נראה מדברי הריטב"א לפי הנראה דברי הריטב"א הם ענין אחר שכתב וז"ל ודוקא במלתא דמקבלים סהדותא כגון דאיכא אחרינא בהדיה או במקום שעונשים עפ"י ע"א לעשות סייג לתורה הא לא"ה אסור להעיד יחידי כדאיתא בעובדא דזיגוד וטוביא עכ"ל (חידושי הריטב"א לשבועות אין בידי אבל ראיתי דבריו בחקקי לב שם ע"א בד"ה ואולם) הרי בדברי הריטב"א לא הוזכר כלל לחלק בין אפרושי מאיסורא לאינו אפרושי מאיסורא אלא החילוק בין אם נוהגים להעניש עפ"י עד אחד משום סייג לתורה דבזה רשאי העד להעיד להיכא דאין מענישים ע"פ ע"א דבזה אינו רשאי וס' זקן אהרן אין אצלי לראות דב"ק וגם ס' בית דוד אין בידי לראות דב"ק במה שעשה מחלוקת בין הסמ"ג לפרשב"ם דלהסמ"ג אם הזמינו ב"ד את העד רשאי להעיד יחידי ולהרשב"ם אסור משום לא תלך רכיל דודאי מ"ש לדעת הסמ"ג היינו בדליכא משום אפרושי מאיסורא וא"כ הדבר תמוה איך יזמינוהו ב"ד לעשות איסור ותגדל התימה לפי מ"ש החקקי לב דהרשב"ם ג"כ יודה בזה ואני בער ולא אדע להלום דבריו בזה

ומה שנראה שיש מחלוקת בין הסמ"ג והרשב"ם הוא בפי' הכתוב לא יקום עד אחד, דלהסמ"ג הוא אזהרה להעד שלא יעיד יחידי ואילו מדברי רשב"ם בד"ה שם רע (הרי אתה עובר על לא תלך רכיל בעמיך), ובד"ה דכתיב לא יקום, משמע דקאי בשיטת הרמב"ם והרב החינוך דעיקר הלאו הוא אזהרה לב"ד שלא יקבלו דבריו ולא יענישו עפ"י עדותו וכ"כ רב גדול בדורנו יצ"ו בס' חפץ חיים בפתיחת הספר סעיף י' עי"ש בביאורו באר מים חיים ויוכל להיות שזהו המחלוקת שעשה הרב ב"ד, ולכל הדברות תמיה לי על מרן החבי"ף שם שלא הזכיר כלל מחלוקת זה שבין הסמ"ג והרמב"ם ולא דברי הרב פרשת דרכים הנז"ל

ובמה שנתקשיתי לעיל בדברי תשו' הגאונים ותשו' הרי"ף שכתבו דהמעיד יחידי על אשת איש לוקה דמה יענו לעובדא דההוא סמיא מצאתי לרב גדול בדור שלפננו מוהר"א ן' אלרוליא הובאו דבריו ו בס' מים החיים בחאה"ע סי' ה' שעמד בזה על דברי תשו' הרי"ף הנ"ל (כי לא ראה דברי תשו' הגאונים) וז"ל וניחזי אנן היכי הוה עובדא שנשאל הרי"ף אם אותו העד העיד להבעל דבר הלא דינו מפורש בההוא סמיא דאי מהימן ליה כבי תרי חייב להוציאה ולמה ילקה אלא מוכרח שמעשה היה שכבר הגיד לבעלה ולא האמין ואפ"ה בא להעיד בפני ב"ד וע"ז פסק דמנגידינן ליה כיון שאין בהגדתו שום תועלת משום אפרושי מאיסורא שום ביש הוא דאפיק או שהעדות היה בדבר כיעור (לא בזנות ממש) דחיבוק ונשוק דאפילו היה אומר להבעל עצמו ליכא שום נפקותא דאפרושי מאיסורא ולכן פסק דלוקה עכ"ל (ב"ד ט"ל ע"ב ד"ה אלא) ועם שדבריו נכונים לענין דינא קשה להעמיס כן בדברי הרי"ף כי הדברים סתומים מאד ולכן יותר נלע"ד מה שכתבתי למעלה דשאני שליח ב"ד כיון דראוי לכל אדם מסתמא להאמין בו רשאי להעיד ומה שחשבתי דצ"ל דחלוקים בזה הסמ"ג והגאונים דמדברי הסמ"ג משמע דבמידי דאפרושי מאיסורא כל אדם רשאי להעיד הנה עתה ראיתי בדברי הרב הנ"ל שהביא מ"ש הרב ב"ד בחח"מ סי' ו' (עמ"ש הסמ"ג דאפרושי מאיסורא שאני) וז"ל ובודאי דהאי הפרשת איסור היינו למי שמאמין לו הבעל כבי תרי דאי לא מאי הפרשת איסור איכא נמצא דאפילו להפרשת איסור אינו מותר אלא למי שמאמין לו כבי תרי אבל לאחריני אסור בלאו דלא יקום וחייב מלקות מן התורה כשיש סנהדרין עכ"ל, הרי דניחא ליה להרב ב"ד לפרש כן בדברי הסמ"ג וא"כ לא נפלאת היא לפרש בדברי תשו' הגאונים ותשו' הרי"ף דכונתם על המעיד יחידי שאין ידוע שהבע"ד מאמינו כבי תרי

ושם בתשו' הרב מוהר"א הנ"ל האריך בדין זה דאסור להעיד יחידי (ומתבאר להמעיין בדב"ק שנעלם ממנו ומהרב ב"ד שהביא שם שיטת הרמב"ם והרב החינוך דלאו דלא יקום עד אחד הוא אזהרה לב"ד ונמשכו אחרי דברי הסמ"ג שהוא אזהרה להעד עי"ש). על מה שנשאל באשה שהעידה על ראובן דברי כיעור עם כלתו ובו ראובן אינו מאמין לדבריה אם רשאים ב"ד לגרש את כלת ראובן מביתו משום אפרושי מאיסורא והרבה להביא ראיות ולהכריח דמ"ש הסמ"ג אפרושי מאיסורא שאני אינו ר"ל שמותר לעשות שום דבר לחוש לעדות העד אחד אלא כונת הסמ"ג היא שהוקשה לו בעובדא דההוא סמיא למה לא גער בו שמואל וכן בשאר עובדי שהזכיר הסמ"ג וניחא ליה להסמ"ג דכיון דחשב העד לאפרושי מאיסורא אינו בדין להלקותו אבל ודאי שאין לעשות שום הרחקה עפ"י עדותו משום אפרושי מאיסורא והוכיח כן גם מדברי רבינו מוהריק"ו בשרש ל"ג שכתב דלולא שהעד יחידי שהעיד על השוחט היה משום אפרושי מאיסורא היה ראוי ללקות. אבל עכ"פ לא חשו לדבריו (כשהשוחט מכחישו) לאסור הבשר וכו' משום אפרושי מאיסורא ואף להאוסרים הבשר היינו משום דבהמה בחזקת איסור עומדת וכו' והביא שכן מתבאר דעת הרבנים ב"ד ודכ"מ ונו"ב בח"א א"ח סי' ל"ה ועמדו כנגדו דברי הרב כנה"ג בס' בעי חיי ח"מ ח"א סס"י כ' שחש לעדות אחד שהעיד שראה ראובן היה משתגע (בנישוק וחיבוק) עם אשת שכנו וגזר הוא וב"ד שיעקור דירתו משם דמשום אפרושי מאיסורא חוששין לדברי העד כמ"ש הסמ"ג וכו' והרבה להשיב על דבריו דזה לא יתכן כלל לעשות שום מעשה ע"פ עדות העד אחד ואף דהעד רשאי לבא להעיד בפני ב"ד בדבר שהוא אפרושי מאיסורא כגון להעיד על השוחט וכיוצא שאפשר שגם הוא לא יכחש ויועיל עדותו מ"מ אם העיד וכחש הבע"ד אין חוששין לעדות המעיד כלל ומסיק שדברי הרב כנה"ג מוקשים מהש"ס ומהפוסקים ויחיד הוא בדבר ולא קי"ל כותיה ואין ב"ד רשאים לגרש את כלת ראובן מביתו אלו תוד"ק והמעיין בדבריו בגופן שלהן יראה שכל דבריו טובים ונכוחים חזקים כראי מוצק. אפס כי עז מדברי הריב"ש בסי' רס"ה ופסק כן מרן באה"ע סי' קע"ח ס"כ אשת איש שטוענת על איש אחד שרודף אחריה והוא מכחיש אין להאמינה כדי לייסרו אבל יגזרו עליו נידוי שלא ידבר עמה ושלא ידור בשכונה אחת ואם הוא מוחזק בעיניהם לחשוד על העריות ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה יבדילוהו מביניהם לרעה וידחוהו בב' ידים וכו' הרי דאף אם אינו מוחזק בעיניהם לחשוד בעריות חוששין לדברי האשה וגוזרים עליו נידוי שלא ידבר עמה ושלא ידורו בשכונה אחת וזה נראה כדעת הרב כנה"ג בס' בעי חיי הנ"ל דיש לנו לחוש לדברי העד אחד להצריכו שירחיק משכונתה. ובחקקי לב הנ"ל הביא (בד' פ' ע"א בד"ה ולענין) דברי הריב"ש הנ"ל ולמד מזה למלמד שנחשד עם התינוקות עפ"י עדות נער קטן דראוי לגזור עליו ולהבדילו מחברת התינוקות כיון דאיכא למיחש שמא ירגילם לערוה, ושוב האריך אם יש לחוש בדברי הקטנים וכו' עי"ש בנדונו וצריך ישוב

וראיתי בתשו' הרא"ם ח"ב סי' כ' שנשאל על שהיו מהרהרים אחר אחד מהטבחים שמניח הכבשים השחוטים בחנות הנכרים בלתי שומר והולך לחנות אחרת ושוחט וכן ע"ז הדרך וביני וביני הנכרים מפשיטים ומוציאים הריאות וכשחוזר הטבח עומד וכתב פרשת השבועה וכו' והעיד ע"א על הדברים הללו בפני הרא"ם וכתב ע"ז ואני לא השגחתי בדבריו מפני שהיה ע"א ואמרתי לו שיביא עדים ע"ז ושוב הלך העד והכמין עדים שיראו מעשיו וראו והעידו ככל דברי אותו העד עי"ש, ותמיה לי למה לא השגיח לדברי העד הזה דאף שהיה עד אחד הרי כיון שהוא מילתא דאיסורא משום אפרושי מאיסורא שלא יכשיל את הרבים באיסור (כמו שהיה כן באמת) היה לו להזמין את הטבח ושיעיד לפניו ואולי הטבח עצמו היה מודה על חטאתו ולא היה יכול להכחישו ורבים השיב מעון. ומזה נראה שדעת הרא"ם היא כמ"ש הרב ב"ד (הנז"ל בד"ה ובמה) שלא אמרו דמשום אפרושי מאיסורא מעיד יחידי אלא כשהוא נאמן כבי תרי הא לא"ה אף למיחש ולהזמינו לדין בדבר זה לא בעי כנ"ל כעת וצ"ע

סימן

עב

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות מ"ח)

עב עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אם הוא דוקא בפסולים