שדי חמד דברי חכמים שו"ת לח

יעקב) הביא זה בשם התוס' ולא הזכיר את דברי הרא"ש וכ"כ הרב מוהרצה"ח בהגהותיו שם ועיין בענין זה בדברי רבנן קדישי שרשמתי באות קכ"ב שכלם הם המדברים גם בכלל זה, ומדברי הרדב"ז שהביא הרב נחמד למראה בדף פ"ח סוף ע"ג שכתב בס' יקר תפארת בפרק י מהלכות מעשר שני דמה שפסק הרמב"ם כחכמים היינו משום דסובר דלא אמרו משנת ראב"י קב ונקי אלא במשנה מוכח דס"ל דגם נגד חכמים הלכה כמותו

והנה הרב יד מלאכי שם הביא מ"ש מרן החביב בדינא דחיי ח"ב ד' כ"ח ע"ב דלדעת הרמב"ם והסמ"ג לית הלכתא כראב"י נגד רבים וכתב שדבריו תמוהים שהרי כתב הה"מ בהלכות אישות ר"פ י"ב דאף שהם שנים נגד ראב"י משנת ראב"י קו"ן, ויפה השיב ע"ז מ"מ בס' מנחה טהורה ד' ק"ך ע"ב שדברי הה"מ לאו אליבא דהרמב"ם אמורים אלא סברא דנפשיה הוא. אמנם מ"ש שם עוד על מה שהביא הרב י"מ מדברי הה"מ בסו"פ ששי מהלכות שבת (ורבינו פסק כמותם לפי שהם שנים לגבי ת"ק ועוד משנת ראב"י קו"ן) דלא עיין יפה דהתם נאמר כל בתר איפכא דראב"י ור"ן פליגי את"ק ופסק כותייהו דרבים נינהו ועוד דמשנת רא"י קו"ן והכונה במ"ש ועוד ר"ל דאפילו היה ראב"י יחיד בסברתו הלכה כמותו משום דמשנתו קו"ן וא"כ אין שום ראיה מהכא להיכא דפליגי עכ"ל. ובעניותי לא זכיתי להבין דב"ק דודאי כונת הה"מ לומר דאף אי לא הוה קאי ר"ן בשיטתיה דראב"י והוה ראב"י לחודיה פליג את"ק הוה לן למיפסק כראב"י דמשנתו קב ונקי, וא"כ לפי מאי דמשמע ליה להרב יד מלאכי דסברת הת"ק חשיב רבים כאילו תני בהדיא חכמים אומרים שפיר מוכיח דס"ל להה"מ בעד רבינו דכללא דראב"י היא אף נגד רבים, ולפי הנראה לא היה צריך למ"ש כנז"ל שהרי לפי מ"ש שם לקמיה דעד כאן לא אמר הרב דינא דחיי דאין הלכה כמותו נגד רבים אלא דוקא כשנזכר בפירוש וחכמים אומרים וכיוצא אבל מה ששנוי סברת ת"ק בסתם לא חשיב רבים לענין זה ועפ"י חילוק זה בא לכלל ישוב כל דברי הה"מ ומרן כ"מ שנראים כסותרים בענין זה כיעי"ש. לפי זה נראה דההיא דפ"ו מהלכות שבת נמי מתיישבת בזה דהתם היא סברת הת"ק ולא הוזכר חכמים אומרים ולכן שפיר קאמר הה"מ דאף אי לא הוה ר"ן קאי כוותיה כראב"י הלכה כראב"י נגד סברת הת"ק דחשיב לזה ת"ק יחיד ומשנתו קב ונקי אלא דבעיקר ישוב זה יש לפקפק לענ"ד דודאי לא נוכל לכחד דסברת הת"ק ששנויה בסתם חשיבה סברת רבים כמו שמתבאר מדברי התוס' בריש מס' ביצה וביבמות ד' מ"ד, ומדברי הראב"ד והרשב"א והרא"ש כמו שרשמתי במערכת הסמ"ך אות ס"ט לענין כללא דסתם משנה עי"ש ובמה שהבאתי במערכת הי' אות ל"ה, וא"כ לא מסתבר לחלק בין שנוי בלשון חכמים לסברת הת"ק שנשנית בסתם ועוד איני יודע מה יענה למ"ש הה"מ בפרק י"ח מהלכות שבת הי"א אמתניתין דצרור אבן כדי לזרוק בעוף ראב"י אומר כדי לזרוק בבהמה וז"ל ובגמרא אמר ר' יוחנן והוא שמרגשת בה וכמה שיעורה תנא ראב"י אומר משקל עשרה זוזים ע"כ, ולכך פסק רבינו כראב"י עכ"ל. והמובן מדברי הה"מ הוא דמשום דר' יוחנן מפרש מילתיה דראב"י פסק רבינו כמותו הא לא"ה הוה פסיק כת"ק ולא הוה משגח בכללא דראב"י ואמאי הא סברת ת"ק לא נשנית בלשון חכמים אלא סברא סתמית ומן התימה על ה"מ שמאחר שהרב י"מ בכלל המקומות שהביא בזה ציין גם הא דפי"ח מהלכות שבת איך כתב דעפ"י חילוקו (בין חכמים אומרים לסברא סתמית) מתיישבים כל דברי הרמב"ם והה"מ וכ"מ וכו' כיעי"ש, והאדם יראה לעינים דלא יתיישב בזה הך דצרור וכו'

ונגד סתם משנה לא אמרינן משנת ראב"י קו"ן כן מתבאר ממ"ש הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פ"ד הלכה ח' עי"ש בדברי מרן כ"מ, ועיין מלא הרועים בח"ב בקונטריס שונה הלכות בכללין ד' מ"ד ע"א אות י' שכתב בשם מגיני שלמה ד' פ"ז בדפוס אמשטרדם שהאריך ומסיק דנגד סתם משנה אין הלכה כראב"י וסייעיה מסוטה ד' מ"ג הבונה בית התבן ובית הבקר וכו' דפסקו כל הפוסקים כסת"מ נגד ראב"י שבבריתא דש"מ דהלכה כסת"מ עדיף מכללא דמשנת ראב"י וצל"ע בגוף ס' מג"ש אם הביא דברי, הרמב"ם הנ"ל. גם הרב מקנה אברהם בח"ב סי' פר"ה כתב בשם הרב דינא דחיי עשין ד' כ"ח ע"ג לדעת הה"מ דאף אם הלכה כמותו נגד רבים היכא דסתם לן תנא כוותיה לית הלכתא כוותיה, ועי"ש באות פר"ו (בד"ה אמנם), אך הרב סדר הדורות (באות ר"א בן יעקב) כתב בשם הרב מגיני שלמה בריש פסחים דמשנת ראב"י קו"ן אפילו נגד רבים כדאיתא ביבמות ל"ז ס' ומשמע שם אפי' נגד סתם הלכתא כוותיה וכו' ובחי' ליבמות חקר אי הלכה כראב"י אפי' נגד סתם משנה ואפשר נגד סתם מתני' לא אמרינן הכי ועיין סמ"ג מל"ת של"א עכ"ל, כנראה דהא מילתא רפיא בידיה וטפי מסתבר ליה דאיתיה גם נגד סתם

וכתב עוד במקנה אברהם שם באות רפ"ח דליתיה להאי כללא אלא כי קאמר מילתא דנפשיה אבל כי אמר בשמא דאחריני לא ק"ל כוותיה כמ"ש בעץ החיים פ"ד דמס' כלאים מ"ח. והנה ס' עץ החיים אין בידי ובמערכת הכ"ף אות ק"ל (עי"ש בהמפתחות שבסוף האות) הבאתי דכמה רבנים כתבו כן גבי כללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו שאינו אלא כשאומר דבר מעצמו אבל לא כשאומר בשם אחרים ושדינא בה נרגא דמדברי התוס' מוכח דלא שנא ועי"ש באות קטן מ"א ומ"מ בכללא דקמן יתכן לומר כן עפ"י מ"ש מרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות ט' מסתברא דכללא דמשנת ראב"י קו"ן, איתיה גם בבריתא מלבד הטעם שכתבו הראשונים דדוקא כי אמרינן במשנתינו משמע משנה ולא בריתא אבל לשון משנת משמע נמי בריתא עוד הוסיף לדקדק דברשב"ג וכיוצא תלו הדבר בתנא השונה דברי רשב"ג אבל הכא תלו הדבר בעצמו של ראב"י ואמרו משנת ראב"י קו"ן, ומוכח דר"ל לימוד ראב"י קב ונקי וא"כ הוא כל לימודו בין משנה בין בריתא, ותיבת משנת קאי על ראב"י כמבואר עכ"ל. וא"כ נוכל לומר ג"כ כיון שתולה הדבר בלימוד של ראב"י י"ל דהכונה היא הלימוד שלו בעצמו שאומר סברא דנפשיה ולא במה שאומר בשם אחרים ועיין בס' בנין שלמה לידידי הגאון אישי כהן גדול מוהרש"ל מווילנא יצ"ו בסי' ל"ז (בד"ה ומיהו) שתמה עמ"ש בליקוטי מוהרי"ל בההיא דיומא הנ"ל דנקיטינן כראב"י דמשנתו קב ונקי ולא זכר שהרמב"ם פסק בהיפך

סימן

נו

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קכ"ח)

נו מכת מרדות אין מכין על הספק במקומות ובזמנים שהיו ישראל נוהגין ע"פ ד"ת כ"כ מרן כ"מ בפ"ט מהל' כלאים ה"ו ובבדק הבית ביו"ד סי' רצ"ז (ע"ד הב"י ד"ה וכתב) ובב"י שם בד"ה ומ"ש ואפילו עי"ש ונמשך אחריו הרב תוי"ט במי"ט בהלק"ט הל' כלאים סי' ה' אות ט' ונלע"ד דכן היא דעת רש"י בסנהדרין ד' פ"ט ע"ב ד"ה דילמא הדרו וכו' והיאך מתורץ התראת ספק וכתבתי במערכת הה"א אות ג"ן דכונת רש"י דכיון שהוא ספק אין שייך מלקות ולא משום התראת ספק לא הוי התראה ונמצא כן בדברי רש"י בכמה מקומות כיעי"ש והתוס' בסנהדרין (שם בעמוד א') בד"ה הכובש כתבו דכובש נבואתו לוקה היינו מ"מ דלית ביה לאו וגם לית ביה מעשה. וא"כ מוכח מדברי רש"י דאפי' מכת מרדות אין לוקין על הספק. אמנם דברי האחרונים המה ראו כן תמהו ע"ד מרן כ"מ מדברי הרמב"ם בכמה דוכתי שמבואר דמכין מ"מ על הספק עיין להרבנים ארעא דרבנן במ"ב אות לק"ט ובקהלת יעקב אות בק"ע ויד מלאכי אות תז"ן ומקנה אברהם במ"ב במערכת הלמ"ד אות נט"ר ד"ה ולענין וביעיר אזן במערכה זו אות ס"א ונראה דדעתו דנקיטינן דמכין מ"מ על על הספק. וכן נראה דעתו במחזיק ברכה יו"ד סי' פ"ז אות י"ג עי"ש. והרב מוהרי"ע בעפרא דארעא ע"ד הרב ארעא דרבנן אות שצ"ט כתב ליישב קצת דוכתי דמקשו מנייהו ע"ד מרן כ"מ לחלק יצא דאם הספק הוא אם יש איסור או לא אין מלקין על הספק והיינו ההיא דכלאים אבל כשודאי אסור והספק הוא על המלקות מכין מכת מרדות על הספק ומרן החבי"ף בס' נשמת כל חי ח"א בא"ח