שדי חמד דברי חכמים שו"ת נ

הכי דהא בדרבנן לכ"ע אינו מועיל ס' מחוסר ידיעה להתיר עש"ך יו"ד סי' נ"ג ססקט"ו עכ"ל

סימן

סט

(מקונטרס הכללים מערכת הסמ"ך אות ס"ח)

סט סומא אי חייב במצות דפליגי ר"י ורבנן וקי"ל כרבנן דחייב והיינו מדאוריתא דאילו מדרבנן גם לר"י חייב כמ"ש רבני האחרונים בשם הראשונים עיין להרבנים ארעא דרבנן באות תס"א ועפ"ד שם ופרי חדש סי' ג"ן סי"ד וסוס"י תע"ג וברכי יוסף ומחזיק ברכה שם ומ"ש בשם הרדב"ז דלא נמצא חבר לרי"ו דפסק כר"י כבר כ"כ הרב פרי חדש בסי' תע"ג והרב יד דוד לפסחים ד' קי"ו ע"ב כתב דהמרדכי שהביא הרדב"ז מתירוץ ראשון מוכח דס"ל כר"י והאגודה בפרק החובל ודאי ס"ל כר"י ושכ"ן מספר המכריע ואפשר דלהפוסקים הללו נתכוון הג' ישועות יעקב בסי' ג"ן אות ט' שעל מ"ש המג"א דסומא חייב בכל המצות כ' לתמוה מדוע תפס כן בפשיטות והרבה פוסקים סברי דהלכה כר"י דסומא פטור מהמצות עי"ש וראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' ג' אות כ"ג שכ' ע"ד הרדב"ז דנמצא חבר לרבינו ירוחם הוא מ"ש הרא"ש הל' תפלין סי' י"ו בשם גאון דסומא פטור מתפלין וצצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות סומא והרא"ש כ' ע"ד דליתא דהא וראיתם בצצית הוא דכתיב ומני"ר נר"ו כ' ליישב דברי הגאון ותו"ד הוא דס"ל דצצית בנה אב לכל התורה דסומא פטור וכתב דדברי הגאון מצאם בתשו' הגאונים שערי תשובה סי' קנ"ו מרב ששנא ובסי' רס"ז בשם ר' שמעון קאיירא ובמטו מניה דמר אין דבריו נוחים לענ"ד בכונת דברי הגאון דא"כ מאי שנא תפלין דנקט טפי מכל המצות שבתורה ולימא סתמא סומא פטור מכל המצות דילפינן מציצית. והנכון הוא מ"ש הרב מעדני יו"ט דרק בתפלין וצצית הוא דס"ל להגאון דסומא פטור. וא"כ לא ס"ל כרי"ו. ואולם עוד כ' שם שבשו"ת דבר שמואל סי' י"ב כתב שגם האגודה ובנימין זאב פסקו כר' יהודה ולכן תמה על הרדב"ז ומחב"ר שכ' דלא נמצא חבר לרי"ו וזה נכון ומ"מ כתב דאנן קי"ל דחייב כמשמעות כל הרא' ושכן פסקו רבני האחרונים (שהזכיר שם) ותמה ע"ד הישועות יעקב בסי' ג"ן הנ"ל ובאה"ע סי' קס"ט ס"ק כ"ד (ע"ד מרן בש"ע סמ"ח) עי"ש רוב בקיאותו ועוצם חריפותו ועיין ערוך השלחן סי' ג"ן אות ה' ורס"י תקפ"ט ומג"א שם וש"ע הרב סימן תקפ"ח אות ח' וביעיר אזן מערכה זו אות כ' הביא מ"ש בתוס' קמא לתלמידי הרי"ף שכ' ג"כ כדעת התוס' ודעימייהו דמדרבנן מיהא חייב

סימן

(מקונטרס הכללים מערכת הסמ"ך אות ע"ט)

ע ספקא דרבנן דאזלינן לקולא כתב הגאון ישועות יעקב בסי' תל"ח בשם הרדב"ז דבדבר שאנו מסופקים בדרבנן ובדאוריתא ואי אפשר להיות אלא או שניהם לאיסור או שניהם להיתר אזלינן לחומרא אף בדרבנן והיינו טעמא דספק קרא ק"ש חוזר וקורא אף דרק פסוק א' מהת"ו כיון דא"א לומר שקרא ק"ש והניח פסוק ראשון מחמרינן אף בדרבנן כי היכי דלא ליתו לזלזולי בדרבנן ולא הראה מקום כבוד דברי הרדב"ז ואמנם כ"כ המג"א בסי' פק"ד סק"ז (עמ"ש מרן בספק בירך בהמ"ז מברך מספק) דצ"ל גם ברכה ד' דלא לזלזולי בה. וציין זה בשם הרש"ך ומ"ב הלוי מ"ד ולא הזכיר בזה את הרדב"ז ובישועות יעקב סי' ס' אות א' כתב ג"כ כלל זה בשם הרדב"ז ושם באות ג' ד"ה אשר נסתפק וכו' כתב כן בשם הרדב"ז לענין בהמ"ז ולענין ק"ש (עי"ש שכ' דבספק ברכת ק"ש חוזר ומברך ולפי הנראה הוא שלא בדקדוק וצ"ל דספק קרא ק"ש וכו' עי"ש בדברי הפוס') ובישו"י חיו"ד בתשו' נכד המחבר להל' אבלות ד' ל"ג ע"ד בד"ה ובעברי וכו' כתב כלל זה ג"כ בשם הרדב"ז לענין ספק בבהמ"ז ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' י"א כתב ג"כ כלל זה בשם הרדב"ז (וכתבו לענין ברכות דק"ש בספק קרא ק"ש דמה שמברך ג"כ הוא משום זילזול) והאריך בכלל זה דיש מקומות לסייע כלל זה ויש שנראין סותר לכלל זה וכתב דממ"ש מרן בב"י סי' ס"ז והביאו המג"א שם בטעם הברכות משום דכך היתה התקנה משמע דלא ס"ל כלל זה וכתב דכן נראה מהש"ע סי' קפ"ד ס"ג ודוק ע"כ ואני בער ולא אדע היכי מוכח מהתם דלא כי האי כללא ותמיה לי שלא ראה בש"ע שם ס"ד ובדברי המג"א סק"ו שכתב כלל זה ולדבריו יש לתמוה על המג"א שבסי' קפ"ד כתב כלל זה ובסי' ס"ז כתב דברי מרן הב"י שהם סותרים כלל זה (לדבריו) בשתיקה כהודאה ובאמת נראה דאין משם סתירה דנוכל לומר דהיינו טעמא דמתחלה תקנו לומר גם הברכות משום דלא לזלזולי בדרבנן ושם בסי' ל"ד אות ב' כתב ג"כ כלל זה בשם הרדב"ז והזכיר דברי הישו"י סי' תל"ח וכתב דאף מי שיחלוק על סברת הרדב"ז ויסבור דאין זה זילזול ה"ד כשיש ספק בדבר אחד וממנו נמשך ספק לד"ת ולדרבנן אז נוכל להתיר הדבר שאין בו רק סד"ר ולאסור מה שנוגע לאיסור דאוריתא אבל בהני בעיי דלא איפשיטו לענין בדיקת חמץ דכשאינו מבטל גם הבדיקה דאוריתא. ואם מבטל כדי שיהיה אח"כ לענין בדיקה סד"ר הנה הוא עושה סד"ר בידים ואסור וכו' עי"ש עוד גם בחיו"ד סי' מ"ה אות ה' ואות ז' נשא ונתן בכלל זה ושם בסי' ע"ד אות ד' כתב ג"כ דיש סתירה לכלל הרדב"ז מתשו' הרשב"א שהביא המג"א רס"י ס"ז וכן בסי' קפ"ז לענין ספק בירך בהמ"ז (לפי הנראה הוא ט"ס וצ"ל סי' קפ"ד כי שם הוא מקומו אבל הוא תמוה דאדרבא שם כתב המג"א כלל זה כמש"ל) וגם מדברי הפוס' בסי' תל"ח נראה סתירה לזה עי"ש שלא זכר שם דברי הישו"י ולא מ"ש הוא עצמו בחא"ח סי' ל"ד הנ"ל ואין להאריך. ובשו"ת שו"מ מהדורא ב' ח"ב סוס"י ט' נקיט נמי האי כללא ומטי לה בשם המג"א סי' קפ"ד ולא הזכיר זה בשם הרדב"ז ובמהדורא ה' סי' מ"ה כתבו בשם מוהרש"ח שבמג"א סי' קפ"ו לענין ברכה רביעית דבהמ"ז ועיין עוד בישו"י חאה"ע סימן חנ"ק סק"א ד"ה אמנם וכו' שכתב ג"כ בשם הרדב"ז והובא במג"א בהלכות ק"ש לענין ספק קרא ק"ש וכו' וכיוצא לזה כתב ביו"ד סי' צד"ק אות א' וכתב שם לחלק בכלל זה דכשאין הספק דרבנן שוה להספק דאוריתא כשנערוך ספק זה לזה אין בזה זילזול לדברי חז"ל כיון שאינו נראה מבואר להדיא דהקולא הוא משום שהוא מדרבנן דהרי יוכלו לתלות דהקולא הוא משום דגרע מהספק האחר אף דבאמת אין הגריעות הזה לחוד מספיק להקל אם היה ספק זה באמת מדאוריתא עי"ש ומה שציין (בחאה"ע הנ"ל) למ"ש ביו"ד סי' קפ"ז לא מצאתי כעת. ומצאתי להרב פ"ת באה"ע סי' א' סקי"ד ד"ה ושם העיר וכו' שהביא דברי הישו"י שבאה"ע הנ"ל והעיר עליו דלא נמצא זה במג"א סי' ס"ז כ"א בסי' קפ"ד כ"כ בשם מוהרש"ח ומוהר"י הלוי עי"ש וכתב ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו בחיו"ד סי' כ"ה אות יו"ד וז"ל לפי דברי הרדב"ז מובא באחרונים וכו' יעויין במג"א סי' קפ"ד סק"ז וכו' ועיין ג"כ סימן ס"ז לענין ספק קרא ק"ש וכו' ע"כ וכבר כתבתי דהמג"א לא בשם הרדב"ז כ"כ. ומ"ש מסי' ס"ז לכאורה אדרבא משם מוכח בהיפך כמ"ש בשו"ת רמ"ץ הצ"ל וצ"ל דס"ל דהתם נמי טעם התקנה הוא משום שלא לזלזל בדברי חז"ל כמ"ש בעניותין. גם בשו"ת תורת חסד הנד"מ לאחד מגאוני דורנו יצ"ו והוא על חא"ח בסי' ו' אות א' כתב כלל זה בשם האחרונים שכתבו בשם הרדב"ז וכ' דמדברי רבינו מנוח שהביא מרן כ"מ בפ"ב מהל' חמץ משמע כסברא זו וציין תוס' ברכות ד' ט"ז ד"ה אנינות ובחולין ריש ד' י"ב וסיים שיש בדבר זה כמה סתירות ושהאריך במקום אחר. ועיין בשו"ת תפארת יוסף בחיו"ד סו' סי' ל"ד שכתב דבדבר שכנתהוה הספק נתהוה גם לאיסור דרבנן בזה אמרינן סד"ר לקולא ועי"ש בהגהת כליל תפארת אות ב' דקלסיה ואמר שדבריו נכונים מסברא וכו' ולפום ריהטא נראין דבריו היפך כלל הנ"ל עי"ש וע"ע ישועות יעקב סי' תק"ט סק"ד ד"ה עוד נראה. ועל דברי השו"מ במהדורא ה' הנ"ל כתבתי לעיל במערכת המ"ם אות פ"ח (בד"ה וראיתי בשו"ת שו"מ) עי"ש: