שדי חמד דברי חכמים שו"ת לז

במחכתה"ר נ"ל שזה טעות הוא בידו דההגהות ההם לא ממרן כ"מ הם שהרי בכמה מקומות מזכיר בהן דברי מרן כ"מ וחולק עליו עי"ש בפ"ד מהלכות קרבן פסח דין ג' וז"ל ולא השמיטו כמו שחשב הכ"מ ותימה לי עליו שהוא בעצמו כתב שם וכו' עי"ש, ושם בדין ו' (ע"ד מרן כ"מ בד"ה והשתא) כתב אלו דבריו תמוהים הן דהא ת"ק הוא דס"ל הכי ובהדיא פסק הרמב"ם כותיה עכ"ל, דמוכח דדברי רב אחד הם ומשיג על מרן כ"מ (כמדומה לי שקבלתי או ראיתי בספרים שהגהות אלו הם להרב מרכבת המשנה אשכנזי), ודברי ההגהה שציין במלא הרועים, לפי הנראה כונתו למ"ש בפ"ה מהלכות קרבן פסח דין ה' והוא תימה ששם מפורש שאינם דברי מרן כמו שכתב וז"ל ורבינו פסק כת"ק, ואם דעת הראב"ד להשיגו שהיה לו לפסוק כראב"י דמשנתו קב ונקי אינו השגה דהיינו במשנה ולא בבריתא כדאמרינן בכמה דוכתי ושמא היה להראב"ד ולמוהרי"ק גירסא אחרת בתוספתא עכ"ל, הרי גם בהגה"ה זו הזכיר את מוהרי"ק מר ניהו מרן כ"מ ואיך יעלה על הדעת לחשוב שההגהות הללו הם ממרן כ"מ ובעיני יפלא והרב יד מלאכי שם (בד"ה ודעת הרא"ש) אחר שהאריך להוכיח דאיתיה להאי כללא גם בבריתא סיים ואמר דלא כהמגיה בהלכות קרבן פסח פ"ה דפוס אמשטרדם שכתב בפשיטות דלא אתמר הך כללא אלא במשנה ולא בתוספתא כדאמרינן בכמה דוכתי דליתא ולא אתמר הכי בשום דוכתא עכ"ל. הרי שייחס הגהה זו לרב אחר כמו שהוא באמת ולא דברי מרן הם והוא פשוט

ודעת הרא"ם בס' היראים דגם בבריתא איתיה להאי כללא כמו שהביא בשמו הרב יד מלאכי שכ"כ בסי' צ"ו ובסי' קצ"ו גם הרב מטה אהרן במערכת הבי"ת (ד' ל"ה ע"ד בד"ה נוראות) כ"כ עפ"י דבריו שבשני סי' הנ"ל ובסתירת דברי מרן כ"מ בהאי כללא מ"ש בהל' בית הבחירה עמ"ש בשאר דוכתי, עיין למ"מ בס' מנחה טהורה ד' ק"ך ע"ד. וראיתי להזכיר מה שראיתי שם בהצ"ת (והוא דבר הראוי לשום לב), דמצינו באיזה מקומות דאף שדברי ראב"י שנו חכמים בלשון המשנה ולא פליגי רבנן עליה לא פסקינן כותיה והם במתניתין דפרה פ"ט מ"ב פסק הרמב"ם דלא כראב"י אף דקאי רבי שמעון כוותיה וכן בהלכות כלים פי"ז הט"ז וכן בפרק כ"ב ולא פניתי לעיין בהם ולא אמרתי אלא להזכיר ולהעיר אזן שומעת. ובס' ימי שלמה הנ"ל (בד"ה ואנכי) האריך בכלל זה אם הוא גם בבריתא, גם הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לנדרים פ"ג (בהגהות הנ"ל נרשם הגהה זו על ד' כ"ז ע"ב והוא טעות כי צ"ל ד' כ"ג ע"ש ששם הם דברי הרא"ש שהביא כמו שיראה הרואה) הזכיר דגם בבריתא איתיה להאי כללא עיין שם ועיין להרב יד דוד (ליו"ד) ברסי' ט"ו

סימן

נה

(מקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות קכ"ג)

נה משנת ראב"י קב ונקי אם הוא דוקא נגד יחיד או אף נגד רבים הוא מחלוקת עצום והאריכו בזה רבנן בתראי בעלי הכללים וראיתי להרב תפארת ישראל (פיה"מ) בפ"ג דמס' תרומות מ"ה דתנן ראב"י אומר האומר עשור מעשר זה וכו' שכתב וז"ל ומ"ש הר"מ ור"ב דקי"ל כת"ק ק"ל הרי משנת ראב"י קב ונקי ואין לומר דזה ליתא בחולק ארבים דהרי הרי"ף שבועות ד' ש"ח לא כ"כ וכ"כ רתוי"ט פ"ב דכלאים מ"ט וכ"כ הרא"ש בה"ק הלכות טו"מ ד' כ"ח ע"ב ד"ה לה יטמא ועיין חו"י סצ"ד ד' צ"ד ע"ב וצ"ל כתוספות בכורות ד' כ"ג ע"ב דהיכא דלא מסתבר טעמיה אין הלכה כמותו עכ"ל ואיני מבין דבריו דאי נימא דנקטי האי כללא ואפי' נגד רבים היינו ודאי אף היכא דלא איתחזי לן דמסתבר טעמיה דאי דוקא בדאיתחזי לן דמסתבר טעמיה א"כ כללא למה לי ומאי אהני לן כללא הלא בכל דוכתא נקיטינן אף כיחיד נגד רבים היכא דמסתבר טעמיה כדמוכח במס' ביצה ד' י"א ע"א אלא למ"ד אין הלכה כר"י פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמיה דר"י קמ"ל הרי דאי הוה מסתבר טעמיה דר"י לא הוה אמרינן דהלכה כרבים והכי מוכח בש"ס בכמה דוכתי אלא ודאי כי יהבינן כללא לא תלינן מילתא במסתבר טעמיה או לא ומ"ש מדברי התוס' בכורות הנה דברי התוס' שם הם שנרגשו בהאי כללא מדמצינו בש"ס עירובין ויבמות דפסקו כראב"י בפרטות בדינים השנוים שם דלמה לי למיפסק בהנהו דוכתי בפרט כראב"י והא מכללא שמעינן דהלכה כמותו וע"ז כתבו יש דלא מסתבר כוותיה לפיכך הוצרך לפסוק הלכה עכ"ל ונמצא לפי זה דגם כי לא מסתבר טעמיה פסקינן כוותיה וא"כ כל דלא חזינן בש"ס דפסיק הלכה כוותיה אין לנו לומר אלא דקים ליה לש"ס דמסתבר טעמיה ולא הוצרך לפסוק בהדיא דסמך על הכלל ואין לנו ללמוד מדבריהם דהיכא דלדידן מיתחזי דלא מסתבר כוותיה לא נקיטינן כוותיה והדרא קושיא על הרמב"ם, והר"ב דכיון דאיתיה להאי כללא גם נגד רבים מנ"ל דבהא לא מסתבר ולא קי"ל כוותיה כל שלא נתפרש בש"ס שאין הלכה כמותו בזה או לכל הפחות איזו הוכחה דלא קי"ל כמותו על דרך שכתב הרב קול הרמז בעירובין פ"ח משנה י', דלפי מ"ש הרא"ש בפרק מי שהוציאוהו בשם ר"ח דדוקא מנין ק"ב הלכות הוא דקי"ל כראב"י כל היכא דאיכא הוכחה דאין הלכה כמותו לא פסקינן כוותיה עי"ש וא"כ כל דליכא שום הוכחה בש"ס ודאי דאית לן למיפסיק כוותיה אי סבירא לן האי כללא גם נגד רבים כדאמר מר עפ"י דברי הרי"ף וכמו שכן הוא באמת דעת רובא דרבוואתא ומכללם הרי"ף והרמב"ם כמו שהאריך להוכיח כן הרב יד מלאכי בכלל תי"ז מהיכא תיתי לומר מדנפשין דלא מסתבר בהא כוותיה וכיוצא לזה השיב מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד בפ"ח דעירובין שם, עמ"ש הרב ב"ד דטעמא דפסק הרמב"ם התם כרבנן משום דמסתבר טפי טעמייהו ורצה לדמותו למ"ש הרב תוי"ט בפ"ב דכלאים מ"ט דמשום דלא אתפרש טעמא דראב"י פסק כרבנן דליתא ולא דמי כלל דהתם לא אתפרש טעמא דראב"י כלל ואין ללמוד מזה לומר דמסתבר טעמא דרבנן טפי ומשו"ה ליפסוק כוותייהו עי"ש, וגם מאי דמוכח מדברי הרא"ש בפירושו לנדרים ד' כ"ג סו ע"ב, וכן מדברי התוס' שם דתלי במסתבר טעמא היינו לגבי חכמי הש"ס שהם רשאים לומר דמסתבר כוותיה או כהחולק אבל הפוסקים אין בכחם לומר בהא מסתבר ובהא לא מסתברא כל דליכא הוכחה מהש"ס דא"כ נתת תורת כל אדם בידו והכלל בטל מעיקרו

ומ"ש הרב תפ"י דהרב תוי"ט כתב דגם נגד רבים הלכה כראב"י איברא דאף דלא כתב כן בפירוש הכי מוכח ממ"ש וז"ל ומ"ש הרב הלכה כחכמים אע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי הכא לא אתפרש טעמיה דמשמע דאי לאו דלא אתפרש טעמיה הוה לן למינקט כראב"י נגד חכמים מ"מ בעירובין פ"ח מ"י הנ"ל (בד"ה וחכמים אומרים) כתב כ"ש שהרב והרמב"ם פסקו כחכמים ולא השגיחו למשנתו של ראב"י משום דס"ל דלאו כללא לכל מקום והוכיח שכן גם דעת הרי"ף והרא"ש עי"ש. ואילו היה הרב תפ"י רואה דבריו אלה היה מיישב בזה ההיא דתרומות דעסיק בה. והרב יד מלאכי בכלל תי"ז אחר שהאריך להוכיח שדעת הרי"ף דנקיטינן כראב"י אף נגד רבים שכן שנה לנו בזקנותו והביא בידו המלאה חבל נביאים מתנבאים בסיגנון אחד שכן היא דעת הרי"ף סיים וכתב (סמוך לד"ה וראיתי) ומכאן אתה דן דלא צדק הרב תוי"ט במ"ש בפ"ח דעירובין מ"י דלדעת הרי"ף לאו כללא הוא לכל מקום דליתא עכ"ל, ואילו עמ"ש הרב תוי"ט שכן דעת הרמב"ם והר"ב ג"כ לא ערער כלום משום דלקמיה בבואו לברר דעת הרמב"ם כהרי"ף בזקנותו או בילדותו לא נתיישבה דעתו בדבר זה כי עינו ראה סתירות רבות בדברי הה"מ ובדברי מרן כ"מ כיעי"ש וא"כ לא נפלאת היא סברת הרב תוי"ט בדעתו אף אנן נמי נימא משום יתובי דעתין בההיא דתרומות כשיטת הרב תוי"ט בעירובין הנ"ל ובדעת הרא"ש שכתב הרב תפ"י דס"ל דגם נגד רבים הלכה כמותו כן כתב גם הרב יד מלאכי בריש כלל תי"ז ומלבד הנהו דוכתי דאייתי בידיה להוכיח כן כיעי"ש, הכי מוכח נמי ממ"ש בפירושו למס' נדרים ד' כ"ג ע"ב אמאי דאבעיא לן אי פליגי רבנן עליה דראב"י ואי הלכה כראב"י כתב ע"ז ואע"ג דאמרינן בפ' הבע"י ד' מ"ט משנת ראב"י קו"ן דילמא הכא מסתבר טעמייהו דרבנן עכ"ל וכ"כ התוס' שם ועי"ש מ"ש עוד אי נמי וכו' והרב סדר הדורות (באות ר' אליעזר בן